לפני כעשר שנים, מטען חבלה מאולתר שהונח בתחנת רכבת בבלארוס, כמאה מטר מבית הנשיא אלכסנדר לוקשנקו, הרעיד את העיר מינסק. הוא הרג 15 אנשים חפים מפשע ופצע יותר ממאתיים. המשטרה אומנם עצרה חשודים, ותוך שנה גם הוציאה אותם להורג, אבל ברחובות בלארוס התפשטו שמועות שונות לגמרי: אולי אלה באמת היו מתנגדי המשטר, אולי אנשים עם בעיות נפשיות, אולי ארגוני פשיעה - אבל אולי זה היה מישהו אחר. היו למשל כאלה שחשדו בארצות הברית או במישהו קרוב הרבה יותר - הנשיא לוקשנקו בכבודו ובעצמו. לפי הקונספירציה הזו, הוא רצה להסיח את דעתו של הציבור מהמשבר הכלכלי שאיים למוטט באותם ימים את כלכלת המדינה. השמועות האלה לא צצו משום מקום: הרבה מאוד בלארוסים לא סומכים על לוקשנקו, "הרודן האחרון של אירופה", אבל רק מעטים מהם ייעזו לומר לכם את זה. כי הם בטוחים שמאזינים להם.
3 צפייה בגלריה
מארק צוקרברג
מארק צוקרברג
מארק צוקרברג
(צילום: AP)
לא רק בבלארוס. הרבה אנשים ברחבי העולם מאמינים שמישהו בעל כוח והשפעה מאזין לנו, אפילו בשינתנו. מתברר שזה אפילו לא משנה אם גדלת במדינה דמוקרטית או טוטליטרית. אנחנו יודעים לדוגמה שבארצות הברית, וביתר שאת מאז אסון התאומים, הממשל אוסף מידע על אנשים פרטיים בכל מיני אמצעים שעומדים לרשותו. בין היתר אנחנו יודעים את זה הודות לאדוארד סנודן, שההדלפות שלו בנושא הרגיזו כל כך את הממשל האמריקני. אנחנו גם יודעים שאנגליה, המרושתת במצלמות בעיקר מאז הפיגועים בלונדון ב-2005, נחשבת לאחת המדינות עם הכי הרבה פיקוח ומעקב אחרי אזרחים בעולם. גם אצלנו במהלך סגר הקורונה הראשון הסתובבו שמועות ברחבי הארץ שהשב"כ אוסף עלינו מידע בעקבות איכוני הטלפונים הסלולריים. אז מה לגבי צפון קוריאה או סין? אנחנו יכולים רק לשער.
לא רק מדינות עוקבות אחרינו אלא גם ענקיות הטכנולוגיה - לפחות כך טוענים לא מעטים ברחבי העולם. מגישי הפודקאסט המצליח Reply All, שעוסק בעיקר בטכנולוגיה, נדרשו לזה לפני כמה שנים. הם הביאו את סיפורו של בחור שמשוכנע שהוא הצליח לתפוס את פייסבוק בזמן אמת. לדבריו, הוא דיבר בטלפון עם אמא שלו, שסיפרה לו שבשדה התעופה לקחו ממנה את הבושם האהוב עליה כשהיא טסה לבקר אותו. עוד הוא הוסיף כי כבר באותו היום הוא נתקל בפרסומות לבושם הספציפי הזה, שהוא מעולם לא חיפש או קנה קודם לכן. מבחינתו, המסקנה הייתה מתבקשת - מקשיבים לו. הצוות של הפודקאסט יצא לחקור את הסוגייה וחזר עם כמה מסקנות. ראשית כל, אמא שלו דווקא כן חיפשה את הבושם פעמים רבות. שנית, הוא ואמא שלו חברים בפייסבוק, והאלגוריתם מבין שהם קרובי משפחה. שלישית, יום הולדתה של אימו התקרב. ורביעית, ייתכן שהרשת הסיקה לפני נתוני המיקום שלה שהיא מגיעה לבקר אותו. כמובן, כל אלה רק השערות, שמנסות לשרטט הסבר חלופי (ולא בטוח שמרגיע כל כך). לפי ההסבר הזה, לא מדובר בהאזנה אלא במערכת מסובכת למדי של איסוף נתונים והסקת מסקנות. אבל כמובן, יכול להיות גם הסבר נוסף: מדובר בסך הכול בצירוף מקרים.
אנשים בכל העולם מפחדים שמאזינים להם, וגם אם הם לא תמיד צודקים - יש להם כנראה סיבות טובות לחשוש. אנחנו יודעים שגם המדינות הכי דמוקרטיות בעולם מצלמות אותנו ברחוב, מסוגלות לעקוב אחרי המיקום שלנו באמצעות הנייד, ולא מופרך להאמין שלפעמים גם מאזינות לנו כשצריך. כולנו יודעים שמדינות מאזינות לשיחות טלפון של אנשים שנמצאים מעברו השני של הגבול - אז למה שהן לא יאזינו גם לנו? במקביל, אנחנו גם יודעים שענקיות הטכנולוגיה משתמשות במידע שאנחנו מוסרים להן כדי לנסות לשווק לנו מוצרים. אנחנו מחפשים משהו בגוגל, ובשבועיים שלאחר מכן אנחנו רואים פרסומות בכל מקום. כשאנחנו אומרים "היי סירי", הטלפון נדלק. אז למה שהן לא יאזינו גם לשיחות שלנו? או כמו שאומר הפתגם הידוע: "זה שאנחנו פרנואידים לא אומר שלא עוקבים אחרינו".
האזינו לסיפור המלא בפודקאסט "נא להפיץ" בהגשת יובל פלוטקין. בכל פרק נבחן קונספירציה, שמועה או אגדה אורבנית ונבדוק מה עומד מאחוריה - שכן הסיפורים האלה חושפים לא פחות משהם מסתירים.