את דין הכרתי דרך הטינדר. הייתי בנסיעת עבודה וידענו מראש שמדובר בקשר זמני. למרות זאת, ערב לפני שהיה עליי לחזור לארץ, הוא התיישב לידי, הסתכל עליי במבט רציני ואמר, "אני מאוהב בך. לא אכפת לי שעברו יומיים, אני מאוהב בך, ואני רוצה שזה ימשיך".
זה הפתיע אותי, וגם די החמיא לי, אם לומר את האמת. אמרתי לו שגם אני הייתי שמחה לראות אותו שוב, ואז, רגע לפני שהיה עליי לצאת לשדה התעופה, עשינו סקס פרידה, במהלכו דין היה אגרסיבי וגמר בתוכי ללא קונדום.
כעסתי נורא והערתי לו, אך הוא רק הגיב בהתגוננות והאשים אותי בחוסר אחריות. הייתי המומה. רק לפני רגע הבן אדם אמר שהוא מאוהב בי, אז איך הוא פוגע בי ככה? תחושת הבטן שלי מיד סימנה לי שמשהו ממש לא טוב קורה כאן.
כשהגעתי לארץ ראיתי שהוא שלח לי הודעה. הוא התנצל מעומק ליבו, אמר שהוא רוצה להחזיר לי כסף על הגלולה שאחרי, והכריז שהוא קונה כרטיס טיסה כדי לבקר אותי בישראל. הוא הצליח לרכך אותי, ושמחתי שיש מישהו שכל כך מתרגש להיות איתי.
המשכנו להתכתב ולשמור על קשר, למרות ששוב ושוב תחושות הבטן שלי אותתו לי שמשהו לא טוב קורה עם הבחור הזה. תשעה חודשים היינו יחד, ורק לאחר לא מעט חסימות מצידי, והרבה מאוד איומים מצידו, הצלחתי לצאת מהקשר הזה.

3 צפייה בגלריה
יובל לוי
יובל לוי
יובל לוי. רק אחרי איומים וחסימות, היא נפלטה מהקשר עם דין
(צילום: עומר כחלון)

יעל כוכבא היא פסיכולוגית קלינית שיקומית מומחית, מטפלת זוגית ומשפחתית. לדבריה, תחושות בטן הן תוצר של תהליך אבולוציוני. "כשאנחנו ביער ואנחנו רואים נמר, הגוף שלנו מאותת לנו שיש סכנה ושעלינו לברוח מהנמר. את אותו הדבר אנחנו חשים לפעמים בקשר זוגי - שיש כאן סכנה ושצריך לברוח. אלא שהרבה פעמים הסכנה היא לא סכנה אמיתית, זה נמר מנייר.
"רובנו מפחדות מהרבה דברים בעולמות הזוגיים. אנחנו מפחדות שנתאהב, שיינטשו אותנו, שיידחו אותנו, ותחושות הבטן שלנו אומרות לנו לברוח, אבל זה לא בהכרח מה שנכון לנו. התגובות החרדתיות יכולות לבוא לידי ביטוי בכאבי בטן, בחילות ושלשולים, אבל תחושות הבטן הללו הן ביטוי להרבה דברים, לאו דווקא לדברים שליליים, ולפעמים קשה לנו להבחין".
"יש למשל אנשים שמחפשים את הריגוש, כי קשר רגיל ורגוע לא מעורר אצלם רגשות רומנטיים", מסבירה כוכבא. "ואז תחושות הבטן מסמנות להם שקורה כאן משהו מרגש ומעניין, ולכן הם נשארים בתוכו למרות התחושות שעולות. במקרה כזה, דווקא הפחד והסכנה מעוררים אצלם התמכרות וריגוש, עד שהם כבר לא יודעים האם ההתרגשות הזאת, שבאה בצורה של תחושות בטן, מעידה שהפרטנר אכן לא נכון להם, או שהם פשוט מתרגשים ממנו מאוד. לא סתם קל להתבלבל בתחושות הבטן האלו".
אז איך אני אמורה לדעת כיצד לנהוג? אני מרגישה שזה גורם לי לפקפק באינטואיציה שלי.
"אי אפשר לסמוך רק על תחושות הבטן שלנו. כשמופיעות תחושות בטן, צריך לבחון האם זאת הפעם הראשונה שעולות בנו תחושות כאלו, כי תחושות הבטן הרבה פעמים מטעות, והרבה פעמים אנחנו מתנגדות לקשר מכל מיני סיבות. לכן, כשתחושת בטן או נורת אזהרה נדלקת בתוכנו, חשוב להבין מה המקור שלה, ולפנות לייעוץ חיצוני".

3 צפייה בגלריה
יעל כוכבא
יעל כוכבא
יעל כוכבא. לחפש את המקור לתחושת הבטן
(צילום: אלדד מאסטרו)

"עולות בי כל הזמן תחושות שזה לא נכון, שזה לא טוב לי"

מיכל (שם בדוי), בת 28 מתל אביב, מספרת לי על רגע מאוד מבלבל שהיא חווה בנוגע לתחושות הבטן שלה. "הדייט הראשון שלנו היה מושלם. מיד הרגשתי שאני מתאהבת בה, אבל היה דבר משמעותי שעד היום נוכח אצלנו בקשר - כל מה שהיא רואה כחופש, נתפס אצלי כחוסר ביטחון, וכל מה שהוא חופש בשבילי, הוא כלא בשבילה.
"זה אומר שאנחנו כל הזמן מרגישות שכדי שיהיה לנו טוב, אני צריכה להיות פחות - להביע פחות, לרצות להיפגש פחות, לא לדבר כל יום, פחות מגע, והיא מרגישה שהיא צריכה להיות יותר - לרצות להחזיק ידיים ברחוב, להתעניין בשלומי במהלך היום, לעשות מחוות.
"יש בינינו אהבה גדולה, אבל אנחנו כבר תקופה ארוכה יחד וזה לא מפסיק להיות קשה. עולות בי כל הזמן הזמן תחושות שזה לא נכון, שזה לא טוב לי. לפעמים אני מרגישה שהלב שלי נופל לרצפה ומפסיק לפעום, שאין לי רוק בפה. אני חווה רעידות בגוף, התקפי חרדה. הגוף שלי אומר שרע לו, אבל אני נשארת כי אני מפחדת שהיא תעזוב אותי. כשאני חושבת על זה, זה משהו שתמיד קורה לי במערכות יחסים, זה יושב על חרדת הנטישה שלי".
"יש בינינו אהבה גדולה, אבל אנחנו כבר תקופה ארוכה יחד וזה לא מפסיק להיות קשה. עולות בי כל הזמן הזמן תחושות שזה לא נכון, שזה לא טוב לי. לפעמים אני מרגישה שהלב שלי נופל לרצפה ומפסיק לפעום, שאין לי רוק בפה"
"הרבה פעמים, דווקא כשמשהו משמעותי עבורנו, הוא יכול לעורר תופעות של חרדה שמגיעה עם תחושות פיזיות של בחילה, דחייה ופחד", אומרת כוכבא. "להרבה אנשים לא קל להיות בתוך קשר, אבל הרבה פעמים צריך לבסס את תחושות הבטן עם העובדות שבשטח, עם דברים ברורים יותר".
"חשוב לבחון מה הטריגר של אותה התנהגות שמפריעה לנו. הרבה פעמים התחושות באות בלי כל קשר לבן/ת הזוג, והן מתקשרות לחסך מסוים שיש לנו בחיים, ואז אנחנו משליכות את החסך הזה על הפרטנר שלנו", טוענת מיכל וולפמן, מגשרת ויועצת זוגית ומשפחתית.
אבל לא עם כל עבודה פנימית שאני אעשה עם עצמי, אני אצליח לצלוח כל מערכת יחסים. אז איך אוכל לדעת אם תחושת הבטן שעולה בתוכי היא אכן סימן שהאדם שמולי לא נכון לי?
וולפמן: "צריך לבדוק מאיפה נובע החשש, מה הסיבה, ולחזור אחורה. לפעמים תחושת הבטן נכונה, אבל זאת לא הסיבה לעזוב, אלא רק סימן שנדרשת עבודה עם בן הזוג. עלייך לבדוק - האם יש כאן התנהגות שהיא דפוס שחוזר על עצמו? האם יש עובדות בשטח או שהחשש הוא בגדר תיאוריה בלבד?
"צריך לנטרל חוויות מהעבר, ולהסתכל על המצב הקיים. תחושות בטן הן סוג של רמז, איתות שנותן לנו כיוון לחקירה ולבדיקה, וככה צריך להתייחס אליהן. אבל הן לא סימן אבסולוטי, אחרת אנחנו עלולות לפספס הזדמנות נהדרת להתפתחות ולצמיחה".

"מראש היה ברור שאנחנו לא מתאימים, אבל לקחו לי שלוש שנים לסיים את זה"

"התחלנו לצאת כשהייתי בשנה ב' בלימודים באקדמיה", מספר יאיר (שם בדוי), בן 34 מנתניה. "בדיוק נפרדתי ממישהי שיצאתי איתה תקופה, ופתאום התחלתי לקבל הרבה תשומת לב מנשים. זה היה מחמיא ונעים, ואז היה לי קטע עם ירדן.
"למדנו יחד אבל היה מאוד-מאוד ברור, ממש מההתחלה, שאנחנו לא מתאימים. היינו כל כך שונים, אבל לא בקטע טוב של 'היא משלימה אותי', אלא בקטע מפריע שלא מתחבר לכלום. הטעם שלנו בקולנוע ומוזיקה היה שונה לחלוטין, אני הייתי מעשן סמים והיא הייתה מאוד סחית, אני הייתי טיפוס של לילה והיא הייתה טיפוס של בוקר. היא צמחונית ואני אוכל בשר.
"הייתה פעם שהיא הסתכלה לי בעיניים ושאלה, 'הקשר נכון לך?', ועניתי לה, 'ברור. לא הייתי פה אם לא הייתי רוצה', אבל האמת היא שלא כזה רציתי, או שרציתי קצת אבל בטח לא תכננתי להישאר שם שלוש שנים"
"הכול היה הפוך, אבל אני חושב שהערכתי את האיכויות שבה. היא מאוד מוכשרת ואיכותית, מאוד מצליחה בכיתה שלה, וגם תכננו תוכניות יחד, אבל לא התאמנו האחד לשנייה והרגשנו את זה מההתחלה. גם המין בינינו לא היה טוב - אני תשוקתי ואוהב, והיא הייתה קרה ומרוחקת.
"הרבה פעמים הרגשתי שאני לא מבין מה אני עושה בקשר הזה, שהוא לא מתאים לי ושאין לי בו ממש עניין, אבל לא הצלחתי להתניע שום מהלך כדי לסיים אותו. הייתה פעם שהיא הסתכלה לי בעיניים ושאלה, 'זה טוב לך? זה נכון לך?', היא הייתה קצת חסרת ביטחון, ובגלל שאני גבר מרצה שרוצה שיאהבו אותו, אז עניתי לה, 'ברור. לא הייתי פה אם לא הייתי רוצה', אבל האמת היא שלא כזה רציתי, או שרציתי קצת אבל בטח לא תכננתי להישאר שם שלוש שנים.
"זה נגמר כשהחלומות שלי התחילו לרדת לטמיון וההערכה עצמית שלי ירדה. לשמחתי, היא הייתה אז יותר מודעת ממני כדי להגיד, 'טוב די', ושתביני שכשהיא באה להיפרד ממני, אני התחננתי שהיא לא תעזוב. עד כדי כך פחדתי מהשינוי".
למה בעצם לא הצלחת לסיים את זה?
"הסיפור שלנו התאים. היינו 'הזוג של האקדמיה' כזה, וזה היה רעיון נחמד. אני לא מדבר על הסיפור הזה כמעט בכלל, אני קצת מתבייש בו אפילו, מתבייש שהייתי כל כך רחוק מעצמי".
למה יש אנשים שיעבירו שנים בזוגיות שלא מתאימה להם, למרות שכל הסימנים לכך היו שם מהיום הראשון?
כוכבא: "כי הרבה פעמים זה נובע מפחד. פחד להיפרד, פחד להישאר לבד, פחד מנטישה ופחד משינוי הרגלים. במקרה של יאיר, יכול להיות שהוא הרוויח רווח משני מהקשר בגלל שהוא היה איתה בלימודים, אז אולי זה נתן לו תחושת ערך עצמי מסוימת. למשל, שהוא עם הבחורה הכי מוכשרת בלימודים, הבחורה הכי מקובלת, וכן הלאה. כל קשר נותן לנו משהו אחר, ולכן אנחנו משמרים אותו, על אף תחושות הבטן.
"כמובן שהרבה אנשים נכנסים לקשרים כדי למלא איזשהו צורך, ואז הרבה פעמים קשה להבחין האם את נמצאת בקשר אמיתי. גם הרבה פעמים האנשים האלה הם מאוד אטרקטיביים, אז זה סוג של קאץ'. הם מרעיפים אהבה ומרצים".

3 צפייה בגלריה
מיכל וולפמן
מיכל וולפמן
מיכל וולפמן. לא למהר להסיק מסקנות
(צילום: אוסף פרטי)

וולפמן: "הרבה פעמים אנחנו חשות שבן הזוג לא לגמרי קשוב, או לא לגמרי אינטימי איתנו, אבל כשאנחנו משוחחות איתו על כך, הוא מכחיש. זה קורה כי לא תמיד האדם מודע לפחדים ולחששות שלו. צריך לנסות לברר מאיפה תחושת הבטן מגיעה, ולתת לצד השני גם הזדמנות לבדוק את זה בעצמו. זה יכול להיות נכון וזה יכול לתת רושם מוטעה. אבל צריך לבדוק, ולתת לבני הזוג את ההזדמנות לבדוק את זה בעצמם ורק אחר כך להסיק מסקנות".
"הרבה פעמים אנחנו חשות שבן הזוג לא לגמרי קשוב, או לא לגמרי אינטימי איתנו, אבל כשאנחנו משוחחות איתו על כך, הוא מכחיש. זה קורה כי לא תמיד האדם מודע לפחדים ולחששות שלו"

"הגוף סימן לי שמשהו כאן מקולקל"

לאחר הקשר עם דין הכרתי את ההפך המוחלט שלו, מתוקי. בחור שהעריץ אותי ורק רצה לכבוש את ליבי ושאהיה שלו. הוא לא הפסיק להיות נחמד אליי, והסכים איתי על הכול. הוא לא הציב לי גבולות או תנאים, ועל אף שזה היה מאוד נוח להסתובב עם בחור מרצה כל כך, גם הפעם משהו בבטן שלי הרגיש עקום.
מי זה האיש הזה? מה הקאץ'? משהו בתוכי אמר לי שזה לא עומד להיגמר טוב, כי אם מישהו כל כך רוצה אותי עוד לפני שהוא מכיר אותי, הוא לא באמת פתוח להכיר אותי כמו שאני, ופחדתי שזה יתפוצץ לי בפרצוף. התחלתי להרגיש שהוא משליך עליי כל מיני צרכים שלו, כמו להיות מקובל או אהוב, לצד המון פצעי ילדות, ושבפועל הוא לא באמת רואה אותי כפי שאני, הוא רק רוצה שארצה אותו. כאילו שאם אתאהב בו בחזרה, הוא יינצל.
הגוף סימן לי שמשהו כאן מקולקל. הפצרתי בו שוב ושוב שיגיד לי כשמשהו מפריע לו, הבהרתי שאני לא רוצה שהוא יעשה דברים ממקום של ריצוי, שאני רוצה שגם לו יהיה טוב, שאני רוצה הדדיות, אך בכל פעם הוא היה מרגיע אותי ומבהיר לי שהוא אוהב לעזור ושהוא לא מתפשר או מוותר על עצמו, עד שהרגשתי שאני בזוגיות עם אדם שפשוט אוהב אותי ללא תנאים. הצלחתי להירגע ולשחרר, והתאהבתי בו בחזרה.
צחוק הגורל וברגע שזה קרה, ברגע שהתמסרתי אליו לחלוטין, מתוקי חתך ממני בבת אחת, שבועיים אחרי שעברנו לגור ביחד, ונעלם לחודשיים שלמים כאילו בלעה אותו האדמה. ידעתי! כל הזמן הזה הייתה לי תחושה שמשהו עומד להתפוצץ, שזה לא יכול להיות מושלם כל כך. ידעתי!
אחרי חודשיים, בדיוק כמו שהוא נעלם, כך הוא חזר. אלא שהפעם הוא הגיע אליי במצב מזעזע - עם יד שבורה, נעליים קרועות ועם מלא חובות. הוא התחנן שנחזור, אמר שעשה טעות. זה לא שייך אליי, אמרתי לעצמי, אבל כל כך אהבתי אותו ושוב סלחתי וקיבלתי אותו בחזרה.
מתוקי עזב וחזר אליי עוד כמה פעמים נוספות. הדפוס כבר היה ברור, זה האדם. תחושות הבטן שלי לא הפסיקו לאותת לי שעם כמה שאני אוהבת אותו, הקשר הזה לא נכון לי, אבל לא הצלחתי לקבל בעצמי את ההחלטה לסיים את הקשר באופן רשמי.
היה בזה משהו כל כך מבלבל, בהתמסרות הטוטאלית שלו לצד ההתנתקות הפתאומית. גם לא היה קו אדום וחד-משמעי: הוא לא היה אלים כלפיי כמו שדין היה, הוא לא השפיל אותי או הקטין אותי, אבל הוא בהחלט לא ראה אותי.
"קשר טוב צריך להיות יותר נקי מהצרכים הרגשיים שאנחנו מגיעים איתם", אומרת כוכבא. "אנחנו רוצים קשר כי אנחנו אוהבים את האדם השני, לא כי הוא ממלא אצלנו איזשהו חסך או צורך נפשי. אבל כדי שנגיע לשם עלינו לעשות עבודה של התפתחות רגשית, התחזקות, בניית עצמי חזק יותר. תחושות הבטן שעולות לנו בקשרים יכולות לעזור לנו בכך, כי לא תמיד בן הזוג שלנו נמצא איתנו בצורה נקייה. מה שהכי חשוב זה לא לפחד מהן ולא להתעלם מהן. לפתוח אותן ולראות על מה הן יושבות.
"אם מציפים אותן מול בן/ת הזוג אפשר לראות אם הן זוכות למענה, ניסיון לשינוי או אם הדברים משתפרים. אבל לא צריך לברוח ישר כשהן באות וגם לא להתעלם מהן. רק להציף אותן ולראות מה קורה. אם מציפים אותן ושום דבר לא משתנה, רק אז זה סימן שצריך לסיים את הקשר".