מסע התחקיר שלי להבנת המטפלות הפיליפיניות בישראל העניק לי שיעורים מפתיעים. עשרות השיחות שניהלנו היו חלק מעבודת תחקיר עבור הספר שלי, בו אחת הדמויות המרכזיות היא מטפלת פיליפינית שעובדת בתל אביב.
לטורים הקודמים:
בטור הראשון דיברתי עם אימהות שעוזבות את ילדיהן הרחק מאחור למשך שנים ארוכות כדי לעבוד ולפרנס את המשפחה ובטור השני למדתי להכיר את התרבות הפיליפינית והפערים בין המדינות.
לקראת סוף המסע, למדתי שיעורים פיננסיים על התנהלות כלכלית נכונה, ובאופן סמלי ומתוק, שמעתי סיפורים אופטימיים שהשאירו טעם טוב.

אוריינות פיננסית למטפלים ולמטפלות

במהלך השיחות עם המטפלות למדתי על העלות הגבוהה שהן מתבקשות לשלם כדי להגיע לארץ, סכום שיכול להגיע ל-10,000 דולר. את הסכום הן לוות מבני משפחה ומחברים ולוקח להן כשנה להחזירו להם.
3 צפייה בגלריה
מייק אונג: "אם אדם מגיע עם סכום קטן ופתאום יש לו הכנסה גדולה והרבה כסף, הוא לא יודע מה לעשות איתו וזו בעיה".
מייק אונג: "אם אדם מגיע עם סכום קטן ופתאום יש לו הכנסה גדולה והרבה כסף, הוא לא יודע מה לעשות איתו וזו בעיה".
מייק אונג: "אם אדם מגיע עם סכום קטן ופתאום יש לו הכנסה גדולה והרבה כסף, הוא לא יודע מה לעשות איתו וזו בעיה".
(טובית נייזר)
אבל ההגעה לתרבות המערב מסנוורת רבות שלא מצליחות לחסוך לאור השפע שמבלבל אותן.
מייק אונג, הגבר המטפל היחיד איתו יצא לי לדבר, מספר על הקשיים האלו: "אם אדם מגיע עם סכום קטן ופתאום יש לו הכנסה גדולה והרבה כסף, הוא לא יודע מה לעשות איתו וזו בעיה. הוא מנסה לחיות כמו 'עשיר', ללבוש מה שאחרים לובשים כי בבית אין את הדברים האלו, וכשבאים לפה אפשר להרשות לעצמם הרבה דברים כי עכשיו יש את הכסף. אחרי כמה שנים של בזבוזים כאלה הם קולטים שלא חסכו כלום".
מייק מעביר תוכניות אוריינות פיננסית למטפלים ולמטפלות מהפיליפינים, ומגדיר את עצמו כמחנך פיננסי - Financial Educator. "יש הרבה שלא יודעים לנהל את הכסף שלהם ומסיימים בלי כלום. התוכנית היא להעשיר וללמד אותם אונליין, בזום או בפייסבוק לייב. המטפלים והמטפלות מקשיבים להרצאות עם אוזניות בזמן שהם עובדים. יש לנו נושאים שונים כמו ניהול חוב, כספי חירום וביטוח".
ההרצאות מתנהלות בטאגליש - שילוב של טאגאלוג ואנגלית, וניתנות חינם כחלק מקמפיין של ארגון אליו מייק משתייך שנקרא IMG - International Marketing Group.
מייק (42) מקבל, כהכנסה צדדית, עמלה על הביטוחים שמשתתפי התוכניות בוחרים לרכוש. הוא אב לשני בנים, אחד בן 11 ואחד בן 11 חודשים, ועובד בארץ שמונה שנים. "כמעט כל שנה אני נוסע, אני רוצה לראות את הילדים גדלים. אשתי בבית ומגדלת את הילדים. היא רוצה שאחזור, אולי עוד שלוש או חמש שנים קדימה". בינתיים הוא מנסה ליישם את מה שהוא מלמד: "יש לי השקעות, יש לי קרן חירום, קנינו נדל"ן. צעד צעד. אתה יכול ללמד רק אם אתה מתרגל".
מייק מדגיש את החשיבות של התכנים האלו דווקא לקהל המטפלים. "האנשים האלו באים מצורך, לכן הם חושבים על הכנסה ועל שיפור המצב. לכם כאן יש הרבה, אבל יש פיליפינים שבאים מרקע עני ולא כולם משכילים פיננסית, ולכן אנחנו מנסים למנוע מצב שיחזרו הביתה בלי כסף. צריך להתחיל לחסוך בשלב מוקדם, מיד אחרי שמסיימים להחזיר את החובות".

כולן בשביל אחת, אחת בשביל כולן

בתום השנה הראשונה רוב המטפלות מתחילות לחסוך כסף במנגנונים שונים. אחד המנגנונים הוא פאלאוואגן - שיטת חיסכון חברתית הנהוגה בפיליפינים ומטפלות רבות משתמשות בה. לפי השיטה, קבוצה של עשרה חברים או קרובי משפחה, אוספים בכל חודש סכום כסף קבוע, בין 500 ל-2,000 ש"ח מכל משתתף.
בסוף כל חודש אחד החברים מקבל את כל הכסף שנאסף וכך הוא יכול לשלם חוב דחוף, להשלים עבודת שיפוץ בפיליפינים, לבצע רכישה בהולה או לטפל בבן משפחה חולה הזקוק לסיוע כלכלי.
הכסף נאסף במזומן על ידי אחד מחברי הקבוצה והוא זה שמעביר את הסכום לחבר שהגיע תורו. המטפלות מספרות שלמרות שהתור ידוע מראש, אם קורה מקרה חירום לאחת מהן, הכסף שנאסף באותו החודש יועבר אליה כדי לעזור.

שנים של עבודה שהשתלמו

שרון, שעובדת בישראל 6 שנים, נשואה ואימא לילדה בת 11, מבשלת ומוכרת אוכל ותבשילים מקומיים ביום החופשי שלה. היא מפרסמת שלושה תפריטים של קופסאות ארוזות עם מנות שונות במחירים שנעים בין 50 ל-75 שקלים.
3 צפייה בגלריה
  שרון ותבשילים שהכינה בעצמה
  שרון ותבשילים שהכינה בעצמה
שרון ותבשילים שהכינה בעצמה
(טובית נייזר)
את הכסף היא שולחת לבעלה ומחלקת את הכסף בין חשבון שוטף, תקציב לאוכל וחיסכון. היא משלמת את החשבונות ובעלה שעובד בבנק משלם את האוכל. את הבישולים היא עושה כדי לחסוך מהר יותר ולזרז את החזרה הביתה.
גם מיירה (45), לא נחה ומגדירה את יום החופש כבזבוז זמן. יש לה עסק בגדים שבעלה מתפעל בבית וכל המשכורת שלה הולכת להשקעות. גם כשהיא נוסעת הביתה לחופש היא ממשיכה לעבוד ולתפעל את העסק ומחלקת את הזמן בין העסקים לילדים.
"מדובר בקונטיינרים של בגדי יד-שנייה, אני מלבישה את הבובה, מצלמת אותם עליה, ואז מעלה אונליין לעמוד פייסבוק שאני מתפעלת. אני גם עושה את השיווק".
"מאז שאני צעירה אני אוהבת עסקים", היא נזכרת. "בבית ספר יסודי מכרתי גלידה ומתוקים שאימא שלי הכינה, בקולג' הכנתי ומכרתי יצירות רקמה. אני מאוד משועממת אם אין לי רעיון לעסק, תמיד יש לי רעיונות. בזמן החופשי שלי אני בודקת פייסבוק או עושה שיחות סקייפ סביב העסק".

"בזכות השנים האלו והמרחק שלי"

איירין (51) חיה בישראל כבר 23 שנים ועובדת אצל אותה משפחה. את בתה הבכורה היא עזבה כשהייתה בת 7. "היא בת 26 ולא נשואה. היא רוצה ליהנות מהגיל שלה קודם, ולא רוצה לחוות שוב עזיבה של המשפחה שלה, כמו שחוותה איתי".
כיום בתה ארכיטקטית ועובדת במקצוע בקליפורניה, "היא נשלחה מהקולג' לעשות מאסטר בארה"ב". בן נוסף שלה, בן 24, למד חשבונאות ובן שלישי, בן 22, למד IT ושניהם חיים בפיליפינים.
3 צפייה בגלריה
פיליפיניות
פיליפיניות
מיירה: "אני מאוד משועממת אם אין לי רעיון לעסק, תמיד יש לי רעיונות".
(טובית נייזר )
"שלחתי את הילדים לאחת האוניברסיטאות הטובות ביותר במנילה, זה היה יקר. זה ההישג שלי מלגור פה". כיום בתה אזרחית בארה"ב והיא זכאית להביא את הוריה לגור שם, מה שאיירין מתכננת לעשות בעתיד. "עכשיו שלושת הילדים שלי כבר עובדים ואני לא צריכה לשלוח כסף. אז אני חוסכת ואנחנו מתחילים לבנות מסעדה בפרובינציה שלי".
אחרי שהיא ובעלה יקבלו אזרחות בזכות בתם, גם הבנים שלהם יוכלו להגר לארה"ב, וזה המסלול הקצר ביותר עבור איחוד המשפחה לדבריה. "הילדים היום מעריכים את העבודה שלי פה, אבל בעבר רבתי הרבה עם הבת. עכשיו כשהיא בארה"ב היא מבינה שזה בזכות השנים האלו והמרחק שלי".

כמו סינדרלה בפריז

גרייס (40), רווקה שעובדת בארץ 12 שנה, באה לעבוד ולחסוך כסף, ומתכננת לנסוע לקנדה כי כאן לא ניתן לקבל אזרחות. בקנדה, היא מסבירה, תקבל ויזת עבודה בתור אחות ומטפלת. "אם את מקצועית כמוני, אחות, יש לך סיכוי להיות אזרחית בעתיד, להביא את המשפחה שלך, את ההורים. אחרי שנתיים עם ויזת עבודה את יכולה להגיש בקשה לאזרחות".
את המעסיק הראשון שלה, ישראלי צרפתי, היא מגדירה כמושלם. "כשהגעתי לארץ הייתי בשוק כי הוא לא מדבר אנגלית ולא ידעתי מה אעשה, אבל למדתי לאט לאט. אחרי כמה חודשים, אולי הם הרגישו שאני כמו הבת שלהם, הם הציעו לי לטוס לבד לפריז", היא משחזרת.
"חברת משפחה מבוגרת באה לארץ ואני החלפתי אותה בדירה שלה למשך שבועיים, השאירו לי שם אוכל, הכול. הסתובבתי עם מפה, כל יום קמתי בשש בבוקר וחזרתי לבית בערב, ראיתי מקומות יפים, זה היה כמו חלום לבקר בפריז ועוד למשך שבועיים".
בעקבות פרסום הטור השני על פערי התרבויות בין ישראל והפיליפינים, קיבלתי טלפון מאישה בשם יונה דותן שקראה והתרגשה מהדברים. דבריה של גרטשן שציינה שם שמחירי הספרים בארץ גבוהים בהרבה ממה שהייתה רגילה בבית, נגעו בה והיא החליטה להעביר אליה ספרים באנגלית. קישרתי בין השתיים וימים ספורים אחר כך הן נפגשו וגרטשן קיבלה לידיה ערימת ספרים."אני לא מאמינה איזה מזל טוב נפל בחלקי", גרטשן כתבה לי אחרי הפגישה ושלחה תמונה של המתנה הספרותית.
  • להזמנת הספר "מתי בפעם האחרונה ראית את סבא?" לחצו כאן.