אחד הדברים הראשונים שקופצים לראש של חובבי כדורסל כשאומרים להם את השם קליי תומפסון זה “משחק 6”. בכל פעם שגולדן סטייט היו עם הגב לקיר ובמרחק הפסד מהדחה במשחק השישי, מספר 11 בכחול-צהוב היה זה שחילץ אותם מהבור בדרך למשחק שביעי ומהפך. לפני שלוש שנים, קליי איים לעשות זאת שוב בדרך לקאמבק מופלא ואליפות רביעית בחמש שנים, אבל אף אחד לא היה יכול לחזות את מה שקרה בסיום הרבע השלישי ואת ההשלכות על העתיד של ה-NBA.
ב-13.6.2019 הווריירס שיחקו את משחקם האחרון באורקל ארנה שבאוקלנד. זה היה משחק מספר 6 בסדרת הגמר מול טורונטו, כשהקבוצה הקנדית מובילה 3:2 ולאחר שקווין דוראנט קרע את הגיד אכילס במהלך המשחק החמישי. כיאה למעמד ולחיסור המשמעותי, תומפסון היה השחקן הטוב על המגרש ושמר על הווריירס במשחק עם 28 נקודות, 66.7% מהשדה ושמונה קליעות עונשין ללא החטאה.
כשתי דקות לסיום הרבע השלישי, בשיא המומנטום כשגולדן סטייט ביתרון 80:83, הוא קיבל כדור במתפרצת וניסה להטביע. דני גרין קפץ יחד איתו ועשה עבירה, תומפסון נחת לא טוב על רגל שמאל, נשכב על הרצפה והחזיק את ברכו בכאבים. אחרי חמש דקות של חרדה בהן ירד צולע לחדר ההלבשה, מספר 11 בשחור חזר לפרקט כדי לזרוק את זריקות העונשין שקיבל כדי שיוכל להיות חלק מהמשחק במידה והפציעה לא רצינית. הוא לא חזר במשך 941 ימים.
בחצי השנה האחרונה תומפסון הספיק לשחק 53 משחקים, לקלוע 1,038 נקודות, לצלוף 184 שלשות ולחזור עם גולדן סטייט לגמר ה-NBA בפעם השישית בשמונה השנים האחרונות. כל אותה תקופה בה ישב בצד הובילה אותו לרגע הספציפי הזה, למשחק מספר 6 הכל כך מזוהה איתו, כדי שייתן עוד הופעה גדולה אחת שתספק סיומת מרגשת למסע שאף שחקן בארה"ב לא נאלץ לעבור בקריירה.
אין קליי, אין חגיגה
ההמשך הסיפור של גולדן סטייט מאז אותו יום ידוע ובעיקר רצוף בעצב ובאכזבות. היא הפסידה את האליפות בצורה דרמטית ולא הצליחה לזכות בתואר שלישי ברציפות. קווין דוראנט עזב לבקשתו בטרייד לברוקלין, והווריירס סיימו את העונה שלאחר מכן במקום האחרון בליגה, כשסטף קרי משחק רק חמישה משחקים.
בינתיים, תומפסון ניסה לשדר עסקים כרגיל. הוא חתם בפתיחת שוק ההעברות של 2019 על חוזה מקסימום לחמש שנים על סך 190 מיליון דולר במהלך שריגש את הליגה. הציפייה של האוהדים הייתה שהוא ינסה לחזור לקראת סיום עונת 2019/20 אבל הסיטואציה שבה הקבוצה הייתה בשילוב הקורונה גרמה לו לנוח עד הקיץ ולהחמיץ עונה שלמה.
קיץ 2020 היה משונה בכל העולם וב-NBA בפרט. פגרת הקורונה והבועה באורלנדו תפסה את כולם בהפתעה, כולל את מי שלא היה חלק מהבלאגן בדיסני וורלד. במהלך אימון שגרתי בקליפורניה, אחרי שפורסמו סרטונים שלו מתאמן ונכנס לכושר, וחודש לפני תחילת עונת 2020/21 קליי תומפסון עשה תנועה לא טובה עם רגל ימין כשעלה לזריקה במשחקון. שבוע אחר כך, הווריירס הוציאו הודעה שאישרה את החשש של כולם – קרע מלא בגיד אכילס. הוא יחמיץ עוד עונה וספק אם יחזור להיות האולסטאר שהיה פעם.
הכל בראש
התקופה בה היה מחוץ למגרשים שינתה את תומפסון. מאז שהיה החל לשחק כדורסל בגיל שמונה, הראש שלו היה מכוון ללהיות אחד הגדולים בכל הזמנים. אביו, מייקל תומפסון, אמנם נבחר ראשון בדראפט 1978 וזכה בשתי אליפויות עם הלייקרס, אבל לא הצליח להותיר חותם משמעותי בליגה ופרש אחרי 14 שנה ככדורסלן מקצועני. קליי רצה להיות טוב יותר מאביו ורצף הפציעות הטרגיות הותירו זאת בספק.
עד אותם רגעים, תומפסון מעולם לא החמיץ מעל תשעה משחקים ברצף. הג'נרל מנג'ר של הווריירס, בוב מאיירס, אמר לו פעם: "כדורסל זה כמו אוויר ומים בשבילך, אתה חייב שיהיה לך את זה". הדאגה העיקרית של משפחתו וחבריו הקרובים הייתה המצב נפשי של תומפסון, שהודה בעבר שהוא תמיד חייב להישאר תחרותי ובתנועה, אבל באותו זמן כל זה נלקח ממנו.
מי שעזר לו להשתקם לאורך כל התקופה הוא אחיו הגדול מייקל (נקרא על שם אביו). הקריירה של מייקל לא נסקה כמו של קליי, אבל גם הוא יכול להתגאות בהיותו "ספלאש בראדר" כשלקח את האליפות של ליגת הפיתוח עם סנטה קרוז ווריירס יחד עם האח הקטן של סטף קרי, סת'. מאז שפרש ב-2018, מייקל עבר לנהל חלק מעסקיו של קליי ברחבי העולם, אבל כל זה הפסיק לרגע אחרי הקרע באכילס של האח הקטן. "אף אחד לא היה רוצה לעבור את התהליך הזה לבד" אמר ל'כרוניקל', "אמנם לא נפצעתי ככה, אבל אני מרגיש שאני עובר יחד איתו את התהליך. אני לא קליי, אבל אני מרגיש כאילו אני חלק ממנו".
מי שעוד לקח חלק חשוב בשיקום המנטלי שלו היה אחד המנטורים המפורסמים ביותר בעולם, טוני רובינס. תומפסון נפגש איתו מספר פעמים ורובינס הדריך אותו איך להפוך את הפחד והחששות מאחריי הפציעות למחשבות חיוביות. מאז, כל בוקר הוא מתחיל את היום בתרפיה בתוך מים קרים או קפואים. על פי רובינס, אם אתה מתחיל את היום כשאתה קופא, תוכל להתגבר על כל מכשול לאחר מכן.
מציאת השלווה הפנימית
בזמן שהיה מחוץ לפרקט, קליי תומפסון היה צריך למצוא דרכים נוספות להעביר את הזמן ולתעל את האנרגיה שלו לדברים אחרים. הוא שיחק הרבה שחמט ומשחקי וידאו כדי לשמור על היצר התחרותי והמחשבתי, אבל השלווה הפנימית שלו הגיע מהמפרץ. כמה חודשים לאחר הפציעה הראשונה הוא קנה סירה וסייר איתה מדי פעם ברחבי קליפורניה. מדי פעם היה עוצר לדייג או שחייה, אבל זה מה שניקה לו את הראש: "לא יכול להיות לך יום רע כשאתה בסירה", אמר תומפסון ל'ניו יורק טיימס', "זה ממש עוזר לי מנטלית. אם אני חווה קשיים באיזה יום מסוים אז אני עולה על הסירה ושט לכיוון העיר או סתם משוטט, זה תמיד עוזר".
האהבה של קליי למים לא הייתה מקרית. ה"ספלאש בראדר" גדל בדרום קליפורניה ותמיד מצא שקט נפשי באוקיינוס השקט. עד הפציעה הוא שט בעיקר בסירה קטנה ופשוטה יותר, יחד עם כלבו וחברו הטוב ביותר רוקו, אבל לאחר הפציעה הוא שוכנע לקנות משהו יותר מתקדם, ואי אפשר להגיד שזה לא עבד: "זה מביא לי אושר, כל מה שקשור בזה. חוץ מלנצח במשחקים, אין דבר שהופך אותי ליותר מאושר".
למרות כל זאת, הדבר היחיד שעניין את אותו הוא לשחק כדורסל. לקראת סיום העונה הקודמת, לאחר ניצחון על דנבר, קרי ניחם על הספסל את חברו לאחר שהיה עם דמעות בעיניים כי רצה לעלות ולשחק מול הקהל הביתי, שבדיוק חזר לאחר שנה בה הרשויות לא הרשו כניסת קהל לאצטדיונים. בנובמבר האחרון, לאחר ניצחון על פורטלנד, כשמגבת על ראשו, הוא ישב לבדו על הספסל במשך למעלה מחצי שעה ולא זז. כל מה שעבר לו בראש זה כמה הוא אוהב את המשחק וכמה הוא רוצה לעלות שוב לפרקט.
פחות ריצה, יותר שחרור
המשחק הראשון של קליי תומפסון בצ'ייס סנטר היה יותר ממרגש. כל אדם שצפה במשחק, בין או אוהד את היריבה קליבלנד או ניטרלי, ראה קהל שלם מריע במשך 48 דקות לאיש אחד שחזר לעשות את מה שהוא אוהב. הוא קלע שלשות, עבר שחקנים ואפילו נתן דאנק מהדהד שגרם לכל האולם להשתגע. החזרה לכושר כזה, יחד עם התקופה הנהדרת בה גולדן סטייט הייתה, גרמה לאוהדים להאמין שהאליפות יכולה להגיע לסן פרנסיסקו לראשונה בעידן הפרנצ'ייז.
למרות שחשבו שיהפוך לשחקן יותר שולי ממה שהיה בעבר, תומפסון ניסה להוכיח שהפציעות מאחוריו והוא יכול לחזור להיות אותו "ספלאש בראדר" שהיה במשך שבע שנים בליגה. המשחק שלו אמנם לא השתנה יותר מדי למראית עין, אבל הדרך בה משתמשים בו יותר קיצונית.
בעבר הוא היה יותר נע על המגרש ועובר בין חסימות כדי להגיע לזריקות פנויות. היום, כשהתנועה שלו קצת יותר מוגבלת, הוא מקבל יותר זריקות כשחקן הפנוי שעומד מעבר לקשת ויותר מוריד את הכדור לרצפה. במילים אחרות - הוא יותר חושב מבעבר. בפלייאוף הנוכחי, תומפסון זורק 3.4 זריקות בממוצע לאחר שהוא מקבל את כדור בסיום התקפה. זה יותר מ-1.2 זריקות ממה שעשה בעונת 2018/19 וזריקה אחת יותר מהעונה הרגילה. העליונות של קרי גורמת להגנות לצופף יותר וכך תומפסון מצליח להשפיע מבלי להיות חלק יותר מדי פעיל בהתקפה.
מה שעוד בולט בקליי בפלייאוף האחרון הוא חוסר היציבות. אחרי שקלע ב-42% נגד האין הגנה של הנאגטס, הוא עבר את הנתון הזה רק בחמישה משחקים מתוך 15 המשחקים ביתר הסדרות. ברוב המקרים הוא קלע ב-30%, כשהוא מחמיץ זריקות פנויות לחלוטין ולעיתים מכריח אותן כדי לנסות להיכנס לקצב, אבל 3.2 שלשות מתוך כמעט תשע זריקות זה לא נתון מעודד עבור הקלע השלישי בטיבו במילניום האחרון.
התפוצצות רגעית
למרות שהוא לא מצא יציבות בחצי השנה האחרונה, תומפסון הוכיח בכמה מקרים שכשהידית שלו עובדת, הוא בלתי ניתן לעצירה. זה בלט במופע במשחק מספר חמישי מול דאלאס, שסחב את הווריירס לניצחון בזמן כשחברו לקו האחורי לא מצליח לבוא לידי ביטוי, או המשחק השישי מול ממפיס בו שיחק הכי הרבה דקות העונה (42) והחזיר עם שמונה שלשות. בכל סדרה הוא יצליח למצוא את הרצף הטוב שיזכיר לכולם את הגדולה שלו.
במידה והספקתם לשכוח, תומפסון מחזיק בשיא השלשות למשחק אחד (14), שיא הנקודות ברבע אחד (37), שיא השלשות ברבע אחד (9), הכי הרבה נקודות מתחת ל-30 דקות מאז ששעון הזריקות נכנס לתוקף (60), שני רק לדמיאן לילארד בכמות השלשות במשחק פלייאוף אחד (11), שני רק לקרי בשלשות בפלייאוף (444) והשני בהיסטוריה שקלע 10 שלשות ברציפות במשחק אחד. הוא לא צריך סדרה כדי לחסל קבוצה, הוא יכול לעשות את זה בפחות מ-48 דקות.
הכינוי הכי מוכר שלו בליגה הוא כאמור "Game 6 Klay" (קליי של משחק 6) בזכות אותן הצגות שהשאירו את הווריירס בחיים והיממו את היריבות, שחלמו על ניצחון סנסציוני על הקבוצה הטובה בליגה בשנים האחרונות. הפעם הראשונה הייתה מול אוקלהומה של קווין דוראנט וראסל ווסטברוק, שם הוא קבר 11 שלשות באולם מלא באוהדי הת'אנדר ושלח את הסדרה למשחק שביעי אחרי שהיו בפיגור 3:1 בגמר המערב. ב-2018 שוב הווריירס היו עם הגב לקיר, הפעם מול יוסטון, אבל תומפסון קלע תשע שלשות וחטף ארבע פעמים כדי להפוך את היוצרות בדרך לעלייה לגמר ה-NBA ואליפות שלישית. למרות שהנתונים שלו יותר טובים במשחק מספר 5, האמרה הזאת על תומפסון עוזרת לייצר פחד אצל היריבה ותחושת ביטחון שאם אף אחד לא יופיע, הוא יהיה זה שייקח את המושכות ויציל את המולדת.
המשחק מול טורונטו איים להיכנס לאותה רשימה, אך אותה פציעה 2:24 לסיום הרבע השלישי טרפדה זאת. משחק מספר 6 זה המקום בו נוצרו כמה מהסיפורים הגדולים ביותר בתולדות גמר ה-NBA: השלשה של ריי אלן ב-2012, סל הניצחון של מייקל ג'ורדן מול יוטה ב-1998, שהיה האחרון שלו במדי הבולס, ו-50 הנקודות של יאניס אנטטוקומפו בעונה שעברה. אם נצא מגבולות הגמר ונתמקד רק באולם בו המשחק ישוחק, ה-TD גארדן, ניחשף לכמה מההופעות ההיסטוריות הגדולות של השנים האחרונות, כמו במשחק האייקוני של לברון ג'יימס מ-2012 או בג'ימי באטלר שקבר שם 47 נקודות לפני פחות מחודש. זה הזמן של קליי לזרוח.
לקבל את הכבוד בחזרה
לכבוד העונה ה-75 של ה-NBA, התקשורת האמריקאית והליגה בחרו ב-75 השחקנים הגדולים בתולדות הליגה. בפועל, נבחרו 76 שחקנים, כאשר יש 50 הישנים נותרו במקומם והצטרפו אליהם 26 חדשים. מי שלא נכנס לרשימה הוא קליי תומפסון, שנעלב ולקח את חוסר הבחירה בו אישית. הוא הקפיד לבקר אותה מספר פעמים בחשבון האינסטגרם שלו וכתב: "אני עדיין עצבני בגלל הרשימה המטופשת הזאת, נמאס לי מכל החוסר כבוד הזה. כנראה שניצחונות זה לא חשוב לאחרים כמו שזה חשוב בשבילי".
יכול להיות שאי הבחירה בו נובעת מכך שהוא שיחק כל הקריירה לצד סטף קרי, או שלא שיחק שנתיים, אבל זה לא מוריד מגדולתו. כל שחקן גדול בליגה בשנים האחרונות מדבר על כך שלא נותנים לו את הכבוד הראוי לו ומתפנים לדבר על כך ברשתות החברתיות, כמו דוראנט או לעיניי כולם אחרי ניצחונות כמו קרי וג'יימס. עד אותו רגע, קליי נשאר צנוע ולא דיבר על הנושא הזה, אבל משהו בו נשבר. הרשימה של הליגה הוכיחה לו שמבחינת הליגה והתקשורת, הוא לא הצליח להגשים את מטרת הילדות שלו ולהפוך לאחד הטובים בהיסטוריה.
המשחק הלילה (בין חמישי לשישי, 04:00) הוא החשוב ביותר בקריירה של קליי תומפסון. כל העיניים יהיו עליו והוא קיבל הזדמנות לעשות את מה שלא הצליח לעשות ב-2019 ולהביא לווריירס אליפות שביעית, שתיתן סיום הוליוודי לכל המסע שעבר בקצת יותר משלוש שנים. ב-TD גארדן, מול הקבוצה המעוטרת בהיסטוריה ולעיניי 20 אלף צופים משולהבים, השחקן עם מספר 11 על הגב יעלה עם כל הלחץ עליו כדי לתת עוד הופעה בלתי נשכחת, כזאת שתגרום לכולם לתת לו את הכבוד שמגיע לו ותאפשר לו להיות חתום על עוד פרק בהיסטוריה של ה-NBA.
הקלף שכל ארה"ב חיפשה, עכשיו מוצע למכירה
