79

"הסוד שלי? בגיל 5 הפכתי לאובייקט מיני עבור אדם מבוגר"

במשך 40 שנה שמרה דנה על סוד שאיש בעולם לא ידע מלבדה. כלפי חוץ היא חיה חיים נורמטיביים לכל דבר ועניין, אך בתוך תוכה היא חשה שמשהו מאיים לשבור את האידיליה שבנתה. בריאיון חשוף להילה דניאל היא מספרת מה גרם לה לצאת לעולם עם הסוד הגדול ולמה לא כולם במשפחתה אהבו את החשיפה

הילה דניאל | פורסם:18/01/2022
"זיעה קרה העירה אותי משנתי. יכולתי להישבע שליבי יצא ממקומו. הכול התהפך לי, גם הלילות. בדרך כלל, סיוט מעיר אותי בבהלה משנתי, אך הפעם שינה מתוקה נגדעה בגלל בהלת החיים. אני מתעוררת ומבינה שחלמתי את הפחד.
"אני מתנשמת בכבדות, מנסה להכניס אוויר, אך מאום לא חודר פנימה ואני מבועתת מאימה. השעון מורה על שתיים לפנות בוקר ואני מתייפחת. מוטי, האיש שלי, קופץ ומתבונן בי בבהלה, לא מכיר את האישה שהפכתי להיות. גם אני לא מכירה אותה. אני קורסת לתוך עצמי".
בשורות הללו פותחת דנה עמר-יהושע (49) את ספרה האוטוביוגרפי, "ביום שלבשתי אדום". במשך 40 שנה שמרה דנה על סוד שאיש בעולם לא ידע מלבדה. כלפי חוץ היא חיה חיים נורמטיביים לכל דבר ועניין: היא נישאה, הביאה שני בנים לעולם וניהלה קריירה מצליחה ומתוקשרת מאוד כסטייליסטית, אך בתוך תוכה היא חשה שמשהו מאיים לשבור את האידיליה שבנתה, סוד אפל שכמו עומד להתפרץ מבעד לעצמותיה.
צילום: דנה אופירדנה עמר יהושע. סוד אפל שאיים לנפץ את האידיליה (צילום: דנה אופיר)

החרדה איבדה שליטה

"הכול התחיל בהתקף חרדה שחוויתי", היא נזכרת. "ההתקף הראשון התעורר כשגיליתי פצע בשד. לקחו לי כמה חודשים טובים כדי להביא את עצמי להיבדק. ברגע שנבדקתי, האבחנה הייתה מיידית. נאמר לי שיש לי סרטן מהסוג הכי מסוכן. הייתי בטוחה שאני מאבדת את החיים שלי, אך למזלי בסופה של סדרת בדיקות גילו שזו רק דלקת חמורה אבל שלא מדובר בסכנת חיים.
"הזמן עבר, הדלקת אומנם הבריאה, אבל הנפש שלי לא חזרה לעצמה. המשכתי לחיות בחרדה. השיא אירע בהרצאה שנתתי במעון לנשים מוכות. פתאום שמתי לב שהלשון שלי מתחילה להתייבש, שיש לי תחושת נימול ושהיא מכבידה לי על הדיבור. משכתי את המפגש עד כמה שיכולתי, אבל עד שהגעתי הביתה הדופק שלי כבר היה מאוד גבוה. הסתכלתי בראי והבחנתי שהלשון כולה מכוסה בשכבה לבנה.
"בשלב הזה החיים שלי החלו להתנהל בשני מישורים: מצד אחד, ההצלחה המקצועית שחוויתי הייתה מעל לכל דמיון. זכיתי לפרסום ולסיקור נרחב בתקשורת, שידרתי ברדיו, הופעתי בטלוויזיה, הקמתי דוכן סטיילינג לעם, העברתי הרצאות וכן הלאה. מצד שני, הייתי מרוסקת מבפנים. היות שנשענתי על היכולת הוורבאלית שלי, לא הבנתי מניין מגיעות החרדות הללו. התחלתי לטפל בנושא באופן אובססיבי, אבל החרדה כבר איבדה שליטה".
מה את עושה בשלב הזה?
"באופן מאוד לא אופייני לי עצרתי את העשייה שלי. היה לי מאוד קשה להפסיק לעבוד, אבל הרגשתי שאני קורסת. מתוך מחשבה שגוף ונפש מחוברים, ניסיתי להבין מה עשיתי לא בסדר. התחלתי לבקש מחילה מכל אדם שחשבתי שאולי פגעתי בו פעם, אבל מיותר לציין שזה לא גרם לבעיה בלשון להיעלם.
"המדריכה הרוחנית שליוותה אותי באותם ימים, אמרה שהיא חושבת שכבר ניסינו הכול, והציעה שאפנה לפסיכולוג. הרגשתי נורא שאני לא מצליחה לעזור לעצמי, והלכתי למטפלת נוספת. אני זוכרת שבכניסה לחדרה הייתה מראה. הבטתי בה וראיתי את עצמי מתה בעודי בחיים. הבנתי שהחרדה גברה עליי עד שלא נותרה בי חיות. בקושי תפקדתי, רק בילדים טיפלתי על אוטומט.
"המטפלת החדשה אמרה לי שאם כואבת לי הלשון, כנראה שהיא נושאת איתה סוד. שאלתי את עצמי, על מה היא מדברת? הרי אני כבר 40 שנה עם הסוד הזה שאיש לא יודע עליו, ואז היא ביקשה ממני ללכת הביתה ולכתוב את כל הדברים הלא פתורים בחיי, וכך עשיתי. כתבתי רשימה ארוכה וחזרתי אליה. היא קראה את הרשימה, אמרה לי שעשיתי עבודה נהדרת אבל שזה לא 'זה', והוסיפה שמי ששומר סוד שגדול ממנו בכמה מידות עשוי לחלות בסרטן. בכך היא כמובן שמה מולי את הפחד הכי גדול שלי".
וואו. ואז מה קרה?
"היא שאלה אותי איפה המקום הכי בטוח שלי, והשבתי שזה הבית שלי. היא שאלה איפה בבית נמצא המקום הכי בטוח שלי והשבתי בחדר האמבטיה. היא הנחתה אותי שכבר למחרת בבוקר, אחרי שהבית יתרוקן מיושביו, להיכנס לחדר האמבטיה ולהתחיל לכתוב. יצאתי ממנה מבועתת. ידעתי שאני נושאת עמי סוד יום-יום, שאיש לא יודע עליו".
"המטפלת החדשה אמרה לי שאם כואבת לי הלשון, כנראה שהיא נושאת איתה סוד. שאלתי את עצמי, על מה היא מדברת? הרי אני כבר 40 שנה עם הסוד הזה שאיש לא יודע עליו"
מה קרה למחרת?
"למחרת בבוקר, אחרי שכולם יצאו מהבית, ניגשתי למשימה שלי אבל לא הייתי מסוגלת להיכנס לחדר ומצאתי את עצמי עושה דברים אחרים במקום. בשלב כלשהו הבנתי שהזמן שלי אוזל, והכרחתי את עצמי להיכנס לאמבטיה, לא לפני שנעלתי את כל דלתות הבית, כולל את הדלת של חדר האמבטיה. התיישבתי בתוך האמבטיה עצמה, וכתבתי לאיש שנגע בי מגיל 5 עד גיל 12. כתבתי, צרחתי ובכיתי".
בספרה היא מתארת את מה שהרגישה, כשישבה בחדר האמבטיה והתמודדה לראשונה בחייה עם הטראומה הקשה שחוותה: "זה לא היה פשוט להעלות את הדברים ולהציף אותם. כתבתי לו, 'חשבתי שסלחתי לך ושהשתקתי את עצמי במחשבות טובות וסלחניות כלפי מה שעברתי, אך המילים מבקשות להיכתב ואני מבינה שזה לא פרי דמיוני כפי שנהגתי לעיתים לחשוב.
"אני רוצה לספר לך שכל השנים שעברו חייתי בהכחשה שזה מעולם לא היה, שמעולם לא נגעת בי ושמעולם לא עברתי את החוויה הנוראית הזו. לא היה אונס, אך היו מספיק דברים נוראיים שעשית לי ובי, נגעת לי באזורים האינטימיים עוד לפני שהיה שם זכר לנשיות ולמיניות, הייתי ילדה למען השם!".
צילום: דנה אופיר"רק לפני שמונה שנים הסכמתי ללבוש אדום". דנה עמר יהושע וספר הביכורים שכתבה (צילום: דנה אופיר)

במקום הכי בטוח נעשו הדברים הכי חמורים

"אני באה מבית מאוד נורמטיבי, יש לי הורים מדהימים ושני אחים", היא מספרת. "אף פעם לא חסר לי דבר, והייתי ממש ילדה טובה ירושלים. אבל אחרי שהנחתי את הדברים על הכתב, היה לי ברור שלא תהיה לי יותר ברירה אלא לנפץ לכולם את האידיליה המשפחתית. במקום הכי בטוח נעשו הדברים הכי חמורים. לא ידעתי למי אני שוברת את העולם ראשון, מי יכיל אותי ומי יתמוך בי, אם בכלל.
"בנוסף, בתור קורבן הרגשתי אשמה ומלוכלכת ובטוחה שכל הסביבה תחשוב גם כן שאני אשמה. כל המחשבות הללו הפכו אותי לכלי סדוק ושברירי. אם בעבר עוד יכולתי לתפקד מול הילדים, כעת גם את זה לא יכולתי לעשות עוד. בינתיים הראשונה שסיפרתי לה היתה המטפלת הרוחנית שלי. הזהרתי אותה שאני עומדת לספר לה משהו שאולי יגרום לה להיגעל ממני, הרי בתפיסה שלי כקורבן פגיעה מינית כך הרגשתי. סיפרתי לה והקאתי".
"כל השנים חייתי בהכחשה שזה מעולם לא היה, שמעולם לא נגעת בי ושמעולם לא עברתי את החוויה הנוראית הזו. לא היה אונס, אך היו מספיק דברים נוראיים שעשית לי. נגעת לי באזורים האינטימיים עוד לפני שהיה שם זכר לנשיות. הייתי ילדה למען השם!"
"גם התור לפסיכולוגית הגיע", ממשיכה עמר-יהושע. "הקראתי לה את המכתב שקיפלתי לקיפול כל כך קטן ושמרתי בארנק, ושוב רציתי להקיא. היא הקשיבה לי ואמרה שלא היה לה ספק שאני נושאת סוד בסדר גודל כזה ובעל אופי של פגיעה מינית".
איך היא ידעה?
"שאלתי אותה והיא הזכירה לי שביום שנכנסתי אליה אמרתי לה שאני פיקציה, ובחורה כמוני לא יכולה להרגיש כך אלא אם כן היא שומרת סוד גדול. גם העובדה שאני דרוכה כל הזמן ומנסה להיות בשליטה רמזה על כך שיש לי סוד. שלישית, הגוף שלי פגע בעצמו בשלושה איברים מיניים: בשד, בצוואר הרחם ובלשון. הגוף שלי דיבר הרבה לפני שהייתי מסוגלת.
"חשבתי לעצמי שהנה, הוצאתי את הסוד ובכך הסרתי מעליי את איום המחלה. קיוויתי שאני יכולה לחזור לחיי עשייה בלי לספר למשפחה ולגרום למישהו מהם להרגיש רע, אבל היא הסבירה לי שבשלב הזה אני כבר לא יכולה להחזיר את הגלגל לאחור, ושאני מוכרחה לספר מיד לסביבה הקרובה, בראש ובראשונה לבעלי".
איך הרגשת לגבי זה?
"היא צדקה. השאלות כבר התחילו להתרוצץ בראשי. שאלתי את עצמי אולי בכל זאת מישהו ידע ואיך לא שמרו עליי? לצד זאת, בעיני עצמי הרגשתי פגומה ומלוכלכת, ופחדתי שבעלי יעזוב אותי. אני אישה חזקה מאוד, קרייריסטית ועצמאית, אבל בתוכי הרגשתי שאני כלום ושום דבר.
"באותם ימים אחותי הרגישה שאני לא מתפקדת והחלה לאבד את הסבלנות כלפיי. לראשונה הרגשתי שלאיש אין זכות לשפוט אותי. צרחתי וסיפרתי לה. היא נשברה אבל גם יצאה לקרב הזה יחד איתי וחיזקה אותי. בזכותה אזרתי אומץ לומר לבעלי שיש לי סוד לספר לו, אבל רק אחרי שלושה ימים חשפתי בפניו במה מדובר. הוא חיבק אותי והבטיח לי שעכשיו הוא ישמור עליי.
"בהמשך סיפרתי להוריי, שלקחו את זה קשה מאוד. אמא שלי התמוטטה ואבא שלי נזקק לטיפול רפואי. שניהם עמדו לצידי ותמכו בי, ואחי הקטן ממני אפילו ביקש ממני סליחה על כך שכשהוא היה בגיל שלוש הוא לא שמר עליי".
"בעיני עצמי הרגשתי פגומה ומלוכלכת, ופחדתי שבעלי יעזוב אותי. אני אישה חזקה מאוד, קרייריסטית ועצמאית, אבל בתוכי הרגשתי שאני כלום ושום דבר"
אחרי שהסוד נחשף, דנה ניצלה את תקופת הקורונה כדי לכתוב את סיפורה. "הרגשתי שהספר כתב את עצמו", היא אומרת, "תחילה כתבתי רק כדי להוציא ממני את הדברים, עברתי מסע טיפולי תוך כדי הכתיבה, ובהמשך, בתמיכה של שתיים מהחברות הטובות שלי, החלטתי להוציא את הספר לאור. לא ידעתי אז שהקושי הגדול רק לפניי".
למה הכוונה?
"במשפחה המורחבת היו מי שאמרו לי שהייתי צריכה לשמור את הסוד בבטן עד יום מותי. זה שבר אותי, אבל בסופו של יום גם מזה צמחתי".
צילום: דנה אופירבמשפחתה המורחבת יש מי שהיה מעדיף שהסוד הגדול יישמר. דנה עמר יהושע (צילום: דנה אופיר)
אילו תגובות את מקבלת על הספר?
"מדי יום אני מקבלת תגובות מנשים שחושפות בפניי את הסיפור שלהן. יש מי שמזדהה עם הבינוניות, עם התחושה שאת שקופה או עם הרגשת הקורבן. אני נתקלת בסיפורים קשים של נשים חזקות ששומרות סוד ומשלמות עליו מחיר נפשי ובריאותי, ומקבלת הודעות מרגשות שמחזקות אותי ואת התהליך.
"שמתי את עצמי חשופה כדי שגם נשים אחרות יקבלו אומץ, וכדי שלא יחשבו שרק נשים מהשוליים עוברות חוויות כאלה. היום אני עוזרת לנשים להעביר את הבושה צד. הבושה לא צריכה להימצא אצל הקורבן. אני מקווה שהספר ייגע בכל אישה שתדע שיש לה את הזכות לספר את הסיפור שלה. הכוח בידיים שלנו להוביל את עצמנו לחיים של הגשמה ולא להמשיך להיות קורבן. היום אני בוחרת בחיים של שמחה. בעיניי, אין אופציה אחרת".
מדוע קראת לספר "ביום שלבשתי אדום"?
"אני מלמדת נשים שבצבע האדום יש שמחה ותעוזה ומעודדת אותן ללבוש אדום ולקחת לעצמן את כל התכונות שהצבע מייצג, למרות שהפעם הראשונה שבה העזתי ללבוש אדום הייתה לפני שמונה שנים. ביום הזה עשיתי הלימה בין דנה הפגועה לבין דנה שמתחילה לגלות את הסוד. לפתע הסכמתי לבלוט, להיות עוצמתית, נוכחת, אמיצה, אפילו סקסית, דבר שבעבר נחרדתי ממנו".
למה נחרדת?
"בעבר, כשהיו מכנים אותי 'סקסית', הייתי בטוחה שנחשפתי, שמישהו גילה שאולי הייתי סקסית ובכך גרמתי לאותו אדם לגעת בי. ברור שזו חשיבה שאינה רציונלית. היום סוף כל סוף אני מרגישה שלמה. בנוסף, אם בעבר עמדתי מול נשים שראו בי סמל לעוצמה שעה שאני הייתי סדוקה ופגועה, היום אני יודעת שאם אני בחרתי לאהוב את עצמי, כל אחת יכולה לאהוב את עצמה.
"הייתי ילדה בת חמש שהיוותה אובייקט מיני לצרכים של אדם מבוגר ממנה, במקום הכי בטוח בעולם. אי אפשר להעלות דבר כזה על הדעת. מעבר לזה, אני לא חושפת עוד פרטים, מפני שאם יש אדם אחד בעולם שהגילוי הזה יכביד עליו, אני מעדיפה להימנע מכך. הספר שלי הוא לא מסע נקמה, אבל יש ביכולתו לסייע".
לכתבה זו 79 תגובות
הוספת תגובה
79

תגובות

close-fullscreen-comment
הוספת תגובה
45.

44.

43.

דנה יקרה. כל הכבוד לך על הגילוי. מקווה שתביני שהיית רק בת 5משנים והוא המטורף. לא כולם כאלו וישרבים ורבים שהם גברים מקסימים ולא יעלה על דעתם לבצע עוולה שכזו. למען חייך, משפחתך וילדייך, התרכזי רק בטוב שיש לך. היום יש לך אולי הכלים ללמד את ילדייך מה אסור לעשות ולמה אסור להסכים. מקווה שאוכל ללמוד מה ואיך מעבירים לנכדותי/ נכדי כיצד להמנע ממקרים כאילו חס ושלום. אל תפרסמי את דם האיש, כי אני מניח שילדיו ובוודאי נכדיו עלולים להפגע באיזושהי דרך וחבל לפגוע בהם. חזקי ואימצי. לא כדאי לסחוב את הרוע הנפשע הזה ולהרוס או לפגו בחיי מדפחתך העשויים להיות מקסימים. כל טוב לך.

42.

41.

40.

למה

39.

comment-2-comment

comment-2-comment

זה כמעט ולא קורה. אם פגע בה אז יש סיכוי טוב שפגע בעבר, וסיכוי עצום שיפגע בעתיד. רק דיווח כמה שיותר מהיר על כל מקרה כזה, גם ירתיע וגם יעצור אותם.

38.

עצמם עמוק באדמה.

37.

את לא מספרת מי האיש האם הוא שייך למשפחה האם הוא ידיד משפחתך ולמה לשמור סוד נוראי ומדוע לא סיפרת להורייך בזמן אמת כי אם תעודדי ילדות קטנות להתלונן כך תצילי אותן

comment-2-comment

36.

לא אשכח את אותו היום שסיפרתי להוריי על מה שעברתי בגיל 4, מרוב שלא הייתי מסוגלת להעלות את זה בדיבור כתבתי את זה על דף מקומט. כל החיים שלי המקרה הזה מלווה אותי וכל הטראומות והפחדים שבחיי (ויש הרבה) השורש שלהם נובע מהמקרה הזה

35.

בתור אחד שלא מכיר אותך. את אשה חזקה. בני אדם נורמליים לא שופטים ילדה בת חמש. את שרדת גיהינום והקמת משפחה נורמלית. אני רק יכול לשלוח לך חיבוק וירטואלי ולאחל לך רפואה שלמה.

34.

סיפור עצוב וכואב .... לחשוב ששנים היא חיה בסוד הזה וניהלה חיים ’’רגילים’’ זה הנורא מכל.... את גדולה מהחיים

33.

אלוהים מה עברת ולאן הגעת, גאה בך על הדרך שעושה מאז שהחלטת לפתוח ולגלות את הסוד. בהחלט אפשר ללמוד ממך. מאחלת לך חיזוקים רבים, וקשרים עם האנשים הנכונים עבורך.

32.

31.

לשון לבנה יש לחצי מהאנשים בעולם, וזה לא סימן לפתולוגיה כלשהי. מקסימום לפטרייה על הלשון. בקיצור, אני לא בטוחה ש...

30.

מה אפשר לעשות או איך נדע שחלילה אחד הילדים נפגע איך אפשר למנוע חוץ מדיבור על זה

comment-2-comment

29.

מי ששומר סודות עלול לחלות בסרטן - נכון כל אחד עלול לחלות בסרטן - נכון ממליץ לאכול בריא ולטפל בחרדות

28.

למה כל מפורסם בשנים האחרונות מתפרסם עם פגיעה מינית ? כאילו טיקט שאם נפגעת מינית אתה חלק ממיליאה וקבוצה מורמת. אתם חולים, תקשורת חולה ומטורפת

comment-2-comment

27.

רק בריאות הנפש

26.

"המטפלת החדשה אמרה לי שאם כואבת לי הלשון, כנראה שהיא נושאת איתה סוד" - המדע בהתגלמותו. נוכלים רוחניים גורמים הרבה נזק

25.

מלכה כל הכבוד לך

24.

יפה שהצלחת להעביר את המסע הנפשי לנייר. מה שאחיך הקטן אמר מאוד מרגש. הלוואי שלמישהו היה מספיק אכפת ממני בשביל לרצות להגן עלי בילדות. גם אם הוא היה בן 3

23.

חבל שאת לא מציינת את הקרבה המשפחתית: דוד, בן-דוד, סבא, כדי להזהיר את מי שקורא, כדי שישמור על הילדות הקטנות שלו.

22.

21.

בנות שעברו התעללות מינית פעם רטשונה שניה אך ממשיכים לעבור שלישי רבעי חמישי אים אותו אנס וחוזרות.לאותו בית ואותו מקום ולא מספרות עולם חיצון לשכן לשכנה לגננת למורה לזאבי לשד למה לחכות הרבה שנים וממשיכות.לגדול.ולשכב אים אותו אנס

20.

אל תתני לאף אחד לשפוט אותך זה הדבר הכי קל שניתן לעשות. תמשיכי לגדול כי יש בך עוצמות לגדל אחרות

19.

ברור שהפוגע הוא קרוב משפחה וחשיפתו לא תועיל בשלב זה, אבל תזיק למשפחתך. וברור שהוריך הכואבים מכים על חטא שלא הבחינו, ובסבירות גבוהה הפוגע קרוב משפחתית לאביך או לאמך. מחבקת אותך כי אין לדעתי כמעט ילדה או אשה שלא נפגעה בדרך זו או אחרת.

18.

17.

אם רשום בסוף שאין ברצונך לפגוע אז למה בעצם פרסמת את הספר ?

16.

הלוואי ולי היה אומץ יש קטע בעולם. אני חושב שמצד שני הנפגעים מפתחים רגישות מדהימה לסובב אותם. אך גם פגיעים בעצמם

15.

הדבר המפחיד ביותרף מבחינתי, הוא שהרגשת שאת מלוכלכת או פגומה. לאדם שעשה את זה מגיע את כל הגיהנום שבעולם. את מקסימה ומתוקה, תמשיכי להתחזק ונתפלל שדברים כאלו לא יקרו בעולם. הצטערתי מאוד לשמוע !

14.

תודה שבחרת לשתף בחוויה הטראומטית. הגיע הזמן שכולם ילמדו שמי שצריך להתבייש הם הפוגעים. מאחלת לך החלמה מלאה והצלחה רבה

13.

12.

11.

הרי ברור שהוא פגע ואולי פוגע גם ברגע זה בעוד ילדות בנות חמש. האם ליבך לא יוצא אליהן? אם פירסמת ספר על חוויותיך, ברור לי שהשתקמת וטיפלת בעצמך וזה מצויין. מה לגבי הילדים האחרים? איפה החמלה כלפיהם?. באמת קשה לי להבין ולקבל את זה שאינך חןשפת את העבריין לרשויות החוק!!!!!!!

comment-2-comment

הוא היה אדם מבוגר לפני 45 שנה. אז יש סיכוי גבוה שהיום הוא מת או סיעודי. אין טעם בהליך פלילי או משפטי על אירוע כזה מלפני 45 שנה כשאין בידיה שום ראיות. לא ייצא מזה כלום מלבד עוגמת נפש שיש כבר מספיק ודי והותר... חוץ מזה, הוא לא מפורסם, אני או את/ה לא מכירים את שמו. אז מה יש לנו לדעת מיהו? סקרנות? זו לא מטרת הכתבה. חוץ מזה, היא כתבה ספר. אם יתנו כאן את כל הפרטים, מי יקנה את הספר? תקראי את הספר, אולי שם זה מופיע? חוץ מזה, המטרה היא לחשוף מה קורה לקורבן שמשתיק 40 שנה, כדי ליידע קורבנות נוספים מסוג זה איך לעזור לעצמם. וכדי להסביר לאלו שזה קורה להם היום, מה הם מרגישים ואיך לכוון את ההרגשה כדי שיוכלו לעשות מה שנכון לעשות היום ולא בעוד 40 שנה אחרי פצעים ונימולים וסרטנים.

10.

9.

לעבור ולהרגיש את כל מה שעברת.. ותמיד מעניין איך הגוף מספר.. מאחלת לך הרבה טוב ולכל העולם בא לי לצעוק היו ערניים.. אתם יכולים לדווח ולהציל לילד את החיים

8.

הוא הרי בלי ספק פגע בעוד בנות. חייבים לפרסם את שמו. יתכן שהוא עדיין מסוכן

comment-2-comment

comment-2-comment

זאת.אלימות מילוליתתתתת

7.

comment-2-comment

גם אותי זה הצחיק

comment-2-comment

ההפניה לפסיכולוג מורה דווקא על אחריות רבה מצד המורה הרוחני. הבנה שזה מעבר לתחום הרוח, וצריך מומחה בתחום הנפש.

comment-2-comment

6.

מאחלת לך המשך היבנות מחדש והתחזקות

5.

comment-2-comment

comment-2-comment

והיא לא רוצה לפגוע באשתו שכנראה היא היום מבוגרת מאד

4.

לדעתי בלבד היית צריכה להודיע להורים כבר בפעם הראשונה שנגע בך החצוף ולא לסבול שנים. אחרות צריכות ללמוד ממקרה זה . מקווה שמעתה תשמחי כמו שאת אומרת . עצוב מאוד שכול הזמן האינוס לא חולף מהעולם ובמיוחד בקטינים

comment-2-comment

comment-2-comment

מה בדיוק חשבת כשבקרת ילדה בגיל 5 ??????????? זה עוזר לדעתך?

3.

מאחלת לך את כל הטוב שבעולם, שמחה שהעלת על הכתב ואחפש לקרוא את הספר. עדותך תתן כוח ואומץ לאחרים/ות...ככל שנתקרב יותר למקום הכואבים הללו נצליח למנוע את הפגיעה הבאה.

2.

גבר שלא חושק באישה הוא כנראה בצד השני של המתרס כמו כן נשים אשר פרמטר אחד של הייעוד הנשי בעולם הוא פריה ורביה כבר נותן את החותמת "לניצול" האשה מינית מה שלא רק לא נכון ומוטעה אלא שקר גס אגב אני לא טוען שאין נשים אשר התעללו בהן או ניצלו אותן אבל כיום כל מי שרוצה לסקרן את הייצור המכונה חיית אדם ולגרות את חושיו כדי לעניין אותו לקרוא ספר או כל דבר אחר מספר על ניצול מיני בהמי כי בעת הזאת נחשב כדבר הכי מושך בעולם את החיה הנקראת אדם משום כך זה הניצול הציני בידי אג'נדות מסויימות.

comment-2-comment

comment-2-comment

comment-2-comment

דוחה

comment-2-comment

comment-2-comment

ילדה בת חמש היא לא אישה

comment-2-comment

ולמנוע את המקרים הבאים, באמצעות מודעות של ההורים ושל הסביבה, דיווח על מקרים כדי שלא יישנו ועוד. זה נראה לי סטייה לטעון שילדה בת חמש או עשר הייתה מעוניינת בזה, ברור שמדובר בניצול מיני. ילדה בת חמש אפילו לא מבינה מה עשו לה.

comment-2-comment

עושה רושם שאתה פוגע מיני בפוטנציה או בפועל.

comment-2-comment

comment-2-comment

comment-2-comment

בדיוק כמו שאר הלהטבי''ם. החברה צריכה לאפשר לפדופילים הכרה וטיפול כדי שלא יפגעו. מידע מעניין שלא כולם ערים לו הוא שרוב הפדופילים כלל לא פוגעים או באים במגע עם ילדים כלומר הם נשארים עם נטייה לא מממושת ורוב הפוגעים כלל אינם פדופילים.

1.

אם כולם נפגעו מינית, זה הופך להיות משעמם.

comment-2-comment

comment-2-comment

.

comment-2-comment

סובל משטחיות מתקדמת. כל היחס שלך לנושא הוא במושגים של רייטיניג, ממש שופט בריאליטי, צריך לבדר אותך עם סיפורי פגיעות מיניות ייחודיות. זוועה אתה.

comment-2-comment

אז על מה היא תתראיין?

comment-2-comment

comment-2-comment

איך אתה מציע לקדם ספר על פגיעה מינית? לדבר על דשא ירוק וציפורים? על כדורגל?

comment-2-comment

בלי להיתקל בטימטום ורוע

comment-2-comment

ניתוק רגשי כל כך קיצוני דרוש בדיקה.. סביר שאתה אדם שנדרש לו טיפול

comment-2-comment

לכל התגובות
0
מצב לילה
מצב לילה