19
צילום: BBC צילום: BBC

״אנו הדור הראשון שחווה את שינויי האקלים, והאחרון שיכול לעצור אותם״

חוקר הטבע והקריין המפורסם, דיוויד אטנבורו, חובק בגיל 95 ספר חדש, "על פני האדמה", ומפציר בנו לעצור את הפגיעה במגוון הביולוגי. מיליארדי אנשים חיים על פני כדור הארץ, ועלינו לגלות קיימוּת חדשה, שתאפשר "להחזיר את העולם האנושי לאיזון עם העולם הטבעי ולתקן את הקשר ביניהם". פרק מן הספר

ynet
| פורסם:11/05/2022
בשיתוף עברית
איך נוכל לעודד את שובו של הטבע הפראי אל פני כדור הארץ ולהשיב לעולמנו מעט יציבות? מי שבוחנים את הנתיב לעתיד אחר, פראי ויציב יותר, תמימי דעים בעניין אחד: מסענו חייב להיות מונחה על ידי תפיסת עולם חדשה - ליתר דיוק, עליו לשוב לתפיסת עולם ישנה, שנדחתה בעבר אבל תוקפה שב ומתאשש בימינו.
בראשית עידן ההולוקן, לפני המצאת החקלאות, חיו כמה מיליוני בני אדם על פני כדור הארץ כציידים-לקטים; קיומם שמר על איזון עם העולם הטבעי ולכן היה בר-קיימא. לא הייתה ברירה אחרת באותו הזמן. עם בוא החקלאות, התרבו מאוד האפשרויות שעמדו בפנינו, ויחסנו אל הטבע השתנה. התחלנו לראות את הטבע כדבר שיש לאלפו, לרסנו ולנצלו. אין ספק שגישה חדשה זו לחיים הניבה לנו יתרונות מדהימים, אבל לאורך השנים, איבדנו את האיזון שלנו. עברנו מקיום שבו אנחנו חלק מהטבע, לקיום שבו אין לנו עוד חלק בו.
כיום, בחלוף שנים רבות כל כך, עלינו להחזיר את הגלגל לאחור. חיים בני-קיימא הם שוב האפשרות היחידה שלנו. אבל עכשיו, אנחנו מיליארדים. איננו יכולים לשוב ולחיות חיי ציידים-לקטים בשום אופן. גם איננו רוצים בכך. עלינו לגלות סוג חדש של חיים מקיימים - כאלה, שיאפשרו לנו להחזיר את העולם האנושי לאיזון עם העולם הטבעי ולתקן את הקשר ביניהם. רק אז נוכל לכפר על הפגיעה שפגענו במגוון הביולוגי; רק אז יוכל העולם לשוב ולהיות פראי, ובה בעת ישוב גם האיזון.

לכדור הארץ משאבים סופיים, ויש לחלקם באופן שוויוני

המצפן שילווה אותנו במסע זה לעתיד בר-קיימא כבר נמצא. מודל הגבולות הפלנטריים יוכל לשמור אותנו על המסלול הנכון לעתיד זה. הוא אומר לנו שעלינו לעצור את שינוי האקלים מיידית, ושמוטב אפילו שנעשה מאמץ להחזיר את הגלגל לאחור על ידי טיפול בפליטות גזי החממה בכל מקום שבו הן קורות. עלינו להיגמל מהתלות בדשנים. עלינו לעצור את הפיכתם של שטחי בר לשטחים חקלאיים, מטעים ושאר מיזמי פיתוח. הוא גם מזהיר אותנו מפני דברים אחרים שעליהם יש לפקוח עין - המשך הפגיעה בשכבת האוזון, השאיבה העודפת של מים מתוקים, זיהום האוויר והזיהום הכימי, והחמצת מי האוקיינוס. אם נמתן את כל הפעולות הללו, הפגיעה במגוון הביולוגי עשויה להתחיל להאט עד כדי עצירה, ואז אפילו לשוב ולנוע בכיוון ההפוך. במילים אחרות, אם המדד העיקרי לשיפוט מעשינו יהיה התחדשותו של העולם הטבעי, נוכל להגיע למקום שבו נקבל את ההחלטות הנכונות, ונעשה זאת לא רק למען הטבע, אלא - מכיוון שאנחנו חלק מהטבע, והטבע הוא שמייצב את כדור הארץ - גם למען עצמנו.
אבל במצפן שלנו חסר מרכיב חשוב. סקר שנערך לאחרונה העריך שאפשר לייחס קרוב למחצית השפעתנו על עולם החי לשישית העשׁירה ביותר מקרב האוכלוסייה האנושית. מכאן, שסגנון החיים שאליו התרגלו העשירים ביותר רחוק במיוחד מלהיות מקיים. כשאנו מתווים את הדרך לעתיד, עלינו להתמודד גם עם סוגיה זו. נצטרך ללמוד לא רק איך לחיות במגבלות שנגזרות ממשאביו הסופיים של כדור הארץ, אלא גם איך לחלק את אותם המשאבים באופן שוויוני יותר.
קייט רייוורת' (Kate Raworth), כלכלנית מאוניברסיטת אוקספורד, הבהירה אתגר זה כשהוסיפה טבעת פנימית למודל הגבולות הפלנטריים. טבעת חדשה זו מקיפה את תנאי המינימום של הרווחה האנושית: דיור ראוי, שירותי בריאות, מים נקיים, ביטחון תזונתי, מקורות אנרגיה נגישים, חינוך טוב, הכנסה, קול פוליטי והוגנות חברתית. וכך, יש למצפן שני מערכים של גבולות. הטבעת החיצונית מייצגת תקרה אקולוגית, שאנחנו חייבים להישאר תחתיה כדי להצליח לשמור על כוכב לכת בטוח ויציב, ואילו הטבעת הפנימית מייצגת בסיס חברתי, שאנחנו חייבים להישאר מעליו כדי להצליח לספק קיום הוגן וצודק לאוכלוסיית העולם כולו. המודל שיצרה רייוורת' כונה ה"דונאט" והוא משקף הבטחה זו.
"קיימוּת בכל התחומים" צריכה להיות תפיסת העולם החדשה של המין האנושי; מודל הדונאט - המצפן שלנו במסע לקראת הגשמתה. האתגר שהוא מציב בפנינו פשוט, ועם זאת מעורר מורא: לשפר את חייהם של כל בני האדם, בכל מקום, ובה בעת לצמצם את השפעתנו על הסביבה באופן רדיקלי. ומה ראוי להיות מקור ההשראה שלנו במאמץ להיענות לאתגר עצום זה? איננו צריכים להרחיק מבט אל מעבר לעולם החי עצמו. כל התשובות נמצאות שם.
צילום: Stonehouse Photographic/WWF_UK. עטיפה: עידן אפשטיין.על פני האדמה, דיוויד אטנבורו (צילום: Stonehouse Photographic/WWF_UK. עטיפה: עידן אפשטיין.)

לנוע אל מעבר לצמיחה אל קיום יציב

הלקח הראשון שאנחנו יכולים ללמוד מהטבע נוגע לצמיחה. הגענו לרגע הייאוש הנוכחי בגלל תשוקתנו לצמיחה מתמדת בכלכלת העולם. אבל בעולם סופי, אין דבר שיכול לצמוח לנצח. כל מרכיבי עולם החי - יחידים, אוכלוסיות, אפילו בתי גידול - כולם, גדלים זמן-מה ואז מתבגרים. אדרבא, רק מי שבגרו, יכולים לשגשג. הצמיחה לבדה אינה תנאי מספיק לשגשוג. עץ יחיד, מושבת נמלים, הקהילה של שונית האלמוגים, או המערכת האקולוגית של החוג הארקטי כולו, כולם קיימים לאורך זמן כישויות בוגרות ומשגשגות. הם צומחים עד לנקודה מסוימת, ורק אז יכולים להפיק את המרב מהקיים - לנצל את מעמדם שנרכש זה-מקרוב, אבל בצורה בת-קיימא. לאחר תקופה של צמיחה מעריכית, הם עוברים את השיא ואז מגיעים למישור. וכתוצאה מיחסי הגומלין ביניהם ובין עולם החי שמחוצה להם, תקופת מישור יציבה זו יכולה להימשך לעד.
אין בזה כדי לומר שבטבע, קהילה שמתייצבת על מישור כזה אינה משתנה. אגן האמזונס הוא בן עשרות מיליוני שנים. לכל אורך הזמן הזה, הוא כיסה אותה כברת ארץ, פחות או יותר, בחופתו הסגורה, העצומה, ושגשג באחד מהמיקומים המשובחים שעל פני כוכב הלכת הזה. כמות אור השמש ומי הגשם שקיבל ורמת חומרי ההזנה שבאדמתו היו יציבות למדי כל הזמן הזה, אבל המינים במערכת האקולוגית ודאי השתנו משמעותית לאורך הזמן. כמו קבוצות שמשנות את מיקומן בטבלת הליגה, או מחירי המניות בבורסה, היו בכל שנה נתונה מנצחים ומפסידים. תמיד יש אוכלוסיות בתהליך של עלייה שנעות לאזור חדש ומתרבות על חשבונן של אוכלוסיות אחרות; עצים שתופסים את מקומם של אחרים, שקרסו. מי שהגיעו זה עתה, ואחרים שנמוגים עד שהם נעלמים. השחקנים החדשים עשויים להביא עימם חידושים שיזניקו את מגוון האפשרויות, שלהם ושל מינים אחרים - מין חדש של עטלף עשוי, למשל, לפעול כמאביק של צמחים שפורחים בלילה. לחלופין, היעלמותם של מינים יכולה, בה בעת, לצמצם אפשרויות במקומות אחרים ביער. כשהיא פועלת כך - מתאימה, מגיבה, ומתכווננת בלא הרף - קהילה יכולה לשגשג לאורך עשרות מיליוני שנים בלי להזדקק למשאבים גולמיים נוספים מכדור הארץ. וכך אכן קרה ביער הגשם של האמזונס: זה המקום בעל המגוון הביולוגי הגדול על כוכב הלכת הזה - המיזם המוצלח ביותר של החיים כיום - אבל הוא בוגר מספיק כדי פשוט להמשיך ולהתקיים.
רוצים לקרוא את הספר בגירסה דיגיטלית? הורידו את האפליקציה לאייפון, לאייפד ולאנדרואיד.

מה שנראה כמו נס של העידן המודרני אינו אלא תרמית

נראה שלמין האנושי אין כל כוונה להגיע לבגרות כזו. כפי שיסביר כל כלכלן, לאורך שבעים השנים האחרונות, אימצו כל המוסדות החברתיים, הכלכליים והפוליטיים שלנו מטרת-על אחת ויחידה: צמיחה מתמדת בכל מדינה ומדינה, שהערכתה נעשית בזיקה למדד הגס של תוצר מקומי גולמי (תמ"ג). ארגונן של חברות אנושיות, תקוותיהם של עסקים, הבטחותיהם של פוליטיקאים, כולם דורשים שהתמ"ג ימשיך ויטפס. התאוצה הגדולה היא תוצרתו של הקיבעון הזה, והדעיכה הגדולה של עולם החי היא תוצאתו, משום שעל כוכב לכת שמשאביו מוגבלים הדרך היחידה לממש צמיחה מתמדת היא לקחת עוד ממקום אחר. מה שנראה כמו נס של העידן המודרני אינו אלא תרמית. כפי שמעידים הנתונים הסטטיסטיים המזעזעים שסיפקתי בסוף עדותי, כל מה שיש לנו נלקח על ידינו ישירות מהעולם שסובב אותנו - מהעולם החי. ואנחנו עושים זאת אגב התעלמות מהנזק שאנחנו מחוללים.
אובדן המינים "המתגלגל" שנגרם בגלל המאמץ לספק את צורכי האנושות - כל היערות שנכרתים כדי לספק מקום לגידול הסויה שאוכלות התרנגולות, שבעצמן מגודלות כדי להאכיל אותנו - אינו זוכה להכרה בשום חשבון. ההשפעה של בקבוקי הפלסטיק החד-פעמיים, שמהם אנחנו שותים ושאותם אנו משליכים, על המערכת האקולוגית הימית, גם היא לא נלקחת בשום חשבון. גזי החממה שמופקים מייצור המלט שממנו מייצרים את הבלוקים שבהם אנו משתמשים להרחבת בתינו, גם הם לא נלקחים בחשבון. אין פלא, אפוא, שכל הנזק שגרמנו לכדור הארץ השתלט על עולמנו מהר כל כך.
צילום: BBCדיוויד אטנבורו בחברת ארמדילו (צילום: BBC)
דיסציפלינה חדשה בכלכלה מבקשת לפתור בעיה זו. כלכלנים סביבתיים ממוקדים בבנייתה של כלכלה מקיימת. שאיפתם היא לשנות את המערכת באופן שיאפשר לשווקים ברחבי העולם לשרת לא רק את שורת הרווח, אלא גם את בני האדם ואת כדור הארץ. השלישייה הזו מכונה בפיהם "שלושת ה-פ' (Profit, People, Planet)". לרבים מהם יש תקוות גדולות בנוגע למה שהם מכנים צמיחה ירוקה - צמיחה שאין לה השפעה שלילית כלשהי על הסביבה. הצמיחה הירוקה עשויה להגיע מייעול אנרגטי של מוצרים, או מהפיכתן של פעילויות מזהמות שהשפעתן הסביבתית גבוהה לפעילויות נקיות, שהשפעתן הסביבתית נמוכה עד אפסית, או מהנעת הצמיחה בעולם הדיגיטלי, ענף בעל השפעה סביבתית נמוכה, במיוחד כאשר הוא נשען על אנרגיה ממקורות מתחדשים. תומכי הצמיחה הירוקה מצביעים על גלים של חדשנות שחוללו במהלך ההיסטוריה מהפכות באפשרויות שעמדו בפני המין האנושי. תחילה, התגלתה אנרגיית המים במאה ה-18 ואפשרה לטחנות המים להניע מכונות שהגדילו את רווחיותם של עסקים עשרות מונים; אז, אומצו כוח הקיטור ודלקי המאובנים במאה ה-19, והובילו לא רק למהפכה תעשייתית בייצור, אלא גם לפריסה של מסילות הרכבת, להגדלת נפח הסחר הימי ולבסוף גם להמצאת כלי הטיס. יחד אפשרו שינויים אלה ייצור ושינוע מהיר של אנשים וסחורות בכל רחבי העולם. שלושה גלים עיקריים הגיעו בעקבות גילויים אלה: החשמול של ראשית המאה העשרים הביא עמו את הטלקומוניקציה; עידן החלל שהחל בשנות ה-50 בישר על עליית התרבות הצרכנית במערב; והעידן הדיגיטלי שבישר על מהפכת האינטרנט והוביל לכניסתם של מאות מכשירים חכמים אל תוך חיינו. כל אלה גרמו לשגשוג כלכלי מטורף וחוללו שינוי רדיקלי בעולם. תקוותם וציפייתם של כלכלנים סביבתיים רבים היא שגל החדשנות השישי - מהפכת הקיימות - מעבר לפינה ממש. כחלק מסדר חדש זה, ממציאים ויזמים יעשו את הונם על ידי המצאת מכשירים ושירותים שיצמצמו את השפעתנו על כדור הארץ. אין ספק שאנחנו כבר בראשיתה של מגמה זו: נורות חשמל חסכניות, אנרגיה סולרית זולה, המבורגרים ממקור צמחי שטעמם דומה לבשר, השקעות מקיימות. התקווה היא שכאשר ניאלץ לעמוד פנים אל פנים עם ממדיה ומיידיותה של הדעיכה הגדולה של כוכב הלכת שלנו, הפוליטיקאים והמנהיגים העסקיים יפסיקו לממן תעשיות מזיקות ויפנו במהירות לקיימות כחלופה אהודה והגיונית שתאפשר את המשך הצמיחה, לזמן מה לפחות.
עם זאת, בסופו של דבר גם צמיחה ירוקה היא צמיחה. האם יצליח המין האנושי לנוע אל מעבר לשלב הצמיחה שלו, להתבגר ולבסס קיום מישורי, יציב? האם ישכיל, אולי בצידו האחר של גל שישי זה של חדשנות, להידמות לאמזונס - לשגשג, לשכלל ולשפר את הקיימות שלו לאורך זמן, בלי לגדול? יש מי שמקווים לעתיד שבו המין האנושי בכל רחבי העולם ינתק את עצמו מהתמכרותו לצמיחה, יתרחק מהתמ"ג כחזות הכול וכתכלית הכול, ויתמקד במדד הצלחה חדש, בר-קיימא, שישלב את שלושת ה-P. "מדד כוכב הלכת המאושר" (The Happy Planet Index), שנוצר על ידי "קרן הכלכלה החדשה" ב-2006, מבקש לעשות זאת בדיוק, באמצעות השילוב של טביעת הרגל האקולוגית הלאומית עם מרכיבים של רווחה אנושית כמו תוחלת חיים, רמת האושר ומידת השוויון. כשמדרגים מדינות בהתאם למדד זה, מקבלים טבלת ליגה שונה לחלוטין מזו שמתקבלת בזיקה לתמ"ג בלבד. ב-2016, למשל, הגיעו קוסטה ריקה ומקסיקו לראש הטבלה, עם ממוצעים טובים יותר מאלה של ארצות הברית ובריטניה בתחום הרווחה, אף שטביעת הרגל האקולוגית שלהן קטנה בהרבה. מדד כוכב הלכת המאושר ודאי אינו חסין מפגמים. מכיוון שמדובר בציון משולב, מדינות יכולות לקבל ציון גבוה במדד, גם אם דירוגן בחלק ממרכיביו נמוך. כך, נורבגיה ממוקמת גבוה במדד למרות טביעת הרגל האקולוגית הגדולה שלה, בזכות מדדי הרווחה במדינה. בנגלדש, מנגד, ממוקמת גבוה במדד בזכות טביעת הרגל האקולוגית הקטנה שלה, על אף שמדדי הרווחה במדינה נמוכים מאוד. אבל מדד כוכב הלכת המאושר, ואחרים מסוגו, נשקלים ברצינות על ידי כמה מדינות כחלופות לתמ"ג, ומעודדים שיח נרחב ועמוק יותר בנוגע לתכלית מאמציו של המין האנושי על פני כדור הארץ.
צילום: John Sparks, naturepl.comדיוויד אטנבורו (צילום: John Sparks, naturepl.com)
ב-2019 עשתה ניו זילנד את הצעד האמיץ, והודיעה רשמית שזנחה את התמ"ג כמדד העיקרי לפיתוח כלכלי. אבל במקום לאמץ את אחת מהחלופות הקיימות, היא הלכה צעד נוסף ויצרה מדד עצמאי משלה שמבוסס על הגדרת הבעיות הלאומיות הדחופות ביותר. כל שלושת ה-P - רווח, בני אדם, כדור הארץ - מיוצגים במדד זה. בפעולה יחידה זו שינתה ראש ממשלת ניו זילנד ג'סינדה ארדרן את סדר העדיפויות של כל המדינה - מצמיחה גרידא למטרה אחרת, שמשקפת טוב יותר את הבעיות והתקוות שרבים מאיתנו שותפים להן כיום. לא מופרך לטעון שגם שאר החלטותיה של ארדרן משקפות שינוי זה בסדר היום הלאומי. בכל הנוגע לקורונה, למשל, החלטותיה היו שונות מהותית משל מנהיגים אחרים - עם פרוץ המגפה בפברואר 2020, הכריזה ניו זילנד על סגר עוד לפני שהיה מקרה אחד של מוות, בעוד שמדינות אחרות הגיבו בהיסוס, בעצבנות אפילו, בגלל החשש מהשפעות הסגר על הכלכלה. עד ראשית קיץ 2020, היו בניו זילנד מקרים חדשים ספורים ואזרחי המדינה כבר יכלו לשוב לעבודה ולחיים רגילים.
ניו זילנד עשויה לשמש השראה. סקרים במדינות אחרות מלמדים שאנשים בכל רחבי העולם היו שמחים לראות את ממשלותיהם מקדמות עכשיו את צורכיהם של בני האדם ושל כדור הארץ על חשבונם של הרווחים. יש בכך כדי ללמדנו שייתכן שמצביעים וצרכנים ברחבי העולם כבר מוכנים לעולם מקיים, שבסופו של דבר, במילותיה של קייט רייוורת', גם "כופר בצמיחה". כל מדינה צריכה לעבור כברת דרך כדי לשגשג ולהיעשות טובה לאזרחיה ולכדור הארץ. על המדינות העשירות, שכבר הרוויחו מצמיחה לא מקיימת, מוטלת המשימה מטילת-המורא של שימור רמת החיים הגבוהה של אזרחיהן, ובה בעת צמצום רדיקלי של טביעת רגלן. מדינות עניות יותר עומדות בפני אתגר שונה מאוד—עליהן להעלות את רמת החיים בהן בדרך שמעולם קודם לא נוסתה אפילו, תוך שמירה על טביעת רגל בת-קיימא. כשבוחנים את הדברים מנקודת מבט זו, מבינים שלמעשה כל המדינות הן עכשיו מדינות מתפתחות, שנדרשות לעשות עבודה רבה כדי לעבור לצמיחה ירוקה ולהצטרף למהפכת הקיימות.
המין האנושי צריך להתבגר עוד. כמו עץ צעיר באמזונס שנאחז בהתלהבות בהזדמנות להשתלט על פיסת אדמה פנויה, כך ריכזנו גם אנו את כל מאמצינו עד היום בצמיחה. אבל, לדבריהם של כלכלנים סביבתיים, אנחנו חייבים לרסן עכשיו את תשוקתנו לצמיחה, להקצות משאבים באופן שוויוני יותר ולהתחיל להתכונן לחיים כעץ חופָּה בוגר. רק כך, נוכל ליהנות מאור השמש שהתפתחותנו המהירה אפשרה לנו, וליהנות מחיים ממושכים ובעלי משמעות.
רוצים לקרוא את ההמשך? לחצו כאן
"על פני האדמה", דיוויד אטנבורו, תרגום: נעמי זוסמן, הוצאת רדיקל, 228 עמודים
בשיתוף עברית
לכתבה זו 19 תגובות
הוספת תגובה
19

תגובות

close-fullscreen-comment
הוספת תגובה
12.

ופחות לחשוש מהמוות ולנסות לדחות אותו עד אינסוף

11.

10.

9.

8.

7.

אין דבר כזה התחממות גלובלית, לכדור הארץ יש מחזוריות כל עשר אלף שנה בערך, פעם הוא מתחמם פעם הוא מתקרר, אנחנו עכשיו במחזור התחממות וכרגיל האליטות מאשימים אותנו

comment-2-comment

קיים קצב שינוי גבוה ולא רק שינוי. בדומה לקשר שבין מהירות ותאוצה. אנחנו חיים עכשיו בקצב גדול של שינויי אקלים.

comment-2-comment

comment-2-comment

6.

ביינתים כורתים עצים, מזהמים מים, אדמה ואויר. ואז בונים מחסה מאבן וברזל כי השמש.. שורפת.

comment-2-comment

5.

4.

הנגיף הקטלני הבא כבר עומד בתור, השטפונות ואולי גם איזו מלחמת עולם חביבה. בני האדם הם מזיקים על פני הכוכב, ויטופלו בהתאם אם לא ישכילו לשים את האגואיזם, תאוות הבצע והנטייה להתרבות בצד.

3.

2.

comment-2-comment

של איש קטן

comment-2-comment

comment-2-comment

1.

טראמפ מתאים לטייקונים ולרודנים. מזכיר משום מה את ביבי...

לכל התגובות
0
מצב לילה
מצב לילה