תארו לכם יום טיפוסי בקיץ הישראלי. אתם יוצאים מפתח הבית, יתוש הטיגריס האסייתי כבר אוכל אתכם, באוויר עפות דררות ומיינות מחרישות אוזניים. בחדשות דווח על השבתת אימוני חיל האוויר, לאחר שקינון נרחב שלהן התגלה בתוך כלי הטיס בהנאגרים באחד הבסיסים בדרום. אתם נוסעים לים בצפון, אבל חל איסור להיכנס למים בגלל זהרונים ומדוזות. בנחלים בצפון אי-אפשר לטייל כי פועלים להדביר את חסת המים, ובינתיים בפארק השכונתי התגלה קן של נמלת האש הקטנה, לאחר שפעוט נעקץ ופונה לבית החולים. מחירי הפירות והירקות שוב מאמירים. אבל הפעם בגלל נזק של פטריה פולשת שחיסלה את היבולים בשדות במרכז הארץ.
מדובר בתרחישים לא רחוקים מהמציאות. למעשה, קינים של מיינות אותרו בבסיסי חיל האוויר רמת דוד, רמון, תל נוף, חצרים וחצור. המיינות באזורי מסלולי הטיסה מסכנות את המטוסים, בדומה לציפורים אחרות. אבל ההתפשטות שלהן מדאיגה מאוד. שלא לדבר על העובדה שמחקר שנערך בטכניון הצביע על ירידה חדה במספר הציפורים הנפוצות בישראל, כמו הדוכיפת והבולבול, ועליית של מאות אחוזים בתפוצת המיינה והדררה.
המיינה ההודית משתלטת על אתרי קינון ודוחקת מינים מקומיים. מדובר בציפור אגרסיבית במלחמה על מקורות מזון מול מינים אחרים. הדררה משתלטת על חורי קינון של נקרים, וגם פוגעת ביבולים חקלאיים ועצי פרי כגון שקדים, פקאנים, תפוחים, רימונים, פרות הדרף תמרים ומנגו.
כל המינים שציינו הם מינים פולשים, שעלולים לשנות לחלוטין את המערכות האקולוגיות שלנו כפי שאנו מכירים. רק בחודש מאי האחרון מבקר המדינה קבע שישראל כשלה בטיפול במינים הפולשים, שחודרים לארץ ללא הפרעה. קיימים מאות, אם לא יותר, מינים פולשים שגורמים לנו לנזקים אדירים. לא כולם יצליחו להתבסס, אבל אלה שכן, לרוב מהווים סכנה קיומית למינים המקומיים שלנו.
חיפושיות כמו קליפושית דו-גונית, קליפושית מקווקוות, יקרונית אדומה וחדקונית המחטניים וחדקונית הגפן הדרום־אפריקאית הן אלה רק חלק מהמינים שהגיעו לישראל אבל נעצרו. באוסטרליה חדקונית הגפן עושה נזקים אדירים. אפילו נמלת האש הגדולה כבר הספיקה להגיע לארץ אך זוהתה רגע לפני הכניסה. אם כי אין לדעת האם חלק מהמינים האלה דווקא הצליחו לעבור את מערכות הבקרה המחוררות של ישראל.
"המדינה גוררת רגליים"
רכז תחום המגוון הביולוגי בחברה להגנת הטבע, אלון רוטשילד מודאג מאוד מהמצב. "כבר הרבה זמן שאני חושש. והבעיה היא שהחששות שלי מתאמתים. ב-2016 פרסמנו מסמך מאוד מקיף שניתח את נושא החקיקה והמדיניות בנושא ומה צריך לעשות. פירסמנו הערכות של anubv מינים מאוד מסוכנים שעלולים לפלוש לישראל אם לא נספיק להיערך, בהם ציצית עשב משוננת, התולעת השטוחה מגינאה החדשה, נובר הדלק, עשב התנין, נמטודת החרציות, חילזון הבוץ הניו-זילנדי והנמלה הצהובה המשוגעת. מתוכם אחד כבר הספיק להיכנס, טרמיט העל הפורמוסי. אני אומר את זה לא כדי להגיד אמרנו לכם. כי זה לא עוזר לאף אחד. אבל כל שנה שאנחנו מחכים ונמרחים, הסכנה גוברת שעוד אחד מהמינים האלה ייכנס. ועוד אחד ועוד אחד. בהנחה שאנחנו נדע על זה כמובן. כי מערך הניטור לא קיים".
רוטשילד אומר כי בתחום המינים הפולשים, הדבר החשוב הוא מניעה של הגעתם מראש. "אחד הדברים הכי משמעותיים בסיפור נמלת האש הקטנה, היה לא כשגילו אותה. אלא שהטיפול לא היה מספיק טוב. גילו אותה כשמונה שנים אחרי שכבר נכנסה ארצה. ובשלב שגילו אותה היא כבר ישבה פה כמו שצריך והיכולת לטפל בה הייתה נמוכה. הסיפור הוא מניעה מוקדמת וגילוי מוקדם וזה מה שהכי מדאיג לדעתי. כי זה לא קיים".
מבקר המדינה הזהיר כי משרדי הממשלה הנדרשים להתמודד עם הבעיה אינם ערוכים, בראשם משרד החקלאות והגנת הסביבה. לישראל אין אפילו תוכנית פעולה אסטרטגית לשמירה על המגוון הביולוגי והיא סובלת מהיעדר אסדרה נורמטיבית בנושא. אין לנו גוף מתכלל שיטפל במינים פולשים ואין לנו איסור לשחרור מינים פולשים שייובאו לארץ לצורכי נוי ופנאי. צמחים מופצים באין מפריע באמצעות משתלות והפיקוח שלנו במעברי הגבול ובנמלים הם חלקיים, במקרה הטוב. והמחיר? הרס המערכת האקולוגית שלנו. שווי המערכות הללו לרווחת האדם מוערכים בעשרות מילארדים.
ממשרד החקלאות מסרו כי המשרד מקיים דיונים בנושא והושגו כבר הסכמות רבות בין השותפים, אך הכרעות בנושא טרם התקבלו.
"המדינה לא מצליחה להתאפס על דברים פשוטים", אומר רוטשילד. "בתוך קבוצת המינים הפולשים צמחי המים הם הבעייתיים ביותר. כי מקורות המים שלנו בישראל, מדינה יובשנית, הם מאוד מצומצמים ונדירים. צמחי מים פולשים משנים לחלוטין את כל התפקוד, כמו חסת מים ויקינטון המים. ומה הסיפור? אפשר לקנות אותם בכל משתלה. המדינה מאפשרת למכור אותן במשתלות ומשלמת הרבה כסף לרשויות הניקוז ולרשות הטבע והגנים כדי להוציא אותם מהנחלים".
בשנת 2015 הגישה החברה להגנת הטבע עתירה לבג"ץ כדי לדרוש מהמדינה לחוקק תקנה פשוטה שאוסרת למכור את הצמחים האלה במשתלות. "שנים המדינה גוררת רגליים ולא עושה דבר. זה בסוף כסף ציבורי שהולך לפח כדי להוציא מהנחלים ומהמעיינות שלנו צמחים שמלכתחילה לא היה צריך למכור בישראל.
"המשרד להגנת הסביבה לא לוקח בעלות על הנושא הזה. הרי החקיקה הקיימת לא מספקת והיה צריך לייצר רגולציה ייעודית למניעת מינים פולשים. אנחנו הכנו הצעת חוק כזאת והגשנו אותה למשרד לפני חמש שנים. הם היו צריכים לקחת את ההובלה על הסיפור הזה אבל הם מתעסקים בלרדוף אחרי הסוסים שברחו מהאורווה. חדר טרמיט? אז רודפים אחרי הטרמיט. חדרה נמלת האש ורודפים אחריה".
"זו בדיוק השיטה שלא נכון לעבוד לפיה בנושא מינים פולשים. ברמה הכלכלית הנזק של מין שהתבסס הוא יקר ומאוד מסובך ולא יעיל לנסות למגר אותו. את מרב המאמצים צריך להשקיע בשלב המניעה. זה קצת מזכיר את תפיסת ההגנה על הגבולות. שמים גדר ותצפיות מודיעין כדי למנוע חדירה של מפגע. ואם הוא חודר פנימה יש אופרציה שלמה לתפוס אותו. אבל התפיסה אומרת שמלכתחילה אנחנו פועלים כדי שלא ייכנסו.
"המערך הגדול ביותר לבקרה של מינים פולשים יושב במשרד החקלאות, אבל הוא פועל משיקולים חקלאיים. חוץ מהצרה הזו יש היום מגמה של לחורר את הגבולות בגלל הרפורמה של פתיחת השוק לייבוא והקלות. זו עוד צרה. ברור לי שחקיקה מערכתית זה דבר מורכב. אבל המינימום שאני מצפה הוא שייקחו דברים דחופים כמו צמחי המים, בואו תתחילו עם זה. למה אתם מחכים?"
מחירים כלכליים עצומים
אנשי מקצוע לא מעטים מצביעים על הסכנה שטומנים בחובם המינים הפולשים. "אנחנו בבעיה בהרבה מאוד מקומות. יש לנו עופות פולשים בעייתים, צמחים פולשים בעייתים. הפלישות של מזרח הים התיכון עשו טרנפורמציה שלמה של חברות אקולוגיות", אומרת פרופ' תמר דיין, יו"ר מוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט, אוניברסיטת תל אביב. "יש לנו מינים פולשים שמזיקים לחקלאות ובשנים האחרונות התווסף גם הטרמיט הפורמוזני. זו רעה חולה שאנחנו עתידים להצטער עליה הרבה מאוד זמן. החשש הוא שהפחתת הרגולציה והפתיחה של השוק הישראלי לייבוא תוצרת חקלאית טרייה מחו"ל רק יעצים את הבעיה הזו".
מניעת נזקי מינים פולשים ושמירה על המגוון הביולוגי
(צילום: דוברות מבקר המדינה)
"ללא ספק זו בעיה עולמית מאוד גדולה עם מחירים כלכליים עצומים בעולם", ממשיכה פרופ' דיין. "ש מדינות שהחורף מקפיא כל דבר זר שמגיע אליהן. אבל אצלנו יש אחלה מזג אוויר והסיכוי שמינים פולשים ייקלטו יותר טובים. יש מקומות שהטרנספורמציה של הנוף האקולוגי היא מאוד גדולה. שיטה כחלחלה היא עץ פולש משמעותי שמייצב חולות. במקור בגלל זה הביאו אותו. אבל הוא נובט בכל מקום. זו בעיה גדולה להתמודד איתו. הדררות והמיינות כולם נוראיים. אלה מינים שדוחקים מיני ציפורים מקומיות. את דג הגמבוזיה הביאו לישראל כדי להשמיד יתושים. והוא נחשב לבעיה. יש מינים שגורמים למחלות ופוגעים בתשתיות. האינטרס הכלכלי, חקלאי, ציבורי, בריאותי ואקולוגי הוא אותו אינטרס. בגלל המוביליות העצומה כיום של אנשים, ובגלל שהעולם הופך להיות כפר גלובלי אחד גדול, מורידים את הרגולציה על ייבוא תוצרת חקלאית טרייה והסיכונים לפלישה הולכים ועולים. המחקרים מראים שככל שיש יותר סחר בינלאומי בתוצרת חקלאית, כך הסיכוי הסטטיסטי לפלישת מינים גדולה יותר. והנזק הכלכלי הוא אדיר. בנוסף, שינויי האקלים יגבירו את הסיכוי לפלישות ביולוגיות".
גם פרופ' דיין מסכימה כי הדבר הכי חשוב לעשות הוא למנוע מראש את הפלישות. "בים, גורם הפלישות המשמעותי ביותר הוא תעלת סואץ. לפני כמה שנים היה מאמץ של מדענים לשכנע את הבנק העולמי להקים מנגנונים לאורך הדרך למניעת פלישות, עם הרחבת תעלת סואץ. אבל הם לא הצליחו. יש מינים שמגיעים כשהם נצמדים לדופן אוניות. בגלל שהים מתחמם, הטמפרטורה עולה בגלל שינוי האקלים, זה מקור נהדר לפלישות.
"ביבשה המודעות לנושא המינים הפולשים הגיעה באיחור. בארץ יש מגוון עצום של גינון וייעור ואנחנו מייבאים. אנחנו מדינה עם כלכלה חזקה, וככל שאנחנו מייבאים יותר כך גדלה ההסתברות לפלישות. רוב הדברים שמגיעים הם נורא קטנים. כשמפספסים רוב מה שייכנס לא יצליח להתבסס. במוזיאון אנחנו עושים בשביל משרד החקלאות זיהוי והערכת סיכונים. מגיעים כל שנה הרבה דברים רעים לישראל. רוב הפעמים אנחנו מזהים ועוצרים את הפלישה. אבל אם נייבא מספיק, משהו רע יגיע ויתבסס.
"אלה דברים שיכולים להפיל על הברכיים ענפי חקלאות. אבל יש גם וקטורים של מחלות. והמחלות יגיעו. המודעות לנושא היא חלק מהבעיה. הייתי במושב וראיתי ארנבונים מקפצים בחצר השכנים. באוסטרליה ארנבונים הם אסון. הם מתרבים מהר ואוכלים את הצומח המקומי. כמו הנוטריות בארץ. זה לא צריך להיות פה".
ביטוי של שינויי האקלים
"עם כינונה של הממשלה הנוכחית והנחייתה של השרה, נושא שימור המערכות הטבעיות, ובתוכו טיפול ומניעת חדירת מינים פולשים, הועלו בסדרי העדיפויות הממשלתיים", אומרת תמר רביב, מנהלת אגף מגוון ביולוגי ושטחים פתוחים במשרד להגנת הסביבה. "זאת לאחר שנים רבות שבהן הנושא לא זכה לתשומת הלב המתאימה, גם בהקצאת משאבי כוח אדם ותקציבים.
"במהלך השנה האחרונה, ובמיוחד בחודשים האחרונים, הותנע מחדש הליך העבודה הבין־משרדי בין גורמי המקצוע במשרד להגנת הסביבה, משרד החקלאות ורשות הטבע והגנים בנושא זה, כולל עבודה על מסמך הערכת רגולציה משותף, במטרה להגיע לפתרון אסדרתי ראוי ומושכל. במסגרת העבודה הבין־משרדית, נבחנים תיקוני חקיקה וגם כלים מנהליים משלימים על מנת לתת מענה גם להיעדר הסמכות בחוק לטיפול בפולשים המזיקים לטבע (לעומת מזיקים חקלאיים), וגם למנגנון האופרטיבי שיפעל על מנת למנוע את החדירה בגבולות ובנמלים.
"התוצאה של אי־מניעת חדירת מינים פולשים לישראל היא לא רק סיכון למערכות הטבעיות ולבריאות הציבור ורווחתו. מדובר גם על בזבוז משאבי עתק מן הקופה הציבורית על מנת למזער את הנזקים לאחר פלישתם, משימה מורכבת ולעיתים נידונה לכישלון. מעבר לבעיה בריאותית וסביבתית, המינים הפולשים הם גם בעיה כלכלית וחברתית".
"זה לא היה באמת באג'נדה של השרים הקודמים להגנת הסביבה", אומר בצער אלון רוטשילד מהחברה להגנת הטבע. "דווקא השרה הנוכחית היא הראשונה שהנושא מאוד מעסיק אותה. הביטוי הכי משמעותי של שינוי האקלים זה לא צונאמי או קרחון שייפול עלינו מהשמיים ויציף את תל־אביב. מה שנרגיש זה עוד ועוד מינים טרופיים שבאים אלינו בגלל שינוי האקלים ומגלים בית יותר נוח, הפצת מחלות ונזקים לחקלאות. צריך רק שמישהו ירים את הכפפה ויקצה לזה משאבים. יש פקק של חקיקה והמצב הפוליטי לא מאפשר לטפל בזה. עד שלא יבוא מישהו ויאמר שצריך לקדם את זה, זה לא יקרה".
