81
צילום: אסף מגל (מתוך הוידיאו)צילום: אסף מגל (מתוך הוידיאו)

"כל מה ששמעתי זה תינוקות בוכים מסביב": הסוד הגדול של קרן קדוש

הרוב מכירים היטב את קרן קדוש בדמותה של השפית קונדיטורית המנהלת את המוסד הוותיק קפה קדוש בירושלים, אבל אף אחד מעולם לא הכיר את הסיפור שהיא מחביאה היטב בחדרי חדרים כבר 11 שנה; עכשיו, היא אוזרת אומץ, מדברת לראשונה על הלידה השקטה בחודש תשיעי, ומספרת את הסיפור שהיא לא רצתה שאף אחד ישמע לעולם. ויש לה גם מסר למקבלי ההחלטות - צפו בסרטון בראש הכתבה

תיקי גולן | פורסם:14/01/2022
השפית קונדיטורית קרן קדוש מספרת על הלידה השקטה שעברה (עמית מגל)
הפעם אין בסיפור הזה של קרן קדוש עוגות קצפת. גם אין סנט אונורה, אין טארט פירות ואין טירמיסו. אין דובדבנים שמקשטים טארטלט מבצק שקדים פריך. במקום זה יש כאן עצב, אובדן, לב שבור, אכזבה ושתיקה. בעיקר שתיקה.
עכשיו, 11 שנים אחרי המקרה שלא יניח לה לעולם, השפית קונדיטורית המוערכת מבית הקפה קדוש בירושלים, מחליטה לאזור אומץ ולהסתכל לחיים בלבן של העין, אפילו שהן עדיין מלאות בדמעות.
קדוש מתגוררת באחת השכונות היפות בירושלים, עם בעלה איציק וארבעת ילדיהם. את איציק היא הכירה בירושלים. היא הייתה אז בת 23 והוא היה בן 30, דור עשירי בעיר. אביו היה הבעלים של בית האוכל הירושלמי הוותיק, קפה קדוש, עסק משפחתי שעומד באותו מקום בדיוק מאז 1967. לימים, הפכו בני הזוג קדוש לבעלים של המקום, ובעבודה יום-יומית קשה שמרו עליו כבית קפה מצליח ושוקק. בקומה העליונה של בית הקפה שוכנת הקונדיטוריה, שם מתרחש כל הקסם.
קרן קדוש: "למה הייתי צריכה לצאת מחדר לידה ולקבל סוכריות מאשה שבאה לחלק סוכריות לנשים שילדו. היא נתנה לי סוכריה, ואני אמרתי 'תודה'. היא אמרה לי מזל טוב, אבל לא הגיע לי מזל טוב כי לא היה לי מזל טוב"
"כשאיציק ואני הכרנו והבנו שהיחסים מתקדמים לחתונה, הוא אמר לי יום אחד 'לנו יהיו חמישה בנים'. אמרתי לו שאין סיכוי", היא נזכרת, "לא הייתי בטוחה אז שאני רוצה אפילו ילד אחד ולחשוב על חמישה זה היה בשבילי יותר מידי. אבל אז נולד הבן הבכור שלי והתאהבתי באמהות ובייצורים הקטנים החמודים האלה. ילדתי אחרי שלוש שנים עוד בן, ואחרי שני ילדים החלטתי שאני סוגרת את הבאסטה, שכיף לי להיות אמא לשני ילדים קטנים. אחרי ארבע שנים נכנסתי במקרה להיריון כשאני עם התקן למניעת היריון. לאורך כל ההריון חלמתי שאני לוקחת את התינוק ומעבירה אותו לסבתא שלי, וסבתא שלי לוקחת את התינוק ומעבירה אותו לדודה שלי שנפטרה שנתיים קודם. החלום הזה חזר כמה פעמים וכל פעם הייתי מתעוררת ובוכה".
צילום: עמית שאביקרן קדוש בביתה בירושלים: "לא יצאתי מהבית שלושה חודשים" (צילום: עמית שאבי)
את מאמינה בחלומות? "כן, ואז בשבוע 39 ראו פתאום באולטרסאונד דברים שלא תאמרו את הגיל של העובר, עצם הירך שלו הייתה קצרה ושלחו אותי לעשות מי שפיר. כאן התחילה מסכת של של בדיקות, לחץ והיסטריה. אני באה מבית מרוקאי, יש לי סבתא מרוקאית עם כל הקלישאות, והיא תמיד הייתה אומרת שאישה צריכה לצאת מבית יולדות בידיים מלאות. אז בחודש תשיעי עשיתי מי שפיר. בפעם הבאה שעשיתי אולטרסאונד כבר גילו שאין דופק".
"ישבתי בבית מפורקת. שלושה חודשים לא יצאתי מהבית. כשהילדים היו יוצאים למסגרות הייתי מתפרקת, וכשהם היו חוזרים הייתי מתקלחת מתלבשת, מחכה להם, מקבלת אותם ומשתדלת שהם לא ירגישו שאמא עצובה. אבל אמא נשארה עצובה הרבה שנים. אני חושבת שעד היום אני עדיין עצובה"
זה שוק גדול להיריונית שצריכה ללדת כל יום. "כן, ואף אחד לא מכין אותך שבאמת דבר כזה יכול לקרות, גם מעולם לא שמעתי על אף אחת שזה קרה לה. הטכנאית אולטרסאונד אמרה לי שהיא לא שומעת דופק, ואני חושבת שמעולם לא היה לי דבר קשה יותר מלהכיל".
אז מה עושים? "התפרקתי, אבל הבנתי שאני עדיין צריך ללכת לבית חולים כדי ללדת, כי גם לידה שקטה זו לידה לכל דבר. התקשרתי לעין כרם ולהר הצופים וכל חדרי הלידה היו מלאים בלידות, ובגלל שלא היה לי תינוק ללדת אז אני הייתה מקרה לא דחוף. הדבר הזה הגיע משום מקום, אבל בסוף נכנסתי לחדר לידה וביקשתי כל סם אפשרי רק כדי להרגיע אותי. ואז במשך שלושה ימים שכבתי בחדר לידה וושמעתי כל הזמן תינוקות שנולדים, אבל אצלי לא קורה כלום. התחננתי שיעשו לי ניתוח קיסרי והתחננתי שרק יוציאו את זה ממני כי הכאב היה בלתי נסבל. את נמצאת בחדר לידה וצריכה ללדת עובר בלי דופק וכל מה שאת שומעת זה תינוקות בוכים מסביב".

קשר השתיקה

אחרי שלושה ימים בבית חולים היא ילדה בלידה שקטה, כשבחדרים הסמוכים לחדרה נולדים כל שעה תינוקות. ואז, זמן קצר אחרי הלידה, הגיעו התוצאות המפתיעות של בדיקת מי שפיר שהיא עשתה קודם לכן: "אחרי שלושה ימים בסוף ילדתי, ושעה אחרי זה קיבלתי טלפון מהמכון של בדיקת מי השפיר שעשיתי עשרה ימים לפני כן, והם התקשרו להגיד לי שהכל תקין עם העובר. כנראה שמשהו במי שפיר גרם לעובר להסתובב, ונוצר לו קשר בחבל הטבור. להסתכל על אמא שלי ולראות את הכאב שלה היה אחד הדברים הכי קשים מבחינתי. כל מה שאני זוכרת מהלידה השקטה זה שאני מחזיקה סדין בשתי ידיים ומתאפקת שאף אחד לא ישמע אותי. אבל הדבר הכי קשה בכל זה היה ללדת בסביבה של יולדות. הרי מהמקום הזה אמורים לצאת עם תינוק ולא בידיים ריקות".
צילום: עמית שאביקרן קדוש: "צריכה להיות אישה בתהליכי קבלת החלטות" (צילום: עמית שאבי)
איך נראו השבועות אחרי הלידה? "ישבתי בבית מפורקת. שלושה חודשים לא יצאתי מהבית. כשהילדים היו יוצאים למסגרות הייתי מתפרקת, וכשהם היו חוזרים הייתי מתקלחת מתלבשת, מחכה להם, מקבלת אותם ומשתדלת שהם לא ירגישו שאמא עצובה. אבל אמא נשארה עצובה הרבה שנים. אני חושבת שעד היום אני עדיין עצובה. לא הסכמתי לדבר עם אף אחד, ואף אחד לא נכנס אלינו הביתה".
למה את חושבת שיש קשר של שתיקה סביב לידות שקטות והפלות? למה אף אחת לא מדברת על זה? "כשהתחלתי לצאת מהבית אחרי המקרה אחד הדברים שכל כך הדהימו אותי היה שפתאום כל הסביבה שלי עברה את אותו הדבר. איך יכול להיות שלא ידעתי ואיך אף אחת לא מדברת על זה? פתאום גיליתי שזה קרה גם לאמא שלי ופתאום את שומעת על כל כך הרבה נשים מסביב, ואחת השאלות שאני שואלת את עצמי עד היום - למה אף אחת לא סיפרה לי ולמה לא ידעתי שהדבר הזה בכלל קיים? אני חושבת שזה בגלל שאנחנו נשים, אנחנו לא מדברות על הדברים שבאמת כואבים לנו ואנחנו צריכות להראות חוזקה. מי שתספר לך שהיא אישה מושלמת, אל תאמיני לה, אי אפשר לעשות הכל. תמיד זה חייב לבוא על חשבון משהו, יש קשר שתיקה לגבי הרבה מאוד דברים".
איך איציק הכיל את כל זה? "מאז ועד היום אנחנו לא מדברים על זה. לא מדברים על זה בחוץ ולא מדברים על זה בפנים. היום אני בת 44 וגם 11 שנים אחרי הסיפור קשה לי לדבר על זה וקשה לי להוציא את זה החוצה. אנחנו לא מדברים בכלל על הלידה השקטה, כי זה מציף לי הרבה מאוד כעסים על איציק. אני מבינה שגברים בנויים אחרת מנשים אבל ההשלמה שלו והקבלה שלו של הסיטואציה מאוד מהר והדהימה אותי. לא הבנתי איפה הזמן אבל שלו. רציתי שהוא יראה לי שהוא מתפרק ושהוא יתאבל כמוני,אבל הוא לקח את זה אחרת לגמרי. היה לי קשה נורא לקבל את זה".
צילום: אלכס קולומויסקיקרן ואיציק קדוש (צילום: אלכס קולומויסקי)
מה הוביל אותך לשבור את השתיקה הזאת שנמשכת 11 שנים? "11 שנים אחרי המקרה אין שינוי - נשים עדיין יולדות באותה צורה, נשים עדיין הולכות לטיפולי הפרייה ואין להן מרחב אישי סגור ששומר עליהן, שום דבר לא השתנה. למה? מה הבעיה לשים עוד חדר לידה באזור אחר ולהבין שיש פה נפש שאנחנו פוגעים בה. לא ברור לי איך עדיין לא הצליחו להוביל את השינוי הזה אישה לא צריכה ללדת עם אישה שיוצא לה תינוק בריא. אני חושבת שזה גם לא נעים לנשים שיולדות תינוק בריא לדעת שלאישה בחדר ליד נולד תינוק מת, אף אחת לא רוצה להתמודד עם זה. תינוקות בוכים ברקע מעצימים את הכאב של היולדת, לא הגיוני שאי אפשר להעניק פרטיות ברגע כל כך קשה, לא הגיוני שאף אחד לא חושב על זה. אני רוצה שכל זה ישתנה".
מה את חושבת צריך להשתנות בכל התהליך הזה של לידות שקטות? "קודם כל צריך כאן בירושלים לעשות עיר מגדרית ולהושיב נשים בקבלת החלטות. צריך להבין מה עובר על נשים שעברו לידות שקטות, מה מפריע להן, מה הכאבים שלהן ואיפה אפשר להפוך את התהליך הזה ליותר קל. למה אני הייתי צריכה לצאת מחדר לידה של יולדות ולקבל סוכריות מאשה שבאה לחלק סוכריות לנשים שילדו. היא נתנה לי סוכריה, ואני אמרתי לה 'תודה'. היא אמרה לי מזל טוב, אבל לא הגיע לי מזל טוב כי לא היה לי מזל טוב אני סיימתי במזל שהוא לא היה טוב, אבל מה אני אמורה להתסכל על האשה הזו ולספר לה מה באמת קרה לי?
איך יכול להיות שאלה שמקבלים את ההחלטות לא דואגים שנשים שעוברות לידות שקטות לא יעשו את זה במקום אחר שבו הן לא יתמודדו עם בכי של תינוקות נולדים ברקע? גם כשאישה עוברת טיפולי הפרייה אז בתור לבדיקות היא יושבת שם עם נשים שבדיוק עשו מי שפיר או סקירת מערכות".
צילום: אנטולי מיכאלוקפה קדוש בירושלים: מאז 1967 (צילום: אנטולי מיכאלו)
ואם אישה הייתה יושבת שם - איך זה היה שונה? "אם אשה הייתה חלק מקבלת ההחלטות אז כנראה שהיה חוצץ קיר שהיה מפריד בין נשים שעוברות טיפולי הפרייה לבין נשים שעוברות מי שפיר, ובין נשים שיולדות בלידה שקטה ליולדות רגילות. אני יצאתי הביתה מבית החולים עם גודש בשדיים ואף אחד לא הכין אותי לדברים האלה. אין מישהו שבאמת מטפל או מתקשר אחרי יום-יומיים לשאול אותך איך את עוברת את הדבר הזה. את נשארת לבד עם שדיים מלאים בחלב, והכאב הוא כאב מטורף, זה כאב שקשה לשאת אותו בכלל".
למה הסתרת את זה מהעולם כל השנים האלה? "כשאמרו לי שאין לעובר שלי דופק ירדתי למטה והתפרקתי. אנחנו אף פעם לא רוצות להתפרק מול אנשים, חשוב לי להיות אסופה עד כדי כאב ראש, כדי לא לבכות ושאנשים יסתכלו עלי בוכה. לא יכולתי לסבול את הרחמים. כשהייתי פוגשת אנשים הייתי מחייכת חיוך צבוע ומאולץ ואחר כך רצה לשירותים כדי לבכות. הרגשתי שאסור שיראו אותי מתפרקת או עצובה. כל הזמן שאלו אותי למה אני לא הולכת למפגשים או לקבוצות תמיכה, והסיבה היא שלא רציתי לגעת בזה, פשוט רציתי שזה יעלם".
מה המסר שיש לך? "שחייבים להפריד לידות רגילות מלידות שקטות, הדבר הזה חייב להשתנות. מחדר לידה יוצאים אחרי לידה, עם תינוק, וכשאת לא יוצאת עם תינוק את לא אמורה לשכב ליד יולדות שכן יוצאת משם עם תינוק, ואת לא אמורה לשמוע תוך כדי זה תינוקות שיוצאים מהרחם. לא יכול להיות שזה עדיין קורה".
לכתבה זו 81 תגובות
הוספת תגובה
81

תגובות

close-fullscreen-comment
הוספת תגובה
61.

ליבי אתך צודקת במאה אחוזים

60.

עברתי אותו סיפור לפני 52 שנים וזה היה בן יש לי 3 בנות מקסימות אמהות לילדים אני קוראת את מה שספרת והדמעות זולגות השנים לא מרפאים את הכאב

59.

צודקת לחלוטין,לצערנו המצב לא השתנה, לאחרונה היינו באותו תהליך,הרגשה רעה מאוד של היולדת להיות בחדר לידה אין מספיק רגישות ותמיכה ליולדת שחוזרת הביתה בידיים ריקות,בטיפת חלב המליצו על עוס לא מעבר לכך עצוב תרתי משמע

58.

comment-2-comment

57.

מנסיון אישי זה כואב ושנים סוחבים את הכאב.

56.

יש להפריד בין הלידות זה פשוט עוול לשני הצדדים

55.

מסכימה איתך לחלוטין יש להפריד את היולדות של לידה שקטה ללידה רגילה .זה פשוט עוול ליולדות מישני הצדדים..ודרך אגב לא עושים בדיקת מי שפיר ביכלל וכל שכן בחודש אחרון .הרבה הפלות ניגרמו מיכך לצערנו

comment-2-comment

מי שפיר בדיקה כלל לא מסוכנת כל מי שחושב שממנה ההפלות לא מכיר את הסטטיסטקה בזכות בדיקה זו גם מונעים לידה עם מומים קשים

54.

אני עברתי לידה שקטה באחד מבתי החולים במרכז כשסביבי שומעת תינוקות בוכים ויודעת שאצלי התינוק מת וכל 5 דק מגיעה עובדת ומחזירה את מיטת התינוק בפעם הראשונה אמרתי "אין צורך בזה" בפעם השניה כששוב החזירו אמרתי יש כאן תינוק מת מה לא ברור ...חבל שהצוותים במחלקות לא מונחים שיש שם לידה שקטה זה לכל החיים אבל הקב" ה מרחם ומפצה על הכל זה נשמות טהורות שבאו לתיקון.

53.

יחד במח יולדות ואח"כ בחדרי ילדות.... איזה חוסר רגישות מכוער

52.

לצערי גם עברתי לידה שקטה והרגשתי בדיוק כך,באמת צריך שלידה שקטה תעבור בפרטיות רבה ואכן יש להסביר ולתת ליווי לאשה שעברה לידה אך לא חזרה הביתה עם תינוק

51.

נושא האובדן של הגבר במקרים של הפסקת הריון, אובדן הריון או לידה שקטה הוא פחות מוכר. פחות מתעניינים בשלומו ולפעמים האובדן לא מוכר לו לגבר עצמו, שעסוק מאוד בתיפעול הסביבה, בתמיכה בבת הזוג, והוא לא עוצר לרגע ומתבונן פנימה מה עובר עליו. אין תמיד מודעות עצמית לתהליך מסיבות אישיות (פסיכולוגיות- יכולת התבוננות פנימית ולגיטימציה לרגשות) ומסיבות חברתיות (סוציולוגיות- פחות מצופה מגבר שיעסוק ברגשות שלו ובמה עובר עליו עכשיו). הוא עובר משהו, אבל הוא לא תמיד שם לב שהוא חווה תסמינים של דיכאון, חרדה או פוסט טראומה- הוא לא תמיד מודע להם. https://soulagogy.blogspot.com/2021/11/spiritual-caregiving-for-men-who.html

50.

לאחר שהסתבר שהעובר הפסיק להתפתח והוא ללא דופק. למזלי, עברתי את התהליך בשערי צדק, במחלקת נשים, שהיא נפרדת לגמרי ממחלקת יולדות. אני מחזקת את ידייך ואת דברייך, ומקווה שבבתי החולים האחרים יאמצו את השיטה הזו, ההגיונית בסך הכל.

49.

למה לשלוח אשה כזו הביתה בלי לתת לה כדור להפסקת החלב? בלי תמיכה מינימלית פסיכולוגית? יותר חשוב מלחלק מארז ליולדות - זה פשוט להקשיב לנשים הללו! זה לא ייתכן שהן סובלות ככה כאילו זה מקרה נדיר . זה כל כך נפוץ, ואפשר להקל עליהן כל כך בקלות, אז למה לעזאזל? בתי החולים מקבלים מספיק כסף על כל לידה ! שישקיעו קצת בנשמה העדינה הזו של הנשים ! . אם היו נותנים להן כח הן היו מביאות עוד ילדים ומשתקמות.

comment-2-comment

comment-2-comment

עובדת סוציאלית באה לדבר עם האשה. וזה שהיא לא הלכה לקבוצת תמיכה או לטיפול כדי לסגור מעגל זאת בעיה שלה.

comment-2-comment

48.

ומה עם ליווי? תמיכה?

47.

בעזרת השם שיעשה כבר השינוי הזה ושיתיחסו לנשים ברגישות שראויה להן. הלוואי ותצליחי להתגבר על הטראומה הזו.

46.

comment-2-comment

ילדתי פג ולא יכולתי אפילו להיכנס לפגיה. סביבי במחלקת יולדות נשים ומבקרים עם תינוקות. נכנסתי לדיכאון

45.

הצעות היעול מאד נבונות, ויפה שעה אחת קודם, אבל... למה צריך לחכות 11 שנה, היה קשה לשבת אחרי שחלף ההלם הראשוני ולנסח מכתב מנומק ומפורט לכל הנוגעים בדבר, למשל למשרד הבריאות, למנהלי בתי החולים, לשר הבריאות וכו', ולא ללדת עוד שני ילדים, לחכות 11 שנה ובינתיים עוד נשים עוברות את הסיוט הזה, ועכשו לצאת עם סיפור כל כך אישי ופרטי, ולפרוש אותו בפני כל עם ישראל. נבצר מבינתי.

comment-2-comment

44.

ובנימה קצת אישית אם אפשר, מקוה שתטפלי בעצמך ובטראומה האישית שלך. נשמע שנשמע שהיא עדיין קבורה בגוף. יש לך כל הזכות שבעולם לשמוח בילדיך, במשפחה שיצרת, במה שבנית בעשר אצבעות. ואל תכעסי על בעלך. לחיות את מה שיש ולא מה שיכול היה להיות, ויש לך כל כך הרבה

43.

אני עברתי הפלה בגלל עובר מת.ומול המחלקה שעוסקת בגרדות נמצאת יולדות.והייתי צריכה להמתין לגרידהבסמוך ליולדות שיוצאות עם תינוקות ועד היום זה זכור לי בתור חוויה כואבת

42.

זאת החוזקה האמיתית של נשים. את שואלת למה לא ידעת לפני כן שדברים כאלו קורים. אבל גם את, אחרי מה שעברת, שתקת. למה? ומה הצורך להראות חזקה ואסופה כל הזמן? זה המסר שאת רוצה להעביר? צר לי על מה שעברת, אבל זה מרגיש כמו פרסומת לבית קפה. המסר התפספס לך…

41.

את ככ צודקת,עברתי הפלה טבעית בת 21 הייתי,אחרי ההפלה שמו אותי ביולדות,ואכן עברתי מה שאת עברת... חלפו עשרות שנים מאז ואני עדין זוכרת ולא שוכחת.... תודה קרן יקרה,מאחלת לכם רק טוב כמו התופינים המטריפים שלכם

40.

comment-2-comment

סתם מילים ריקות שעפות באויר, תגובה מטופשת, הרי לא היתה לה ברירה אלא לעבור את זה, מה הגבורה?

39.

והתקשורת לא מסבירה מספיק. תמיד מתעסקת בטפל. הלוואי שנראה יותר כתבות כאלה אמיתיות.

38.

מקווה שבזכות האומץ והחשיפה שלך, שהמודעות תעלה ושבתי החולים ישנו את המצב הקיים ויהיו רגישים יותר כלפי נשים שעוברות לידות שקטות וטיפולי פוריות. שתמיד תהיו מאושרים ובריאים. הרבה מאוד נחת מהילדים.

37.

הלוואי ומישהו ייקח את זה הלאה

36.

איבד את הילד וגם איבד חלק ממך. אני מאמין שהוא סבל בשקט שזה רע לנשמה ולזוגיות. שמח שאתם במקום טוב ושהאושר ילווה אתכם תמיד

35.

נגעת בליבי. כאילו היית קול של מה שעבר גם עלי. הלוואי שקולינו ישמע והלוואי שנדע להגיד את השברים גם אנחנו. ליבי איתך

34.

33.

נושא חשוב מאוד שחייבים למצוא לו פתרון ,אין כלל מודעות לעניין כי נשים מעדיפות להדחיק זאת במקום לדבר . חוויתי הפלה בב"יח רמבם לפני 12 שנה ,כאשר יצאתי מהמחלקה שבורה בדיוק ממולי מחלקת יולדות ומובילים את התינוקות להורים ,זה היה פשוט כאב לב לראות את זה ,מקווה מאוד שישכילו לעשות את ההפרדה הזו

32.

קרן יקרה, את צודקת במאה אחוזים, המערכת חייבת להשתנות ולדאוג גם לנפש האישה שחווה את הסיטואציה. אבל אני רוצה לדבר על איציק, אני בטוחה שהוא התאבל והתפרק, אולי לא כמוך, אבל לא מעט. מה היה קורה לו היה מתפרק לפנייך... אייך היית מתמודדת. אחד מכם היה חייב להמשיך ולמשוך את העגלה. אני חושבת שאת צריכה לפתוח את הנושא עם איציק ולתת לו את ההזדמנות להתפרק ולשתף אותך ברגשותיו. כפי שאני רואה אתכם , רק מחלק מהשידורים שראיתי, איציק משוגע עלייך ומאוד רגיש לצרכייך.

31.

לפני 46 שנה עברתי לידה שקטה ושאלתי את אותה השאלה למה נשים אחרי לידה שקטה צריכות להיות באותו חדר ולשמוע את בכי התינוקות התשובה היתה שזה הנוהל

30.

התחלתי לקרא , הגעתי לפרסומת , הפסקתי לקרא, לא הבנתי מה היה.

29.

אוהבת אותך מלא. את אישה חזקה מאוד

28.

חוסר רגישות עצום כרגיל של גברים שוביניסטיים המחליטים כל החיים על הנשים והנושאים שלהן

27.

מהות הכתבה יותר עצובה מהסיפור

26.

פאתטי.. ירדו המכירות בקפה??

25.

24.

23.

22.

comment-2-comment

תירגעי את , חצופה! זה ממש לא נכון ש- 50% מהנשים עוברות לידה שקטה, נתון שקרי ופייק ניוז לחלוטין.... ומי את שתגידי למישהו שמשתפת חוויה נוראית שקרתה לה להירגע? מה נסגר איתך????

comment-2-comment

ממש לא נכון. רוב הנשים עברו הפלה טבעית בנסיבות כאלה או אחרות לרוב בשלב כל כך מוקדם שאולי אפילו לא ידעו שהן בהריון. אבל לידה שקטה ממש לא. מניחה שלידה צריכה להתרחש בחדר לידה עם צוות מיומן ולכן היא מתרחשת ליד חדרי לידה פעילים. אשפוז כמובן צריך להיות במחלקת נשים ולא ביולדות. זו אכן טרגדיה. לא הייתי קושרת את זה לדיקור מי השפיר שבעיני אין לו מקום בשבוע 39. בשבוע מתקדם כזה קשה לי להאמין שמישהי תעשה הפלה יזומה ולכן ממילא אפשר לעשות בירור גנטי יסודי אחרי הלידה אם יש צורך.

comment-2-comment

קרן את גיבורה

comment-2-comment

לא נכון שמתעלמים מהבעיה בתל השומר מאשפזים במקרה כזה במחלקת נשים... ולא יולדות ויש ליווי של עובדת סוציאלית...

comment-2-comment

comment-2-comment

comment-2-comment

כמה בורות חוסר רגישות ורוע לב

comment-2-comment

21.

זה שהיא קונדיטורית, והיום גם חייבים להוסיף את המילה "שפית" בכל הזדמנות, לא עושה את הכתבה הזו קשורה לאוכל.

20.

19.

זה תמיד היה במחלקה נפרדת מזו של הריוניות. גם בלניאדו, גם במדיקל סנטר. הפעם היחידה שנתקלתי בהריוניות, הייתה כשמדי פעם הגעתי לרופא הנשים בקופת חולים, להפניות ומרשמים. אין שום חלופה לזה לצערי. אבל באמת לא מובן איך נשים שעוברות לידה שקטה, לא מופרדות מאלה שלא. חשבתי שזה היה רק פעם. אבל לפחות היום יש קבוצות תמיכה ומקובל להכיר באובדן כזה, במקום לזרוק שטויות כמו: "מזל שיש לך עוד ילדים" או "הטבע יודע הכי טוב". את נשמעת לי אימא מדהימה קרן. ואני מקווה שתדעי מעתה בחייך רק נחת ושמחה.

18.

אכלתי בקפה קדוש ולפי כמות האנשים אין ספק שהאוכל והעוגות נפלאים אבל המקום שאני ראיתי מקום לא נקי בעליל והייתי אומר שאפילו מוזנח טיפה אבל עם לקוחות שמצביעים ברגליים אי אפשר להתווכח

comment-2-comment

17.

שנים של טיפולי פוריות שכשלו, הפלה, כאב והסתרה. ועדיין כל מי שישמע שאין לי ילדים - יהיה לו מה להגיד. כמה רגעים של השפלה, טראומה וכאב, בלי מרחב פרטי, בלי הפרדה בין אישה לרעותה ברגעים שלא צריכים להיות זה לצד זה. אני לא מחייכת .הדמעות יוצאות לי בלי שליטה. כמה חשוב שנשים כמוך יוציאו לאור מה שנמצא בחושך. פשוט תודה.

16.

comment-2-comment

15.

14.

חשוב מאוד לעשות את ההפרדה שקרן מדברת עליה. כל כך עצוב ולא נתפס.

13.

comment-2-comment

נשים נוהגות בדיוק כמו גברים. הכל ״כשר״ בקידום מכירות.

12.

11.

קרן יקרה. כמה אומץ יש בך לגעת בזה עכשיו, ובאופן פומבי. כמה שאת נהדרת. . אני עברתי לידה שקטה וכמוך חיכיתי 3 ימים שהיא תתפתח. שכבתי מסויטת כשצלילי המוניטורים מסביב חורצים לי בלב, וביקשתי שינמיכו אותם. בתום הלידה שהיתה סיוט המנקה אמרה לי מזל טוב. גם בן זוגי האהוב חזר מהר לחייו והכעיס אותי. אבל גם אז ידעתי באופן עמוק שאיש בחוץ לא יכול להבין איך זה לגדל מישהו בתוכך ולאבד אותו. זה לאבד מישהו שאת כבר מכירה. אני התעקשתי אז לקבל תמיכה מוסדרת מיידית וזה שמר עלי מהתפרקות. יש תמיכה כזו בבתי החולים. מהנסיון שלי, וגם מהידע כפסיכותרפיסטית אני חושבת ויודעת שעיבוד של החוויה מקל במשהו. ואף על פי, אחרי 16 שנה , ומשפחה נהדרת, אני מסתובבת עם פצע פתוח

10.

9.

אתך באובדנך ומבינה את הרגשתך. עברתי כמעט אותו תהליך ללא ליווי של עובדת סוציאלית או רווחה או פסיכולוגית בלידה ראשונה. גרשו אותי מהמחלקה, שיולדות אחרות לא יראו שאני בוכה. גם יחס מהצוות הרפואי לא קיבלתי ברמב"ם.

8.

חבל שבית הקפה שלכם קטן וצריך לחכות הרבה לחול בתור ,אבל זה שווה את ההמתנה אין עליכם

7.

6.

5.

משפחתי ואני מאחלים לכם את כל הטוב שבעולם

4.

3.

בעלת בית קפה שהיתה לה בעיה רפואית, זה נושא לכתבה? אולי תכתבו על נהג מונית שהיה לו תקר?

comment-2-comment

אדיוט. לידה שקטה זה לא תקר!

2.

כשילד שלך בין חיים למוות בטיפול נמרץ ואת שוכבת עם יולדת שעושה ביות והתינוק שלה לידה. זה נוראי. כואב וחסר רגישות לחלוטין. לא יודעת מי מקבל החלטות אבל גם האחיות בתוך המחלקה יכולות לחשוב ולעשות הפרדה ככל האפשר. אבל הבעיה שלמרות שהן נשים גם להן חסרה מידה רבה של רגישות. טראומה כפולה ומכופלת. תודה שאת מעלה נושא חשוב זה

1.

לכל התגובות
0
מצב לילה
מצב לילה