הורים לילדים בוגרים שעזבו את הבית מרגישים שמערכת היחסים שלהם עימם השתנתה - והם לא בדיוק יודעים איך להתנהל מולם כדי לשמר את הקשר, לא לאבד אותו ואותם. כשהילדים הופכים למבוגרים-צעירים, כאלה שבונים לעצמם חיים עצמאיים, לא אחת אנחנו נבהלים ושואלים - מה המקום שלנו כהורים בחייהם החדשים?
מה עושים - משתפים ברגשות ומסתכנים בכעסים, או ממשיכים לצבור עלבונות ושותקים?
2 צפייה בגלריה
אילוסטרציה
אילוסטרציה
אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
אנחנו מכירים את המושגים "עוף גוזל", "תסמונת הקן המתרוקן" וכדומה, אך כשזה פוגש אותנו - החוויה שהילד או הילדה הקטנים שלנו כבר לא ממש זקוקים לנו, שהם מתנהלים עצמאית בעולם ובונים לעצמם חיים חדשים, עלולה לעורר הרבה מאוד חרדות.
"מה יקרה אם אגלה שאני כבר לא נחוצה לו, שהוא לא אוהב אותי יותר?", "מי יותר חשובה לו - אני או החברה שלו?", "היא מעדיפה להיות עם חברים מאשר לבוא הביתה לערב שישי?": אלו הן רק כמה מהמחשבות שאולי עוברות לכם בראש, ולמעשה עלולות לחסום ולהפריע ביחסים.
קראו עוד:
בדומה לכל שלב התפתחותי ביחסים בין הורים וילדים, אנחנו הבוגרים (יותר) אמורים להתאים את ההורות שלנו לשלבים ההתפתחותיים של כל אחד מהילדים שלנו. אם בתחילת הינקות הקשר הוא סימביוטי, והתינוק זקוק לנו לעצם מחייתו, הרי שבמרוצת השנים והחל מגיל ההתבגרות אנחנו אמורים לסייע לילדים לפתח עצמאות, חשיבה ביקורתית, היפרדות מהתלות בנו, יכולת קבלת החלטות, מיומנויות ליצירת זוגיות בריאה, וכישורי חיים להתנהלות בעולם הבוגר.

עקרונות לשימור הקשר, תמיכה ועידוד במסע החדש

- זכרו שמדובר בשלב התפתחותי. דברים שעוברים כעת על ילדיכם הבוגרים הם חלק משלב התפתחותי משמעותי ואף חיוני בתהליך חייהם. "הילד בן 30, יש לו חום גבוה, הוא שוכב על הספה בבית הוריו" - הייתם רוצים שזה יהיה המקרה? יש להניח שאתם רוצים שהילדים יידעו להתנהל בכוחות עצמם, כך שמוטלת עלינו האחריות לסייע לו בתהליך ההתפתחות, כלומר: להימנע מלהציף אותם ברגשות אשם.
2 צפייה בגלריה
"אם הוא לא מתקשר הוא לא אוהב"? ספרו סיפור אחר
"אם הוא לא מתקשר הוא לא אוהב"? ספרו סיפור אחר
"אם הוא לא מתקשר הוא לא אוהב"? ספרו סיפור אחר
(צילום: Shutterstock)
אם בתחילת הינקות הקשר הוא סימביוטי, הרי שבמרוצת השנים אנחנו אמורים לסייע לילדים לפתח עצמאות, חשיבה ביקורתית, היפרדות מהתלות בנו וכישורי חיים לעולם הבוגר
- דייקו את מערכת היחסים. בתהליך של שינויים בקשר, כדאי שכל אחד מכם ילמד מה נכון ומדויק לו - לצרכים, ליכולות ולאישיות. אל תשוו את המצב לבת של השכנה שמתקשרת אליה בכל בוקר, או לבן של השכנה השנייה שמגיע בכל צהריים. ובכלל, כל מערכת יחסים צריכה להיות מותאמת לאנשים ולא לנורמות או למחשבה "מה אחרים יגידו".
- שחררו אמונות חוסמות. כולנו מסתובבים בעולם עם אמונות, שחלקן הן "טעויות חשיבה" או דפוסים שכבר לא נכונים לנו. כדאי לבדוק את האמונות הללו, ועד כמה הן אכן חוסמות ומפריעות בקשר. האם עוברות בכם מחשבות כמו - "הוא צריך להתקשר כל יום", "היא חייבת לשאול לשלומי", "אם הוא לא טלפן אליי בחזרה, סימן שהוא לא אוהב אותי"? אם זיהיתם אותן, נסו להגמיש את העמדות הללו. למשל, אם אתם חושבים שהילדה שלכם חייבת להתקשר כל יום, בחנו מה יקרה אם תדברו אחת ליומיים או שלושה. סביר להניח שתגלו שלא קרה שום אסון, ואולי אפילו תרוויחו שחרור כעסים, תסכולים ואכזבות.
- תנו פרשנויות חדשות. במקום לתת למחשבות שליליות להשתלט עליכם, ספרו לעצמכם סיפור אחר. במקום - "הוא לא התקשר אליי כי לא אכפת לו ממני", אמרו לעצמכם - "הוא לא התקשר אליי כי הוא מאוד עסוק" .
- קבלו את הצרכים השונים. וגם נסו להבין שהילדים שלכם, ואמנם הם הילדים שלכם כל חייכם, הם כבר אנשים בוגרים, עם צרכים ורצונות עצמאיים. כדי לשמר ולטפח את מערכת היחסים, כשני אנשים בוגרים, יש לכבד את הרצונות והצרכים שלנו, ולנהל שיח שבו תבינו כיצד אתם יכולים לתת מענה לצרכים של שניכם מבלי לכפות דבר אחד על השני.
וזכרו, הילדים שלכם אוהבים אתכם ואכפת להם מכם. הם יראו זאת בדרך המיוחדת שלהם, ולאו דווקא כפי שאתם רוצים, וזה המסע שלנו כהורים: ללמוד להכיל את השונות וליהנות מהמסע המשותף.
טלי טטרו היא פסיכותרפיסטית ועובדת סוציאלית בכירה