המחזה "הדרך" מאת וולה סווינקה, בעיבוד ובביצוע של "אנסמבל התיאטרון האפריקאי", יעלה לראשונה בתיאטרון הבימה ב-16.1 וצפוי לרוץ לאורך השנה. היצירה הביקורתית מציפה שאלות בוערות על אודות עולמנו המודרני וההשפעה המערבית, ועוסקת בקבוצת נהגים עניים המודעים להיעדר המשאבים שלהם ולסכנות הקיומיות להן הם חשופים.
במציאות היומיומית רווית המתחים - תשעה שחקנים ומוזיקאים מרקעים לכאורה מנוגדים מנפצים את כל המוסכמות; מגלמים דמויות מארץ רחוקה, אך למעשה עוסקים בסוגיות קרובות וכואבות.
אנסמבל התיאטרון האפריקאי פוגש לראשונה את בימת התיאטרון הלאומי במחזה "הדרך" מאת וולה סווינקה, חתן פרס נובל לספרות. "הדרך" היא דרמת פעולה המתרחשת בשכונת עוני בניגריה ועוסקת במורכבות ההישרדות בעולם המודרני, תוך מתיחת ביקורת על פלישת תרבות המערב ליבשת השחורה.
צפו בחלק מהמחזה "הדרך" בביצוע "אנסמבל התיאטרון האפריקאי":
"הדרך"
(צילום: נהיר ברנוביץ')
"בהצגה מתחדד לנו סיפור אחד, על במה אחת, אותו מציגים שחקנים בעלי רקע שונה - כאשר המכנה המשותף לכולם הוא השאיפה לשוויון; באפריקה, בישראל ובכל העולם", מסבירה מייסדת "אנסמבל התיאטרון האפריקאי" ובמאית המחזה, ד"ר יאפא שוסטר. שוסטר, אקטיביסטית חברתית ופוליטית וחלוצת הרפרטואר האפריקאי בישראל; מקדמת משוררים, סופרים ושחקנים אפריקאים, הייתה ממייסדי התיאטרון האתיופי הישראלי הראשון "נטלה". היא בעלת דוקטורט לחינוך לשוני באמהרית מטעם האוניברסיטה העברית ותואר שני בתיאטרון וחינוך מאוניברסיטת אופסלה שבשוודיה.
"אנסמבל התיאטרון האפריקאי", מבקש להעניק לצופים הזדמנות להיחשף ולהתקרב אל קולות מגוונים שלעיתים מושתקים, ולעורר שיח אקטיבי בנידון.
האנסמבל מאגד תחתיו יוצרים ואומנים מרקעים תרבותיים שונים, ועיקר עיסוקו ביצירה בימתית של מחזאות אפריקאים מסורתיים שמונגשים לקהל ישראלי, לצד הפקות מקור שעוסקות במשבר המהגרים והפליטים, בארץ ובחו"ל.
"הדרך" (1965) הוא מחזה ביקורתי שכתב כאמור וולה סווינקה, המכונה גם "וויליאם שייקספיר האפריקאי". היצירה מציפה שאלות בוערות על אודות עולמנו המודרני, ועוסקת בקבוצת נהגים עניים המודעים להיעדר המשאבים שלהם ולסכנות הקיומיות להן הם חשופים.
לתמונה נכנס "הפרופסור" – האב הרוחני של בית התפילה, שהודח מתפקידו עקב חשד לגניבה מהקופה הציבורית. בחיפושו אחר משמעות, הפרופסור שמגלם את התרבות המערבית - מנצל את הנהגים ומתחקה אחר תאונות הדרכים שעברו ומשברי חייהם. זו הפעם הראשונה שהעמותה שייסדה יאפא שוסטר, ארגון יוצרים בלתי תלויים (א.י.ב), זוכה למימון מטעם משרד התרבות עבור מחזה.
"המחזה, שנכתב בשנת 1965, למרבה הצער רלוונטי גם למציאות של 2022", מסבירה שוסטר. "הצגה היא כמובן יצירה אמנותית שמהווה אמצעי לשינוי פוליטי וחברתי. באמצעות הבמה אנחנו מחפשים להגדיר מחדש את מושג הכוח של המוחלשים בחברה".
"התיאטרון הזה חף מגזענות"
"נולדתי באתיופיה ועליתי בגיל שש" משתף השחקן עדי אלמו (37). "בגיל 27 התחלתי ללמוד משחק בבית הספר 'אימפרו'. המחזה עוסק בטראומות, תאונות דרכים ובאיך אפשר לאבד את החיים בשנייה. הוא מדבר גם על אמונות, על תפיסות של אנשים. אני מתחבר לכל הרבדים מהזווית של הפוסט-טראומה בעיקר. במהלך העבודה והחזרות נוצרו חברויות בין השחקנים, אני לא מרגיש הבדל בינינו, אנחנו נותנים מעצמנו את מה שאנחנו אוהבים. זה תפקיד גדול ראשון שאני עושה, זו חוויה עוצמתית עבורי. אני חושב שאני הכי מזדהה עם הכיבוש של התרבות המערבית על האפריקאית וזה איפה שהמחזה נוגע בי".
אלעד קונפינו (35), שחקן נוסף בהצגה, מוסיף: "אני מבת ים, בוגר בית צבי, עבדתי עם יאפא כבר הרבה שנים, הופענו ביחד גם בניגריה. מאד התחברתי למחזה כי הדבר היפה שבו זה שמדובר על אפריקה, על תרבות שהיא אחרת משלנו, אבל הנושא הוא תאונות דרכים.
"יש זעקה של המחזאי לגבי תאונות דרכים ומה אנשים עושים ביודעין כדי לגרום לתאונות וטראומות. ברמה האישית אני נהג קטנוע, שעשה כמה תאונות בחיים שלו, הייתי בשלילות רישיון בחיי, הייתי נזקק לרישיון ולא קיבלתי אותו, ופתאום לחוות מטאפורה כזו חזקה של תאונות דרכים לחיים, היה חזק ומשמעותי עבורי".
חברתן לאנסמבל, גטצ'או הונניאו (33), משתפת: "אני הרבה שנים בתחום המשחק, אני מרגיש שזאת הזדמנות טובה לקהל יותר רחב להכיר את הסיפורים על מנהגים שמקיימים באפריקה, בעיקר בניגריה ואתיופיה. בארץ זה נראה שונה, ולהגיש את זה לקהל שלא יודע שיש עוד תרבויות ושיש אנשים שעדיין מקיימים את המנהגים האלה, זה מדהים. יש מלא דברים בארץ שהקהל לא מכיר וזאת הזדמנות טובה להציג את המגוון הרחב של התרבויות שיש".
עלמוורק איילה (35), מוסיפה: "עליתי לארץ ב-98' כשהייתי בת 12. יאפא ואני חברות מאד טובות, וכל במה שהיא נותנת לי אני עולה עליה כי אני אוהבת משחק. בכללי אני אצל יאפא שוסטר לא בגלל המחזה, אנחנו חברות על אף שהיא 'שמאלנית' ואני 'מתנחלת'.
"מה שמחבר אותי לעבודות שלה, זה העיסוק שלה במחזאים אפריקאים. אני באה מאתיופיה והיא מקשרת בין התרבויות השונות לקהילה הישראלית כאן בארץ. אני אוהבת שהתיאטרון הזה חף מגזענות; אין אפליה על דת, מין וגזע. כולנו משאירים את הזהויות מאחור על הבמה, וזה מה שמחבר אותי אליה. כולנו לומדים אחד מהשנייה.
"התיאטרון מהווה הזדמנות עבורי להוציא את העצבים שלי. אני ישראלי לכל דבר, וזה מתסכל שהחברה לא רואה אותי ככה, אז אני פשוט מרגיש שהאמנות מוציאה ממני את כל המטענים. את הרצון שיכירו בנו".
"יש עקרונית קונפליקט, אבל לא על הבמה"
"על הבמה אנחנו לא מרגישים את ההבדלים, אנחנו קבוצה אחת גדולה, קבוצה אחת של משפחה, דעות פוליטיות לא מעניינות אותנו. אני לא מרגישה הבדל כמתיישבת או כאתיופית", היא מבהירה.
מחמוד מורא (39), מרחיב: "אני גר בנצרת, בוגר בן צבי מחזור 2008. בעבודה על המחזה אני לומד תרבות חדשה, המנטליות, המנהגים - אלה דברים שמעולם לא נחשפתי אליהם. אין פוליטיקה על הבמה, לכל אחד יש את הפוליטיקה שלו ויש עקרונית קונפליקט, אבל לא על הבמה.
ההכנות למחזה הן חוויה שונה לגמרי ממה שאני מכיר, אנשים שלא הכרתי לפני. אני לומד פה את האחר, מוזיקה שלא שמעתי, ריקודים שלא חוויתי בחיי. לא ידעתי בהתחלה שעלמוורק היא מתנחלת, מעולם לא דיברנו על זה. אנחנו מבינים שאנחנו מגיעים ממקומות הפוכים, אז אנחנו לומדים לחיות ולעבוד ביחד בלי כל קשר לזהות הפוליטית".
סאני קאמל (22), צעיר החברים באנסמבל, מסכם: "אני מתל אביב, לומד משחק אצל גל אמיתי. המחזה הזה שונה מכל מה ששיחקתי עד כה, והוא מביא המון דברים שונים לארץ. יש המון חיים במחזה, אמנם יש עוני וכאב, אבל בעיניי הוא מעביר גם תחושת חיות ותקווה.
"אני במקור מדרום סודן, עליתי עם אבא שלי לפני 13 שנים, וכל שלושה חודשים אני מחדש את ויזת השהייה שלי. התיאטרון מהווה הזדמנות עבורי להוציא את העצבים שלי. אני ישראלי לכל דבר, וזה מתסכל שהחברה לא רואה אותי ככה, אז אני פשוט מרגיש שהאמנות מוציאה ממני את כל המטענים. את הרצון שיכירו בנו. אני אוהב תרבויות חדשות, להכיר אנשים חדשים ושונים".
- המחזה "הדרך" יעלה בתיאטרון הבימה ב-16.01 וב-19.01 בשעה 20:30 וצפוי לרוץ לאורך השנה, לרכישת כרטיסים לחצו כאן.
