השתלטות מתנחלים על גן משחקים בסוסיא, בשבת שעברה
(צילום: דובר צה"ל, באסל אדרא)
בשבוע וחצי האחרונים ראינו לפחות ארבעה מקרי אלימות של מתנחלים כלפי פלסטינים וכלפי מי שבאו לסייע להם בעונת המסיק. אולי הבולט בהם הייתה ההשתלטות של מתנחלים בצהרי שבת על גינת המשחקים של ילדי סוסיא. כמו בכמעט כל המקרים, גם הפעם הצבא איפשר להם לעשות זאת. כמעט שעה עברה עד שהם פוזרו.
אינספור שקרים ותירוצים משמשים את ישראל כדי להדוף טענות בנוגע לאלימות של מתנחלים נגד פלסטינים: זו "תופעה עונתית" התחומה רק לעונת מסיק הזיתים; היא מבוצעת על ידי "עשבים שוטים", קומץ של נוער גבעות מנותק; זה קורה מעבר להרי החושך, אי שם במאחזים נידחים בשולי הגדה המערבית; רשויות אכיפת החוק מטפלות בזה ברצינות הראויה, המשטרה חוקרת לעומק והצבא מחדד עד אינסוף את נהליו.
אלא שאלימות כזו מתרחשת לאורך כל השנה, בכל רחבי הגדה ולא רק במאחזים מבודדים ובעשרות "החוות החקלאיות" שהוקמו בשנים האחרונות. יש אזורים בגדה החשופים יותר לאלימות ויש שפחות – אך אין אזורים הפטורים ממנה. מדי כמה שנים היא משנה צורה ומשתכללת. לפני 20 שנה ויותר היו אלה תושבי מאחזים שגזלו אדמות פרטיות פלסטיניות. אחריהם הגיעו אירועי "תג מחיר" שבמסגרתם הושחתו בתים ונשרפו שדות, מטעים ומסגדים. עכשיו אנו בעיצומו של גל של השתלטות אלימה על עשרות אלפי דונמים של אנשי "החוות החקלאיות".
אף פעם לא יימצאו מספיק חיילים ושוטרים כדי לעצור את אלימות המתנחלים, וזה בניגוד לעובדה שתמיד יימצאו די חיילים ושוטרים כדי להרוס בור מים בקהילה פלסטינית נידחת
התוצאה היא עשרות אלפי דונמים של אדמות שנגזלו מפלסטינים. לצורך המחשה, "החווה של אורי", שהוקמה בסוף 2016 בצפון בקעת הירדן על אדמות הכפר חירבת אל מזוקח שנהרס ב-1967 השתלטה על כמעט 15 אלף דונמים ששימשו את הפלסטינים באזור למרעה. זהו שטח שמתקרב בגודלו לשטח של העיר חולון. וזו רק חווה אחת מתוך כ-50.
ובמשך כל השנים האלה זוכים מתנחלים להגנה ולתמיכה של המדינה: הצבא מאבטח את האלימות ואת הגזל, שלוחות הממשלה מסבסדות את ההתנחלויות שהוקמו ללא היתרים, והפרקליטות ורשויות נוספות מגינות עליהם מתביעות פינוי. במקרים הבודדים שבהם נאלצה המדינה לפנות מתנחלים שחמסו אדמות של פלסטינים – במגרון, עמונה ודרך האבות – היא פיצתה אותם ביד נדיבה.
התוקפים האלימים - ומי ששלח, הכווין ומימן אותם - זוכים לחסינות כמעט מוחלטת. למעט מקרים חריגים שבחריגים, הם לא ייעצרו, לא ייחקרו ולא יועמדו לדין. לא פעם חיילים יסייעו להם ולפעמים הם פשוט יעמדו בחוסר מעש בצד ויאפשרו להם לפגוע ולפרוע. לפני כמה חודשים תועד מתנחל חמוש במכנסי צבא בכפר עוריף שליד שכם, עומד לצד חייל ויורה לכיוון פלסטינים.
אף פעם לא יימצאו מספיק חיילים ושוטרים כדי לעצור את אלימות המתנחלים, וזה בניגוד לעובדה שתמיד יימצאו די חיילים ושוטרים כדי להרוס בור מים בקהילה פלסטינית נידחת (שישראל מסרבת לחברה לרשת המים), או לעצור מתנדבים שהגיעו לביקור סולידריות עם ילדי הכפר סוסיא, חמושים בטושים וחוברות צביעה, כפי שראינו רק בשבת האחרונה.
אייל הראובניאמיר ביתןכל זה אינו מקרי. שהרי האלימות, האימה והפחד שמתנחלים מטילים על פלסטינים בגדה היא כלי של משטר הכיבוש. גם הוא גוזל אדמות ומשאבי מים וטבע, והוא ראשון לדכא כל אפשרות לפיתוח פלסטיני בר-קיימא. באופן רשמי, המדינה פועלת לכאורה כחוק, בחסותם של צווים צבאיים, פסיקות של בתי משפט אזרחיים וצבאיים ונהלים מפורטים של המנהל האזרחי. באופן בלתי רשמי, אולם בחסות ובגיבוי המדינה, מתנחלים מגוונים את סל כלי הנישול - תקיפות באלות, בגז, באבנים, ירי, שיסוי כלבים, פלישות לבתים, גירוש רועים, אבנים על מכוניות נוסעות, ניקוב צמיגים, ניפוץ שמשות, גניבת יבול, כריתת עצים, הצתות ועוד. אלו וגם אלו משמשים לאותה מטרה: גירוש מהיר וברוטלי של פלסטינים מאדמותיהם ומבתיהם.
נוח לנו הישראלים לשחק במשחקי כאילו ולמסגר את האלימות של מתנחלים כנפרדת וכחריגה, כאוסף של אקטים כנופייתיים שבינם לבין המדינה ואין ולא כלום. אלא שזו אותה אלימות, עוד מאותו הדבר רק בערוצים מקבילים. כשאלימות מבוצעת ברשות, בסיוע ובחסות הרשויות הישראליות כבר שנים רבות כל כך – היא לא אלימות של קומץ מתנחלים. זוהי אלימות מדינה.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
