12

ספר חדש לאורי אורבך ז"ל. אלמנתו: "בין הדפים גיליתי ששלח לי ד"ש של אהבה"

כמעט 7 שנים אחרי פטירתו של אורי אורבך ו-11 שנים אחרי החלק הראשון, רואה אור בימים אלה חלקו השני של הספר "מה מברכים על גלידה", הספר השלישי של הסופר והסטיריקן המנוח שיצא לאחר פטירתו. אלמנתו, מיכל, מספרת על מלאכת העריכה המורכבת – ועל הגעגוע: "הכאב כבר לא פיזי ממש, הדמעות כבר לא עולות כשאני אומרת 'אני אלמנתו של'"

תמונה כללית
נצחיה יעקב | פורסם: 01/12/2021
איך יודעים שאדם חי את חייו במלואם, בקצב מסחרר ומעבר לשנים שהוקצבו לו? כאשר כמעט שבע שנים לאחר פטירתו עוד יוצאים ספרים חדשים שכתב. אורי אורבך – עיתונאי, סופר ופוליטיקאי מוערך, בכל התחומים שבהם נגע ועסק – נפטר בחורף 2015, אך כעת יוצא ספרו "מה מברכים על גלידה? מושגים ביהדות לילדים וגם להורים" (הוצאת "ידיעות ספרים"), חלקו השני של ספר שיצא עוד בחייו, ושהמתין בסבלנות 11 שנים. זה, אגב, הספר השלישי שנולד לו מאז שהלך לעולמו.
<< הכול על העולם היהודי – בדף הפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
"נגע לליבי מה שאורי כתב בספר על אהבת איש לאשתו", מגלה מיכל אורבך, אלמנתו והעורכת הראשית של הספר. "כשקראתי את זה שנה אחרי מותו, היה בכך משום ד"ש של אהבה ממנו". אורבך ניגשה למשימה קשה מכל בחינה כמעט. "אני עורכת לשון במקצועי, אבל קיצוץ טקסטים של אורי היה עבורי אז משימה בלתי אפשרית. היה חבל לי על כל מילה", היא מספרת. "כשעבדנו על החומרים, דמיינתי את אורי אומר לי, 'חליק, מיכל, הגזמת עם הזהירות'. אז כן, פניתי אליו בדיבור והתנצלתי אם יש דברים שלא נעשו לטעמו".
קראו עוד בערוץ היהדות:
"הספר שיצא עכשיו הוא פשוט כמחצית מכל החומר שאורי כתב", היא מוסיפה. "כשהוכן הספר הראשון, לפני 11 שנה, ראו שאם הכול יודפס בכרך אחד הוא יהיה כבד וגדול מדי, והחליטו להוציא אותו בשני חלקים. אפילו בכריכה האחורית כתבו ש'בקרוב יראה אור הכרך השני של הספר'".
צילום: אלכס קולומויסקילהמשיך את מה שהוא התחיל. אורי אורבך ז"ל (צילום: אלכס קולומויסקי)
הוצאת הכרך השני התעכבה מסיבות שונות, גם מצד ההוצאה, אבל בין השאר משום שאורי הפך לשר בממשלה ה-33 – תפקיד שלא איפשר לו לעסוק בעניינים אחרים. "החומר חיכה במחשב כל השנים, מאז 2010. בשנת 2016, כשנה אחרי שאורי נפטר, חידשתי קשר עם שרי גוטמן, העורכת הראשית והמו"לית של 'אחוזת בית'".

כשהכאב הופך לכרוני

בריאיון מחויך וגדוש באנרגיות אופטימיות ממעטת מיכל אורבך (57) לספר על עצמה, ומפנה את הזרקור בעיקר לעבר האיש שהייתה נשואה לו - אורי אורבך, עיתונאי, סטיריקן, סופר והשר לאזרחים ותיקים מטעם הבית היהודי. "התחתנו כשאני הייתי בת 22 ואורי היה בן 26. זה היה בחנוכה לפני 35 שנה", היא נזכרת. "אורי היה אז בתחילת דרכו בעולם העיתונות, ואני למדתי הוראת מוזיקה ויהדות במכללה בירושלים.
"כשפנו לאורי שיערוך את עיתון הילדים 'אותיות', הצטרפתי כמגיהה ונתתי לו את שמו. די סמוך להקמת העיתון נולד בננו הבכור, רוני (34), ומאוחר יותר נולדו גם תמר (26), שירה (23) ודניאל (18). כשיצא עיתון 'אותיות', אמרה אמי, עליה השלום, 'בשביל אורי זה כמו ילד שנולד', ובאמת יש משהו ביציאה לאור שמזכיר לידה, רק מסוג אחר לגמרי של קשיים. זה קצת פחות כואב".
"אני עורכת לשון במקצועי, אבל קיצוץ טקסטים של אורי היה עבורי בהתחלה משימה בלתי אפשרית. היה חבל לי על כל מילה. דמיינתי את אורי אומר לי, 'חליק, מיכל, הגזמת עם הזהירות'. אז כן, פניתי אליו בדיבור והתנצלתי אם יש דברים שלא נעשו לטעמו"
לאורך השנים היא הייתה שותפה במידה משתנה ביצירותיו של אורי. לפעמים זה היה בחלק מהכתיבה, לעיתים בהתייעצות. בטוריו תמיד קרא לה ל"פינישים" - שיפורים אחרונים לפני הפרסום. כשפנה לפוליטיקה, היא כבר עבדה כעורכת לשון במוסף "מוצש" של מקור ראשון: "מטבע הדברים שם לא התערבתי, אבל אורי כן הביא הביתה בהתלהבות את החוויות והתוכניות. למשל, פעם בארוחת שבת, כשחיפשנו שם למיזם של בילוי מוזל לאזרחים ותיקים בימי שלישי, בתנו תמר הציעה את השם שגם התקבל – 'שלישי בשלייקס'".
איור: יערה בוכמן-נוטה"נגע לליבי מה שאורי כתב על אהבת איש לאשתו". מתוך הספר (איור: יערה בוכמן-נוטה)
כיום, היא משתפת, זוכרים בבית את אורי בחיוך ובאהבה. "פרט ליום השנה, אין לי צורך לעלות לבית העלמין ולפקוד את קברו. אורי נוכח וקיים איתנו כל הזמן. גם הכאב הוא כבר לא פיזי ממש, כמו שהיה בתחילת האבל. זה לא הכאב שמביא לדאגה שאולי צריך ללכת לטרם. הדמעות כבר לא עולות כשאני אומרת 'אני אלמנתו של'. אנחנו מעלים זיכרונות באופן טבעי, ומשתפים דברים בדף הפייסבוק 'מספרים על אורי אורבך' שהוקם ביום פטירתו.
"ברוך ה' יש לנו קהילה חמה וחברים טובים, חלקם גם עבדו לצידו של אורי. מחזק אותי במיוחד שחברים, גם בכירים מהעיתונות, נזכרים ומשתפים בדברים שאורי נהג לומר להם. משמח אותי להיווכח עד כמה הוא עדיין משמעותי ורלוונטי לחיים של אנשים רבים כל כך, מכל גיל ומגזר".
צילום: מיכל אורבךכתיבה קלילה על נושאים רציניים. ילדים קוראים בשבוע הספר (צילום: מיכל אורבך)
בספר עשרה פרקים, וכל פרק בנוי מקטעים קצרים שכותרותיהם הן שאלות, בדומה לליל הסדר שהשאלות במהלכו ("מה נשתנה") מניעות את הלימוד. "לאורי היה חשוב שהספר יהיה קליל יחסית לנושאיו, והוא שזר בדיחות, פתגמים, הסברים קצרים על ביטויים עבריים - וכמובן סיפורים, שהם אומנם מוכרים, כמו על חוני ועץ החרוב, אבל נוסחו באופן שיש בו תמיד משהו מההומור המיוחד שלו", אומרת מיכל. איוריה של יערה בוכמן-נוטה מתכתבים עם הרוח הזו. "הוא כתב בהקדמה לספר הראשון שהוא קליל בצורה רצינית ורציני בצורה קלילה, וזה די מאפיין את אורי ואת כתיבתו – ההומור שלו לא היה ליצנות ולא פגע ברצינות".

לדבר גם לחילונים

אורבך מספרת כי בתחילה היה לה קשה עד מאוד לגשת לחומר. "הייתי שותפה בכתיבה של אורי בספרים אחרים דווקא – לדוגמה, בסדרת הספרים 'ילדים כמונו', 'מתקן החלומות' ועוד – אבל ב'גלידה' אורי עבד די לבד, או מול שרי גוטמן מ'אחוזת בית', שיזמה את כתיבת הספר כשביקשה מאורי לכתוב מעין לקסיקון על יהדות, שיתאים גם לילדים חילונים".
איך הצלחת בכל זאת להתקדם עם החומר שחיכה במחשב? "ביקשתי מאריאל שנבל, עיתונאי ועורך ב'מקור ראשון' שאני מכירה ומעריכה, ושהכיר את אורי היטב, לעשות את אותה עריכה שלא הייתי מסוגלת לעשות אז; להתאים את אורך הטקסטים לאלה שבכרך הראשון, לתת כותרות היכן שחסר וכדומה. זה היה שלב חשוב, שנתן בסיס להמשך.
"כשעברתי שוב על הספר, עלתה תהייה מסוימת וביקשתי מאחייניתי, ד"ר רעות ברוש, שהיא עורכת וכותבת, לעזור ביישובה. משאלה אחת שהפניתי אליה היא נכנסה להרפתקה של המשך עריכת הספר. צללנו לעומק ובחנו כל ניסוח מחדש, קרצפנו עוד יותר את הדברים, ובעקבות הערה חשובה של שרי גוטמן גם בחנו אותו בעיניים חילוניות ושמנו לב לעוד פרטים".
איור: יערה בוכמן-נוטהמתוך הספר. יצא לאחר המתנה ארוכה (איור: יערה בוכמן-נוטה)
עברו לך מחשבות בראש – מה הוא היה אומר בכל שלב, במהלך העריכה ובכלל? "כן, הייתה למשל בדיחה שהתלבטנו לגביה ובסוף החלטנו שהיא לא מתאימה לילדים. רעות אחייניתי העירה לי שבדיחה כזאת על מלחמה היא רגישה מדי לילדים קטנים, אז בחרנו במעשייה מחויכת אחרת, תמימה, והיא התאימה לאותו רעיון שאורי רצה להדגים".
בכרך הזה יש דגש על דמויות נשיות. "שואלים כל הזמן מה אורי היה אומר או חושב, אז בעניין הזה אני בטוחה שהוא היה חותם בשתי ידיו על כפולת העמודים שהוספנו על לימוד התורה של נשים במשך הדורות, ועל השינויים שחלו בתחום בעשרות השנים האחרונות.
"אורי חשב שמהפכת לימוד התורה הנשי חשובה ביותר, ואפילו העלה רעיון חצי מחויך - אך שהיה בו גם מן הרצינות - להקים 'מועצת חכמות התורה'. כשבאיור על כריכת הספר מופיעה נחמה ליבוביץ מחויכת על אותה ספרייה עם הרמב"ם, זה נראה לי ראוי ונאה. היה לנו חשוב לתת מקום לסיפור המיוחד של הנשים שבעבר אפילו לא למדו קרוא וכתוב, ולא היה מובן מאליו שלמדו תורה, ולספר על המהפכה בתחום לימוד התורה הנשי שקרתה לאורך שנים, ובמיוחד בתקופה האחרונה".
איור: יערה בוכמן-נוטהלתת מקום לסיפור המיוחד של הנשים בעולם היהודי. מתוך הספר (איור: יערה בוכמן-נוטה)

לא מתעניינת בפוליטיקה

נאמנה עד הסוף למלאכה שהחל בעלה, מבהירה אורבך כי לא יהיה חלק נוסף – פשוט משום שאורי לא כתב כזה. "אני גם לא מנסה להתחרות בכתיבה של אורי, היא ייחודית, אין לי סיכוי. עדיף שאתמקד במה שאני כן יודעת. ברוך ה' אני עוסקת בעריכת לשון מעל ל-30 שנה ומבינה באיור ובעיצוב, אז זו מתנת שמיים שמאפשרת לי לקדם את כתביו של אורי".
במקביל מעבירה אורבך הרצאות על אורי ועל יצירתו. "מה שאני שואפת לעשות, זה לבנות אתר שירכז כמה שיותר דברים של אורי – מנאומיו בכנסת, מתוכניות 'המילה האחרונה', מטקסטים שכתב בעיתונים לילדים ולמבוגרים. זה החלום הגדול הבא בעיניי בהקשר של אורי. יש עוד הרבה מה לעשות".
מתוך הפוליטיקה תוכלי אולי להשפיע יותר. חשבת על כניסה לתחום? "פוליטיקה לא מעניינת אותי".
צילום: אלבום פרטי"לא יהיה כרך שלישי. אני לא מנסה להתחרות בכתיבה של אורי". מיכל אורבך עם שני הכרכים של "מה מברכים על גלידה?" (צילום: אלבום פרטי)
אפרופו פוליטיקה, היה זה אורי אורבך שהכניס את נפתלי בנט לזירה הפוליטית, לפני כשמונה שנים. לשאלה מה היה אומר על ההתפתחויות הפוליטיות שהציבו אותו בראשות הממשלה, מסרבת מיכל להתייחס.
"אני לא יודעת מה אורי היה חושב או אומר, אבל בהחלט אשמח מאוד אם הספר על שני כרכיו ייכנס לתוכניות הלימודים בבתי הספר מהזרמים השונים. זה ספר שאומנם מספר על עיקרי היהדות, אבל אין בו מה שמכונה הדתה. אין משפטים כמו 'צריך לעשות כך וכך', אלא 'לפי ההלכה היהודית', או 'יהודים דתיים נוהגים'. בבית הספר 'קשת' שבמזכרת בתיה, שבו נכדי יואב לומד, הספר נמצא בתוכנית הלימודים של כיתות ג', לצד מגילת אסתר".
היא משתהה לרגע, ואז אומרת: "עכשיו אני שמה לב לקשר סמלי מבחינתנו – הפסוק שבחרנו למצבה של אורי הוא מסיומה של מגילת אסתר: 'דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו'".
צילום: דלית עופרכמו במרוץ שליחים. מיכל ואורי אורבך (צילום: דלית עופר)
מבחינתך, הוצאת הספר הוא בבחינת קיום צוואתו הבלתי כתובה - או הדרך שלך להנציח אותו? "אורי הפקיד בידיי את יצירתו, ביקש ממני שנוציא את ספר כתביו, וגם בחר לו את השם 'דתי נורמלי'. הוא ידע שאני מכירה את כתביו ושארצה שייצאו לאור. לשמחתי, דובי איכנולד, העורך הראשי והמו"ל של 'ידיעות ספרים', אהב את אורי והעריך אותו, ונתן בית חם להוצאת ספריו. כבר יצאו שלושה ספרים בהוצאה מאז לכתו של אורי, ובקרוב אמור לצאת ב'ספריית בית אל' ספר האוסף מתוך חמשת ספרי הסדרה 'ילדים כמונו'. אבל מכל אלה, צאתו של 'גלידה 2' הכי מרגשת אותי, כי זו השלמה של דבר שנעצר ונתקע 11 שנה, וסוף-סוף שני הכרכים שנכתבו יחד ניצבים זה לצד זה על המדף".
"אשמח מאוד אם הספר ייכנס לתוכניות הלימודים בבתי הספר מהזרמים השונים. זה ספר שאומנם מספר על עיקרי היהדות, אבל אין בו מה שמכונה 'הדתה'. אין משפטים כמו 'צריך לעשות כך וכך', אלא 'לפי ההלכה היהודית', או 'יהודים דתיים נוהגים'"
"בעיניי ההנצחה היפה ביותר היא להמשיך את מה שהתחיל, את מה שקיווה שיקרה", היא מציינת. "אני חשה כמו במרוץ שליחים, תפסתי את המקל ואני ממשיכה במסלול. כך גם המשכתי להפיץ את הרעיון של מיזם שבת 'והדרת', שאורי ייסד כשנכנס לתפקידו כשר לאזרחים ותיקים. השנה פניתי לשרה מירב כהן (השרה לשוויון חברתי וגמלאים, נ"י), שהתגייסה לעניין עם משרדה, ואני פונה גם לגופים שפועלים ביהדות התפוצות כדי לציין בארץ ובעולם את שבת פרשת 'קדושים', שבה קוראים את הפסוק 'והדרת פני זקן', ולהקדיש אותה למתן דגש על זקני הקהילה.
"יש מי שאומרים שהמיזם הוא לזכרו של אורי. אבל בעיניי לא נחוצה כותרת באותיות זהב עם שמו, אלא רק שיימשך מה שהתחיל. לאורי היו שלל רעיונות מקוריים שלא דורשים הון כדי לבצע אותם אלא רצון טוב, יצירתיות ומחשבה".
לכתבה זו 12 תגובות
הוספת תגובה
12

תגובות

close-fullscreen-comment
הוספת תגובה
10.

9.

מישהו מוכן להסביר מה הוא כבר עשה שהוא קיבל ביה"ס על שמו ?

comment-2-comment

תגובות פוגעניות מגונות - ותגובות בעילום שם מתועבות ופחדניות פי כמה. לדעתי, גם לא ראויות לפרסום. אבל מכיוון שהדבר המגונה הזה פורסם, אז הנה מעט ממה שאורי אורבך עשה. הוא היה פורץ דרך בתחום התקשורת. הן בהומור החכם והמדויק שלו והן בשפתו, במטבעות לשון. הוא היה חבר כנסת ישר דרך ונאמן לבוחריו והיה שר שביסס את המשרד לענייני גמלאים. הוא היה סופר ופובליציסט, עורך עיתון מעולה לילדים ומעל הכול, הוא היה איש חכם וחריף והגון ושובה לב. מקווה שזה יספיק לארנבים

8.

תודה על הספר , על התוכן , על נועם הקריאה ועל ההומור. רעיון מצויין- והלואי אכן ויכנס לתוכנית הלימוד .

7.

באמת יעקב אבינו אהב את אשתו ? ועוד 10 נשים ועוד שפחות ועוד אמות ממש אהבההההההההההההההההההההה

6.

מיכל, למרות השנים המעטות שהיית עם אורי זו בטח הייתה זכות גדולה לחיות יחד עם איש כל כך חכם שנון ויקר

5.

4.

3.

2.

1.

מאז ומתמיד הערצתי את שנינותו ונועם הליכותיו של אורי אורבך זל . מיכל יקרה , יכולותיך להתמודד באופטימיות כה רבה ועשייה מבורכת עם ולמרות אובדנו של אורי מופלאות בעיני . נוכחתי בעבר בערב לזכרו של אורי ולא הפסקתי לבכות . בקהל האישה שישבה לצידי שאלה אם יש לי אלרגיה ... עניתי שכן ... על הבמה הוצגה תמונה גדולה של אורי ומתוך התמונה מבטו של אורי , מבט חם מלא בטוב ורוך אך גם ישיר חד וברור . בכל פעם שקוראת כתבה על אורי, ספר שלו , הרוק לא נבלע בקלות . האובדן גדול מדי . תודה לך מיכל על הכוחות ועל היותך ממשיכת דרכו

comment-2-comment

מילותייך, קארין, נגעו לליבי, תבורכי. העובדה שרבים זוכרים את אורי באהבה ובהערכה מחזקת ומשמחת, ויש בה מן הנחמה ❣⚘

לכל התגובות
0
מצב לילה
מצב לילה