8 צפייה בגלריה
עד סוף שנות ה-90 הכינוי שלה היה חארת' אל-טאנאק, כלומר שכונת הפחונים. מסילת הברזל העוברת ליד שכונת ס"ח
(יותם יעקבסון)
8 צפייה בגלריה
כיום מורכבת השכונה ממתחמים חמולתיים, המוקפים חומות מבטון או פח ושערים אטומים. מראה אופייני בשכונת ס"ח
(יותם יעקבסון)
"אם תסתובב כאן לבד - יירו בך", הזהיר אותי עו"ד תייסיר שעבאן כשהתחלנו לצעוד בשכונה ס"ח בלוד. תייסיר הזמין אותי לסיור בשכונה שבה הוא גדל, ובה משפחתו הענפה - אחת מתוך כאלף בתי אב - חיה עד היום. "אין מישהו במשפחה שלי שלא ישב בכלא. הכי טבעי ומתבקש היה שגם אני אגדל ככה, אבל אני הייתי נחוש לצאת מכאן", הוא אומר.
צעדנו ברחובה הראשי של השכונה, אם בכלל אפשר לכנות את הדרך הזו "רחוב". אין בו מדרכות, ולעתים הוא כה צר ששני כלי רכב יתקשו לחלוף בו, זה על פני זה. שמו, "עשרת הרוגי מלכות", ניתן לו בתקופה שבה השכונה הייתה יהודית. הנה, הצביע תייסיר, כאן היתה המכולת של קוטלר, האשכנזי היחיד שהתגורר בשכונה. שמות הסמטאות סביבו, כשם השכונה עצמו, הם צירופי אותיות סתומים שנותרו מאז. כאן, למשל, עוברת סמטת פ"א, ותייסיר אומר בהומור מריר שלגמרי במקרה פ"א הוא גם צירוף האותיות שמקדים כל תיק פלילי. כעורך דין, שהתמחה בדין פלילי, הוא יודע זאת היטב.
מהבתים המקוריים של השכונה לא נותר זכר כמעט. פה ושם מתגלה מבנה של אבני גיר מסותתות, או שער כניסה שברומו גולפו כוכב, שנת הבנייה ודברי ברכה. מהכתובות אפשר ללמוד כי רוב הבתים הישנים הוקמו בין השנים 1945-1943. מי שהקים אותם, זכה להתגורר בהם שנים ספורות בלבד. הבית הראשון בשכונה הוא ביתו של שיח' יוסוף אלבאז, אימאם המסגד הגדול בלוד, נגדו הוגש כתב אישום בגין הסתה בימי המהומות בלוד. כאן, בכביש הגישה אל השכונה, נרגם למוות בידי המון משולהב יגאל יהושע ז"ל, קורבן הלינץ'. תייסיר מפרט באוזניי גרסה שונה מזו שדווחה בתקשורת. לטענתו, לאירוע קדם יידוי אבנים בידי יהודים שהגיעו לאזור, נכנסו לשכונה באישון לילה והשליכו רימוני הלם וזיקוקים. בני משפחתו, שאל ביתם חדר רימון הלם כזה, אמרו לי מאוחר יותר גם הם שהתקשורת אכן לא הזכירה אירועים אלה שקדמו ללינץ', אבל באותה נשימה הם הודו שלא טרחו להגיש תלונות במשטרה. אין להם אמון בה.
בדואים מהדרום, פלאחים מחברון, המשפחה מהשרון
שכונת כרם אל תופאח, המוכרת בשם ס"ח, הוקמה בידי ערבים ב-1927, בעקבות רעידת האדמה שפגעה בלוד. בשנות ה-50 תפסו יהודים את מקומם של התושבים הערבים, שנטשו את השכונה במלחמת העצמאות. היו אלה עולים חדשים, בעיקר ממוצא מרוקאי וטוניסאי. בראשית שנות ה-60 גם הם עזבו לדיור משופר, כאשר הוקמו השכונות החדשות ליהודים. לאורך השנים האלה הפכה השכונה יעד להתיישבות של משפחות בדואים, שהגיעו מהדרום ומהצפון. אלה נמלטו מסכסוכים ביישוביהם, או חיפשו אדמות מרעה פוריות ופרנסה חדשה. הגעתם אושרה אז בידי המושל הצבאי. לוד הייתה אז עיר חקלאית מוקפת פרדסים, וממש שיוועה לידיים עובדות. גם לאורך ההיסטוריה נחשבה לוד יעד לבדואים. אל המשפחות האלה הצטרפו פלאחים מדרום הר חברון, שעד 1948 שימשו רועים שכירים אצל השיח'ים. קו הגבול החדש שנקבע בסוף מלחמת העצמאות ניתק אותם ממשפחותיהם, והם ניצלו את ההזדמנות לברוח מאדוניהם ולהתיישב בלוד, בשאיפה להתחיל חיים חדשים ולהתבסס. משפחתו של תייסיר, שעבאן, הגיעה לכאן מהשרון והתפרנסה מעדר של מאה פרות, אותן רעו בשטחים סביב לוד. בשכונה נותרה אז יהודייה יחידה שזכתה לכינוי אום משה, כשם בנה הבכור. הבדואים חיו כאן בצריפים ובאוהלים. לפני כארבעים שנה, כשתייסיר היה ילד (היום הוא בן 48) המעברות פורקו. הוא זוכר היטב כיצד סחבו על חמורים לוחות פח, קרשים ושברי מרצפות קרמיקה בצבעים שונים, כדי להקים להם בית.
כיום מורכבת השכונה ממתחמים חמולתיים גדולים. סביב כל מתחם חומות גבוהות מבטון או פח ושערים אטומים. הסיור שלנו מתקדם משער לשער. מבעד לחרך מציץ עלינו זוג עיניים, אך מרגע שמזהים את תייסיר השער נפתח ואתו גם הלב. כל מתחם משמש לרוב כבית גם למשק החי: במכלאות קטנות גדלים גמלים, כבשים ועזים, סוסים ותרנגולות. אמנם כבר כמעט אין שטחי מרעה, אבל ליד בית הקברות החדש יש שדה גדול, ובו ניתן עדיין לרעות את בעלי החיים ומדי פעם לאלתר מרוצי סוסים. האלתור מאפיין גם את פינות הישיבה הרבות המפוזרות בכל מתחם, והן כמו מחליפות את הדיוואן המסורתי לאירוח. ריח נרגילות אופף את החצרות וקפה חזק עם הל מוצע בכל הזדמנות.
אנו פוגשים את תאופיק ממשפחת אבו קישק. בעבר חלשה משפחתו המיוחסת על שטחי אדמה עצומים בשרון, בין נתניה להרצליה, ולקחה חלק פעיל בסכסוך היהודי-ערבי לפני הקמת המדינה. מעמד המשפחה היה כה רם, שמוכתר השבט דאז, שגם שמו היה תאופיק אבו קישק, אירח בביתו בשנות ה-40 את מלך ירדן עבדאללה ונכדו, הנסיך חוסיין, לימים המלך. ברבות השנים נושלה המשפחה המפוארת ממעמדה, מאדמותיה ומנכסיה הרבים. צאצאיה חיים בעיקר בשומרון ובירדן, אולם כמה בני משפחה חיים בלוד, בחורבה שמוצפת מדי חורף במי נגר.
ספי שעבאן, בכורו של תייסיר, זכה שש פעמים באליפות ישראל באגרוף, ולאחרונה גם במקום השלישי באליפות אירופה. "אם הוא היה יהודי, ראש העיר כבר היה מגיע לברך אותו. אבל אנחנו לא שמענו מראש העיר דבר", הוא אומר
8 צפייה בגלריה
ליד בית הקברות החדש יש שדה גדול, ובו ניתן עדיין לרעות את בעלי החיים ומדי פעם לאלתר גם מרוצי סוסים
(יותם יעקבסון)
8 צפייה בגלריה
עד לא מזמן כל הסמטאות היו דרכי עפר, שהפכו למסלולי בוץ בחורף. התושבים מימנו את סלילתם באספלט
(יותם יעקבסון)
8 צפייה בגלריה
מגרש הספורט היחיד בשכונה מנציח את אמין שעבאן, נהג המונית שנרצח בפיגוע ירי בתל אביב בידי המחבל נשאת מלחם
(יותם יעקבסון)
למתח יש ביטוי יומיומי ושקט
כולם מכירים את תייסיר בשכונה, כולם מברכים אותו לשלום. נהגים מאטים לצדנו בחשדנות, אבל כשהם מזהים אותו המבט המוטרד הופך לחיוך לבבי. תייסיר הוא לא היחיד שנחלץ מהשכונה בזכות לימודיו - יש עוד רופאים, עורכי דין, פסיכולוגיות ולא מעט אנשי חינוך.
עד כיתה ג' לא היה בית ספר בשכונה, ומדי יום הוא צעד עם כל הילדים אל בית הספר בשכונת נווה ירק. כשהיה בן עשר נכנס אביו לכלא בפעם הראשונה, וריצה עונש בן ארבע שנים על החזקת נשק לא חוקי. כבן בכור, נטל הפרנסה נפל על תייסיר. הוא עבד בפרדסים מכר פירות הדר בחורף וסברסים בקיץ. כשהיה בכיתה ח' אביו השתחרר. תייסיר יצא לעבוד איתו באיטליז בשוק הכרמל, במקביל ללימודיו, וכך עד סוף התיכון. בשנים האלה אביו נכלא שוב, פעמיים, בגין עבירות סמים, לשמונה שנים במצטבר.
"לא הייתה לי ברירה, גידלתי את עצמי", הוא מסביר. כשסיים את מבחני הבגרות נסע לרומניה בכסף שחסך. הוא למד שם רומנית נרשם לאוניברסיטה וסיים לימודי משפטים. בחופשות בארץ היה יוצא לעבוד מדי יום בשוק הכרמל, להביא עוד כסף הביתה. כששב לישראל, התגורר בשכונה והחל לעבוד כעורך דין פלילי. יום אחד נעצר, כי בחצר משפחתו נמצא רכב גנוב. הוא הבין שהמגורים בשכונה יזיקו לו, והחליט לעבור עם אשתו הטרייה לגור בשכונת רמת אשכול, ובתוך שש שנים עבר להתגורר בבית פרטי בשכונת נווה נוף.
לא היה פשוט לקנות את הבית שבו הוא מתגורר כיום עם אשתו וארבעת ילדיו. ועד השכונה היהודי התנגד למכירת בית לערבי והערים מכשלות. במרחק שלושה בתים ממנו מתגורר כיום נעם דרייפוס, מנכ"ל עמותת "המרכז לחינוך וחברה בלוד", המפעילה בין היתר את המכינה הקדם-צבאית מעוז, ומנכ"ל עמותת אליעד, המפעילה עשרות מעונות יום, ופעיל לחיזוק הנוכחות היהודית ברמת אשכול. כשאסור היה להתפלל בבתי כנסת בימי הקורונה, נענה תייסיר לבקשתו של דרייפוס ואיפשר למתפללים מעבר דרך החצר שלו אל מגרש הספורט שבו נערכו התפילות, כדי להקל עליהם ולמנוע מהם עיקוף גדול, "אבל כשאנחנו נפגשים ברחוב הם לא אומרים לי שלום".
בעיניו, המתחים בין יהודים לערבים בשכונה הם לא רק התפרצויות אלימות עליהם שומעת כל המדינה, כי הם באים לביטוי גם בצורה יומיומית, שקטה. חרה לו, למשל, כשגילה על דבר קיומה של קבוצת וואטסאפ של כל תושבי השכונה היהודים, שממנה מודרים הוא ושאר התושבים הערביים. ספי, בכורו של תייסיר, זכה שש פעמים באליפות ישראל באגרוף, ולאחרונה גם במקום השלישי באליפות אירופה. "אם הוא היה יהודי, ראש העיר כבר היה מגיע לברך אותו. אבל אנחנו לא שמענו מראש העיר דבר", הוא אומר.
בשלב מסוים החליט תייסיר שעבאן לפרוש מהעיסוק בדין פלילי ולעבור לדין האזרחי. "בחרתי לסייע בעבודה ציבורית למגזר הערבי, ולא להיקלע לסכסוכי פנים". הוא מתמקד בעשייה חברתית, במסגרתה הקים קבוצה של עורכי דין, שייצגו בהתנדבות את העצורים הרבים במהומות של חודש מאי. בשולי המתחם המשפחתי של משפחת שעבאן נמצא המתנ"ס השכונתי – קרוואן שהוצב שם, כאשר התושבים דאגו לרהט אותו ולהעסיק במסגרתו מורה שמעניק לילדי השכונה שיעורי תגבור במתמטיקה ובאנגלית. בסמוך נמצא מגרש הספורט היחיד בשכונה, הקרוי על שם אמין שעבאן, דודו של תייסיר, נהג המונית שנרצח בשנת 2016 בפיגוע ירי בתל אביב בידי המחבל נשאת מלחם.
ממציא הכספומטים
נהג רכב פרטי עוצר לידנו ומברך בחום את תייסיר. משהתרחק, מתפנה תייסיר לספר לי על אודותיו: "הוא היה אחד מסוחרי הסמים הגדולים ביותר כאן. הוא האיש שהמציא את שיטת ה'כספומטים', שהפכה להצלחה גדולה. כולם אימצו אותה את השיטה הזו - למכור סמים דרך פתח בקיר ולא בגלוי, מיד ליד". בנעוריו של תייסיר היה האיש בימיו הגדולים. הוא התהלך בעיר בגאווה, עוטה תכשיטי זהב רבים שהפגינו את עושרו. תייסיר אף פנה אליו וביקש את עזרתו כשחיפש עבודה כנער. לימים, ריצה האיש שנות מאסר ממושך בכלא בגין רצח ושוד, ויצא משם חסר כל ואדם שבור.
ואכן, בראשית שנות ה-90 ושנות ה-2000 היתה שכונה ס"ח מוקד של סחר בסמים. הסמים היו אלטרנטיבה רווחית בהרבה לחקלאות ואפילו לרכבים הגנובים. "אתה לא יכול לדמיין מה הלך כאן", מספר תייסיר. "מכל הארץ הגיעו לכאן נרקומנים, גם אנשים מאוד מפורסמים, כדי לקנות חומר. היו כאן דוכני מזון שפעלו כל הלילה – פלאפל, חומוס, קבבים, שתייה, בשביל ההמונים שבאו לקנות. זרם כאן המון כסף". כל תחנה כזו העסיקה שומרים, תצפיתנים, בלדרים, מוכרים, וגם את אלה שהחביאו את החומר. ההון שזרם לשכונה איפשר לתושבים להתבסס. המשטרה העלימה עין מהמתרחש, עד שבשנת 2005 התבררה הסיבה: שני קציני ימ"ר בכירים ממחוז המרכז וממרחב השפלה נעצרו בגין קבלת שוחד וטובות הנאה מעבריינים, בתמורה להעלמת עין ולסגירת תיקי חקירה.
"אתה לא יכול לדמיין מה הלך כאן. מכל הארץ הגיעו לכאן נרקומנים, גם אנשים מאוד מפורסמים, כדי לקנות חומר. היו כאן דוכני מזון שפעלו כל הלילה – פלאפל, חומוס, קבבים, שתייה, בשביל ההמונים שבאו לקנות. זרם כאן המון כסף". כל תחנה כזו העסיקה שומרים, תצפיתנים, בלדרים, מוכרים, וגם את אלה שהחביאו את החומר. ההון שזרם לשכונה איפשר לתושבים להתבסס
8 צפייה בגלריה
כשסיים בגרות נסע לרומניה בכסף שחסך, למד רומנית, נרשם לאוניברסיטה וסיים לימודי משפטים. עו"ד תייסיר שעבאן
(יותם יעקבסון)
8 צפייה בגלריה
"אמן שייפול פה טיל וימחק את השכונה הזו". תושב שכונת ס"ח איימן עבדול האדי
(יותם יעקבסון)
8 צפייה בגלריה
נצר למשפחה אריסטוקרטית שאירחה את מלך ירדן, ועם השנים נושלה ממעמדה ומנכסיה. תאופיק אבו קישק
(יותם יעקבסון)
חשבון חשמל אחד לכל חמולה
במורד הרחוב פגשנו את איימן עבדול האדי כשהוא שוטף את רכבו. "אמן שייפול פה טיל וימחק את השכונה הזו", הוא כועס. יש לו בטן מלאה על העירייה. זו, לדבריו, גובה ארנונה, אך לא מעניקה שירותים, מלבד איסוף זבל, וגם זאת, רק מפחים מרכזיים, שחלקם מרוחקים מהבתים. (ההסבר של העירייה לכך, אגב, הוא שרחובות השכונה צרים מדי למשאית הזבל, ורבים מהמתחמים המשפחתיים חסומים בשערים שמונעים מהמשאית להיכנס אליהם). עד לפני זמן לא רב כל סמטאות השכונה היו דרכי עפר, שהפכו למסלולי בוץ בחורף. התושבים מימנו בעצמם את סלילתם באספלט. תאורת רחוב - אין. את תשתיות הביוב הקימו התושבים, שחיברו אותן לתשתיות באזור התעשייה הצפוני של לוד. החיבור למים נעשה רק לאחר שנת 2010, עם הקמתו של תאגיד המים העירוני. כל בית שילם 150 שקל וקיבל שעון מים.
אספקת החשמל עדיין מהווה בעיה. בשכונה יש כ-50 שעונים בלבד, בהתאם למספר הבתים שבהם חיו בשעתו יהודים, כך שלמעשה, לכל חמולה יש חשבון חשמל אחד, שאמור להתחלק בין כל בניה, עניין שיוצר חיכוכים משפחתיים רבים. תושבים רבים חוזרים על הטענה שהמשטרה דורשת מחברת חשמל לנתק את אספקת החשמל לחמולות מסוימות, כדי לגרום להן לעשות סולחה או להסגיר מבוקש. "המשטרה והעירייה מנצלות את מצוקת החשמל של התושבים. זו סחיטה, אין לזה שם אחר", אמר תייסיר. הוא אפילו לא יכול לסייע במקרים כאלה: "אם ניגש לחברת החשמל, יבהירו לנו שהניתוק נעשה כי החיבורים מבית לבית אסורים על פי חוק ומסוכנים. העניין הוא רק ש'נזכרים' בחוק הזה רק כשהמשטרה או העירייה מבקשות". (מחברת החשמל נמסר בתגובה: "לא ידוע לנו על פניית המשטרה לביצוע ניתוקים יזומים בשכונת ס"ח. חברת החשמל מבצעת ניתוקי חשמל יזומים רק בהתאם לנסיבות הקבועות בחוק ומקרים המוקנים לה בחוק - עפ"י אמות המידה שפורסמו ע"י רשות החשמל, עקב חוב, עקב שימוש בלתי חוקי בחשמל וכדומה").
תייסיר טוען עוד כי חברת חשמל מסרבת להתקין שעוני חשמל בהיעדר טפסי 4. במסגרת בירורים שעשיתי לקראת הכנת הכתבה הגיע לידי 'תחליף לטופס 4' שחברת חשמל מנפיקה בדרך כלל להתנחלויות באיו"ש. על הטופס, שנועד לאפשר התקנת שעון חשמל בבית פרטי גם ללא טופס 4, חתום ראש העיר עצמו. בן מיוסט, מנכ"ל החברה הכלכלית של לוד, מבהיר שנוהל זה לא רלוונטי למקרה של שכונות כשכונת ס"ח, מאחר שהוא חל רק על בתים חוקיים, המצויים במצבים חריגים של שיפוץ לאחר שריפה וכדומה. בכל מקרה טופס כזה מונפק רק כאשר הבנייה חוקית ומאושרת, ושולמו כלל ההוצאות, כפי שדורשות המדינה וכל הרשויות. זהו לא המקרה בשכונה ס"ח, שהדירות בה לא מאושרות ועוברות תהליך של הסדרה בימים אלה. לדברי מיוסט, אם יסופקו התשתיות, התושבים לא יהיו מעוניינים בהכרח לשתף פעולה עם ההסדרה הזו.
מנכ"ל החברה הכלכלית בן מיוסט: "אסור לשכוח שמדובר באדמות שפלשו אליהן. עם זאת, יש נכונות גדולה ללכת לקראת התושבים. על פי תוכנית המתאר המתגבשת מדובר בהסדרה של כ-80 אחוז מהשכונה, אלא שהתושבים עצמם לא רוצים לשלם על הקרקע"
מחלוקת על תוכנית המתאר
עד סוף שנות ה-90 הכינוי של שכונה ס"ח היה חארת' אל-טאנאק, "שכונת הפחונים". בתקופה ההיא החלו להיבנות בה מבני קבע גדולים, לא חוקיים ונטולי אישורים, שמומנו בין השאר בכספי הסמים. תוכנית הפיתוח לשכונה הגדירה רפורמה נועזת, שבמסגרתה יאושרו ו"יולבנו" כל המבנים שהוקמו בשכונה עד שנת 2000, אבל רוב בתי המגורים בשכונה נבנו בשנים שלאחר מכן. לתושבים חשוב להבהיר שהם מעוניינים בפיתוח השכונה, ומבינים שחלקם יצטרך לשלם על כך במעבר בית. עם זאת, הם מלינים על כך שבניגוד להחלטת הממשלה לאשר את רוב המבנים בשכונה ולפעול לקידום תוכנית הפיתוח בשיתוף עם התושבים - החברה הכלכלית בחרה להציע תוכנית מתאר המבוססת על 50 הבתים המקוריים בשכונה, בלי להיוועץ בתושבים. לדבריהם, הם ביקשו שהסדר אישור הבתים יחול על כל מה שנבנה עד שנת 2013 וראש העיר הבטיח להם שאכן כך יהיה. מהעירייה נמסר בתגובה כי ראש העיר אכן ביקש מהמדינה להכיר בכל הבנייה הבלתי חוקית שנעשתה בשכונה עד שנת 2013, מועד כניסתו לתפקיד, אלא שהמדינה, מתוך תפיסה רוחבית שוויונית, לא אישרה זאת.
תייסיר מסביר כי ההתנגדות הגדולה של התושבים אינה מכוונת לעצם תוכנית המתאר, אלא לאופן קבלת ההחלטות, המדיר את התושבים.
כדוגמה, הוא מספר על ההחלטה להרוס מתחם משפחתי לטובת הקמה של מתנ"ס. זאת, בעוד שבשכונה קיים מתחם נטוש בשטח של חמישה דונמים, השייך למשפחה שעקרה מהמקום בשל סכסוכים. "תוכנית כזאת צריך לעשות ברגישות, בשיתוף התושבים, תוך בחינת הצרכים שלהם. אפשר ליצור תוכנית אופטימלית עם נזק מינימלי למי שרוצה להישאר. יש מי שרוצים לעזוב ויש מי שרוצים להישאר. אנחנו רוצים להבטיח פיצוי הולם למי שמפונה, ועל זה לא מדברים איתנו בכלל. העתיד של השכונה ושל העיר הזאת הוא עשייה שוויונית והתחשבות בכולם".
התושבים מביעים מרירות גם על כך שתוכנית המתאר הנוכחית מחייבת אותם לשלם תמורת הקרקע בהתאם לערכה בשכונות מבוססות בעיר. זאת, לדבריהם, בניגוד להסכם שהיה להם עם ראש העיר בקדנציה הראשונה שלו. הם גם מתנגדים לתשלום אגרות בנייה בהתאם לתוכנית המתאר (3-5 קומות, אם יבנו וגם אם לא יבנו) והיטלי השבחה, ומתקוממים נגד האיום שמי שלא יעשה זאת, יקבל צו פינוי ממינהל מקרקעי ישראל.
בעניין הזה מסביר מיוסט, מנכ"ל החברה הכלכלית, כי בהסדרת השכונה יש מורכבות עצומה. לדבריו, מדובר בתקדים אדיר, שאין לו אח ורע: "אסור לשכוח שמדובר באדמות שפלשו אליהן. עם זאת, יש נכונות גדולה ללכת לקראת התושבים. על פי תוכנית המתאר המתגבשת מדובר בהסדרה של כ-80 אחוז מהשכונה, אלא שהתושבים עצמם לא רוצים לשלם על הקרקע. מצד אחד, קיבלנו מהתושבים יותר מ-200 פניות הנוגעות לתיקונים בתוכנית, אנחנו בוחנים אותן אחת לאחת ועושים כמיטב יכולתנו. מצד שני, לתושבים צריך להיות ברור שלא ניתן ליהנות מהסדרה מבלי לשלם תמורתה, כמו שמשלם כל אזרח אחר במדינה".
*
כמו בשכונות אחרות בלוד, המצב בשכונה ס"ח מורכב ועתיר קשיים משפטיים ושלטוניים, אבל עיקר הביטויים שלו הם של מצוקה חברתית ומתיחות על רקע הבדלי דת, תולדה של עשרות שנים של לקיחת החוק לידיים מצד התושבים והזנחה מתמשכת מצד הרשויות. הרכיב שיכול להקל על התרת הסבך בין כל המעורבים בפלונטר הזה הוא אמון. אמון - ולא כסף או פוליטיקה או בג"ץ - הוא שיקבע את עתידה של השכונה ותושביה.
כתבות נוספות בסדרה:
על הכותב:
יותם יעקבסון הוא חוקר תרבות, מורה דרך בישראל ומדריך באסיה, כותב ומצלם. יזם של תיירות חברתית בלוד ומפעיל סיורים בעיר.
