סמדר קילצ'ינסקי מול המראה: "פעם לא היו לי פגמים, היום אני יודעת איך להסתיר אותם"
בגיל 59, היא לא מתכחשת לעברה המורכב, לילדות הקשה ולזוגיות עם יעקב אלפרון כשהייתה בת 13; שמחה להמשיך לדגמן בלי לנסות להיראות צעירה יותר; ועדיין מוכיחה לעצמה שהרצון חזק מהכול
| פורסם: 22/06/2022
סמדר קילצ'ינסקי (59), דוגמנית, שחקנית, אמנית רב-תחומית, מרצה וגננת מחליפה בצהרון. אמא של פז (27), דולפין וקורן (23)
סמדר קילצ'ינסקי, איך הכול התחיל?
"אני בתו של הצייר ולוחם הנאצים אנדריי קילצ'ינסקי, והוא היה בוהמיין. מילדות הסתובבתי איתו הרבה בתל אביב. בגיל 13 היה לי רומן עם יעקב אלפרון, שהיה אז בן 21. זו הייתה תקופה אחרת, עידן אחר והורים אחרים, שלא באמת גידלו אותי. אנחנו מדברים על 46 שנים אחורה. זה לא כזה חריג, כי את חברה שלי שלחו בגיל 13 לאיראן לחפש חתן".
לא נכון, זה היה חריג גם אז.
"טוב, נכון, זה היה חריג גם אז. איפה היו ההורים שלי? לא היו. יעקב אלפרון היה שכן של סבתא שלי, ולמעשה אבא שלי הכיר לי אותו. כשהתפתח הרומן בינינו, כבר לא היה לו מה להגיד. הוא כבר די פחד להתערב. יעקב אלפרון שבר לי את הלב. נפרדנו אחרי ארבע שנים, ובדיעבד, זה הדבר הכי טוב שקרה לי. רוב הדברים הרעים שקורים לנו הם הדשן שעליו צומחים הדברים היפים של החיים שלנו. כמו שאומרים: מעז יצא מתוק. זה היה אז שברון לב גדול, אבל היום מזעזע אותי שזו הייתה ההיסטוריה שלי. אני לא בן אדם שמתכחש לשום דבר שקורה לו. אני בן אדם שמשלים עם הדברים, גם עם הדברים הרעים. זה עיצב לי את האישיות בגיל כל כך צעיר. לא יודעת אם זה לטובה, אבל זה מה שאני היום. אני מזדעזעת מזה והיום זה לא היה קורה, כי רק על זה יושבים בכלא. בסופו של דבר, נפרדנו גם בגלל החשש שלו שהוא ייכנס לכלא על הקשר איתי. הכרנו בדיוק כשהוא יצא מהכלא אחרי שישב שנה וחצי בחשד לרצח, שעליו יצא זכאי. יש לי הרבה זיכרונות טובים מהתקופה איתו והרבה זיכרונות בכלל. אני כותבת אותם עכשיו באוטוביוגרפיה שלי. גם כתבתי תסריט על התקופה והנישואים שלי לאסי דיין. אני כותבת לאט, אבל בסוף זה יקרה".
ומה קרה בהמשך, אחרי שנפרדת מאלפרון?
"אז הגיעה הפריצה שלי. הכרתי את הצלם מנחם עוז ואת המאפרת עדה לזורגן. הייתי בת 17. מנחם הוא שגילה אותי, ועדה הכניסה לי הרבה אוויר במפרשים. ב-1981 השתתפתי בתחרות נערת היופי של השבועון 'להיטון', אבל לא ממש הצלחתי לעבוד. אבא שלי הציע לי להתראיין ל'העולם הזה' ולהצהיר שם על הדעות השמאלניות שלי, שהן ההפך המוחלט מהדעות הימניות של אבי. הוא טען שתעשיית היופי שמאלנית ולא ייקחו אותי לעבודה כל עוד אני מזוהה איתו. אז התראיינתי ל'העולם הזה' וזה היה בדיוק אחרי הטבח בסברה ושתילה בלבנון בזמן מלחמת שלום הגליל. כל מה שאמרתי היה אמת. משם הקריירה שלי התחילה לצמוח. אבא שלי צדק. התחלתי לעבוד ולעשות קמפיינים גדולים. שנתיים אחרי שנפרדתי מאלפרון, כבר עשיתי תפקיד ראשי בקולנוע בסרט 'הפנימייה'. הצלחתי מאוד בארץ".
וגם בחו"ל.
"זה בזכות עדה לזורגן, שעברה לניו יורק והיו לה הרבה תמונות שלי בבוק שלה. כולם שאלו אותה: 'מי הבחורה הזו?' ובאיזשהו שלב ביקשו אותי. עדה סידרה לי סוכנות, ואחרי שסיימתי לצלם את 'בר 54' נסעתי לאמריקה. שבוע לאחר מכן, כבר שלחו אותי ללוס אנג'לס לצילומים לווג האמריקני. חייתי שם שנה וחצי ועבדתי בצילומי אופנה. מה שהיה חסר לי לקריירה בניו יורק היו עוד 10 סנטימטרים לגובה. אני 1.68 מ' והייתי צריכה להיות 1.78 מ', אבל כל אחד והגורל שלו".
בלוס אנג'לס הכרת את אסי דיין?
"נכון. אחרי שנה בניו יורק – שבה כל העבודות שלי בדוגמנות היו למידות פטיט, כי הייתי נמוכה – נסעתי לשם כי רציתי לנסות להשתלב בקולנוע. הסוכנת המשותפת שלנו נתנה לו את הטלפון שלי, והוא התקשר אליי שאראה לו את העיר. כל השאר היסטוריה".
את ממשיכה לדגמן גם היום. במה זה שונה מאז?
"מצד אחד, יש לי היום ניסיון שלא היה לי אז. במשך השנים, עבדתי גם מאחורי המצלמה, כמאפרת וכמלבישה בסרטים. אז אני מכירה את המצלמה היום טוב מאוד, מלפנים ומאחור. אני מאוד אוהבת להצטלם. היום זה יותר קשה לי, כי בעבר הייתי מושלמת והיום אני צריכה להסתיר יותר פגמים. פעם לא היו לי פגמים, היום אני יודעת מה לעשות ואיך להסתיר אותם. בעבר לא הייתי צריכה לדעת, כי כל זווית הייתה טובה והידיים היו חלקות, ולא היו כתמים ולא היה צלוליט. היום אני צריכה לדעת מה אני עושה, כי שני הצדדים בפנים לא שווים. היום אני יותר בשליטה, פעם זה היה נקי יותר. היום אני לומדת את עצמי. מה כן, ומה לא. אבל גם היום אני מאוד חופשיה מול המצלמות, כי יש טכנולוגיה שלא הייתה פעם. אז אני כן מרשה לעצמי להשתחרר ושזה לא ישפיע על הדרך שבה אני מצטלמת. אני סומכת על הצלמים, שיסדרו לי את הידיים והצוואר וינקו קצת בפוטושופ".
השתתפת עכשיו בקמפיין של דורין פרנקפורט.
"אני מאושרת שדורין פנתה אליי. דורין הייתה בשבילי אקורד הפתיחה, גם בתחילת הקריירה וגם עכשיו. הסיבוב הזה הוא בזכות דורין שחזרה אליי. להבטחת הכנסה, אני עובדת גם כגננת מחליפה בצהרון. במקביל, אני כותבת את האוטוביוגרפיה שלי ומוכרת את הציורים שלי. אני בן אדם מאוד יצירתי. עכשיו אני מתחילה להרצות במרכז המרצים על סיפור חיי ועל העצמה אישית. אני אוטודידקטית. לימדתי את עצמי הכול לבד. נשארתי כיתה בסוף כיתה א' וסיימתי רק בית ספר יסודי. הייתה לי ילדות קשה עם אבא אלים, שאסר עליי לצייר בגיל שש כי הוא קינא בי שאני ילדה קטנה ומוכשרת. אני ההוכחה שעם רצון גדול אפשר להשיג מה שרוצים, כי לא ידעתי לקרוא והייתה לי גם דיסלקציה. אבל בגלל שרציתי לכתוב את סיפור חיי, לימדתי את עצמי קרוא וכתוב. הידע הכללי שלי היה מאוד-מאוד מינימלי והיו לי הרבה שגיאות כתיב, כי סיימתי רק בית ספר יסודי. רק אחרי שנפרדתי מיעקב אלפרון, הבנתי שאני אנאלפביתית. יצאתי לעולם ואף אחד לא חיבק אותי. הבנתי שאני לא יודעת כלום ושכדאי שאסתום את הפה, כי אני מדברת בשפה פרחית. אז התחלתי לקרוא הרבה מגזינים ורומנים, והעשרתי לעצמי את אוצר המילים והידע. לא האמנתי שאני מטומטמת, אבל אז לא הייתה הגדרה של דיסלקציה. לימדתי את עצמי בשביל לא להצטייר כמטומטמת".
מעטים יודעים שאת גם האחיינית של הזמרת נתנאלה, שהייתה אז כוכבת גדולה.
"נכון, נתנאלה היא האחות של אימא שלי. אני חצי פולנייה מהצד של אבא שלי ואפילו רבע גויה, כי אבא של אבא שלי לא היה יהודי. אימא שלי בוכרית".
ירשת משהו מיכולות השירה שלה? היה לה קול עם גוון יוצא דופן.
"אני גם שרה, הייתה לי פעם להקה והיו לי חומרים מוזיקליים. בסך הכול, באתי מבית אמנותי משני הצדדים".
סיפרת שבתקופת הקורונה חזרת לגור עם בעלך לשעבר, שרון אלכסנדר.
"הפכנו למשפחת קורונה ועברנו לגור יחד, וגם הילדים הצטרפו. הביחד היה מאוד חשוב לנו. שרון ואני גרושים כבר 20 שנה, והבנו שאת התקופה הזו נעבור כולנו יחד. אנחנו לא זוג. יש לו חברה ולי גם היה חבר. פשוט הבנו שאנחנו צריכים להיות ביחד עם הילדים בגלל הסגרים. עכשיו הסתיימה הקורונה והבית מתפרק. כל אחד הולך בחזרה לדרכו".
מה היו רגעי השיא בחייך, לטוב ולרע?
"הרגעים הכי טובים, באופן חד משמעי, היו כשהילדים שלי נולדו. אי אפשר להשוות את זה לשום דבר אחר שבן אדם חווה ברגיל. זה השיא של החיים, שיש לך דבר כזה קטן שיוצא ממך. הרגע הכי רע היה כשאבי נפטר. אני לא בן אדם של כסף ורכוש. לרגע לא הצטערתי על שום דבר מוחשי שאבד. אני מצטערת רק על אנשים. הכאב האמיתי זה כשמישהו הולך ולא תפגוש אותו יותר".
מה הייתה החוויה שעיצבה אותך?
"בעוד שנה אהיה בת 60, אז יש כל כך הרבה חוויות שעיצבו אותי. מה שעיצב אותי באמת זה הגעגועים לאימא שלי, שממנה הופרדתי בגיל שלוש. זו החוויה שהשפיעה עליי הכי הרבה. היום אנחנו בקשר נפלא".
את שלמה היום עם המראה שלך?
"אני לא שלמה עם המראה שלי. אני הולכת ומזדקנת. היום יש טכנולוגיות שיכולות לעזור. הכול זה עניין של מינונים. אני לא רוצה להיראות בת 40. אבל אני כן רוצה להיראות בגילי – 59 – שנראית נהדר. בשביל זה יש לי את ד"ר אורי ברגר. הוא ממש קוסם. הוא עושה לי טיפולים מתקדמים במכשור רפואי, ופה ושם הזרקות בקטנה, בוטוקס ומילוי עדין. אני ממש מתעקשת לשמור על הקמטים שלי, כי התיאבון למחוק אותם הוא גדול מאוד. אני יכולה להבין נשים שמתמכרות לזה, שמוחקות את הקמטים, כי זה נורא קשה לראות את עצמך מתקמטת. זה דבר שכל הנשים מתמודדות איתו, אבל יש גם הרבה יופי בקמטים".
מה דעתך על הזרקות וניתוחים פלסטיים, בעד או נגד?
"את האמת, אני גם בעד וגם נגד, כי לפעמים זה מגיע למצבים מגוחכים שקשה לי להסתכל על נשים. יש נשים שלא יודעות את הגבול וזה נהיה קריקטורה. אני נגד המוגזם ובעד המינורי. אני עושה בוטוקס בעדינות ומזריקה מילוי גם לאזור השפתיים. השפתיים שלי תמיד היו מלאות. מזריקים לי יותר בזוויות הפה, שנפלו לי קצת והתכווצו. זה ממש בקטנה. זה עשה לי קווים של מרירות. ואין לי את זה, כי אני לא בן אדם מריר. אם הייתי מרירה, אולי הייתי יכולה לחיות עם זה, אבל אני לא".
מה טיפ הטיפוח הכי טוב שלך?
"שינה טובה. בן אדם תמיד נראה טוב יותר אחרי שינה טובה, כשהפנים רגועות. אנחנו ישנים פחות ממה שאנחנו צריכים. כששואלים אותי מה סוד הנעורים שלי, אני תמיד אומרת שינה טובה ולשתות הרבה מים. את הדבר השני, אני לא עושה. אני לא שותה מספיק. אבל אני כן ישנה שמונה שעות. אם אני לא ישנה שמונה שעות – אני לא מתפקדת".
עשו לך פעם פשלת טיפוח?
"הייתה מאפרת בחו"ל שעשתה לי כוויה בעין. דווקא מאפרת מאוד ידועה של מגזין ווג או מדמואזל. היא שפשפה לי את העין המון כדי להוסיף צבע. היא לא הפנימה שיש שם דמעה ונהייתה לי כוויה חומה בזווית העין, כתם חום ממש, שלקח לו 10 שנים לרדת".
ספרי על שגרת הטיפוח שלך.
"אני לא הולכת לקוסמטיקאית. אני עושה לעצמי טיפולים לבד, כמו פילינג סוכר פעם בשבועיים. אני מערבבת קצת סוכר ולימון, ומעסה עם זה את הפנים ואת האף כדי לנקות את השחורים. בסוף נותנת לזה להתייבש על הפנים, כמו מסכה, ונשארת עם זה קצת. יש לי גם את הסבון של ארומיק, שהופך למסכת זהב. רוב התחזוקה שלי היא לילית, כי בקרמים שלי יש חומרים פעילים כמו חומצה היאלורונית וזה פחות טוב עם השמש. בבוקר אני מורחת רק קרם לחות עדין ובעיקר מסנן קרינה. אני אוהבת את ניוטרוג'ינה. האיפור שלי מאוד מינימלי. אני שמה קצת קונסילר, מסרקת את הגבות, קצת רימל, ואם מתחשק לי – אז גם שפתון. כשאני לא מתאפרת, אני מורחת רק ליפסטיק. היום אני עם ליפסטיק אדום וזה עושה תמיד את העבודה. בערב אני מנקה את הפנים עם קרם הניקוי והמים המיסלריים של גרנייה, מי הזהב של ארומיק ומורחת את שמן הקסמים, שהוא כמו הסרום שלי, קרם עיניים של לה רוש פוזה ואת קרם הפנים של לה רוש פוזה עם חומצה היאלורונית. זה הקרם הכי טוב שמצאתי".
מה לגבי הגוף?
"אני מורחת אותו בשמן קוקוס או בקרם גוף. מה שעובר לי דרך הידיים. אני אוהבת ניחוחות של וניל, אבל זה משתנה. אין לי בושם קבוע. אני מאמינה שהגוף אוהב שינויים".
איך את מטפלת בשיער?
"מישל הררי מאיידול מטפל לי בשיער כבר שנים אחורה. היתרון הגדול שלו שהוא אוהב טבעי. אני לא צובעת את השיער, אין לי עדיין שערות לבנות. יש לי אולי רק ארבע-חמש שערות לבנות. הוא עושה כמה שפחות וזה עובד לי. גיליתי שהשיער שלי אוהב כשאני מחליפה לו את השמפו מפעם לפעם. כל פעם שיש לי שמפו חדש, הוא נהיה רך וחלק. בקיצור, זה שיער שאוהב שינויים. אוהב שמחליפים לו".
איך נראית שגרת התזונה והכושר שלך?
"זה קצת עקב אכילס שלי. פעם הייתי שומרת, עכשיו אני פחות שומרת. אצלי זה תמיד הפוך. כשמעירים לי כמה אני רזה, זה כמו להעיר לשמנה שהיא שמנה. אני כנראה רזה מדי. זה היה הגוף שלי, מאז ומעולם. אני שוקלת 47 ק"ג. זה באופי שלי, מה אני אעשה? הייתי רוצה להשמין קצת, אבל לא אדחוף לעצמי אוכל בכוח. נמאס לי להרגיש לא בנוח. אף פעם לא אהבו את הרזון הזה. התקופה היחידה שאהבו רזון כמו שלי הייתה אולי כשטוויגי הייתה דוגמנית, ואולי גם בתקופת ה'הרואין שיק' של קייט מוס. לגבי כושר, אני הולכת המון ברגל. אין לי אוטו, זה הכושר שלי. אני הולכת בערך שמונה-עשרה ק"מ ביום. יש גם כמה תרגילים שאני עושה בבית לבד לחיזוק הטוסיק, החזה והבטן. 20, 20, 20. אני רק מתחזקת".
איזו עצה היית נותנת לעצמך הצעירה?
"וואלה, אין לי עצה. אני חושבת שסמדר הצעירה הייתה חכמה יחסית. גם בתור נערה, תמיד חיפשתי את האתגרים. הייתי אומרת לה: תמשיכי, יהיה בסדר. Keep on going".
