45
צילום: Shutterstockצילום: Shutterstock

בעלי חלה בסרטן ואני באתי אליו בטענות שהוא לא רואה אותי

פתאום עלתה בתוכי מחשבה מוזרה שאולי אני לא מקבלת תודה בחזרה. שלוקחים אותי כמובנת מאליה. והרי הבנאדם חולה גמור במיטה! רגשות אשם תקפו אותי ותהיתי איך אני מסוגלת לחשוב דבר כזה? הרי אני עושה הכול מאהבה כי בעלי נמצא עכשיו בתופת, אז איך אני מעיזה לחשוב על עצמי ועל הערכה?

הלית אסא | פורסם:12/05/2022
ביום אחד התהפכו חיינו כאשר לבעלי נודע שהוא חולה בסרטן הלבלב. ביום אחד השגרה נעלמה ואליה נכנסו נסיעות לטיפולים, בירוקרטיות מפה ועד עולם, ביקורים אצל רופאים, תופעות לוואי וקשיים, ביקור יומי בבתי מרקחת וחיפוש אחר כל מה שיכול להקל על המצב הפיזי הכאוב של בעלי. כמובן שמיד לקחתי על עצמי תפקידים רבים אחרים, מעבר לשגרה הרגילה שלנו בבית. פתאום הפכתי להיות אחות תומכת ואחות סיעודית, פסיכולוגית זוגית ומשפחתית, חברת נפש, נהגת, מזכירה אדמיניסטרטיבית בכירה, מנקה, אשת יחסי ציבור, דוברת ועוד. מנגד, התפקידים שהיו עד לפני רגע באחריותו של בעלי, עברו באופן אוטומטי אליי. בעלי שכב במיטה כואב וסובל, וגם אם רצה לעזור יותר בבית, הוא לא באמת היה יכול.
שלא תבינו לא נכון - אני אוהבת את בעלי אהבה עזה, ותמיד היו בינינו יחסים קרובים וטובים. הייתי יכולה להגיד שאת כל התפקידים החדשים שהתווספו אליי עשיתי כי הייתי צריכה, אבל זאת לא תהיה האמת. עשיתי אותם כי רציתי. כי בכל פעם כשכאב לו, כאב גם לי. סבלתי את סבלו. היה לי קשה לי לראות אותו בקושי ובכאב. ידעתי שאני אעמוד לצדו ואעזור לו לעבור את התקופה הזאת בדרך הכי טובה שאוכל.
כשהיו לו מחשבות על סוף החיים, הראיתי לו את האור. כשהיו לו כאבים חזקים, ליטפתי אותו ברכות. סידרתי לו באופן תדיר את הכריות במיטה לנוחות מרבית. דאגתי לקנקן מים ממותקים מעט כדי שישתה הרבה. החלפתי לו פיג'מות וסדינים בתדירות גבוהה בשביל ההרגשה. נתתי לו את השקט כשהיה צריך וקמתי בלילות לעזור. עשיתי לו מדיטציות ודמיון מודרך כדי להקל על הכאב, ודיברתי אליו בחיוביות ובאופטימיות כדי לחזק אותו מנטאלית.
את כל זה עשיתי כי רציתי. רציתי שיהיה לו הכי פחות סבל ממה שהגוף שלו גם ככה עבר. שלא יתאמץ ויחשוב על הדברים השגרתיים והיומיים. רציתי שיתעסק בלהבריא.
ואז זה הגיע.
קרה משהו שלא צפיתי שיקרה. פתאום עלתה בתוכי מחשבה מוזרה שאולי אני לא מקבלת תודה בחזרה. שלוקחים אותי כמובנת מאליה. והרי הבנאדם חולה גמור במיטה! ואז שמעתי שני קולות. קול אחד שאמר: הלית, איך את מסוגלת לחשוב דבר כזה? הרי את עושה הכול מאהבה כי בעלך נמצא עכשיו בתופת, ואת מעיזה לחשוב על עצמך ועל הערכה? תתביישי לך. את אגואיסטית ושפלה.
רגשות אשם תקפו אותי, כי הרי לא אני הסיפור כאן הפעם, אלא הוא. ואז הגיע קול אחר, רך יותר, שאמר לי שאני בסדר, שאני לא עושה את הדברים מתוך מחשבה על עצמי, שאני לא צריכה להחמיר עם עצמי, שאני עושה הרבה ומתרוצצות ומתאמצת ובלי קשר, שזה בסדר גמור שיש בי חלק קטן שרוצה לקבל תודה.

תראה לי שאתה אוהב

תראו, ידעתי שבעלי מעריך את מה שאני עושה. ראו את זה עליו דרך החיוך שלו, במילים יפות שאמר ובאנחות הרווחה שהשמיע נוכח מעשים שעשיתי עבורו, ובכל זאת, משהו בתוכי קיווה לתודה משמעותית יותר. רציתי שהוא יראה את התודה שלו בדרכים כמו משלוח פרחים, שיחזיק לי את היד, שיסתכל לי בעיניים ויגיד לי כמה הוא מעריך את מה שאני עושה בשבילו. שיגיד לי במילים האלו ממש, "תודה מתוקה שלי, את ממש עוזרת לי", כי בכל זאת התאמצתי. רציתי לדעת במלוא הביטחון שהוא רואה את זה.
ואז באתי אליו ופתחתי את הנושא. ולא, זה לא היה קל. התלבטתי רבות עם עצמי לפני כן, כיצד אוכל להסביר לו שאני עושה את הכול מאהבה אבל מצפה גם להערכה בחזרה, אבל לבעלי היה קשה לקבל את זה כי הוא ראה את המצב אחרת ממני. הוא הבין את דבריי כהתניה של "אם לא תעריך אותי, אני לא אעזור לך" – התניה שממש לא התכוונתי לשדר לו.
הוא הוסיף ואמר שאם המקרה היה הפוך ואני הייתי חולה, הוא היה עושה אותו דבר עבורי ללא כל צורך בהערכה, כי הרי עזרתו ברורה מאליה. הוא הסביר שמבחינתו, הוא במצב הישרדותי. כל האנרגיה ותשומת הלב שלו מופנות לכאב ולריפוי, ואין לו עודף אנרגיה לשים לב לכל מחווה קטנה של פעולה. כאילו שלהודות לי על הדברים זה מתיש בפני עצמו.
"רגשות אשם תקפו אותי, כי הרי לא אני הסיפור כאן, אלא הוא. ואז הגיע קול אחר, רך יותר, שאמר לי שאני בסדר, שאני לא עושה את הדברים מתוך מחשבה על עצמי, ושזה בסדר גמור שיש בי חלק קטן שרוצה לקבל תודה"
בדיעבד, גיליתי שבאותם רגעים קשים הוא אפילו אמר לעצמו, "או-קיי, אם זה מה שהיא מרגישה או חושבת, אז אני לא צריך טובות. אני אסתדר לבד. אם היא זקוקה להערכה אז זאת לא נתינה אמיתית". וזה בדיוק מה שאחד הקולות שבראשי אמר, זוכרים?

תקשורת מקרבת

היה מורכב להעביר לעצמי ולו את התחושות שלי, שנראו על פני השטח כמוגזמות או קטנוניות אל מול המצב הקשה שהוא עובר. רק לאחר שיחה רצינית שקיימנו הגענו לתובנה: הצורך שלי בהערכה לא מגיע ממקום קטנוני או מתחשבן, אלא ממקום של דלק נפשי. הצורך שלי בהערכה נובע מהידיעה שמילים טובות ימלאו אותי במוטיבציה לעשות עוד, לעזור אפילו יותר.
התקופה הזאת נמשכה חודשים ארוכים וגם אני, כבת אנוש, הייתי זקוקה לתדלוק שהתבטא אצלי בצורת הוקרה והערכה. אחרי שליבנו את זה, הוא בהחלט התחיל לתדלק אותי במילות הערכה ובהתכוונות אמיתית, ואני המשכתי לדאוג לו במסירות אין קץ.
מסתבר שאני נורמלית והוא נורמלי ובזוגיות כמו בזוגיות, לא משנה מה הגורם או הסיבה, אם זאת מריבה פשוטה או קושי גדול, תמיד יהיו קונפליקטים או מחלוקות. בני זוג רואים דברים בעיניים אחרות. בזוגיות כמו בזוגיות, צריך לדבר על הדברים ולהגיע למקום של תקשורת טובה ופתיחות להבנת הצד השני, גם כשלא חושבים אותו הדבר. זה מה שעוזר לקשר להתחזק ולזוגיות להתפתח ולצמוח.
רן והלית אסא הם מפתחי הסדנה "זוגיות במזל סרטן" – סדנה להעצמת הקשר והקירבה לזוגות שאחד מהם חולה במחלת הסרטן.
לכתבה זו 45 תגובות
הוספת תגובה
45

תגובות

close-fullscreen-comment
הוספת תגובה
38.

על זה שהיא לא שמרה בבטן, על זה שהיא פתחה את הנושא המאוד מורכב הזה מול בעלה. זה מראה על זוגיות אמיתית- לדעת לדבר על מה שמפריע גם אם זה לא פופולרי. אז מה עדיף? לשמור בבטן ובסף להתפוצץ? כל הכבוד לך! רפואה שלמה

37.

החלאות הכי גדולות, תלכו לעשות מעשים טובים במקום לאחל לה סרטן

36.

שלא יודעים מהי אהבה או מערכת יחסים אמיתית וטובה שיש בה גם את כל התחושות שהתנודדת איתן בדרך אנושית למדי.הדבר היחיד שהם טובים בו זה להוציא קיטונות של גועל על אחרים כדי להרגיש טוב עם עצמם

35.

רפואה שלמה לשניכם

34.

ואת איכשהו הופכת את עצמך לקורבן. הקול הזה, שמתרה בך שאת אנוכית ונוראית? תקשיבי לו!

comment-2-comment

הוא סובל פיזית עכשיו. אבל יש לו בחירה בין לקבל טיפול ולסבול ולדחות את הסוף, או לוותר על הטיפולים ולקחת רק מורפין. היא - אין לה אפשרות לבחור וגם היא זאת שתשאר לבד ותצטרך לדאוג להכל לבד. עברתי את זה עם אמא.

33.

במחלה הזאת מתים תוך חודשים בודדים, אני הצלחתי להחזיק את בעלי שנה ושבעה חודשים וחשתי ברת מזל

32.

קשה מאוד את עוברת גיהנום

31.

חולה סרטן הלבלב... ה ל ו .. בדר"כ זה סרטן סופני.. איזו הכרת תודה את מדברת?? הבן-אדם רואה יום-יום את המוות מול עיניו.. יאללה את אומרת שהוא השתפר והתחיל לאמר לך תודה והכיר במה שאת עושה למענו.. וואוו לדעתי הוא עשה זאת אולי מפחד שתנטשי אותו לבדו.. הבן אדם חלשלוש ועובר גיהנום עלי אדמות... את פשוט מזעזעת

30.

זה אמיץ ונכון, מה שכתבת. אנחנו צריכים שיראו אותנו, אפילו שנותנים ללא תנאי, ברצון ואהבה גדולה . זה לא קשור אחד לשני, ואני מקווה שבעלך יודע לצאת מעצמו לפעמים ולראות אותך

29.

חלק מהנתינה זה גם לראות שהנתינה שלך עושה טוב לבן הזוג. היא לא הפכה לבן אדם לא בסדר אלא חבן אדם שנותן ןעושה ותומך ובעיקר פוחד. וזקוק למיחה טובה מהאדם שהוא אוהב .שרק יראה אותו שיגיד זה חשוב לי שאתה עושה עבורי. זה עושה לי טוב. התגובות הן אולי אולי מהפחד להיות חס וחלילה המקום של מחלה ושאולי אם נצטרך תמיכה מי שייתן לנו אותה אולי יצטרך משהו גם הוא. ואולי הנתינה לא תהיה מובנת מאחיה. אבל היא הכי כן . המון המון בריאות לכולם

28.

זו הכתבה הכי הזוייה שקראתי בחיים, צאי מהסרט שאת חיה בו - אין לך מושג בזוגיות כנראה.

27.

במקום אליו אתם הולכים הלכו רבים כבר לפניכם. ואת היחידה בחיו שמחוברת בעבר ובחויות ואולי בילדים משותפים. תני לו את הזמן והמקום. תציעי לו לצאת אתך. תבקשי ממנו לשים יד כשאת מותחת סדין לקפל כביסה תני לו תחושה שהוא שווה יותר מהמחלה רק אל את תתני לעצמך להרגיש שאת כלואה גם אם אחותך ואמך התגרשו וגם אם רבתם בעבר הוא עדיין זה שהיה אתך גם בטוב ועם כל המגרעות הוא בשר ודם בחייך עתה ומה ששנוא עלייך אל תעשי לו. בשבילך לא בשבילו. זה מה שרציתי לאמר לר. שהתגרשה מחברי הטוב א. עת חלה בסרטן ונשארתי אני לנחמו להיות איתו ולצאת איתו לחוף הים. הארכתי אולי את חיו אך אשתו שהתגרשה ממנו בזמן הזה גזרה את דין חייה ודין ילדיה לחרטה צער וכאב עד הסוף

26.

רפואה שלמה אמן לבעלך.. תעניקי ותיתני לו עוד ועוד

25.

נכון שהוא חולה בסרטן מאד קשה, אבל שמעתי על הרבה סיפורים של נשים חולות סרטן שלבעלים לא היה אכפת מהם בכלל. בטוחה שיש נשים כאילו, זה לא ברור מאילו שאת אישה טובה, אוהבת ומסורה, גם לך מגיע תודה

24.

ואז את רוצה לנצל כל רגע שלא יחזור, זה מתיש מאד אבל במקרה של לבלב זה גם קצר מאד

23.

חלה ירידה במצבו הקוגנטיבי של בעלי. כמו שכתוב למעלה, גם אני קיבלתי על עצמי משימות ומצאתי עצמי משרתת את בעלי. בהבדל קטן מהסיפור למעלה, בעלי יכול היה לעשות יותר אילו רצה, אבל הוא התמכר לעצלות / בטלה / חוסר רצון לעשות מטלות קלות בבית. הפך אותי למשרתת ללא שום מילת תודה. ללא שום מחשבה על מישהו מלבדו. את הקניות לבית אני עושה, כשהוא הולך למכולת- קונה לעצמו כל מיני צ'ופרים, למרות שאסור מבחינה רפואית. לא קונה מצרכים עבור כלכלת הבית. אני מנקה והוא מלכלך ולא שומר, לא מוכן אפילו לקנח אבק, למרות שלא נדרש מאמץ פיזי. רובץ בכורסא וצופה בטלויזיה. אף אני איני צעירה וביחד היה קל יותר.

comment-2-comment

גם אני חליתי בזה ואני לא עושה כלום חוץ ממקלחת אני עייפה מאד וחלשה והרופאים הסבירו לי שזה תמיד ישאר ככה אסור לשפוט אף אחד כנראה הוא לא יכול

comment-2-comment

comment-2-comment

22.

לא מבין. בעלה חולב בסרטן לא קל .

21.

כל הכבוד לכם שצלחתם את המחלה יחדיו והצלחתם למצוא אומץ וזמן לדבר בפתיחות על הרגשות שלכם. בהצלחה

20.

התנהגת וחפרת כמו כל אשה. וזה כנראה מה שהיה לפני שחלה.

comment-2-comment

19.

תודה על הפתיחות ואני מקווה שצלחתם את האתגרים הלא צפויי האלו, בהצלחה

18.

תתביישי לך.

17.

16.

15.

מחשבות שכאלה צצות בזמן משבר אך גם בשיגרה.אם המילים הם אלה שממלאות לך את הלב אז בסדר.אבל כאשר הם נאמרות בדיעבד אני מפקפק באמינותם כי אי אפשר לדעת מה באמת חושבים ולכן אני חושב שאם לא נאמרו זה יותר אמין.אםרצית לטפל אז טפלי ללא תנאי.אני יודע שהסיבה למחשבות נובעת יותר מתשישות כי כמעט אין כח להמשיך אבל אין ברירה כל עוד יכולים עושים עד שיעבור הקושי.

14.

13.

12.

11.

הוא לא צריך לתת להגיד לך תודה .זה התפקיד של כל אישה .אני מציעה לך להתפלל לאלוהים שיעזור לו וגם לך. סרטן לבלב יכול להיות סופני. חשבת על זה? איך את יכולה לחשוב על אהבה? הוא בטח מודאג מאוד!!!

10.

מספיק עם אני ואני ואני.אגואיסטית. מאחלת לך שתעברי מה שהוא עובר ואולי אז תחשבי אחרת.

9.

מספיק עם אני ואני ואני. יש לך בעל חולהשיתכן ויסיים את חייו בקרוב. לעולם לא תביני את החרדות שהוא עובר. למה את מצפה אגואיסטית.מאחלת לך שבעתיד תכנסי לנעליו ואז אולי תחשבי אחרת.

8.

הוא צודק, המסכן. צודק לגמרי. וגם הקול שלך (ההוא שאמר לך כמוהו) צודק. היית ממצב מאד קשה: הוא סובל, הוא לא מסוגל, הוא תלוי בך בפעולות הכי פשוטות, אין לו את האנרגיה להודות. הכאב שלו הוא המרכז, והכאב שלך ממש לא נחשב ביחס לזה שלו. לפנות אליו כמו שעשית הוא מעשה מאד לא נבון. את התמיכה הייתי מנסה לקבל מחברה/ה, הורה, או כל אחד אחר ממנו.

7.

6.

ומה עם את חולה סרטן הוא גם היה עוזר לך בלי לבקש תמורה.חוצפה

5.

כל מילה משקפת מציאות שאכן קורית .

4.

comment-2-comment

3.

ממש מזעזע

2.

נוגע ללב, תודה על החשיפה ועל הכנות.

1.

הבן אדם שוכב במיטה עם סרטן, ומה שאכפת לך זה לקבל פרחים? מה זה ה*** הזה? אם את רוצה לעזור תעזרי בלי דרמה ושטויות - הדבר האחרון שאדם חולה צריך זה שמישהי תבלבל לו תשכל על למה הוא לא שולך לה פרחים. אם לא רוצה לעזור אז אל תעזרי!

comment-2-comment

לכל התגובות
0
מצב לילה
מצב לילה