21
יוסי טרוצקייוסי טרוצקי

"פשטו את עורי כי הייתי ציוני, אבל בארץ לא האמינו לי": אסירי ציון האתיופים פותחים את הפצעים

במקביל לתופעת אסירי ציון בברית המועצות, התקיימה באתיופיה הקומוניסטית רדיפה אחר פעילים בני העדה האתיופית, כולם מורים שנחשדו בציונות, לימודי עברית ויהדות. אבל סיפורם הוחרש, הושתק ואפילו צעירי העדה לא מכירים אותו. ספר חדש ופרויקט תיעודי בא לתקן את המעוות

תמונה כללית
אליעזר היון | עודכן: 22/09/2021
כנגד ארבעה מורים: סרטון מתוך הפרויקט התיעודי (הפקה ובימוי יוסי טורצקי.)
יונה בוגלה הגיע בשנות ה-20 לישראל מאתיופיה. הוא למד בבית הספר תחכמוני, ומשם המשיך את לימודיו בפרנקפורט ובפריז. בראשית שנות ה-30 שב לאתיופיה, בה הקים רשת חינוך שתרמה רבות לעיצוב זהותם היהודית-ציונית של אנשי "ביתא ישראל". לבוגלה היו תלמידים רבים שסייעו לו ויישמו את חזונו, כשהם משלמים על כך מחירים יקרים. ארבעה מהם הם אסירי ציון שמעולם לא שמעתם את שמותיהם, וספר חדש מבקש לתקן את המעוות ההיסטורי.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
"אני עצמי נחשפתי לאסירי ציון האתיופים, מהעדה שלי, רק בגיל מאוחר", מודה רותי טורצקי, שנולדה כרותי אנטהון. יחד עם בעלה, יוסי, היא חתומה על "גיבורים באתיופיה" (הוצאת ידיעות ספרים). "את נתן שרנסקי ואת אידה נודל כולם מכירים", היא מחדדת, "גם אני. אבל את יונה בוגלה ותלמידיו - בכלל לא. אז הגיע הזמן שהחלל הזה יתמלא, והגיבורים האתיופים-הציונים יקבלו את הכבוד המגיע להם".
עוד תרבות בערוץ היהדות:
לא בכדי מושווים אסירי ציון האתיופים האלמונים, לאלה המפורסמים שעברו תלאות בברית המועצות. אתיופיה של שנות ה-70 הייתה קומוניסטית ושונאת ישראל, והקהילה היהודית הפכה ל"אויבת האומה". בוגלה היה מנהיג קהילת יהודי אתיופיה בין השנים 1980-1950. ראשית המסע שלו עצמו מתחיל במפגש עם יעקב פיטלוביץ', מזרחן פולני-ישראלי, שערך מסעות רבים לאתיופיה וסייע בשליחת צעירים בני הקהילה לישראל ולאירופה כדי להכשירם להיות פעילים מרכזיים כשישובו. במסגרת פעילותו החינוכית, הכשיר בוגלה מורים שהיו בהמשך ל"אסירי ציון".

תיעוד קריטי

טורצקי מסביר כי התיעוד של המורים האתיופים הגיבורים ופועלם הוא קריטי. יהודים אלה מצויים כבר בשנות השמונים לחייהם, ואחד מן הארבעה, גדליה אוריה, נפטר לאחרונה. שלושת האחרים, יעקב אליאס (אסנקאו סנדקה), טדסה ביוך ויוסף זבדיה נזכרים בכאב באירועים הקשים שחוו.
"באחד הימים, כשאני בדרכי לבית הספר השלישי שבו תכננתי ללמד באותו יום, עצרו אותי חיילים, האשימו אותי בבגידה ובריגול למען ישראל - והכניסו אותי לחקירה", מספר אליאס. "'החקירה' כללה מסכת עינויים שמזכירה תיאורים הלקוחים מימי הביניים. עברתי שישה סוגי עינויים ובהם מכות רצח, שימוש בברגים, חנק ועוד. העור שלי היה מקולף לחלוטין, ועל מנת להעיר אותי היו שופכים עליי דליי מים. גססתי במשך שנתיים ושלושה חודשים, עד ששוחררתי". אליאס מספר כי ראשו נדחף אל תוך דלי למשך דקות ארוכות: "אמרתי, עוד מעט אני מת, ברוך ה', ואני אתפטר מכול העינויים האלה".
מורה אחר, יוסף זבדיה, נזכר במכות רצח שחטף משבעה ביריונים - ובכדור בד ספוג בדם בקוטר של כדור טניס שהוכנס לפיו. הוא מדגים: "אתה יודע, כמו בנפחות איך נותנים מכות, הולמים בקורנס? ככה".

המדינה לא האירה פנים

פשעם של המורים היה ברור: לימוד ציונות, עברית, יהדות ועידוד עלייה לארץ. אבל היהודים האתיופים לא נרתעו. הם המשיכו בפעילותם, ובמסירות נפש הבריחו צעירים לסודן. תלמידיו של יונה בוגלה התפרסו ברחבי הרפובליקה, והמשיכו בפעילותם ללא מורא כשהם מלמדים ללא הרף את הצעירים והצעירות על הארץ המובטחת. היום, כשהם כבר בשנות ה-80 לחייהם, הם רק מבקשים שהסיפור שלהם ושל חבריהם יסופר.
יוסי טרוצקייעקב אליאס (יוסי טרוצקי)
המדינה לא בהכרח האירה פנים לגיבורים הללו. כשיעקב אליאס הגיע לארץ, הוא נשלח לוועדה שתבחן את מעמדו כאסיר ציון, והתבקש בה לחלוץ את נעליו ולצעוד לפני הוועדה. העינויים הקשים שעבר לא איפשרו לו למלא את ההוראה, ואחד מחברי הוועדה שאל בחשדנות אם הנכות הזו מלידה.
"זה כל כך פגע בי", הוא מספר. "בכלא, אחרי העינויים הקשים בכפות הרגליים, נאלצתי ללכת יחף על אבני חצץ. הבשר בכפות הרגלים שלי נעלם והוורידים שלי היו חשופים, ופה בישראל, הארץ שעבורה עברתי את המסע, מתעלמים מהסבל שלי?"
אלאס: "יהודי אתיופיה היו גיבורים. לא רק אנחנו, המורים הרבים שסבלו בבתי הכלא האפלים. היהודים כולם, אלה שנדדו במשך לילות וימים לארץ שלנו, כשבדרך הם מתים בהמוניהם. אלה סיפורים שעם ישראל לא מכיר"
עכשיו אליאס מבקש שכולם יידעו: "יהודי אתיופיה היו גיבורים. לא רק אנחנו, המורים הרבים שסבלו בבתי הכלא האפלים. היהודים כולם, אלה שנדדו במשך לילות וימים לארץ שלנו, כשבדרך הם מתים בהמוניהם. אלה סיפורים שעם ישראל לא מכיר. צריך להכניס את הנרטיב הזה לתוכניות הלימודים במשרד החינוך".

מפעל חיים של זוג

יוסי ורותי טורצקי הם זוג לא שגרתי. היא עלתה מאתיופיה בראשית שנות ה-90, במבצע שלמה - והוא בן להורים אנגלים, ושניהם החליטו להינשא חרף החששות הפנימיים והסטריאוטיפים החברתיים לאחר שנפגשו והתאהבו בתנועת הנוער "בני עקיבא".
צילום: איציק בירןיוסי ורותי טרוצקי עם אסיר ציון, יעקב אליאס, המככב בספרם (צילום: איציק בירן)
"חששנו מפערים אישיים, מהבדלי תרבות ואז לאחר שהתגברנו על זה, הגיע החשש מהמשפחה, ורק לבסוף מהחברה", אומר טורצקי. "צריך להודות, נוח יותר לצאת עם בני זוג מהעדה שלך", מוסיפה רעייתו. "היינו צריכים להתגבר על הרבה פחדים, אפילו ברמת 'איך ההורים יתקשרו ביניהם', אבל ברוך ה' הכל הסתדר נהדר, ולפעמים, דווקא הפערים המנטליים ומיזוג הגלויות, הופכים את זה להרבה יותר מיוחד".
איך הילדים שלכם מתמודדים עם המציאות הזו? "זה לא נראה להם משונה, הם גדלו לתוך זה. למעשה הם גאים במה שאבא ואמא עושים בעקבות המיזוג הלא שגרתי הזה. כשיצאנו, יוסי חשש: איזו זהות תהיה לילדים שלנו? הם יהיו אתיופים או ישראלים? מתברר שהזהות שלהם מאוד מגובשת – הם גם זה וגם זה. הם חיים את הסיפור של קיבוץ הגלויות".
תמונה כלליתהחשש הפך לסיפור עלייה וסיפור אהבה: משפחות טורצקי ואנטהון
הסיפור הזה הפך למפעל חיים. יוסי פרסם קליפ שהיה לוויראלי, ובהמשך החלו השניים להריץ ביחד הצגה לילדים ולמבוגרים המספרת על העולם של יהודי אתיופיה. הצלחתה של ההצגה הובילה לפרסום ספר קומיקס שמספר על מסעו של יוסף הלוי, שגילה את יהודי אתיופיה, ומשם הגיע החלק השני והנוכחי העוסק באסירי ציון האתיופים - אותם מורים גיבורים שמסרו את נפשם על מנת ללמד עוד ילד ועוד ילדה ציונות, יהדות ואהבת הארץ.
בני הזוג החלו לנסות ולאתר את תלמידיו של יונה בוגלה, ולאחר מאמץ גילו כי ארבעה מהם עדיין חיים. "כולם מכירים את עליית יהודי אתיופיה מהמבצעים המוכרים, משה ושלמה, אבל מתברר שהישראלי הממוצע כלל לא מודע לגיבורים הגדולים מהקהילה האתיופית, שבמשך השנים שקדמו לעלייה עברו גיהינום על מנת לעודד את העלייה לארץ. אילולא הם, אנחנו משוכנעים, העליות הגדולות לא היו מתרחשות".

"אנחנו לא דומים לשחורים בארה"ב"

אלא שהוואקום ההיסטורי הזה איננו נחלתו של הישראלי הוותיק בלבד. גם הקהילה האתיופית הצעירה לא מודעת למיתוסים שלה. "הצעירים שלנו לא יודעים שיש לנו סיפור ייחודי", טורצקי אומרת. "אנחנו לא דומים לצורך העניין לשחורים בארה"ב שנלחמו עבור זכויותיהם. לא! אנחנו יהודים, עם סיפור היסטורי שהופך אותנו לחלק אינטגרלי מהחברה הישראלית. כשילד אתיופי יקרא על המורשת שלו, על הגיבורים שלו, הוא יבין שהמורשת היהודית והישראלית שלנו, לא פחותה מזו של אחרים".
יוסף זבדיה נזכר במכות רצח שחטף משבעה ביריונים - ובכדור בד ספוג בדם בקוטר של כדור טניס שהוכנס לפיו. הוא מדגים: "אתה יודע, כמו בנפחות איך נותנים מכות, הולמים בקורנס? ככה"
אז למה הסיפור שלהם לא מוכר? "אני חושב שליוצאי אתיופיה יש ענווה מובנית באישיות שלהם. הם לא מספרים מיוזמתם אם הם לא נשאלים על כך", אומר יוסי, ורותי מלאה בהכרת תודה למדינה ש"עשתה המון למען הקהילה". נתן שרנסקי עצמו, אולי אסיר ציון המפורסם ביותר, יצא מגדרו על מנת לתמוך בפרוייקט של בני הזוג טורצקי.
"לצד זאת", היא אומרת, "החלל צריך להתמלא, התיקון צריך להעשות. אנחנו מעריצים את אסירי ציון יוצאי ברית המועצות, אבל גם לנו היו גיבורים".
הוצאת ידיעות ספריםעטיפת הספרים (הוצאת ידיעות ספרים)
פורסם לראשונה: 11:42, 14.09.21
לכתבה זו 21 תגובות
הוספת תגובה
21

תגובות

close-fullscreen-comment
הוספת תגובה
18.

חבל שקיימת האפלייה הזאת.

17.

16.

בני העדה הם אנשים טובים עם לב טוב ומבורך, את ההסטוריה והתרבות שלהם אפשר לראות בעיניים שלהם, תודה רבה לכם, הערכתי לכם היא בפה מלא

15.

אנשים מדהימים חרוצים טובי לב. סבלו אבל אופטימיים. קצת נחת בארץ הקודש יבורכו

14.

הסיפור שלהם זה חלק מהסיפור של העם שלנו! אסור לנו להתפצל למחנות, יהודים תאהבו אחד את השני למרות ההבדלים הקטנים!

13.

12.

יש אתיופים בכל רובד חברתי ישראלי! יש מנהלי בנקים, בימ"מ, קתינים ב 8200, יש טייסים... יש גם מנהלי פרויקטים בהייטק ומנהלי קרן הון סיכון!! צבע עור משפיע בישראל על המעמד החברתי?? חס ושלום!!

11.

שצריך שהמדינה תגיד לנו מתי לחגוג את מה לחגוג את מה לזכור מה לחנך ועל מה להתחנך מתי לגיטימי לפרוש לפנסיה ומתי לא..

10.

אני מקווה שיוסיפט אותו לשלל הסיפורים שמלמדים את הנוער בבית הספר

9.

comment-2-comment

8.

ולהתחיל עם בני 40 כי הם זוכרים את העלייה כאיזה סיפור רומנטי על הישראלים שהצילו את האתיופים אבל לא יודעים דבר על התלאות שהם עברו כדי להגיע לארץ.

7.

סבי ז''ל היה בכלא תקופה ארוכה בדרך לארץ ישראל בשנות ה-80 נפטר בשנה ה-2000 ואני גילית את זה אחרי שנפטר ללא הכרה של אסיר ציון הוא נקבר.

6.

כמי שמכירה את כולם והכירה את גדליה אוריה, ז"ל, אני מברכת את הזוג טורצקי. איך אפשר לתמוך?

comment-2-comment

תודה רבה על הפרגון אפשר לפנות במייל yossi.tur@gmail.com

5.

4.

וצריך לשאול מי שמט את הכדור ואם היתה פה מזימה של השמאל. לרוסיה ולאתיופיה יש נכסי נדל"ן שהן רכשו מהעותמנים בתקופה שהאחרונים שלטו פה והפלו יהודים לרעה ברכישת קרקעות. הנכסים הללו תקועים לנו בגרון ובתקופה המתוארת פה לכולם היה ברור שה"כנסיות" שלהם הן תחנות ביון של מדינות עויונות במוצהר. מי החליט שלא להחרים את הנכסים האלה? למה?

3.

2.

comment-2-comment

וזה לא מקרה יחיד של נישואים בין עדתיים של יוצאי אתיופיה עם בני/בנות עדות אחרות. יש אפילו נישואים של עולים מאתיופיה עם עולים מברית המועצות לשעבר ועולי אתיופיה הם כבר לא רק עובדי כפיים והצעירים כבר תופסים עמדות במשק ובכלכלה. לדוגמא, היועץ שלנו הוא כלכלן יוצא אתיופיה והוא איש מקסים!

1.

לכל התגובות
0
מצב לילה
מצב לילה