עם התפרצות מגפת הקורונה, הוגדרה באחת אוכלוסיית האזרחים הוותיקים כולה כבעלת סיכון גבוה, ובהתאם לכך פורסמו הנחיות מחמירות ביחס לאוכלוסייה זו, הנחיות שכללו שמירת מרחק, מיעוט במגע ולעיתים אף בידוד בכפייה.
הסגרים והבידודים החברתיים הממושכים, שהוטלו בשנתיים האחרונות על האזרחים הוותיקים, חשפו רבים מהם להצפה רגשית שכוללת בדידות, דיכאון והיעדר סיוע ותמיכה חברתיים. מצב זה, עימו מתמודדים מבוגרים רבים גם כיום, קשה שבעתיים עבור אזרחים ותיקים החיים בגפם, או כאלה המטפלים בבני משפחה או בבני זוג חולים.
בסקר מיפוי צרכים שנערך בקרב אזרחים ותיקים עצמאיים, שערך המשרד לשוויון חברתי במהלך גלי הקורונה בשנת 2021, השיבו קרוב ל-4,000 אזרחים ותיקים כי מצב החוסן הנפשי שלהם "אינו טוב".
"הבדידות לא מבחינה בין מגזרים, איזור מגורים או מצב כלכלי", מצהירה מירב כהן, השרה לשוויון חברתי. "אנחנו מקיימים ביקורי בית רבים ונחשפים לקשיים הנפשיים האדירים של מבוגרים, אשר עד היום חוששים לצאת מהבית, ונאלצים להתמודד עם חרדות, בדידות ולחץ נפשי, והלכה למעשה הולכים ודועכים במשך תקופה ארוכה בין ארבע קירות ביתם", מוסיפה השרה.
"לכך נוספו גם המספרים הגבוהים של אזרחים ותיקים שאיבדו את יקיריהם בתקופת הקורונה, דבר שרק העצים את מצוקתם הנפשית. רבים מהבודדים המבוגרים הם אנשים ש'יש להם הכול' כלפי חוץ, אך מיד כששואלים אותם לשלומם, הבדידות והקושי הנפשי מתפרצים החוצה", מסבירה כהן.
ביוזמת השרה, מוביל המשרד לשוויון חברתי תוכנית לאומית למאבק בבדידות מבוגרים בהשקעה של למעלה מ-100 מיליון שקלים. במסגרת התוכנית מפעיל המשרד שורה של תוכניות בקהילה, במטרה להוציא את האוכלוסייה המבוגרת מהבית ומהבדידות, באמצעות שילובם בחיי הקהילה, יצירת פלטפורמות חברתיות, חיזוק הקשר הבין-דורי ושמירה על "זיקנה פעילה" ומשמעותית, באמצעות מגוון פעילויות ספורט, פנאי והתנדבות.
אחת מהתוכניות הללו היא תוכנית "מענה נפשי", המיועדת לאזרחים ותיקים המתמודדים עם מצוקה נפשית, בדידות, משברי חיים, טראומה, אובדן ושכול, שהלכו וגברו בתקופת הקורונה. למעשה, בחלק מהמקרים, הבידוד והריחוק החברתי שנועד להגן על רבים מהם דווקא החמיר את מצבם עד כדי התדרדרות פיזית ובריאותית.
5 צפייה בגלריה
"בחלק מהמקרים, הבידוד והריחוק החברתי שנועד להגן על רבים מהם דווקא החמיר את מצבם עד כדי התדרדרות פיזית ובריאותית"
(צילום: עמותת עמך )
במסגרת התוכנית, שפועלת באמצעות מרכזי הטיפול והקליניקות שמפעילות העמותות "עמך" ו"מרכז אלה להתמודדות עם אובדן", המתמחות בטיפול נפשי מקצועי לאוכלוסיית הגיל השלישי, יזכו בשלב הראשון 3,000 אזרחים ותיקים לסדרה בת שמונה מפגשים, קבוצתיים או פרטניים, עם פסיכולוגים ומטפלים קליניים, במימון מלא של המשרד לשוויון חברתי. בתום סדרת המפגשים נמשך המעקב והטיפול הפרטני בשיתוף עם הרשויות המקומיות.
עלות התוכנית מוערכת בכ-6.5 מיליון שקלים. "עם תום השלב הראשון של התוכנית", מסכמת השרה, "נתכנס ונפיק לקחים ותובנות, כדי שנוכל להרחיב את המענה הנפשי המקצועי שכל-כך נדרש עבור מבוגרים רבים, באופן מיטבי".
"הייתי פעילה – יוצאת עם חברות, עם ילדים, נכדים, פתאום הרגשתי שאני בבית כלא. בגלל הבידודים. בגלל הקורונה. בתקופה הזאת שישבתי סגורה בבית, התחילו לעלות לי כל מיני זיכרונות מההורים שלי, מהבית שלי. דברים לא טובים שהציקו לי".
"קל מאוד להתרסק. קשה מאוד להיבנות מחדש"
א' בן ה-67 פנה לתוכנית "מענה נפשי" לאחר ששמע עליה בהרצאה של נציגת הרווחה בעיר. לדבריו, התוכנית מאפשרת לו מקום מפלט למצוקות הנפשיות המצטברות בחייו – מהטיפול באביו הקשיש ובנכדים, דרך ההתמודדות עם מחלת הסרטן ועד לימי מגפת הקורונה.
"בתקופה הזאת של השמונה מפגשים הצטיידתי בכלים – איך לגשת לפתרון בעיה, איך להסתכל על דברים ואיך ליצור מנגנונים של תקשורת טובה", משתף א' בפתיחות לב. "כל השנים התמודדתי לבד. לא הייתי באזורי נוחות. הרווחה בעיר כיוונה אותי לעמותת 'אלה', שנותנת איזשהו מענה דקה לפני התהום, ובאמת כך היה".
"זאת עזרה מאוד-מאוד משמעותית. זה נותן לי כלים, איך אני יכול בכל זאת להתמודד עם הסיטואציות שקורות מעת לעת", מספר א'. "נתקלתי בתופעות, בדרך ההתמודדות שלי עם אבי הקשיש, שיש לו תפיסת עולם משלו ודרך התמודדות עם מצבים משלו, וכל ניסיון שלי לתרום איזושהי תרומה משמעותית – לשנות דברים, לייעל דברים, לתעל דברים לכיוונים חיוביים – לא הצליח", מודה א'.
5 צפייה בגלריה
"הצטיידתי בכלים – איך לגשת לפתרון בעיה, איך להסתכל על דברים ואיך ליצור מנגנונים של תקשורת טובה".
(צילום: דוברות השרה לשוויון חברתי )
"יש לאבא עזרה, שעות של ביטוח לאומי, אבל הוא מתנגד נחרצות לעובד זר. הוא לא מוכן לשמוע, אז העומס נופל עליי ועל אחי. זה דבר שאני מתמודד אתו על בסיס יומי – ההתמודדויות האלה. זה מאוד קשה לנו, ולפעמים זה מגיע למצב של כמעט קונפליקטים. ניסיתי לעשות משהו טוב ומה שאני מקבל זה סטירת לחי לפנים", הוא מסביר.
"עכשיו, המערכת הזאת לימדה אותי איך להתנהל. זאת אומרת, היא לימדה אותי איך לבוא אתו במגע. באיזו צורה. איך לייצר את הדיאלוג הנכון כדי שיהיה משמעותי. זה באמת נתן לי את הכלים ואני מתמודד עם הכלים שנתנו לי ולא היו לי בעבר".
"כל אדם נולד עם תאריך תפוגה. גם אני, כמו שאומרים, על זמן שאול", מתאר א', "אני לא יודע מה תאריך התפוגה שלי, אני רק יודע שיש לי מחלה שאני צריך להתמודד איתה על בסיס שבועי. כל שבוע אני מקבל טיפול. אני הייתי בנאדם שהיה מת קליני. האונקולוג שלי אמר 'האונקולוגיה מיצתה את עצמה איתך', ולא היה אפשרות להציל אותי. נתנו לי שנה". א' החליט שלא לוותר וטס לשוויץ לסדרה של טיפולים ביולוגיים שעבר במסגרת מחקר רפואי, עמם הוא ממשיך עד היום. "תוסיף לזה את כל הסיפורים עם הקורונה, ואבא שלא משתף פעולה לפעמים, ותחבר הכול ביחד ותקבל פצצת זמן", הוא מוסיף.
"'מי יעזור לעוזר?', אנחנו תמיד צוחקים. זה מאוד קשה – זה יוצר עומסים נפשיים. זה יוצר עומסים גופניים. אנחנו מכונות שהן די מוגבלות בסך הכול. זה גוזל המון משאבים וכוחות נפש", מסכם א'. "קל מאוד להתרסק. קשה מאוד להיבנות מחדש. תרצה לצמוח מחדש ממקום של התרסקות? זו צמיחה מאוד-מאוד איטית ומייגעת".
"יש דברים שאי אפשר להיפטר מהם"
ב' בת ה-74 שמעה על התוכנית מפרסומים שקיבלה לנייד. "קיבלתי SMS ואז התקשרתי. ביקשתי עזרה – מישהו לדבר אתו", היא מספרת בהתרגשות, "והיום קיבלתי תשובה למה שביקשתי".
במהלך תקופת הקורונה חשה ב' בדידות קשה ועצבות על רקע הסגרים והבידודים, והיה לה צורך עז בחיי חברה. "זה לא בדיוק דיכאון, אבל סוג של מצב-רוח לא טוב כזה. לא לצאת, לא לראות אנשים", מספרת ב'. "נכון שבקורונה הייתי כל הזמן בבית, ונכון שיש לי בן-זוג, אבל אצלנו לא הכול מאה אחוז. הרגשתי הרבה זמן בודדה כזאת. אני אישה בת 74, והייתי פעילה – יוצאת עם חברות, עם ילדים, נכדים, פתאום הרגשתי שאני בבית כלא. בגלל הבידודים. בגלל הקורונה. בתקופה הזאת שישבתי סגורה בבית, התחילו לעלות לי כל מיני זיכרונות מההורים שלי, מהבית שלי. דברים לא טובים שהציקו לי, שמציקים לי עד היום, ואין לי כבר עם מי לדבר – ההורים לא כאן".
"התחלתי לקבל פעם בשבוע שעה – לשוחח על כל המועקות שלי. עשיתי תשעה מפגשים – היום היה המפגש האחרון. להרגשתי, לא הייתי אומרת מאה אחוז, אבל שבעים אחוז היא כן עזרה. זה הרבה. התחלתי לדבר, אז הבנתי חלק מהדברים, וככה לאט-לאט אני מרגישה הרבה-הרבה יותר טוב ממה שהייתי".
למעשה, התוכנית מספקת לב' מקום לפרוק ולדבר על הכול, כולל על דברים אישיים עליהם היא לא מדברת בדרך כלל עם המשפחה או עם חברות. "יש דברים שאפשר לדבר עם הילדים, אבל אי אפשר להעיק עליהם. יש להם את הצרות שלהם, ואת העבודה שלהם, ומשכנתאות וכל הדברים שמעיקים עליהם ממילא, אז לא כל דבר נעים להעיק על הילדים", מסתייגת ב' תוך שהיא מציבה לנו חלון לנשמתה; "אנחנו דור שני לניצולי שואה, ויש איזה פקע'לה (חבילה ביידיש, ע.ז) כזה על הגב שלנו מההורים, וזה מעיק. לפעמים אני חושבת – הלוואי ויכולתי לקחת את זה ולזרוק לפח ולהיפטר מזה. שלא יישאר יותר. אבל אי-אפשר. יש דברים שאי-אפשר להיפטר מהם".
"התוכנית הזאת, זה ממש מבורך. אני ביקשתי לעשות לי הארכה, עוד כמה מפגשים, ואם זה יעזור לאנשים אחרים כמו שעזר לי – זה יהיה נהדר", מסכמת ב'. "הלוואי שהייתה אפשרות לעזור למבוגרים יותר, גם בדברים אחרים".
"הם באים בכזאת הצפה רגשית והם מספרים ומספרים, ומשתפים ואומרים מה שעובר עליהם, ולא רוצים לסיים את הפגישה. הם כל-כך מתרגשים מהעובדה שיצרו איתם קשר, שהזמינו אותם לדבר, שיש היענות. סוף כל סוף מישהו מקשיב ורואה אותם ושומע אותם".
"לראות את האוכלוסייה"
גם מהצד השני של המתרס מברכים על התוכנית. "המטרה הייתה, בצורה יזומה לפנות לאוכלוסייה המבוגרת והקשישה, ולהתעניין בשלומם לאחר תקופה ארוכה של הגבלות קורונה", מתאר ד"ר מרטין אורבך, ראש המערך הקליני של עמותת "עמך", פסיכיאטר בהכשרתו.
"כולם סבלו מהשלכות הקורונה, ובמיוחד האוכלוסייה זאת. הקושי העיקרי בתקופה הזאת היא תחושת הבדידות. במסגרת התוכנית רצו לאתר בצורה יזומה את הקשישים העריריים שחווים בדידות ולהציע, למי שמעוניין, סדרה של שיחות עם איש בריאות הנפש. ראינו שההתערבות הזאת הצליחה להגיע לאנשים, שמיוזמתם לא היו פונים לעזרה. יכולנו גם לזהות את הסובלים ממצוקה נפשית, שזקוקים לעזרה נפשית ארוכה ואינטנסיבית יותר. מגיעה למשרד לשוויון חברתי כל הערכה על היוזמה לפרויקט זה".
"המשרד לשוויון חברתי לקח על עצמו משימה מאוד חשובה – לדאוג לרווחת קשישים ואזרחים ותיקים", מציינת ד"ר אורלי כורם, פסיכולוגית קלינית ומנהלת סניף אשקלון של עמותת "עמך". "מה שקרה הוא, במיוחד בתקופת הקורונה שעדיין לא נגמרה, שאנשים מבוגרים שנמצאים בקבוצת סיכון נמצאים במצב שבעצם הם נשארים מבודדים בבית. הפגישות שלהם עם בני המשפחה התמעטו, יש הרבה בדידות, וכתוצאה מכך גם הצפה של מצבים נפשיים לא פשוטים, כולל דיכאון, חרדה, תחושות של חוסר אונים ותחושות של ייאוש גם מהחיים".
5 צפייה בגלריה
"ראינו שההתערבות הזאת הצליחה להגיע לאנשים, שמיוזמתם לא היו פונים לעזרה".
(צילום: דוברות השרה לשוויון חברתי )
"אני חושבת שהפרויקט הזה מאוד חשוב", מציינת כורם, "קודם כל לראות את האוכלוסייה הזאת, לראות את האנשים הוותיקים, להקשיב להם ושיהיה מי שייצור איתם קשר. מה שאני רואה, זה בעיקר שהאנשים מאוד מתרגשים. רואים את זה בפגישות הראשונות – הם באים בכזאת הצפה רגשית והם מספרים ומספרים, ומשתפים ואומרים מה שעובר עליהם, ולא רוצים לסיים את הפגישה. הם כל-כך מתרגשים מהעובדה שיצרו איתם קשר, שהזמינו אותם לדבר, שיש היענות. סוף כל סוף מישהו מקשיב ורואה אותם ושומע אותם".
"אני ממש מברכת את השרה מירב כהן והמשרד לשוויון חברתי, שבכלל חושבים על כזה פרויקט ושמים בראש סדר העדיפויות שלהם את האוכלוסייה הוותיקה", מסכמת כורם. "אני ממש שמחה על זה ומקווה שיהיו כמה שיותר פרויקטים כאלה, כי זה מאוד חשוב. אלה פניה של החברה והאנושיות שלנו, איך אנחנו מסתכלים על האנשים הוותיקים בחברה שלנו. אני חושבת שזה מבורך וכן ירבו פרויקטים כאלה".
להשתתפות, ללא עלות, בתוכנית "מענה נפשי" ולשאלות נוספות ניתן לפנות למוקד לאזרחים ותיקים במשרד לשוויון חברתי בטלפון 8840* בימים א'-ה' בין השעות 8:00-20:00.
