36
נגמלים מקנאביס

נגמלים מקנאביס: "הדבר הכי קשה הוא להודות שאתה מכור"

ההתנסות הראשונה של מיכאל הופמן עם הקנאביס הייתה בחטיבה. מאז הוא מנהל עם הצמח הירוק יחסי אהבה-שנאה, שימוש והפסקה ואפילו רצון רב להיגמל. "היה לי מאוד קשה להודות בזה שאני מכור, וקשה לי להגיד לא. אנחנו בעיקר מתמכרים לחוויה, להרגשה, למקום, לסביבה, לפעמים זה גם להיות חלק", הוא אומר ומסכם: "הגמילה מהתמכרות היא תהליך בלתי פוסק"

ריקי כרמי פיאסצקי | פורסם:23/01/2022
סוג של בריחה מהמציאות. מיכאל הופמן (צילום: ניצן דרור)
"אני חושב שאנחנו מאבדים את השליטה ושאנחנו לא שמים לב", מספר מיכאל הופמן, בן 29 מבאר שבע, רכז בפרויקט הבגרויות בעמותת "אחריי", בעל תואר שני בייעוץ ארגוני, תואר ראשון במדעי ההתנהגות מבן-גוריון, לומד פסיכותרפיה באמצעות מיינדפולנס, ומנהל קבוצת "מדברים פסיכדליה" בפייסבוק. הופמן, כמו רבים אחרים, במשך תקופה ארוכה לא רצה לקרוא לעצמו מכור. "זו מילה מפחידה וקשה", הוא אומר.
ההתנסות הראשונה שלו עם קנאביס הייתה בחטיבה העליונה בתיכון. זה התחיל ממשהו שקורה בהרבה תיכונים, נפגשים ושותים אלכוהול, "ואז היו החברים בשכונה אחרת שאמרו, 'בואו נעשה חשיש'. נוצר מצב שהיינו מעשנים באנגים והפכנו להיות חבורה כזאת מצומצמת שהסתובבה יחד. בכיתה י"ב היו לי שני חברים מכיתה מקבילה שאיתם הייתי נפגש כמעט כל יום".
הקנאביס לא מנע מהופמן לסיים את הלימודים ואפילו להתגייס לטיס. "כשהתחלתי את השירות, עזבתי את הכול. בהתחלה אפילו עישנתי קצת נייס-גאי כדי שלא ייתפס בבדיקות אבל מהר מאוד ניתקתי את הקשר עם אותה חבורה שהייתי איתה בבית הספר. הבנתי שאני נמצא במסגרת שאני לא רוצה לסכן אותה, רציתי להתרחק מכל התחום הזה ועזבתי. חצי שנה אחרי שעזבתי את קורס הטיס, עברתי ליחידה מיוחדת וגם שם ידעתי שאני לא רוצה לסכן את המעמד שלי".
בסיום השירות הצבאי, הוא מצא עצמו חוזר לקנאביס. "כשסיימתי את הצבא והשתחררתי, רציתי לעוף על החיים ולעשות את כל מה שהיה אסור לי לפני, אז חזרתי לעשן הרבה יותר, שוב באופן יומיומי פחות או יותר. אני זוכר שהמון מסדר היום סבב סביב זה".
כתבות קודמות בסדרה:

"אנחנו בעיקר מתמכרים לחוויה, לרגש"

הוא עישן גם תוך כדי הפסיכומטרי כמעט כל ערב אחרי השיעורים. "זה היה טקס סוף יום. זה היה הרבה פעמים לעשן וללכת לישון, משהו שהיה נמצא שם בכל מעגל עם חברים". העישון של הקנאביס לא הפריע לו להוציא בפסיכומטרי 670. "אני מאוד מאמין שאם לא הייתי מעשן הייתי מצליח להוציא אפילו יותר, זה פגע ללא ספק בלימודים באותה תקופה. אני חושב שהקנאביס והשימוש התכוף זה סוג של בריחה מהמציאות".
הוא המשיך להשתמש בקנאביס, אבל לא רק. "אחרי שהתקבלתי ללימודים, בתקופה שבין הצבא לתחילת הלימודים הגזמתי עם שימוש במשני תודעה אחרים, השתמשתי הרבה בסמים פסיכדליים וכל מיני דברים נוספים, הייתי נוסע למסיבות כמעט כל שבועיים". בשלב הזה הוא התחיל להבין שמשהו לא מסתדר בחייו. "בשנת 2017, זו הייתה הפעם הראשונה שזה הפריע לי. המשכתי להשתמש ואפילו הגזמתי", הוא מספר.
"התמכרות יוצרת דפוסים של רציונליזציה. זה כל מיני טריקים ושטיקים שאנחנו עושים על עצמנו, כמו למשל, שאני מעשן רק בערב או אני מעשן רק בסוף שבוע, אבל אז נוצר מצב שאני רק מחכה שיגיע הרגע הזה שבו תהיה לי הזדמנות. עצם המחשבה לחכות לרגע שבו תהיה לי הזדמנות זו מחשבה של מוח מכור"
"אני זוכר את הפעם ראשונה שעישנתי והרגשתי את החוויה של חרדה חברתית. השימוש התכוף והעיסוק סביב שינוי תודעה באופן בלתי פוסק, ערער אותי נפשית. הייתי בדיכאון של ממש בתחילת הלימודים בשנה א'. לא הצלחתי לשים לב לרצף של השיחה או להיות ביחד עם האנשים וזה גרם לי להמון פחד. אני לא אומר את המילים הנכונות ואולי שמים לב לזה ואז מתחיל לופ של חרדה. אלו הרגעים הראשונים שבהם הרגשתי שקנאביס עושה לי רע, ופוגע בפרודוקטיביות שלי גם אחרי יום, יומיים ואפילו שלושה, גם אחרי שאני לא מסטול".
תמונה כללית"הגמילה מההתמכרות זה תהליך שהוא בלתי פוסק". מיכאל הופמן
אחרי תקופה של כמעט חצי שנה נקייה, בקיץ 2018, ללא תרופות אפילו, הוא הרגיש יציב נפשית וחזר לאהבה הראשונה שלו, הקנאביס. "הייתי מעשן פה ושם, אבל עדיין זה עשה לי לא טוב. אז כל הזמן הייתי מעשן קצת ומפסיק, וכך זה נמשך תקופה די ארוכה. בשנה השלישית של התואר הראשון הראשון לקראת סיום, התחלתי לשים לב שכשזה שם, קשה לי להגיד לא, והתחלתי להבין שאני מכור".
ולמרות זאת, הוא ניסה לתרץ לעצמו שהוא יכול להפסיק מתי שרק ירצה. "אלה דפוסים של רציונליזציה. זה כל מיני טריקים ושטיקים שאנחנו עושים על עצמנו, כמו למשל, שאני מעשן רק בערב או אני מעשן רק בסוף שבוע, אבל אז נוצר מצב שאני רק מחכה שיגיע הרגע הזה שבו תהיה לי הזדמנות. עצם המחשבה לחכות לרגע שבו תהיה לי הזדמנות זו מחשבה של מוח מכור. אבל היה לי מאוד קשה להודות בזה שאני מכור ושקשה לי להגיד לא.
"התחלתי לשים לב למחיר הזה שאני משלם על כמה שכטות שלקחתי באיזה ערב. אמרתי לעצמי שלא אקח יותר מכמה שכטות ועדיין שמתי לב לפגיעה. התחלתי לעשות את השיקולים שאני עושה עד היום בעצם. 'שים לב, עישנת באותו יום, יום אחר כך היה לך קשה לקום...', פשוט התחלתי לדבר אל עצמי ולתאר את היום-יום שלי".
כשהוא חושב על הסיבה שהוא קורא לעצמו מכור הוא אומר: "אנחנו בעיקר מתמכרים לחוויה, להרגשה, למקום, לסביבה, לפעמים זה גם להיות חלק. סטודנטים יושבים במעגל חברים, מישהו מדליק פייסל ומתחיל להעביר אותו. אז אנחנו רוצים להרגיש שאנחנו חלק. אני לא מאמין שאנחנו צריכים להיות מסטולים כל הערב או כל יום או אפילו כל שבוע. לשנות את התודעה זה בסדר, אבל לא בתור משהו שהוא טקס סוף יום". היום הוא מגדיר את עצמו בתהליך של גמילה ואומר: "הגמילה מההתמכרות זה תהליך שהוא בלתי פוסק".

"בכל שימוש ישנם סיכונים אשר ראוי ליצור סביבם שיח"

הופמן, שהוא אחד ממנהלי קהילת "מדברים פסיכדליה – הקבוצה" בפייסבוק, שמונה 14 אלף אנשים, מאמין שיש עוד רבים כמוהו שתומכים בלגליזציה אבל אומר, שצריך לעשות הכול אחרי מחשבה מעמיקה ולהכין את הקרקע לכך. הוא דוגל בדרך של "מזעור הנזקים". "ללא ספק אני תומך בלגליזציה ואני לא חושב שבן אדם שבוחר לשנות את התודעה שלו הוא פושע, אבל חשוב לדעת שבכל שימוש באשר הוא ישנם סיכונים אשר ראוי ליצור סביבם שיח, באותו אופן שבו ראוי ליצור שיח סביב הפוטנציאל הרפואי, הרוחני והתרבותי אשר טמון בשימוש בחומרים משני תודעה".
היתרונות הרפואיים של השימוש בקנאביס, הם ללא ספק, כר פורה למחקרים רבים שנעשים בעולם. בהם, מחקר בארה"ב מאוניברסיטת תומס ג'פרסון, בפילדלפיה, המעלה שהטיפול בצמח יכול לסייע בהתמודדות עם כאבים, כמו כאבי גב. 36% מהמטופלים הפסיקו לחלוטין את הטיפול באופיאטים שונים, הנחשבים למגפה של ימינו, ומיועדים לשיכוך כאב ועברו להשתמש בקנאביס. כל אלה מצטרפים למחקרים נוספים שמהם עולה כי הקנאביס הרפואי יכול לסייע ולהקל בהתקפי אפילפסיה, התמודדות עם PTSD ועוד.
"להתמכרות הזו יש אופי חמקמק. היא טובה ולא טובה. הקנאביס נחמד לתקופות מסוימות ואז הוא מתהפך ויכול להיות לא נחמד ושואב. מתוך האופי החמקמק נוצר קרע בשיח על ההתמכרות לקנאביס"
יש לא מעט אנשים שמרגישים כמו הופמן. בקבוצות השונות בפייסבוק כמו הקהילה של "נקודת יציאה - משתחררים מהתלות", שמונה כ-5,000 אנשים, וקהילת הפייסבוק "מפסיקים ומפחיתים קנאביס ביחד", שמונה כיום עשרת אלפים אנשים ועוד קהילות רבות, ניתן למצוא לא מעט עדויות דומות של אנשים שמחפשים דרכים להפסיק או להפחית את השימוש בקנאביס.

"אני מעשן במקום להתמודד, וזה משתלט על החיים"

קובי צ'אוסקי, מנהל הקבוצה "מפסיקים ומפחיתים קנאביס ביחד", פסיכותרפיסט, מטפל במכורים לקנאביס, שמצהיר על עצמו כמכור לשעבר לצמח הירוק במשך 11 שנה, מספר שהרבה מדברים על התמכרות לקנאביס והשיח הזה חשוב אבל יש דברים שאנחנו אולי מפספסים בדרך. "להתמכרות הזו יש אופי חמקמק. היא טובה ולא טובה. הקנאביס נחמד לתקופות מסוימות ואז הוא מתהפך ויכול להיות לא נחמד ושואב. מתוך האופי החמקמק נוצר קרע בשיח על ההתמכרות לקנאביס.
צילום: גיל בניסטי"הקנאביס הופך לאט-לאט ל'תרופת פלא' לכל הדברים שאני צריך להתמודד איתם". קובי צ'אוסקי (צילום: גיל בניסטי)
"הרבה נגמלים אומרים שהקנאביס עזר להם וזה נכון. הוא עזר לנו לשרוד בכל מיני מצבים. הוא נותן לנו כלים להתמודד עם לא מעט מצבים. במקומות שבהם הקנאביס הכי עוזר, אלו המקומות שאנחנו הכי תלויים בו בסופו של דבר".
כשצ'אוסקי מדבר על מה רע בקנאביס הוא אומר שאנשים שמים לב שזה מעכב את החיים, אבל קשה להם לשים את האצבע איפה קרה השינוי שזה הפך מדבר טוב לדבר רע. "אם אני רוצה להתנתק מיום העבודה ורוצה את הזמן שלי, אני עושה ג'וינט ותוך שנייה הוא מעביר אותי למצב של רוגע, אבל כמו שהוא ענה לי על הצורך הזה הוא גם לקח ממני את ההתמודדות עם המצב.
"הקנאביס הופך לאט-לאט ל'תרופת פלא' לכל הדברים שאני צריך להתמודד איתם, ואני מעשן במקום להתמודד וזה משתלט על החיים. פתאום, כשאני מפסיק לעשן, אז החיים שלי אפורים ובמקום להתמודד עם השאלה למה החיים שלי אפורים ואיך אני יכול לעשות אותם מעניינים או מה חסר לי, כל מה שאני עושה זה השוואה עם או בלי קנאביס והשיח הזה מגביל אותי, כי אני לא יכול לראות מעבר אליו".
כששואלים אותו על לגליזציה הוא חושב שזה דבר מבורך. "אבל כמו כל דבר זה צריך לבוא עם הסבר עמוק יותר. תרופות אנטי-דיכאוניות גם טובות, אבל לא כולנו אמורים לצרוך תרופות אנטי דכאוניות בכל פעם שאנחנו עצובים. צריך לשים לב אילו תפקידים אנחנו זורקים על הקנאביס".
לכתבה זו 36 תגובות
הוספת תגובה
36

תגובות

close-fullscreen-comment
הוספת תגובה
25.

24.

עולב שבעולבים

23.

בתור פסיכולוג במספר עמותות בנושא ,כתבה ללא מחקר.גןעל נפש כמו לאמר שהומו אשם שהוא הומו.תתביישו....

22.

21.

20.

כנראה חברות התרופות מתעוררות.

19.

18.

אבל תמשיכו עם הבולשיט. הרבה יותר קשה להיגמל מסיגריות, אלכוהול, סמים קשים, והתמכרויות של הרגלים מאשר מקנאביס

comment-2-comment

לי לקח כמה חודשים טובים לחזור להבין את המציאות, מברך על כך שכבר בגיל צעיר הפסקתי עם זה.

17.

מה איתם? קח אחריות על האישיות ההתמכרותית שלך ועזוב אותנו בשקט. תודה

comment-2-comment

16.

15.

14.

השתחררתי והתמכרתי לירוק. סיימתי תואר והבנתי שזה פוגע בי בעבודה. הפסקתי ומצאתי את עצמי עושה בסופשים קוק. הבנתי שאני לא חוסך ככה. הפסקתי. תוך שנה וחצי היה לי מספיק כסף כדי לקחת משכנתא. וזהו היום אני משועבד לילדים והבית. מחכה שוב להתמכר למשהו

13.

12.

לעשן כל יום זה כמו לנסוע ברכב עם הנדברקס. טוב שיש לגיטימציה לקושי להפסיק.לעולם לא אכניס את הסם הזה לגוף שלי.מגיע לי הרבה יותר מזה.ועדיין מסביבי מעשנים וזה לא מזיז לי.אני מאושר באמת ללא השקר הגדול.שקר שכולם יודעים שהוא שקר ועדיין מתייחסים אליו כאמת.

11.

גבר קצת אחריות, אתה לא מכור להרואין ולא לאלכוהול ולא להימורים ולא למאה דברים אחרים שההתמכרות אליהם היא קשה יותר. אז אתה אוהב לעשות שאכטות ופיתחת תלות, זה על הפנים אבל זה לגמרי לא מצב הרסני ולא סוף העולם. קח אחריות ותפסיק או תמדר את השימוש בלי לבלבל במוח. הפרופגנדה הזאת לא מצדיקה הפללה של מיליונים אחרים. די להיות סמרטוטים.

10.

שכל אחד יעשה מה שטוב לו. אבל אני הייתי מכור ולא הצלחתי לשלוט בזה.

comment-2-comment

comment-2-comment

מהצחוקים, מהמנצי'ז, מהחרמנות, מההתרסקות בלי יכולת לזוז. מה שטוב שזה עובר לי אחרי כמה שעות וחוזר לתפקוד מלא, אז לא מבין את כל המחרטטים פה שאומרים שזה עצר להם את החיים. בטח עישנו מהבוקר עד הערב אז ברור שאי אפשר לזוז. לא צריך להגזים בכלום.

9.

8.

אבל אם יש משהו קשה זה לראות את זה לידי, כך שקבוצה שכל היום מדברת על זה נשמעת כמו הרעיון הכי גרוע שיש

7.

הניקוטין שנמצא בטבק שמערבבים יחד עם הקנאביס. הוא המרכיב הממכר.

comment-2-comment

זה ממכר לאללה. פסיכולוגית

comment-2-comment

קנאביס ממכר ברמה הפסיכולוגית הרבה יותר מסמים אחרים אנשים מפתחים תלות נפשית בו ולא מצליחים לבנות חיים בלעדיו

comment-2-comment

6.

גם לכאן היד הארוכה של חברות הפארמה הגיעה? עד מתי כתבים יקבלו כסף מתחת לשולחן בשביל לבלבל במוח?

5.

לתרופה אחרת. לא יכולה בלעדיה אני חולה. מזהירה מי שלא חולה לקחת תרופה ללא הוראת רופא. תרופה (וקנאביס תרופה) לא נועדה "לצרכי פנאי"

4.

גם לקוראים השפויים של הכתבה עלתה השאלה הזו? ואולי הכתבה היא גלוריפיקציה של קנאביס, או של סמים פסיכודאלים?

comment-2-comment

3.

אבל מה לעשות..... מה שנשאר טוב במדינה הזאת זה שיש קנאביס..... יא חלאות חנקתם אותנו חנקתםםםםם

comment-2-comment

שלא מורידים שאכטות פה ושם? אז אתה טועה.

2.

1.

אז לעשות פרויקט נגמלים מ: אלכוהול,קפה,סיגריות, סוכר, בינג'ים של נטפליקס, משחקי מחשב, התראות של הודעות בסלולר, אפליקציות דייטינג, התמכרויות לעבודה וכן הלאה? לא. פשוט להעלות מודעות שקנאביס ממכר וצריך לצרוך אותו בזהירות ואחראיות, ולא לעשות דמוניזציה הזויה לחומר הזה שעושה כל כך טוב לכל כך הרבה אנשים. אחרת אנשים יתחילו לחשוב שיש לכם אג'נדה נסתרת לכתבות האלה. ביי

comment-2-comment

comment-2-comment

אבל צריך להגיד את האמת שיש מן תחושה בגלל שזה קנאביס אז מקלילים את ההשפעות יש אנשים שמכורים לקנאביס הרבה יותר מצג המחשב ולא מסוגלים לנהל חיים בלעדיו

לכל התגובות
0
מצב לילה
מצב לילה