אישה אחת בין 60 גברים, ליד עכברושים: חיי אידה נודל בגלות בסיביר

במשך 4 שנים שהתה אסירת ציון בכפר נידח, לשם הוגלתה בגין "חוליגניות". היא סיפרה על גברים "שמתנהגים כקופים", על "עכברושים שגורמים לסיוטים", ועל "ילדים שנחקרים בגלל שליטפו את כלבי". סרטון, הקלטה, גלויות וראיונות הביאו את מאבקה לכותרות: "דיברתי עם העיתונות כדי להוכיח - לא נשברתי"

ynet | עודכן:14/09/2021
אסירת ציון אידה נודל מובאת למנוחות (צילום: עידו ארז )
רבים מהצעירים לא מכירים את שמה. להלווייתה הגיעו 40 איש בלבד. אבל אידה נודל - בנחישותה, בהתעקשותה, בעמידתה האיתנה - היא אחת מאלו שסללו את הדרך לעלייה ההמונית מחבר העמים, לאחר שנים ארוכות שבמהלכן לא הותר לרוב הגדול של יהודי ברית המועצות לעזוב את המדינה.
נודל נפטרה אתמול (ג') בגיל 90. קרובי משפחתה המעטים סיפרו בהלווייתה על "לוחמת צדק", ראש הממשלה נפתלי בנט כינה אותה "גיבורה יהודית". היא עלתה לישראל ב-1987, אבל ארבע השנים שהפכו אותה לאחד מסמלי המאבק למען העלייה החלו ב-1978, אז הוגלתה לסיביר.
תמונה כלליתהתמונה מ"ידיעות אחרונות", בעת שנודל הייתה בכפר הסיבירי
עוד לפני כן, ב-1972, הגיעו ארצה ארבעה מבני משפחתה - אבל היא שעבדה ככלכלנית במכון מיקרוביולוגיה במוסקבה קיבלה הודעת סירוב נחרצת. נודל סירבה לקבל את הכרעת הדין, והחלה לפעול למען שחרורה ולמען שחרור מסורבי עלייה נוספים. היא עסקה באיתור ובטיפול באסירים יהודיים ובבני משפחותיהם, הפכה לאחת הפעילות הבולטות ביותר של המאבק וב-1974 אף פתחה בשביתת רעב, ביחד עם מסורבי עלייה אחרים.
נודל נעצרה שוב ושוב לחקירות במשרדי הקג"ב. בהפגנות שבהן השתתפה בודדו אותה השוטרים משאר המפגינים והתנכלו לה "למען יראו וייראו". נעשו ניסיונות לתקוף אותה ברחוב, מכשירי ציתות והאזנה הושתלו בדירתה ושומרים סמויים עקבו אחריה. בין היתר, אף איימו עליה באשפוז כפוי במוסד לחולי רוח. ביוני 1978 היא הפגינה ממרפסת ביתה, מה שהוביל להגשת כתב אישום נגדה בגין התנהגות אלימה, הפרת סדר וחוליגניזם זדוני.
<b>ב-1980</b>גלויה ששלחה נודל (ב-1980)
משפטה נערך בדלתיים סגורות ובסיומו נידונה לארבע שנות גלות בסיביר. אבל גם במחנה הכפייה היא סירבה לשתוק - והמאבק לשחרורה הפך למאבק חובק עולם. בשנה הראשונה לריצוי עונשה היא תועדה בסרטון קצר שצילם מסורב עלייה ממוסקבה שהגיע לבקר אותה. נראו בו תנאי המחיה המחפירים, הקור המקפיא והמחסור במזון, ונודל עצמה הישירה מבט למצלמה באומרה: "אם תשכחו אותנו, כל הייסורים שעברנו היו לשווא".
הסרטון הוברח למערב בשנת 1979, עורר גל תגובות חוצה יבשות, הן מצד אנשים פרטיים ששלחו לנודל אלפי מכתבים וחבילות סיוע, והן מצד אישים מפורסמים - שחקנים, פוליטיקאים, אילי הון, ראשי מדינות ואף האפיפיור שנשא תפילה לשלומה.
בנוסף הוברחה גם הקלטה, שבה תוארו ייסוריה בסיביר. היא הייתה אז האישה היחידה שהתגוררה במקום, לצד 60 גברים, אסירים פליליים לשעבר. "אני מותקפת בלילות על ידי הגברים, המתנהגים כקופים. יש כאן עכברושים כה גדולים, שכעבור זמן מה התחלתי לסבול בלילה מסיוטים בשל המראה שלהם", אמרה.
"אני בודדה לחלוטין בחדרי הקטן, שהוא מבצרי ומשמש לי חדר שינה, מטבח, בית שימוש, אמבטיה וחדר כביסה גם יחד", הוסיפה. "אפילו בשפה הרוסית אין מספיק מילים כדי לתאר את החיים האיומים כאן. אפילו קפקא לא היה יכול להעלות בדמיונו מצב כזה. הכפריים חוששים לקיים מגע או לדבר איתי, ילדים שהתקרבו לכלב שלי וליטפו אותו נחקרו על ידי המשטרה".
שנה אחר כך שלחה גלויה ממחנה כפייה בסיביר, שהגיעה כעבור כמעט חודשיים לישראל. "אינני יודעת דבר על הנעשה למעני", כתבה בה. "מי מעורב אישית בענייני. מי בעצם הכוח המדרבן. בחרתי את דרכי זאת במודע – לעשות הכול לקידום המשימה – להוציא 6 מיליון יהודים מרוסיה. בתוך תוכי אני משתוקקת להיות ביניכם. יש לי חלום להישאר בחיים".
ב-1982 היא סיימה את תקופתה בגלות בסיביר, ואז התראיינה ל"סאנדיי טלגרף" הבריטי וסיפרה על חייה שם: "הם אמרו לי כי הם מצפים ממני להתנהגות טובה. השבתי להם שאינני ילדה. אני בת 51 ואין להם זכות לדבר אליי כך ולהשפיל אותי. הייתי בגלות ארבע שנים, הייתי ערירית בכפר סיבירי".
"הודות לעובדה שענייני זכה לטיפול מצד תומכים במערב, הורשתי לקנות צריף, לקבל מבקרים ולהמשיך להחזיק את כלבי", אמרה. "השלטונות היו מעוניינים להשתיק אותי, להבטיח רמה נמוכה של מחאות מבחוץ. גולים פחות מפורסמים אינם זוכים לוויתורים שכאלה. החלטתי לדבר עם העיתונות כדי להוכיח לכל העולם שרוחי לא נשברה".
פורסם לראשונה: 23:47, 14.09.21
33

תגובות

close-fullscreen-comment
הוספת תגובה
30.

גיבורה יהודית !

29.

28.

לאידה נודל היתה שאיפה להעלות לישראל, שיבושם לה. אבל בפני יהודי ברית המועצות היתה גם אפשרות ריאלית להגר לארה"ב או גרמניה. אבל ישראל פעלה מאחורי קלעים ודאגה שהעולים יגיעו רק לארץ. המקומיים בזו ולעגו לעולים מברית המועצות כמיטב מסורתם למרות שמדינתם הכניסה את העולים למלכוד קשה מנשוא.

27.

26.

25.

יהי זכרה ברוך

24.

23.

22.

21.

20.

גיבורה נחושה אמיצה חבל שנזכרים באנשים כאלה בסוף חייהם משתתף בצער המשפחה

19.

18.

17.

אישה ולוחמת מיוחדת,תודה רבה על כל מה שפעלה בגלות ובארץ,כל אזרחי המדינה צריכים להודות שיש בני אדם כאלה שלא נשברים ומאמינים בצדקת הדרך,נוחי על משכבך בשלום אישה יקרה.

16.

15.

מבלי לזלזל באידה הנכבדה. הכתב צריך לעשות קצת שיעורי בית. אסירת ציון אחת בכלא הסובייטי לא סלל שום פתיחת שערים לעליה יהודית. מה שגרם לפתיחת השערים, זה מכתב המשפחות ששלחו יהודי גאורגיה, שזה מעשה על גדר ההתאבדות באותה תקופה. בכל מקרה, מנוחתה בגן עדן וזכרונה לברכה. למשפחה תנחומים.

14.

עצוב לי ככ שלא היתה לה לוויה ממלכתית עם רבבות ואישי ציבור )מהטובים שבהם( כיאה וכנאה לאישה כזאת. חבל שלא פורסם בחדשות על מותה. דור שהלך ולא יהיה. יהי זכרה ברוך.

13.

יהי זכרה ברוך, אשה גיבורה ומעוררת השראה

12.

בושה לנו היהודים שרק 40 איש היו בהלוויתה, אידה נודל גדולה כמרים הנביאה וכדבורה השופטת הלוחמת. יהיה זכרך נצור לעד עם יתר גיבורי עם ישראל

11.

10.

9.

תודה

8.

אישה מדהימה, יסורייך לא היו לשווא. יהי זכרה ברוך.

7.

6.

5.

תודה לאישה מדהימה.

4.

3.

אף שר מהממשלה לא יכל לתת כבוד אחרון. בושה! הנשיא הרצוג גם היה צריך להיות נוכח. בושה!

comment-2-comment

בושה למדינה !!!עירכו טקס כבוד לאומי ומיד !!!

comment-2-comment

comment-2-comment

2.

1.

זוכרת שהגיעה לארץ ובאנו לקבל את פניה

לכל התגובות
0