בשבוע שעבר הגיע האדמו"ר, רבי יעקב אריה אלתר, לאזכרה של בת משפחתו בבית העלמין קריית שאול בתל-אביב, ולהפתעתו המתין שם אחד ממתנגדיו שהשמיע כנגדו קריאות מחאה. בקהילה הפורשת, שאותה מנהיג רבי שאול אלתר, טענו כי מדובר באדם שילדיו נותקו ממנו בהשפעת עסקני גור, על רקע הפילוג בחסידות, והוא ביקש לבטא את כאבו. ואולם, בחצר המרכזית לא התרשמו מההסבר, ראו במעשה פגיעה חמורה בכבודו של רבם – ויצאו לפעולת תגמול.
בימים האחרונים – כולל בשבת – הותקפו, כאמור, עשרות גברים המזוהים עם קבוצת הפורשים, בעימותים שפרצו בכמה מריכוזי גור – רובם בירושלים. באחד המקרים ניסו הפורעים לפגוע בבית הכנסת הגדול של הקהילה המתחרה, עד שמנהיגה, הרב שאול אלתר, נדרש לסיוע של כוח יס"מ כדי להיחלץ בשלום מהמקום. אחרים מתלמידיו ספגו מכות בשעה שעשו את דרכם אל תפילת השבת וממנה.
לאירועים האלימים קדמו פרסומים בערוצי התקשורת הפנימיים של החצר, בין השאר מפי רבנים ועסקנים בכירים המזוהים עם האדמו"ר, שקראו לחסידים לפעול נגד הפגיעה בכבודו – מה שמעורר חשד כי הממסד בגור עומד מאחורי גל התקיפות ושולט בו. הלילה נערכה פגישה בין צמרת החצר, ובה גם נציגה בכנסת, ח"כ יעקב ליצמן, לבין קצינים במשטרת ירושלים במאמץ להביא להרגעת הרוחות בשטח, ונראה כי לפי שעה השקט חזר לריכוזי הקהילה.
במשך למעלה מ-20 שנה מבעבעת מתחת לפני השטח מתיחות קשה אך שקטה-יחסית בין שני הרבנים לבית אלתר. העילה הרשמית לסכסוך היא חילוקי דעות מתמשכים בנוגע לדרכה של החצר בין הרב שאול, בנו של מנהיגה הקודם של גור, רבי פנחס מנחם – ובין רבי יעקב אריה, בן האדמו"ר שלפניו, רבי שמחה בונים. אלא שכאשר מדובר בשני צאצאי אדמו"רים – תפקיד שבדרך כלל עובר בירושה מאב לבנו – היה זה אך טבעי שהעניינים האישיים והמשפחתיים יזהמו את האידיאולוגיה.
המחלוקת, אפוא, כבר מזמן איננה רק "לשם שמיים", ואנשיו של הרב שאול אלתר טוענים כי האדמו"ר רודף אישית את רבם ומצר את צעדיו שוב ושוב באופן שיטתי בהזדמנויות שונות במטרה לבודד אותו, והשיא – סגירת ישיבת "שפת אמת" המיתולוגית של גור שבראשותו, לפני כ-6 שנים.
קו פרשת המים בסכסוך נרשם לפני כבר שלוש שנים, כאשר "הראש ישיבה" (כך מכונה הרב שאול בחסידות, זכר לתפקיד הבכיר שממנו הודח) התייצב לצד דוד ברלינר, מעסקני גור בארה"ב (שם הוא נהנה מבסיס תמיכה רחב יחסית), לאחר שזה סירב ליישר קו עם הוראות האדמו"ר בנושא מסוים והוחרם. "רֵבּ שאול" אף הרהיב עוז ושיגר לברלינר מכתב חיזוק, שבו הגדיר אותו "ידידי" – מה שהתברר מהר מאוד כיריית הפתיחה למבצע הגוראי למיגור כיסי ההתנגדות.
האיבה בין הצדדים הלכה וגברה, וככל שחלפו הימים הפך הפיצול לבלתי נמנע. מוסדות החצר הרשמית סילקו מהם את אנשי האופוזיציה ובני משפחותיהם, ישיבות חדשות ותלמודי תורה הוקמו עבור הפורשים – ומשפחות נקרעו במאבק הפנים-פוליטי, בסכסוכים שהגיעו גם לבית המשפט.