117

אני שהרה, ואני אחרת: מונולוג של אישה שאין לה ילדים

הייתי ילדה דתייה טובה, והיה לי ברור שהחיים מובילים לכיוון אחד. אבל החיים הפתיעו. בשנות הארבעים לחיי התחילו הלחצים והשאלות ועמם הפחד. האמת, יכולתי לענות יפה מאוד, אבל במקום זה לקחתי את העט והתחלתי לכתוב ולכתוב. ידעתי שאם לא אעשה את זה – אתפוצץ. אז כבר העדפתי להתפוצץ על הנייר. עכשיו אני יכולה לגלות לכם: הגיבורה היא אני

שהרה בלאו | פורסם:29/08/2021
הטקסט הזה, על איך ולמה אין לי ילדים, פורסם ב"ווג" בעקבות יציאת הספר שלי באנגליה.
היה לי קל לכתוב אותו מתוך ידיעה שהוא ייקרא רק על ידי קוראים בריטים, אבל בעקבות שיח האל-הוריים שעלה לכותרות, שיניתי את דעתי ואני רוצה שגם אתם תקראו אותו:

1.

הייתי בת ארבעים ואחת, או שתיים.
כמעט לכל החברות שלי כבר היו ילדים. זה כל הזמן ריחף שם באוויר סביבי. בכל מפגש משפחתי, בכל נסיעה במונית.
הם כולם שאלו אותי, "נו, שהרה, מה עם ילד? את כבר לא צעירה, את יודעת?" ואני הייתי מביטה בהם בפנים אטומות. בתוך ראשי התרוצצו הרבה משפטים שרציתי לומר, רובם לא נעימים במיוחד, אבל לא העזתי.
אני הרי ילדה טובה, מה כבר יכולתי לענות?
האמת? יכולתי לענות יפה מאוד, האמינו לי, אבל במקום זה לקחתי את העט ליד והתחלתי לכתוב ולכתוב.
ידעתי שאם לא אעשה את זה – אתפוצץ. אז כבר העדפתי להתפוצץ על הנייר.
תמונה כלליתהחיים הפתיעו. שהרה בלאו עם האחיינית

2.

זה לא היה אמור להיות ככה.
בנעוריי הייתי בטוחה שאתבגר, שאתחתן, שאתיישב, שיהיו לי ילדים. אף פעם לא חשבתי ברצינות על האופציה האחרת. הייתי ילדה דתייה טובה (אני עדיין דתייה, אבל קצת פחות טובה), והיה לי ברור שהחיים מובילים לכיוון אחד.
אבל החיים הפתיעו.
הם היו שונים ממה שחשבתי. שונים מאוד. יצאתי עם גברים שונים, עם חלקם זה עבד ועם חלקם לא, התחלתי לכתוב, הוצאתי ספרים, עליתי על במות, אבל בכל אותו הזמן בתוך גופי תקתק לו שעון ביולוגי קטן ועקשן: טיק-טוק טיק-טוק טיק-טוק טיק-טוק.
לא הקשבתי לו.

3.

ערב אחד, כשהייתי בת ארבעים, חבר טוב לקח אותי הצידה. "שהרה, אם את חושבת ברצינות על ילדים, אני חייב להגיד לך שהגיע הזמן לפעול".
בהיתי בו. לרגע חשבתי שהוא עומד להציע את עצמו בתור הפרטנר המיועד.
"לעשות ילד", הוא הסביר, "שלא תגיעי למצב שיהיה מאוחר מדי"
ואז, לראשונה, הסתכלתי בעיניים לאפשרות הזו של חיים שלמים ללא ילדים.
אתם מאמינים שעד אז לא חשבתי על זה ברצינות? היו "החיים", קרו בהם דברים, טובים ורעים, ואף פעם לא נדרשתי להכריע בשאלה הענקית הזו.
אבל בתוכי השעון הביולוגי תקתק ותקתק, טיק-טוק טיק-טוק טיק-טוק טיק-טוק...
היו לי חברות שעשו ילד לבד. חשבתי שהן שילוב בין וונדרוומן לאמזונה. כמה כוחות נפש נדרשו מהן! אבל יותר מזה, הן היו צריכות לרצות את התינוק הזה מאוד-מאוד.
אני לא רציתי מספיק.

4.

אני עוד זוכרת את הרגע הזה.
החבר ההוא שעומד מולי, ולא מבין עד כמה המשפטים שאמר הבעירו משהו בנפשי (או שאולי כיבו שם משהו), ואני עומדת שם ומביטה אל העתיד, עתיד ללא ילדים.
יכולתי לשמוע את עצמי שואלת שאלה - ומשהו בתוכי, משהו עתיק, סבלני ויודע ענה את התשובה: כן, שהרה, את יכולה לחיות את חייך ללא ילדים. ואל תדאגי, אלה יהיו חיים טובים.

5.

וזה העניין: הפחד.
כשאנשים סביבי התחילו להבין שלא יהיו לי ילדים, השאלה הראשונה (הראשונה!) שנשאלתי הייתה, "ומי ידאג לך כשתהיי זקנה?"
זה הדהים אותי. הם לא שאלו על הרצון בילדים, על התא המשפחתי, על אהבה ללא תנאי, על תינוקות, הם דיברו איתי על ילדים כעל תעודת ביטוח.
השאלה השנייה הייתה, "ומה יקרה אם תתחרטי?"
בנוגע לשאלה השנייה, אני חייבת להודות שאני לא יודעת אם אתחרט או לא.
אנשים מתחרטים על דברים רבים. אני עד היום מתחרטת שלא נסעתי לחיות כמה שנים בחו"ל, שלא ניסיתי את הג'וב ההוא, שלא צבעתי את השיער לוורוד כשיכולתי.
אנשים מתחרטים על כל מיני דברים. אז יכול להיות שיום אחד אתחרט על כך שאין לי ילדים. אז מה?
אבל בנוגע לשאלה הראשונה על הזיקנה, אני חייבת להודות שזה תמיד היה אחד הפחדים הגדולים שלי. לפעמים אני מדמיינת עצמי כזקנה ערירית ובודדה, רועדת מקור בדירה ריקה.
מצד שני, איך זה קשור לילדים? אין הורים לילדים שחשים בודדים ואומללים? התחלתי לשנן לעצמי: שהרה, תשקיעי בחברות הטובות שלך!
חוץ מזה שסגרתי דיל עם אחייניתי האהובה, עוד כשהייתה ילדה (אני לא יודעת עד כמה זה תופס מבחינה חוקית), שאני אוריש לה את רכושי בתמורה לזה שתדאג לי כשאהיה זקנה - הושפעתי מסיפורו של פלובר, שהיה חסר ילדים ואחייניתו מדאם קומונוויל, השגיחה עליו.
רואים? יש כל מיני אפשרויות.

6.

לפני כמה שנים ראיתי את הסרט "חיוך של מונה ליזה". ג'וליה רוברטס כיכבה שם בתור מורה בקולג' שמרני, בארה"ב של שנות החמישים.
היא לא הייתה נשואה ולא היו לה ילדים, מה שנחשב אז כחריג ביותר, וכשאחת התלמידות שאלה אותה למה לא התחתנה - במקום להתחיל להתפתל ולהסביר, ג'וליה פשוט חייכה אליה וענתה "לא התחתנתי כי... לא התחתנתי".
ראיתי את הסרט לפני שנים, ואני עדיין זוכרת את המשפט הזה. ג'וליה לא הרגישה צורך להסביר.
היא לא התחתנה כי היא לא התחתנה.
בעבר, נשים שבחרו שלא ללדת, היו צריכות להצדיק את זה איכשהו. הן היו בדרך כלל כוכבות קולנוע, אמניות, או נשות עסקים עסוקות.
כיום זה שונה, יש נשים צעירות שבוחרות שלא להיות אמהות בלי לתחזק איזו קריירה גדולה ש"תצדיק" את הבחירה הזו, ובלי להתנצל.
כשכתבתי את ספרי "האחרות", באחד העיתונים, ניתנה לביקורת הכותרת: "למה? ככה".
וככה הרגישה גם גיבורת הספר.
למה אין לך ילדים? כ כ ה.

7.

בעבר, נשים ללא ילדים היו מוקצות מחמת מיאוס. הן היו או עקרות אומללות, או מכשפות מסוכנות. הן היו "האחרות".
בתפיסה המסורתית, אין דבר מסוכן ולא טבעי יותר מאשר אישה לבדה.
וכשאני אומרת "מסורתית", אני לא מתכוונת דווקא לחברה הדתית שממנה אני באה. יש לי חברות חילוניות שנמצאות באותו מצב, עם אותה ציפייה שמקיפה גם אותן.
זו הסיבה שבגללה קראתי לספר שלי "האחרות".
בעבר הצביעו עלינו באצבע ואמרו שאנו שונות, זרות, מפחידות ומסוכנות, אז לקחתי את הביטוי הזה וניכסתי אותו לעצמי: נעים להכיר, אני שהרה ואני אחרת.
כתבתי את הספר כדי לנסות ולהבין את עצמי ואת הסיבות שהביאו אותי מילדה דתייה שמרנית - לאישה שלא עשתה ילדים.
יכולתי לכתוב ספר פסיכולוגיסטי רציני, אבל מתוכי הגיח דווקא מותחן אפל מלא הומור שחור.
בשביל זה הייתי צריכה להתרחק מהביוגרפיה שלי, אבל עכשיו אני יכולה לגלות לכם: הגיבורה היא אני.
תמונה כללית"האחרות" באנגלית

8.

והאמת האמיתית?
בעצם, כתבתי את כל הספר הזה כדי לספר לאמא שלי שלא יהיו לי ילדים. אף פעם לא דיברנו על זה באופן פתוח במשפחה. משום מה, לא יכולנו.
אז סיימתי לכתוב את הספר, נתתי לה את הטיוטה ואמרתי לה: "אמא, יש לי משהו לספר לך".
אני עוד זוכרת את הפנים שלה, כשהנחתי את הספר בזרועותיה כאילו היה תינוק קטן.
לכתבה זו 117 תגובות
הוספת תגובה
117

תגובות

close-fullscreen-comment
הוספת תגובה
87.

תודה שהרה! האם תירגמת גם לעיברית?

86.

85.

נושאים כל כך מורכבים ומעניינים חבל שאלא פני הספרות העברית

84.

אני לא מבין למה אנשים נכנסים לאחרים לחיים. ילדים גורמים אושר לאחד וסבל לאחר, אין נוסחה אחת לכולם. יש ספר ישראלי על נשים התחרטו על הבאת ילדים.

83.

82.

81.

את פשוט מדהימה באומץ ובדרך שהעברת את זה זה משהו שגם אני חווה ומתכווצת כל פעם קראתי את השורות וזהתי את עצמי בתוכם רצה מיד לקרוא את הספר... תודהה

80.

79.

אני לא ממש מצליחה לראות בזה משהו מוזר.. אני פשוט חושבת שלהביא ילדים, זה משהו נחשק. משהו נחשק מאוד על ידי הרבה מאוד אנשים. ואנשים לא מצליחים להבין איך בן אדם יכול לא לרצות את זה. הם עושים בלבול. זה כמו הרבה כסף או להרזות במשקל. זה נחשק, זה הרצון של הרבה מאוד אנשים. אבל יש אנשים שיעדיפו אחרת, יש אנשים שבנוים אחרת. וזה לא מוזר שלא הכל יתאים לכולם. זה לא הופך אותך לאחר, זה מייחד אותך.. וגם זה יעבור. כמו ששיער אדום כבר לא אומר לאנשים שמישי מכשפה או ששני גברים ביחד זה לא סוף האנושות. בהצלחה בעתיד. עם או בלי ילדים.

78.

77.

76.

75.

אין צורך להסביר או להתנצל.

74.

נורא יפה לכתוב ככה בצורה מרגשת וכמה קיטש אבל בעצם את עושה שטות.לא מצאת את האחד, לא נורא תביאי לבד.זה קשה אבל אפשרי היום לכ"כ שרוצים ולא יכולים באמת.ככה יש לך המשכיות בעולם.האדם נברא כדי לעמול בעולם.לא כדי להגיד "ככה.לא רוצה" בקיצור יש לי עוד כ"כ הרבה לכתוב אבל קצרה היריעה.נשאיר ככה.

comment-2-comment

73.

תיתנו במה לאנשים ולגישות מעוותות?

comment-2-comment

מי שהוא'סתם עמך'לא זקוק לציין שהוא סתם עמך.

comment-2-comment

72.

בדרך כאלה שנאלצו לוותר. והיו בסדר. ככה הבנתי שאפשר גם בלי. ולפני שהריתי את בני שיחיה, היינו צריכים בעלי ואני להביט גם אנחנו לאופציה הזו מבין כל האחרות, בעיניים. יש לי מקורבת שרצתה כל חייה ילדים ואוהבת את שלי כאילו היו שלה, אבל לא רצתה לעשות את זה לבד וזכותה. היא לא בן אדם ראוי ואישה, פחות ממי שהחליטה שהיא כן הולכת על זה. ולשהרה - אולי שמעת על מלאני נוטקין. אשת פרסום יהודיה ניו יורקית ממוצא קנדי, שכתבה ספר דומה לשלך. otherhood! על מי שלא קרה לה, אפילו שרצתה. כי ככה. כי לא רצתה לבד. והחיים שלה ראויים גם כן. כמוך היא חיבקה את כל האחיינים הביולוגיים והלא ביולוגיים בחייה, ואת החיים בכלל. שלחי למלאני את הספר. וקראי עליה ואת שלה. מומלץ.

71.

את מדהימה, כותבת בחסד. קראתי את "האחרות" כשהוא רק יצא ומהרגע הראשון היה ברור לי שזו יצירת מופת חריגה באיכותה בנוף המקומי.

70.

כנראה שצריך אומץ להתמודד עם החיים ללא באפרים.. שיהיה בהצלחה עם הספר ובכלל!

69.

68.

ביני לבין עצמי תמיד צוחקת שמזל שאני חיה היום, כי אם זה היה בימי הביניים היו מעלים אותי על המוקד...

67.

באירופה ובחלקים הנאורים של ארה"ב אף אחד לא מתרגש מנשים וגברים שבחרו לא להביא ילדים. ישראל, לעומת זאת, היא חברה שמרנית (גם זו החילונית) עם אובססיה משונה בכל מה שקשור לייצור ילדים. אולי זו שארית של האתוס הציוני בימים שבהם היו חסרים יהודים בא"י, אולי זה אחד התסביכים בעקבות השואה. בכל מקרה, העניין הקולקטיבי בהחלטה הכי אישית ופרטית הוא דבר דוחה שצריך לחלוף מהעולם. קל וחומר בתקופה שבה העתיד הממתין למי שנולד ברגעים אלה הוא קודר ומבהיל.

comment-2-comment

חוץ מהחלקים הנאורים של ארה"ב. פה נתפסת בתפיסה ביקורתית. בארה"ב כולה אף אחד לא מתרגש לטוב או לרע כול אחד חיי את חייו

66.

65.

הסיבה פשוטה-לא רוצה שום ילדים!!!

64.

63.

62.

בחורה שהגיעה לגיל 35 ולא מצאה את בן הזוג המושלם לעשות איתו ילד חייבת לעשות הקפאת ביציות . נכון זה אולי קצת לא נעים או אולי קצת עולה כסף אבל זה קונה שקט נפשי משחרר מלחצים ומשאיר אופציות פתוחות

comment-2-comment

מי שזה חשוב לה שתקפיא

61.

60.

59.

יש לנו זכות על גופנו ורק אנחנו נחליט אם להביא ילדים לעולם, וודאי אם איננו בזוגיות. המצב שונה בזוגיות בה בן הזוג כן מעוניין בצאצאים. ילדים אינם ערובה לכל שנטופל בזיקנתנו. שיהיו לך חיים טובים, שמחים ומאושרים שהרה.

comment-2-comment

58.

בלי התפלספיות ותירוצים אלא פשוט מציאות . לא כולם או כולן נולדו להיות הורים , הורות מצריכה הרבה הקרבה וזה בסדר גמור גם לבחור אחרת .

comment-2-comment

57.

comment-2-comment

56.

אין ספק שכתיבתך יפה ומרגשת! כאבא ל-3 בנות ונכדה אחת (בנתיים), קצת קשה לי להבין אותך ודומייך, איך אפשר לוותר על האושר באהבת ילדים?? ...למרות שיכול להבין שאלוהים ברא אנשים/נשים שאין להם את הכמיהה הזאת. אבל, אם אתם/ן חיים טוב עם זה? - מקובל עליי!

55.

את אישה מעריץ נשים כמוך , כל הכבוד

54.

53.

כתבת מדוייק

52.

comment-2-comment

51.

כתבת כל כך יפה וכנה. תודה על השיתוף

50.

אבל אם לא, לפחות לפי מה שאני מכיר, יש סיכוי גדול שבאמת תתחרטי על זה אח"כ. בתור גבר גם לי לא בער החשק לילדים, אני מניח שככה זה אצל רוב הגברים, שאלם הרי זה לא דחוף. בסופו של דבר האשה לחצה, והבאנו ילדים. אני כשאני כבר בשנות ה40 לחיי. אני מוכרח לציין שילדים זה אור

comment-2-comment

49.

48.

בן 55 רווק לא תיארתי שככה זה יהיה ,כנראה שאני ייצא דופן.אשה לא מחויבת במצוות פרו ורבו.

47.

להתחרט על אין ילדים זה - מה החיים האלה בכלל?! מה אני עושה כאן?! בשביל מה הכל?!

comment-2-comment

להתפתח רוחנית, המטרה היא לא להביא ילדים

comment-2-comment

comment-2-comment

46.

45.

44.

43.

42.

41.

את תהיי אמא נהדרת לילדה שמחפשת ומקווה לבית ומשפחה... אימוץ הוא לא מלה גסה.. אמוץ זו גבורה...את גיבורה ונהדרת ותהיי אמא לתפארת!!!היא זקוקה לך הילדה שתאמצי.. היא מחכה לך בכיליון עיניים בטוח שתצליחי..( אני מנוסה!!עם סיפור דומה)

comment-2-comment

40.

39.

בארץ שהיא שיאנית אובססיית הילודה ואנשים שמטריפים את עצמם בטיפולי פוריות, הקול שלך הוא אחד החשובים בזמננו ובכלל לא נשמע מספיק. המשיכי להפיץ את אורך. תבורכי

38.

הייתי אחרת שנים עד שנולדה לי אחיינית מהממת..אמרתי לעצמי לא התחתנתי כי לא התחתנתי, אבל ילדים ו... נס קיבלתי לידה ראשונה גיל 47 ביצית שלי, לידה שניה 48 ביצית שלי, תוצאה 2 בנים יפים, מתוקים אני עדין אחרת עם פחות זמן לעצמי עם המון אהבה לילדי המדהימים... וזה לא קשה לגדל לבד הכי כיף בעולם.. מאושרת במיוחד בערב שהם ישנים ויש לי זמן קצת לשטויות של עצמי..

37.

ולא בחרת בזה באמת. פשוט הגעת לגיל 40 ומשהו ולא מצאת בן זוג ואת לא תעשי ילד לבד... אז כבר התייאשת. חבל, אפשר לעשות הכל ואף פעם לא מאוחר מדי. להתחבר לאנושות כולה שבסוף מתקיימת לנצח רק בגלל הצאצאים שלה ואת לא תהיי חלק מזה. באמת חבל

36.

35.

נכון לא מספיק רציתי...אם אני מתחרטת?? קצת ..החיים קרו מעצמם ..וזה לא בער בי כמו באחרות. מבחינתי להיות אמא זה קשה ולהיות אמא יחידנית זה כבר ...סיפור לאמיצות במיוחד ואני לא מספיק אמיצה

34.

ערב טוב לכולם שבוע טוב ומבורך לכולם רצונו של אדם מלא כבודו אם טוב לגברת ברכה והצלחה בכל חג שמח שנה טובה ומבורכת לכולם בריאות ונחת לכולם

33.

הלוואי והרבה יותר אנשים היו חושבים טוב-טוב אם הם באמת רוצים ויכולים להיות הורים. היה לנו כאן עולם הרבה יותר טוב

32.

לכתוב כמוך - רק את.

31.

הבן שלי פנוי....

30.

תרומת ביצית. את יכולה עוד היום (גם זה לא אינסופי. לפי החוק בארץ אפשר עד גיל 54) בהצלחה

comment-2-comment

החוק בישראל פחות רלוונטי לה

29.

התפיסה משתנה , צריך למצוא פרטנר לחיים . לעשות ילד לבד זה קשה וההחלטה לא להביא ילדים היא אופציה קלה יותר אפילו הגיונית .

28.

ילדים הם לא חובה, בכלל. אני מתחברת לזה מאד. אבל כל זה עובד, כל החופש לחיות כרצונך כל עוד יש לך אמא ואחיות ואחים וחברות ואז באמת שלא צריכים להיות תלויים בילדים בזקנה. ברגע שאת או אתה יתום, אין לך אף אחד שידאג לך ואף אחד שישלים לך את הצורך לאהוב ולטפל ולטפח ולקבל בחזרה. זה זוג של בורגנות חדשה להיות אל הוריים בדיוק כמו החילונים שמביאים שלושה ילדים, זה מתוך השפע. כשאין שפע אז מתחילה להיות הדילמה.

27.

26.

כאם יחידנית חייבת לומר שכתבת מדהים! אני חושבת שאם את רוצה ילד בכל מאודך, אז זה הדבר הנכון לך. אבל אם זה לא בוער בך, אפשר אחרת. מאחלת לך חיים מלאי אושר וסיפוק

25.

זה לא שאני לא רוצה ילדים, אני לא רוצה אותם מספיק כדי להביא אותם לבד. אני רוצה לתת להם משפחה, אבא ואמא אוהבים ומאוהבים. אבל זה לא קורה, ובניגוד אלייך אני כבר שנים מסתכלת על העתיד ובוחנת את החיים ללא ילדים וללא זוגיות. רוב הזמן אני בסדר עם זה. יודעת שאוכל להישאר שמחה גם לבד. אבל יש ימים (יותר נכון לילות), שזה תוקף אותי עדיין. אימת הבדידות. אני בת 45 ועדיין באה לדירה ריקה בערב. אני בת 55 ועדיין באה לדירה ריקה בערב. אני בת 65 ועדיין באה לדירה ריקה בערב. אולי בגיל 75 כבר אהיה רגילה. בנתיים, יש לילות כמו עכשיו, שבהם ללכת לישון לבד, מה שאני עושה כבר שנים, פתאום נראה כמו משימה בלתי אפשרית.

comment-2-comment

כל כך מבינה אותך אם זה עוזר את לא לבד גם אני באותה סיטואציה

comment-2-comment

24.

23.

22.

21.

עצוב בעיניי

20.

ואם פעם תרצי בכל זאת קשר של אחריות, תמיד אפשר לקחת לאמנה ילד/ה צעיר/ה שזקוקים לחום ואהבה, יש בעולם הרבה נטושים

19.

18.

17.

אמא שבחרה ללדת חמישה ילדים..

16.

האמת היא שהלחץ שמופעל על נשים לגבי ילדים הוא מטורף. כל הכבוד על הכתיבה, שהרה.

15.

תודה שהכנסת אותנו לסיפור חייך והעזת לפתוח את הלב והראש בסוגיה המורכבת הזאת. כמי שגם מתלבטת שנים וטרם קיבלה החלטה חד משמעית בנושא הזדהתי עמוקות עם השאלה ותחושת ההתפכחות לעומת גיל ההתבגרות בו על השאלה אם להתחתן ולהביא ילדים לא היה שום עוררין. זה אכן עצוב שהמחשבה להביא ילדים לעולם כדי לא להישאר לבד בזקנה היא תשובה לגיטימית ללמה לא. כמו שאת אומרת יכולים להיות כל כך הרבה תרחישים בדרך- מה אם הקשר איתם לא יהיה טוב? מה אם יגורו רחוק מדי או פשוט לא יוכלו לפנות את חייהם פיזית ורגשית לטיפול בעת זקנה מה שקורה לא פעם בחברה? די להצטדקויות ולהתחסדויות, להביא ילדים זאת החלטה מורכבת שצריכה להתקבל בלב שלם ומתוך רצון עמוק וקריאה פנימית ולא כי ככה צריך.

14.

13.

זו מדינה של ניאדרטלים שבטיים. במדינות נאורות לא נכנסים לאישה לביציות.

12.

כמה כוח את נותנת בטקסט הזה.

11.

כרגיל

10.

מאחלת לך רק טוב בבחירות שלך.

9.

8.

comment-2-comment

7.

תודה על השיתוף והעלאת המודעות לנושא הרגיש והטעון הזה. את תמיד יכולה לצבוע את השיער לוורוד.

6.

כתבת יפה וכל כך אמיתי. מאחלת לך רק טוב.

5.

4.

comment-2-comment

אחרים.

comment-2-comment

comment-2-comment

comment-2-comment

איזה רוע, כמה שיפוטיות.

comment-2-comment

אני לא בעד הבחירה שלה, אני חושבת שהיא עשתה טעות מרה. אבל בכל מקרה, היא לא פוגעת באף אחד! אז איפה יכולה להיות פה אנוכיות?

comment-2-comment

אז היא גם אנוכית?"

comment-2-comment

וטוב שכך.

comment-2-comment

comment-2-comment

comment-2-comment

זה שעושה ילדים כדי שיסעדו אותו בזקנתו, קצת יותר אנוכי :-)

comment-2-comment

3.

ההחלטות הם שלך ורק שלך לטוב ולמוטב

2.

1.

שהרה , תמשיכי להיות מי שאת , הקשיבי לקולות שלך ורק שלך. ילדים זו לא תעודת ביטוח , טוב חבר\ה קרוב מילד רחוק.

comment-2-comment

רק הדור הצעיר יוכל לעזור לך. או עזרה בכסף. אז בסדר, היא סגרה עסקה עם האחיינית שלה. סבבה. הגיוני.

לכל התגובות
0
מצב לילה
מצב לילה