אם החיים היו סרט, תקופת הכהונה של מקסין פסברג כיושבת הראש של נתיבי איילון הייתה נפתחת בסצנה שבה רואים בית איטלקי קלאסי, עם נוף למחוז מארקה הררי. המצלמה מתמקדמת בפסברג תופסת שלווה במרפסת, אחרי 37 שנים באינטל, שאותן סיימה כמנכ"לית אינטל ישראל וסגנית נשיא אינטל העולמית, בבית שאותו רכשה עם בעלה, ובו תיכננו לבלות חלק משנות הפנסיה. ואז מצלצל הטלפון. על הקו שרת התחבורה מרב מיכאלי, שמציעה לה עוד תפקיד אחרון לפני הפרישה האמיתית.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות למנויי +ynet:
אבל החיים האמיתיים פחות קסומים. פסברג (69) שהתה בארץ, בתחילת גל האומיקרון, ודווקא מיכאלי שהתה אז בארה"ב בחופשת לידה, עם בן זוגה ליאור שליין ובנם המשותף אורי, והמשיכה לנהל משם את משרד התחבורה. "מרב אמרה לי שלא בטוח שיש לי את הזכות לשבת ולא לעשות כלום. וזה נפל על תחושה שכבר הייתה לי מתחילת המגפה, שזה הזמן להירתם ולתרום, כי אי־אפשר לדעת מה יהיה אחר כך".
זה די נדיר שמנהלים בכירים מהשוק האזרחי מגיעים לקדנציה בתפקיד ממשלתי.
"התדמית היא שאין טעם לבוא, כי קשה להשפיע על המערכת הציבורית. זה החסם האמיתי. תחושה שלא באמת אפשר לשנות משהו. אני מאמינה שזה לא נכון. השרה עשתה עוד מינויים כאלה, מתוך מחשבה שאם ייכנסו יותר אנשים שבאים עם ניסיון ויכולות כולם יחד יוכלו לעשות מעשה".
את מגיעה עם ניסיון ניהולי עשיר, אבל לא בתחבורה.
"התמודדות עם בעיות תחבורה הייתה חלק מהעבודה שלי באינטל. היו לנו למשל עובדים מצטיינים מג'וליס, שהיו שוכרים דירה ליד המפעל בין המשמרות וישנים בה שני לילות בשבוע. אבל אז התקשר אליי ראש המועצה, ואמר לי שאי־אפשר ככה יותר, שהם התחתנו וצריכים לישון בבית. אמרתי לו שאממן קו הסעות מיוחד מג'וליס והסביבה, אם יעזור לי לגייס עוד עובדים כאלה. וזה מה שקרה. באינטל קידמנו מאוד הסעות לעובדים, מאוטובוסים ועד מוניות".
המפעל בקריית־גת הוא אחת הדוגמאות לאבסורדים התחבורתיים: איך בונים מפעל שמגיעים אליו אלפי עובדים ביום בלי תחנת רכבת צמודה?
"עוד יש לי שריטות על הידיים מהמאבקים. ניסיתי לקדם דבר כזה, שהרכבת שממילא עוברת לא הרחק מהמפעל תעשה לופ דרכו. אבל התעקשו שזה בלתי אפשרי, והתפשרנו על שאטלים מתחנת הרכבת של קריית־גת. זה עובד יפה".
נתיבי איילון (כביש 20 בשמו הרשמי) הוא הכביש העמוס והפקוק בארץ, עם יותר מ־800 אלף מכוניות שעוברות בו מדי יום, ועומסים שמתחילים כיום כבר לפני שבע בבוקר ולא מסתיימים גם בשבע בערב. אבל החברה שהוקמה כדי להקים ולנהל אותו, קיבלה בעשור האחרון תחומי אחריות נוספים, כולל הפרויקט הנתיבים המהירים להוספת נתיב נוסף שישמש תחבורה ציבורית ורכבים פרטיים עם מספר נוסעים, חניוני ענק בשפיים ובראשון־לציון, ושאטלים שיסיעו ביניהם נהגים שישאירו בהם את רכבם; פרויקט "מהיר לעיר" להוספת יותר מ־100 ק"מ של נתיבי תחבורה ציבורית בגוש דן, פרויקט האופנידן להקמת יותר מ־100 ק"מ של שבילי אופניים במרכז. מרכז ניהול התנועה שלה הצמוד לתחנת סבידור בת"א הופך אט־אט למרכז ניהול התנועה של גוש דן, כולל ניהול הרמזורים, ומארח נציגים מהמשטרה וחברות התחבורה הציבורית והחברה גם מפעילה מרכז ניסויי לתחבורה אוטונומית באשדוד. תקציב שנתי של יותר ממיליארד שקל.
"אנחנו כבר לא כאן כדי לסלול כבישים. that's done. עכשיו צריך להפחית את השימוש ברכב הפרטי, לייעל את השימוש בכבישים באמצעות טכנולוגיה", מציגה פסברג את המוטו שלה. "אין פתרון אחד, ואין פתרון קסם. זה לא שאנשים יפסיקו להשתמש ברכב פרטי, אבל שיהיה שילוב הרבה יותר מושכל. חייבים לשנות תודעה".
מאז דעיכת האומיקרון הפקקים חזרו ואפילו התגברו. נהיה סיוט לנהוג בשעות העומס.
"זה לא הולך להשתפר. תעזבו את הרכב הפרטי. אי־אפשר לבנות יותר כבישים, גם ככה אנחנו מדינה קטנה וצפופה. יש לנו קונפליקט בילט אין בין להפסיק לייבא מכוניות לבין המסים שהן מייצרות לאוצר. אני מקווה שעכשיו את כל השבבים שחסרים ייתנו למחשבים ולא למכוניות. מה שאנחנו צריכים לעשות זה להציע לנהגים אלטרנטיבה יעילה ואמינה כדי שיעזבו את הרכב הפרטי, לפחות בשעות העומס. זה גם תנאי לגביית אגרת גודש, כדי לא להעניש את מי שאין להם. מי שירצה להמשיך בכל זאת להיכנס לגוש דן, שישלם".
לרוב הישראלים אין אמון בתחבורה הציבורית. או שהם ניסו ונמאס להם לחכות לאוטובוס שלא מגיע, או שעובר מלא בנוסעים ולא עוצר בתחנה.
"יש בעיה של חוסר אמון שנובע מחוסר קונסיסטנטיות בהשקעה הממשלתית. גם הקורונה לא עזרה בשכנוע אנשים לעבור מרכב פרטי לאוטובוס או קרון כשיש מגפה ויראלית. בפרויקט הנתיבים המהירים אנחנו מכינים אלטרנטיבה יעילה של שאטלים, שנהגים יעדיפו להשאיר את הרכב בחניונים ולהיכנס למרכז גוש דן בשאטלים".
או ברובוטקסי האוטונומי של מובילאיי, שהכרת היטב כששימשת כפרויקטורית למיזוג בין אינטל למובילאיי.
"את החלק הזה אני משאירה לאמנון שעשוע, האיש הכי מבריק שעבדתי איתו. אני לא התעסקתי בטכנולוגיה של מובילאיי, אלא בחיבור הנכון שלה לאינטל. הייתי אינטגרטורית שהתפקיד שלה זה לוודא שהרכישה תצליח, שלא יהיה מצב שמרוב אהבה למובילאיי אינטל תבלע אותה".
זה שעכשיו אינטל מנפיקה את מובילאיי בבורסה זה סימן להצלחה או לכישלון?
"זה יאפשר למובילאיי לקבל את הערך שהיא ראויה לו. סימן להצלחה. זה מאוד מרשים לאן שאמנון לקח את החברה, שהעסיקה בזמן הרכישה 700 עובדים עם הכנסות של 125 מיליון דולר, ותראה איפה היא היום. פט גלסינגר המנכ"ל החדש רוצה להתמקד בייצור מעבדים. וייצור זה משהו מהמם".
מובילאיי יצרה גל של חברות אוטו־טק ישראליות. באינטל הוכחתם שבישראל אפשר לייצר באופן תחרותי. חבל שהחיבור לא יצר כאן גם מפעל רכב.
"זה משהו שיכול היה לקרות אם היו מקבלים את ההצעה של שי אגסי ורנו להקים בבית־שאן מפעל לרכב חשמלי. אבל היו לזה הרבה התנגדויות, והייצור התבצע בטורקיה. אבל שלא תחשוב שבאינטל זה הלך בקלות. גם שם לא תמיד האמינו שנצליח להקים מפעל שיהיה איכותי ותחרותי מול מפעלים אחרים של אינטל. והמפעל בקריית־גת הצליח להצטיין לפי כל הקריטריונים של החברה".
אנחנו הישראלים טובים בהמצאות, בתוכנה. פחות בפסי ייצור. אינטל היא החריג. כמו בפעם שפירסמתם הנחיות בטיחות לעובדים וחייבתם אותם להחזיק במעקה כשהם יורדים במדרגות.
"שמעתי את האמירה הזאת הרבה פעמים. זה היה כרוך תמיד בהרבה עבודה קשה. כמה אמרו לי שאף פעם לא נביא 2,000 עובדים להחזיק במעקה. וזה קרה. והם יוצאים מאינטל, ומקימים סטארט אפים, וממשיכים להחזיק במעקה. אפשר לעשות שינוי תרבותי כשאנשים מבינים מה הוא תורם".
אחד הדברים הראשונים שעשתה פסברג הוא למנות מחליפה לאיתמר בן מאיר, המנכ"ל הפורש ("אדם עם שילוב מרשים של חזון ויכולת ביצוע, הוא עשה לי סוג של חפיפה והצטערתי שהוא עוזב"), את תא"ל (מיל') אורלי שטרן, שמגיעה לאחר קריירה ארוכה בתחום התשתיות בצה"ל ובמשרד הביטחון.
גם בחברות הייטק לא נפוץ למצוא חברה שיש לה גם יו"רית וגם מנכ"לית.
"אם אתה נותן צ'אנס לנשים, ומגדל אותן הן עושות עבודה טובה כמו של גברים ואפילו יותר מזה. במקרה הזה אורלי הייתה המועמדת הטובה ביותר. כשהלכתי לשרה לפני הבחירה, אמרתי לה שלקו הגמר הגיעו שני גברים ושתי נשים. היא אמרה שאבחר את המועמד הכי טוב".
מה הפתיע אותך בתחום התחבורה?
"כמות הרגולציה שצריך להתמודד איתה כדי להעביר שקל מפה לשם. ואני מאוד בעד בקרה תקציבית, והייתי חברה בוועדת הבקרה של בנק ישראל. אני לא מקלה ראש בפיקוח, אבל צריך למצוא דרך בלי לשפוך את התינוק עם המים. גם באינטל הייתי צריכה להתמודד עם הבירוקרטיה הממשלתית, עבדנו הרבה מול משרד הכלכלה, הפנים והאוצר. אבל העבודה הייתה חלקה, חוץ ממקרים של תקלות".
גם תחום התחבורה מלא בהסכמי עבר. די לואוטק.
"אנחנו אמונים על התחבורה של העתיד. מה שהיה היה. אם נמשיך להסתכל על התחום בתור לואוטק לא יהיו מצלמות חכמות בכבישים שיקלטו אירועים בזמן אמת ויתריעו על בעיות תנועה ברגע שהן נוצרות ושאפשר לטפל בהן, ולא נוכל לספק תחבורה שתהיה פתרון ואלטרנטיבה רצינית לזה שכולם נוסעים ברכב פרטי. כבישים זה לואוטק, החכמה עכשיו זה מה שנוסע עליהם, או מסביבם. כמו פרויקט הרכבלית בחיפה, שאמנם לא באחריותנו, אבל הוא פרויקט מצוין. זו דוגמא מצוינת לתחבורה עתידנית".
3 צפייה בגלריה
''אם אתה נותן צ'אנס לנשים, ומגדל אותן הן עושות עבודה טובה כמו של גברים ואפילו יותר מזה''. מקסין פסברג
(צילום: עוז מועלם)
וגם לקצב שבו בונים כאן פרויקטי תחבורה: רעיון שמתגלגל מאז שנות ה־60, אושר ב־1999 ורק כעת מתחיל לפעול.
"הצגתי למנהלים בחברה את סולם דרגות הקושי שעבדנו איתו הרבה באינטל. קשה, מאוד קשה, כמעט בלתי אפשרי, בלתי אפשרי, לגמרי בלתי אפשרי, אין סיכוי, ופנטזיה. צריך לכוון גבוה ולחתור לסגור פערים. אנחנו עובדים עכשיו על הקו החום, קו BRT (כמו המטרונית - א.ע) מראשון־לציון לרמלה. תכנון שאמור היה להימשך שלוש שנים, ואנחנו מכוונים שאפשר יהיה להתחיל לבצע אותו מיד אחרי הבחירות המקומיות ב־2023, בעוד שנה וחצי. היינו מכוונים אפילו לתאריך מוקדם יותר, אבל אני מבינה שאי־אפשר לבוא לראש עיר ולחפור לו בכבישים רגע לפני בחירות. אם כי אני שמחה לראות יותר ויותר ראשי ערים שדוחפים תחבורה ציבורית ומבינים שהתושבים בוחנים אותם גם על ההישגים שלהם בתחום".
ויש ראשי ערים שמעכבים ונלחמים בפרויקטים כמו המטרו.
"אחד הדברים שאני מביאה לתפקיד הוא ההבנה שצריך לעבוד יחד עם הקהילה. היום אנחנו הולכים לשאול את התושבים והרשויות מה הצרכים שלהם. ככה אנחנו עושים בפרויקט התשתיות בחברה הערבית שאנחנו מתכננים. שרת התחבורה הקודמת מירי רגב עצרה לנו 125 מיליון שקל לפרויקט האופנידן, ואיבדנו שנה וחצי. עכשיו אנחנו עובדים קשה לסגור את הפערים".
אתם מנהלים יחד עם משרד התחבורה ורשות החדשנות את מיזם נעמה, לפיתוח משלוחים ברחפנים, שיכול להוריד מהכבישים רכבי משלוחים.
"מדינה שהפכה לסניף של וולט צריכה לדעת לספק משלוחים ברחפנים. אנחנו מתקדמים, הדגש הוא לוודא שלא נייצר עוד נקודת סיכון עם רחפנים שייפלו למישהו על הראש. כדי לאשר משלוחים נצטרך אמינות של 100%. אבל אני מאמינה שכבר בשנה הבאה יהיו פיילוטים מסחריים, של משלוחי מזון למשל. לא משלוחים מהסופר, אלה כבדים מדי כרגע".
זה גם יוריד קורקינטים ואופנועים מהכבישים.
"זו עוד סיבה לקדם את המיזם הזה, לשיפור הבטיחות בדרכים".
לא בטוח שאמנון שעשוע, שרוכב כמעט בקביעות למשרד, יסכים איתך.
"כשהתחלתי לעבוד עם מובילאיי וגיליתי את זה ישר צילצלתי לאינטל. 'אתם יודעים שיש לכם כרגע 15 מיליארד דולר נוסעים על אופנוע?', שאלתי אותו. אמנון המשיך לרכוב, אבל אם זה היה תלוי בי לא הייתי פוטרת את הרוכבים מאגרת גודש, כמו שנקבע. כלי מסוכן".
פורסם לראשונה: 07:54, 11.03.22
