70

אנחנו שוכחים שהם מתים בשבילנו

אנשי כוחות הביטחון נמצאים בסכנה מתמדת ומתים אלפי מיתות קטנות ביום, אבל במקום לכבד אותם ואת פועלם הם נשפטים בציניות ובצדקנות. קל לנו לצקצק ממרחק מסכי הפלזמות - מבלי לראות את התמונה הרחבה, הפחד, השחיקה והכאב. הם פה, איתנו, בואו לא נחכה שימותו כדי להיות איתם

דנה ספקטור | פורסם:15/05/2022
צילום: דובר צה''לכוחות צה''ל שעצרו את המחבלים מהפיגוע באריאל (צילום: דובר צה''ל)
לא יודעת על מה נעם רז ז"ל חשב כשהוא חטף את הכדור, אבל הוא היה בסוף פעילות, אז אולי הוא פינטז על אייס ארומה, אולי חישב את השעות עד כניסת שבת - נסיעה, תחקיר, מסדר ציוד, מנחה, מקלחת. מה שבטוח, זה שהוא ידע שהוא עומד למות. הוא יודע את זה כבר 30 שנה, שכל רגע הוא הרגע האחרון, שמחר הוא תוכנית, אבל תוכניות טיבן להשתנות.
סכנת חיים תמידית זה משהו שאי אפשר להבין אותו ואת מה שהוא מוציא ממך כבן אדם. זה כל רגע, כל שנייה. נער שיקפוץ עליך מאחורי עמוד עם סכין, אישה מבוגרת עם בקבוק חומצה כשאת עומדת לעשן סיגריה באמצע משמרת, עם אפוד ונשק. המאזדה הלבנה שמתקרבת אלייך מהר מדי כשאת מחכה לאוטובוס, כדור בגב כשאתה מתלבט בין מוקה לוניל או בכלל מיקס, גם ככה אין מחר.
כל הזמן, כל רגע. אפילו סתם אזרח שתעצור כדי לתת לו דוח תנועה אחרי שסיכן אחרים ויצעק עליך שאתה מניאק ושאמא שלך עובדת במה שהיא לא עובדת ואולי לא יהרוג אותך, אבל יהרוג משהו בתוכך.
ביום-יום אתה קצת שוכח שזה אולי הרגע האחרון, אבל התת-מודע תמיד עובד וגם אם אתה שוכח הוא זוכר. אז אתה חי כל רגע כאילו הוא הרגע האחרון וכשאשתך מזמינה חופשה לאוגוסט משהו בראש שלך אומר "הלוואי" כי אתה מת לחיות עד אז, להיות עם הילדים נטול דאגות וביפר על איזה חוף ים.
צילום: באדיבות המשפחהנועם רז ז"ל (צילום: באדיבות המשפחה)
ועד שאוגוסט יגיע תמות עוד אלפי מיתות קטנות. בכל פעם שמישהו יתקרב אליך ברחוב תמות, כי אולי יש לו חגורת נפץ ומי שיסתכל מהצד לא יבין למה נדרכת בכלל, למה שרירי הבטן שלך התכווצו, מוכנים לספוג סכין. מהצד זה סתם מישהו שרצה לשאול איך מגיעים לרחוב הרצל, מבפנים זה מישהו שיכול לשלוח אותך להר הרצל. גם כשתשב עם אשתך במסעדה, עם הפנים לכניסה, תמיד עם הפנים לכניסה, מגע המתכת הקרה על המותן יזכיר לך שאם מישהו נכנס לכאן עכשיו עם מבט עקום אתה קם, ואולי זאת כוס היין האחרונה שלך בחיים.
אלפי אנשים חיים בינינו ככה, את הרגעים האחרונים שלהם. אלפי אנשים שנשפטים ממשרדי היי-טק, רואים מה הם עושים רק דרך מסכי .Ultra HD כמה קל זה לשפוט מישהו שהרים אלה בלי להבין שבפעם הקודמת, כשהוא לא הרים אותה, חבר שלו חטף בלוק לראש. כמה קל זה לדרוש ממנו להיות סבלני כשגם אתמול הוא עמד באותה פינה מול אותו מפגין אלים. וגם שלשום. וגם לפני חמש שנים. הפלזמות משוכללות אבל הן לא מעבירות לסלון המעוצב את השחיקה, את הפחד, את הכאב. אנחנו כועסים עליהם, תמיד. שונאים אותם אפילו, יודעים לעשות את העבודה שלהם יותר טוב מהם ומצקצקים כשרואים אותם על המסכים.
כמה קל לקרוא לו "מניאק" מול המהדורה של שמונה בערב ולהגיד לו תודה בחדשות של אחת עשרה, אחרי שכבר פרק מהאופנוע מול מחבל חמוש והספיק לשחרר כדור קטלני ומציל חיים ולדמיין את ירח הדבש עם אהובתו, שבעוד שבריר שנייה תהיה אלמנתו. כמה קל להיות ציני וכועס ושיפוטי וצדקני וכמה קשה זה לא לחכות שימות כדי להגיד לו תודה.
הם החברים שלנו, אנשי כוחות הביטחון כולם. שומרים לנו על הגב. אתם לא רואים את זה, אבל הם כל הזמן מחזיקים ידיים, יוצרים סביבנו טבעת בלתי נראית ומחייכים כשהם רואים ילדים משחקים בים, כי כמו שאמר ח' כשהדליק משואה - זה הניצחון.
תמונה כללית
דנה ספקטורצילום: יובל חן
אנחנו כועסים עליהם ושונאים אותם ומאוכזבים כשהם מפסידים, אבל שוכחים שהם לא מפסיקים למות בשבילנו, הרבה לפני שהם חיים בשביל עצמם.
בא לי להגיד שהם לא צריכים תודה, כי הם לא. הם בחרו וממשיכים לבחור, בכל בוקר מחדש. אבל סובלנות, הבנה וגם חיוך מדי פעם יעזרו. יעזור אם בפעם הבאה שתראו משהו בטלוויזיה, לא נמהר לשפוט אותם לכף חובה, שנבין שיש הקשר, גם אם אנחנו לא רואים אותו או לא מודעים אליו. יעזור אם נבין שהכוונה באמת טובה, תמיד. גם כשנדמה שלא.
הם פה, איתנו. בואו לא נחכה שימותו כדי להיות איתם.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לכתבה זו 70 תגובות
הוספת תגובה
70

תגובות

close-fullscreen-comment
הוספת תגובה
56.

כל מילה בסלע. אנחנו פה חיים וישנים בשקט בזכותם

55.

ערוץ 11 ערוץ 12 ערוץ 13 ערוצי השנאה והתעמולה נגד מדינת ישראל

54.

53.

רובנו לא היינו שורדים יום בתפקיד כפוי הטובה והקשה הזה.

52.

אינה פעילות עבורנו זאת פעילות לשמר את התנחלויות הבלתי חוקיות והמאחזים הדפוקים יו"ש היא סרטן בלב מדינת ישראל שמכניסה אנשים באדמה חינם וגובה סכומי עתק שיכלו לסדר את החיים בגבולות הקו הירוק להרבה ישראלים שחיים מתחת לקו העוני ולא לחולי הנפש הפגנים שמעבר לקו הירוק. אתם לא קו לא הגנה ולא נעליים.

51.

רופאים ומצילי חיים מקבלים מכות, גונבים את הקלנועית של נכה ניצול שואה, נהגי אוטובוס מתגוננים בפני מכות, קללות ויריקות כי ביקשו מנוסע לשים מסכה. רצח, התעללות בתינוקות, סכינאות וטרור הם שיגרת חיינו. ובבית-הנבחרים שלנו מתנהל שוק של מלחמות-אגו. כבוד? הוקרה? אהבת-הזולת בכלל... ? רק מדליקי המשואות ועוד כמה בודדים...

50.

מאוד מסכימה עם דנה ספקטור על מה שהיא כתבה, הכל מדוייק ונכון כל כך! (נ.ב. ובכלל דנה ספקטור דמות מקסימה ובמיוחד ששנתינו נולדנו באותו תאריך : 14.7.71 אז בכלל חחח

49.

פתחת אשנב חשוב להיבט נזנח, שהפך למובן מאליו, ברקע חיינו... חיים של מתח וסיכונים, אינם קלים ופשוטים והם גובים מחיר כבד שחלקו יצוף רק בהמשך החיים. חייבים להם תודה גדולה

48.

אנחנו לוקחים את אותם אנשים לצערנו כמובן מאליו, בתור לוחם צעיר שהשתחרר לא לפני הרבה זמן, אני חייב לומר שכואב לי. כאב לי לצאת לאזרחות ולגלות שאתה באיזשהו מקום "כלום", "עוד אחד" בשביל החברה. כמה אנשים עשו צבא, אבל לא את אותו צבא שלי, אנשים שלא יודעים מהי רעות, אהבת המדינה, אנשים שלא ידעו לעולם איך זה להסכים עם עצמך שאתה מוכן לאבד את החיים שלך בשביל המדינה , ואפילו להיות בסיטואציות מטורפות שבהן אתה נפרד עם עצמך מהעולם הזה, כמה שזה עצוב , זאת מחשבה שעוברת בראש, ברגע שהגעת לנקודה הזאת, דברים לעולם לא יראו לך אותו דבר. אנחנו כל כך עסוקים בעצמינו, בהצלחה שלנו, ששכחנו שיש אנשים שבאופן ישיר אחראים על כך שנוכל להצליח, להתקדם, ולהקים משפחה. אבל נח לנו שמישהו אחר יעשה את זה בשבילנו. "אני לא אשלח את הילד שלי לצבא" זה אולי אחד הדברים הכי פוגעניים שאני יכול לשמוע, למה? למה אימא שלי יכולה, או יותר נכון צריכה להתמודד עם זה ורוב האימאות לא? למה החיים שלי פחות משל הבן שלך? זה מעלה בי זעם, ובצורה הכי פשוטה אני מרגיש שיש לא מעט אנשים בחברה לנו אין שום זכות קיום במדינה הזאת, אותם אנשים שבגללם ספק אם נשרוד פה, ובקבוצה הזאת תמצאו ימניים ושמאלנים כאחד. זה פשוט סוג של בן אדם. "המדינה חרא" "ממשלה זבל" "יוקר מחיה" , לא הבנתי למה לי זה ברור שאני משרת את העם שלי, ויודע שלא משנה מי יושב למעלה אני אמשיך, כי בסוף אנחנו משרתים עם ולא פוליטיקאי כזה או אחר, אבל אנחנו חברה מטומטמת וצרת עין, ממשלה באה והולכת , העם נשאר, ולא ישאר אם לא מקריב כולנו. שכחנו מהי ערבות הדדית, שימו הכל בצד, דת, פוליטיקה, שמחה ועצב , ותזכרו שאם לא אנחנו יחד כחברה אנחנו לא שווים כלום.

47.

נכון שיש מצדקים ומתנשאים ששופטים בעליונות את חיילינו כשהם עסוקים או בלחזר אחרי האירופאים או בלנסות להשיג דרכון זר. לא נכון שאלו הייטקיסטים בעיקר- ילדי בהיי טק- רוב הייטקיסטים שממוקמים בארץ מבינים טוב את מה שחיילים ישראלים עושים עבורנו, שתודה להם אנו יכולים לחיות ולצמוח בכל הכיוונים בבטחון וגאווה... הייטקיסט טוב יכול בקלות למצוא עבודה בחול ולעבור לשם. אלו מתוכם שמתביישים בצהל או חושבים שחיי החיילים הישראלים מיותרים נמצאים סיליקון ווללי ומתחנפים לכמותם מפייסבוק וטוויטר וכו. הייטקיסטים שמבקרים בלי הירף את חיילנו ונמצאים בארץ הם מהזן הממורמר והלא מוצלח לא בהייטק ולא בחיים ...

46.

45.

הגיע הזמן להפסיק לקפוץ ולתת ולייצר שמות גנאי מטופשים כי מישהו לא חושב כמוך - האלימות במדינה משתוללת ולא צריך מחבלים כדי למות פה משנאה

44.

רק פריירים אנחנו במדינה הזו. המדינה שלנו רק לוקחת ולוקחת (בעיקר את כל השכר שלנו) ויש כמה צדיקים (או פריירים) שמוכנים לשרת אותה, המדינה תהיה נחמדה כל עוד אתה נותן אבל שתגיע לקחת את מה שברור שמגיע לך בגלל פציעה עדיף לך למות ולא להישאר נכה כך לפחות ביטוח לאומי לא יבדוק כל שנה אם הרגל שירדה לך צמחה מחדש . באמת לא מבין את כל הרעל של לשרת. לראשי הממשלה לא באמת אכפת כבר שנים מהמדינה אלה רק להישאר ראשי ממשלה בכל מחיר. המדינה הזו צריכה לפשוט רגל ולהתחיל מהתחלה. ואולי לכבד את מי שדואג לה כמו לוחמים, מי שנשאר מינצולי השואה, נכים וגם לכלב שפורסם כאן לאחרונה שמיחידת עוקץ הגיע להיות שומר של מפעל כמו חיי כלב אמיתים.

43.

42.

ריגשת אותי עד מאוד והיטבת לתאר את מה שעובר עלינו. שוב תודה .

41.

שנשארים בני אדם .קשה מאוד להשאר אנושי במכבש הציניות והשחצנות העיתונאים אם הצלחת לצאת להצטרף המרובע שלך עשית קפיצה נחשונית בשלב הבא תלכי לאיוש ותראי איזה חיים נפלאים פורחים שם . זוכרת טור שלך שלכלכת על מתנחלים מאז קשה לי לקרוא אותך בלי לשכוח את הטעם המר של השיפוטיות שלך אבל ...מודה ועוזב ירוחם

40.

הם לא מתים בשבילנו. הם מתים כתוצאה מבחירה חופשית שהם עשו לעסוק במקצוע מסוים. אף אחד לא כפה עליהם לעסוק בעיסוקם. הבחירה החופשית שלהם היא תוצאה של מערכת אמונות וערכים שנועדו לשרת את השלטון מימין ומשמאל. מוות מעל חיים- סבל מעל הנאה- מלחמה מעל שלום- הרס מעל בנייה-

comment-2-comment

comment-2-comment

עובדה היא שהקם להורגך, אם לא תשקים, תמשיך לישון שנות אור. מעוראות תרפ"ט התרחשו ללא שילטון ימין ושמאל, ללא ה"כיבוש", מסיבה אחת, להרוג יהודים.

comment-2-comment

39.

אין ויכוח כי שוטרים עומדים תכופות בסכנה ממשית לחייהם בעת שמגינים על האזרחים. מגיע להם הרבה כבוד על כך. יחד עם זאת, לאזרחי המדינה מגיע משטרה אחראית, השולטת בכוח שהיא מפעילה, שיש לה שיקול דעת ושואפת להשתפר וללמוד מכל בעיה או כישלון. ראשי המשטרה אינם נוהגים כך. המפכ"ל מצטלם רק במקרה הצלחה ולעולם אינו לוקח אחריות על כשלונות. שוטרים רבים אלימים ואינם מרסנים את עצמם במקים רבים. במיוחד בלשים הידוכעים באלימותם, ושוטרים בהפגנות. אין הסבר לשוטר הבועט ברגליו לכיוונו של נושא ארון מתים... וזו רק דוגמה קטנה.

38.

37.

36.

35.

יהי זכרו ברוך, גיבור ישראל

34.

או בכלל סומכת עלייך שתדעי לכתוב באנגלית לבלה חדיד משהו בסגנון הזה. את כותבת מדהים.

33.

קונצנזוס וחנפנות, בלי פואנטה. הואילי נא לחזור למחילה שיצאת ממנה אי אז בשנות האלפים המוקדמות. תודה.

32.

דנה היקרה כתבה מצוינת ואיכותית תודה

31.

comment-2-comment

30.

אולי במחוזות השמאל זה ככה, אבל רוב העם לא כועס בכלל. רוב העם לא שונא בכלל. רק הערכה וכבוד. כל שאר הרגשות האחרים נמצאים במקומות אחרים.

29.

אף אחד לא שוכח, שום דבר לא נשכח

28.

27.

26.

25.

תודה לדנה המופלאה. וכמובן תודה ענקית לכוחות הבטחון.

24.

למרות ועל אף שאנחנו זוכרים המילים שלך עדיין חשובות ומשמעותיות

23.

איסו הגזמה. רצית לברך ויצאת מנותקת. כולם זוכרים.

22.

21.

20.

ולא להכנס להם לפנסיות. הם מרוויחים אותה ביושר.

19.

18.

כתבת יפה ונכון. כל מילה

17.

תודה לכוחות הבטחון .גם אם לא אמרנו, אנחנו יודעים שכוחות הבטחון מאפשרים לנו חיים נורמליים ,במדינה הקשה שלנו. תודה לדנה ספקטור. היטב כתבת.

16.

אנשי כוחות הבטחון, בטח אלו שעושים עבודה זו כמקצוע, צריכים לעשות את עבודתם במקצועיות ולי כאזרח במדינה זו יש זכות לבקר את עבודתם אם לדעתי לא עשו אותה כמו שצריך, גם ביושבי מאחורי הפלזמה. אני מכבד אותם ועדיין מבקר אותם, אין כאן סתירה. הרעיון שאנשי צבא חסינים מביקורת מעצם היותם אנשי צבא שייך למשטרים ותקופות שאסור להשוות אליהן. ברכותי על שסייעת לתהליך הפיכתנו למדינה כזאת.

comment-2-comment

מי אתה שתבקר אדם שמסכן את חייו כל יום בשבילך? רק אם עשית חווית דברים דומים, כלומר היית לוחם, שוטר ובקיצור איש שטח, יש לך את הזכות וגם היא עם סייג.

comment-2-comment

אנחנו נותנים את חיינו למדינה וגם ילדנו האם זה הזמן לבקר את חילנו איך אפשר להבליג אין דין ואין דיין.

comment-2-comment

אתה אגואיסט במיטבו. המקצוע שהם בחרו הוא כולו נתינה.הם בכלל לא חושבים על עצמם, אלא רק להגן על המדינה שלנו. נראה אותך או את הבן שלך או הנכד שלך שבוחרים עבודה/מקצוע כמו של אלו הלוחמים שמשרתים בצהל. אגואיסט...

comment-2-comment

comment-2-comment

15.

אבל מקווה שרובנו לפחות, לא צריכים את התזכורת הכל כך נכונה הזאת.

14.

כתבת ככ מרגש ויםה ועמוק ואמפתי

13.

"שרפתי" על הצבא מספיק שנים.

comment-2-comment

שמעת פעם על אידאולוגיה?

comment-2-comment

12.

comment-2-comment

כל אדם שפוי מעריך את כוחות הביטחון

11.

10.

יפה כתבת, אבל אין הצדקה למכות באלות על ידי שוטרים מול נושאי ארון קבורה

9.

8.

תאור חד ונכון

7.

6.

5.

4.

זרועות הבטחון אמונים על מלחמה יומיומית מפרכת. אין זה מתפקידם להעמיד שר על תפישותיו השגויות. ולבר-לב הרבה מאלה.

3.

קראתי ונשבר לי הלב. האם הגענו למצב שאשכרה צריך להזכיר לנו את זה???? מה נהיה מאיתנו?? מפחיד!

comment-2-comment

להזכיר לתקשורת השמאלנית, זה כן.

2.

1.

לשר הבטחון האפס בני גנץ שגיבור ישראל נהרג ובאותו זמן בלך לחגוג יום הולדת שהיה מוזמן תבינו איזה בושה הממשלה הארורה הזאת

comment-2-comment

לכל התגובות
0
מצב לילה
מצב לילה