בשיתוף מאגמה
הרבה שנים חלמתי על הפעם בחיים שבה אני ארשה לעצמי לעזוב את המוכר והידוע, ללבוש בגדי מסע, לזרוק תיק על הגב ולעוף מכאן. לנהוג בדרכים אינסופיות, בין נופים שמנקים את הנפש ומוזיקה שמרחיבה את הלב. לעצום עיניים ולפקוח אותן במקום אחר. להיות לפחות לכמה זמן, בלי זמן.
וזוהי בדיוק מהותו של אפריקן דרייב: מסע שיחצה את מזרח אפריקה בנהיגה עצמית: ממקורות הנילוס שבאוגנדה, אל מרחבי הסארנגטי , אל הנדידה הגדולה והשבטים הצבעוניים של טנזניה עד חופי התכלת והזהב של זנזיבר והכל כמעט בנהיגה עצמית בין דרכי העפר האדמדמות של אפריקה, ברכבי שטח שיושבים יפה על הדרכים.
מנחם עבדי, מנכ"ל מאגמה שגם ידריך את אחד ממסעות אפריקן דרייב מסביר: "הנהיגה ברכבי שטח באפריקה מאפשרת הגעה למקומות היפים והמיוחדים ביותר ביבשת, לא פעם אלו הן שכיות חמדה ששום כלי תחבורה אחר לא מוביל אליהן, אבל לנהיגה בשיירה של ג'יפים יש עוד יתרון : רואים משהו מדהים? אין בעיה! עוצרים את השיירה, עושים קפה ונהנים מהרגע".
לקחת את ההגה בידיים
מי נוהג? שאלה טובה! רוב המסע (ובעיקר בחלקים שעוברים באוגנדה) אנחנו נהיה אלה שניקח את ההגה בידיים. כשנגיע לטנזניה שבה נהנה מימי ספארי רגועים יותר, נעשה סוויצ' בראש ונעלה על רכבי ספארי נהוגים על ידי נהגים ומדריכים מקומיים. בקיצור, המסע הזה הוא שילוב מנצח לאוהבי האתגר והטבע. מעבר לכיף ולחופש, נהיגת שטח באפריקה יכולה להיות משימה לא פשוטה, בטח כשמדובר על 2,000 ק"מ של נהיגה, שרובה בדרכי עפר. עבדי מרגיע: "לא צריך ניסיון מוקדם בנהיגת שטח ובג'יפאות. כן צריך לבוא עם רצון להנות מהחוויה, להנות מנהיגה בדרכים מרהיבות ובעיקר, לבוא עם סבלנות והקשבה להנחיות שניתן במקום".
איך נוהגים במזרח אפריקה? בצד שמאל של הכביש, שריד מתקופת השלטון הבריטי ודרך אגב, לשאלתכם למה בישראל נוהגים בצד ימין אם כך? אז זה בזכות התורכים: בריטניה לא כפתה את החוק על מדינות שכבר חל בהן חוק אחר של כיון הנהיגה. בשורה התחתונה - משתתפי המסע יצטרכו להתרגל לנהיגה בצד שמאל והמשמעות היא שגם הוישרים והוינקרים הפוכים, למי שמתכנן לאותת עם מגב.
"המסע יתחיל באוגנדה, שם הוא נבקר במפלי מורצ'ינסון המרהיבים, נשוט בספינה על נהר הנילוס כשהיפופוטמים ותנינים סביבנו, נצא לטרק שימפנזים ביערות הגשם של אוגנדה ונפגוש את אנשי אוגנדה הנפלאים והידידותיים, מאוגנדה נמשיך בטיסה קצרה לטנזניה שם נצא לספארי, נלווה את נדידת עדרי הגנו, נבקר את שבטי המסאי של טנזניה , נפגוש כמויות עצומות של בעלי חיים במכתש המופלא : נגורונגורו, ולקינוח נסיים את המסע בחופי התכלת והזהב של זנזיבר", מתאר עבדי.
אוגנדה וטנזניה נמצאות ממש על קו המשווה וסביבתו וזה אומר שתמיד יכול לתפוס אותנו גשם בלתי צפוי. רבות מדרכי העפר האדמדמות של מזרח אפריקה מתאפיינות בקימור קל במרכזן - כך שבמקרה של גשם המים ניגרים אל שולי הכביש – שם מחכות להם תעלות ניקוז. הגשם, שבאפריקה מגיע תוך שניות, הופך ברגע את דרכי העפר לדרכי בוץ והבוץ, כידוע הוא אחד האתגרים היותר מעניינים לג'יפים.
"אי אפשר לעצור את הגשם", אומר עבדי, "אבל אפשר בהחלט להיות מודעים למבנה הדרך, לייחוד של נהיגה בבוץ והכי חשוב : להקשיב להנחיות של הצוות. הרגעים האלה, הם בדרך כלל חגיגה לאוהבי נהיגת שטח ומסוג החוויות שאחר כך זוכרים ומספרים עליהן בבית".
אמרנו שמורות טבע? אז בשונה מדרכי העפר הרגילות של אפריקה, הדרכים בשמורות הטבע בדרך כלל מטופלות ומתוחזקות היטב והביקור בשמורות האלה הוא חלק מרגעי השיא של המסע: ג'ירפות , פילים, אימפלות, יש מי שיזהה לפתע נמר על העץ, ויש את הרגע הזה שבו מתקרבים לאריה, הג'יפ מסוגל להביא אותנו ממש קרוב אליו, אין דבר יותר מפתה מלפתוח את החלון ולצלם את האריה הכי קרוב שרק אפשר ואין דבר יותר מטופש ומיותר מזה. "לא מעט מצלמות וידיים הלכו לאיבוד בגחמה הזו", מסכם עבדי. "בשמורות הטבע של אפריקה לא משחקים. זה לא המקום להיות חכם וגם לא צודק, זה המקום לכבד את הטבע, להבין שלמרות הרכבים, אנחנו אורחים כאן ולכבד את ההנחיות".
כי בסופו של דבר, במסע הזה, חוצים את מזרח אפריקה, רואים את המקומות היפים בעולם, נוהגים בג'יפ, מתמזגים עם הדרך ופוגשים הכי מקרוב את הטבע, את בעלי החיים, את התרבות ואת האנשים. דרך הגלגלים, דרך העיניים ובעיקר דרך הלב.
רוצים לנהוג את אפריקה? בואו לאפריקן דרייב
בשיתוף מאגמה
