כשרות, גיור, רבנות: מה נשאר מהרפורמות הגדולות בנושאי דת ומדינה | סיכום קדנציה
ממשלת בנט-לפיד נמנעה מעיסוק בסוגיות השנויות במחלוקת בין חבריה, וכך נותרו יחסי הדת והמדינה כתחום היחיד שבו הסכימו סיעות הקואליציה על הצורך בשינוי הסטטוס-קוו. למרות שלוש הבטחות "ליבתיות" (ועוד כמה גמישות יותר), מעט מאוד מהתוכניות הגרנדיוזיות הספיקו להתממש
| פורסם: 22/06/2022
הוא נכנס לפוליטיקה עם חלום צנוע – להתמנות לשר לשירותי דת, הביא איתו למשרד המנומנם סטנדרטים של טייסת קרב ורמת ביצוע של סיירת מטכ"ל, הבטיח לנער את יחסי הדת והמדינה ולהפוך בהם כל אבן – ונשאר מאוהב בתפקיד עד יומו האחרון. אבל סיכום הקדנציה הקצרה של מתן כהנא מלמד כי למרות הכוונות הטובות – רק מעט מאוד מהתוכניות הגרנדיוזיות שלו הספיקו להתממש.
למעשה, כפי שנראה להלן, אחת בלבד מתוך שלוש ההבטחות ה"ליבתיות" של הממשלה היוצאת בנושאים הדתיים – רפורמת הכשרות – קוימה, וגם היא רק באופן חלקי. השתיים האחרות – הקלות בגיור הממלכתי ומינוי רבנים ראשיים ציוניים – התבשלו לאט מדי, ועד שהובאו לדיון בכנסת הקואליציה החלה להתפרק, ולא נמצא להן רוב.
בממשלת אחדות שהחליטה מראש שלא לעסוק בעניינים רגישים השנויים במחלוקת בין חבריה, סוגיות הדת והמדינה, הנפיצות לא פחות, היו היחידות שבהן הייתה בה הסכמה מקיר לקיר על הצורך בשינוי הסטטוס-קוו. זו גם הסיבה לכך שהעיסוק בהן בלט במיוחד בחודשים האחרונים, בשעה שבתחומים רבים אחרים חילוקי הדעות בין אגף שמאל לאגף ימין הצליחו לשתק את הקואליציה.
כבר עם הקמת הממשלה התחייבו חברותיה בהסכמים הקואליציוניים לקדם רפורמות משמעותיות בכשרות הממלכתית, בגיור ובאופן שבו נבחרים הרבנים הראשיים. מפלגות השמאל רצו יותר, וסיכמו ביניהן גם על הכרה בנישואים אזרחיים, הפעלת תחבורה ציבורית בשבת, ביטול חוק המרכולים והחייאת מתווה הכותל, אך ההבנות בנושאים אלה לא חייבו מלכתחילה את ימינה, שאף נהנתה מזכות וטו.
מאידך גיסא, כהנא הרעב ביקש לבצע מהלכים נוספים בשירותי הדת, שאינם דורשים את אישור הכנסת או הממשלה – אלא נתונים לסמכותו כשר, ולכן גם לא הופיעו בהסכמים.
רפורמת הכשרות: הצלחה חלקית בלבד
כאמור, מתוך אותן שלוש הבטחות ליבה, רק פתיחת שוק כשרות המזון לתחרות, שנכנסה לתוקף באופן חלקי בתחילת 2022, קודמה משמעותית – אך גם היא לא מספיק. אחרי כמה חודשים של דיונים סוערים בכנסת ומאבקים ציבוריים ומשפטיים רועשים מחוצה לה, בוטל ה"מונופול" שהיה עד אז לרבנויות המקומיות על הנפקת תעודות כשרות לעסקים שבתחומן, וכיום יכולים רבני הערים להתחרות ביניהם ולספק שירותי השגחה לבתי אוכל ולמפעלי מזון, בלי קשר למקום מושבם.
אלא שגם במקרה זה, שלכאורה נתפס כהצלחה, היקף יישום ההחלטה בשטח עד עתה הוא מזערי. הרבנות קראה לנציגיה ברשויות המקומיות לשמור על השיטה האזורית ולא להשיג רב את גבול חברו – ורובם צייתו. גם הרבנים העצמאים יותר נתקלים בקשיים שונים, כלכליים, משפטיים ובירוקרטיים, המונעים מהם להעמיד תחרות משמעותית ויעילה.
סיכומו של דבר: רק מספר קטן של עסקים ויתרו עד היום על שירותי ההשגחה העירוניים ועברו למועצה דתית אחרת.
ההערכה היא שכל ממשלה עתידית בהשתתפות המפלגות החרדיות, תבטל את הרפורמה – כפי שנהגה הממשלה ב-2015 ב"גזרות לפיד" מימי "ברית האחים"
הפעימה השנייה והדרמטית יותר של הרפורמה, פתיחת השוק גם לתאגידים פרטיים, אמורה להיכנס לתוקף ב-2023 – וזה כבר לא יקרה. החוק דורש היערכות מוקדמת והקמת מנגנונים שעדיין לא בוצעו, ובמציאות הפוליטית החדשה גם אינם על הפרק. זאת ועוד: ההערכה היא שכל ממשלה עתידית בהשתתפות המפלגות החרדיות, תבטל את הרפורמה – כפי שנהגה הממשלה ב-2015 ב"גזרות לפיד" מימי "ברית האחים".
רפורמות הגיור והרבנות הראשית התמסמסו
מהלך נוסף שעליו התחייבו מפלגות הקואליציה היא מתן סמכויות גיור ממלכתיות לרבני עיר, במטרה לשלב בבתי הדין הרבניים דיינים בעלי גישות הלכתיות מקלות ביחס לרבנות הראשית. גם בנושא זה נתקל כהנא בהתנגדות אדירה של הממסד הדתי, ועד שמיצה את ניסיונות ההידברות מולו, איבד את הרוב שהיה לכך בכנסת.
הבטחה מרכזית שלישית הייתה להקשיח את תנאי הסף לתפקיד הרב הראשי, ולשנות את הרכב הגוף הבוחר אותם באופן שימנע את שליטת החרדים ברבנות הממלכתית, ויבטיח את בחירתם של רבנים ציוניים-דתיים בעתיד. מאבקים בתוך הקואליציה על הנוסח המדויק של החוק (וגם על הקרדיט) בזבזו זמן יקר, וגם כאן הוחמצה ההזדמנות.
מתווה הכותל דווקא זכה לתמיכתם של בנט וכהנא. אלא שבהמשך הבינו השניים כי מדובר בסוגיה נפיצה במיוחד שנתפסת כחילול הקודש באופן קיצוני, ועשויה להביא לסיום דרכה של הממשלה – וחזרו בהם
הכרה בנישואים אזרחיים (כ"ברית זוגיות"), הפעלת תחבורה ציבורית בשבת וביטול החוק המרכולים, שהיו בתוכנית של מפלגות השמאל אך לא חייבו את ימינה, לא קודמו, כצפוי. מתווה הכותל, שהיה באותו מעמד, דווקא זכה לתמיכתם של בנט וכהנא. אלא שבהמשך הבינו השניים כי מדובר בסוגיה נפיצה במיוחד שנתפסת כחילול הקודש באופן קיצוני, ועשויה להביא לסיום דרכה של הממשלה – וחזרו בהם.
באגף השמאלי של הקואליציה יכולה מפלגת העבודה לזקוף לזכותה את הקמת מנהלת ההתחדשות היהודית במשרד התפוצות ותקצובה בכ-40 מיליון ש"ח, כהישג משמעותי של יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט, ח"כ הרב הרפורמי גלעד קריב, ואת חידוש הקשר בין ראש הממשלה לזרמים הליברליים ביהדות העולם, לאחר נתק של חמש שנים.
מה שהושג נתון לשינוי
ההישגים העיקריים של השר לשירותי דת (שבינתיים שינמך עצמו לסגן שר) היו, כאמור, בנושאים שבהם היה בסמכותו לפעול באופן עצמאי, דבר שפטר אותו מההתחשבות באילוצים הפוליטיים בתוך הקואליציה ומחוצה לה, ושם אכן הסתער על היעדים שהציב לעצמו ורשם לא מעט הצלחות. אלא שיתרון חופש הפעולה הזה הוא גם חיסרון מבחינתו, שכן מדובר בצעדים הפיכים שהבאים אחריו יוכלו לבטל בקלות.
כהנא שינה את התקנות לבחירת רבנים מקומיים כך שישקפו יותר את רצון התושבים ויצמצמו את השפעת השלטון הארצי, מינה עשרות ראשי מועצות דתיות (ובהם לא מעט נשים), ותקצב לראשונה יועצות הלכה בקהילה
בין השאר, שינה כהנא את התקנות לבחירת רבנים מקומיים כך שישקפו יותר את רצון התושבים ויצמצמו את השפעת השלטון הארצי, מינה עשרות ראשי מועצות דתיות (ובהם לא מעט נשים), ובשלהי כהונתו תקנן ותקצב לראשונה יועצות הלכה בקהילה.
לעומת זאת, הליכי מינוי של רבנים ודיינים שכהנא התניע לא הושלמו, ונראה כי הזדמנות חד-פעמית לגיוון בצמתים החשובים והמשפיעים של שירותי הדת הוחמצה. אם לשפוט על פי דברי סגן השר לפני כמה שבועות, על השמיכה הקצרה של משרדו, הרי שהכישלון נעוץ במידת החשיבות שהוא עצמו ייחס לעניין בבואו לקבוע את סדרי העדיפויות בעבודה. "מבאס אותי הקצב שבו הייתי רוצה שהדברים יתקדמו", הסביר. "הבנתי שבמשרד קטן כמו שלי אנחנו לא יכולים לעבוד בצורה מקבילית אלא בצורה טורית".
