ראש ערוף של מומיה מצרית עתיקה, שהתגלה בעליית גג בקנט שבאנגליה, עבר בדיקות רנטגן ו-CT. ממצאים ראשוניים עולה כי מדובר בראשה של אישה שחיה לפני כ-2,000 שנה. כעת, עומל הצוות על איתור פרטים נוספים על אודותיה.


3 צפייה בגלריה
ראש המומיה המצרית הקדומה שמתוארך לפחות ל-2,000 שנה
ראש המומיה המצרית הקדומה שמתוארך לפחות ל-2,000 שנה
ראש המומיה המצרית הקדומה שמתוארך לפחות ל-2,000 שנה
(צילום: James Elliott)
ההערכה של החוקרים מאוניברסיטת קנטרברי כריסט צ'רץ' הייתה כי הראש הובא ממצרים כמזכרת במאה ה-19, ונתרם לאוסף המוזיאונים והגלריות של קנטרברי במארז זכוכית. צילומי רנטגן ראשוניים שבוצעו באוניברסיטה הראו כי הראש שייך לאישה בוגרת. סריקת CT מפורטת יותר בוצעה גם כן על מנת להשיג עוד פיסות מידע על אודותיה של האישה. את הסריקות הוביל ג'יימס אליוט, מרצה לרדיוגרפיה אבחנתית באוניברסיטת קנטרברי כריסט צ'רץ', שהוא גם מומחה רנטגן בכיר בבית החולים מיידסטון בקנט. לצידו עבדו מפקח הרנטגן הראשי טריסטן ברנדן והמדענית הקלינית ג'ואנה סילרס, שניהם גם כן מאותו בית חולים.
תוצאות ראשוניות מסריקת ה-CT, שהתקיימה בבית החולים מיידסטון, גילו כי מוחה של האישה הוסר (ככל הנראה בעת תהליך החניטה), שיניה נשחקו ככל הנראה בשל תזונה מבוססת דגנים, שהיו מזון בסיסי בקרב המצרים באותה תקופה, אך לשונה נשמרה היטב. כמו כן, נראה כי ישנם צינורות שעשויים מחומר לא ידוע בתוך הנחיר השמאלי, ובתעלת עמוד השדרה (שמתחילה בבסיס הגולגולת) של המומיה, אך החוקרים לא יודעים אם מקורם הוא מתקופה קדומה או חדשה יותר.
3 צפייה בגלריה
סריקת ראש המומיה המצרית הקדומה
סריקת ראש המומיה המצרית הקדומה
סריקת ראש המומיה המצרית הקדומה
(צילום: Canterbury Christ Church University)
"הראש אותר תחילה בעליית הגג של בית בקנט, שהתפנה לאחר מותו של הבעלים. בתקופה הוויקטוריאנית נהגו להחזיר פריטים כמו זה ממצרים כמזכרות וייתכן כי הועברו מדור לדור, ממש כמו במקרה הנוכחי. הסריקה שבוצעה מספקת כמות עצומה של מידע - החל ממצב השיניים, אבחון פתולוגי, שיטת שימור וכן סיוע בהערכות גיל ומין. אנו מתכננים להשתמש בנתוני הסריקה כדי ליצור העתק תלת ממדי של הראש ולנסות ולשחזר עד כמה שניתן את פני האישה, כדי להעמיק עוד יותר את המחקר. אין ספק שזה נהדר לראות כיצד טכנולוגיה מודרנית יכולה לעזור להחיות את ההיסטוריה העתיקה", אמר אליוט, שהסביר כיצד חניטה הייתה "פרקטיקה מקובלת" במצרים העתיקה, אולם בזכות התקדמות טכנולוגיית הדימות ניתן לחשוף ולהעמיק בפרטים נוספים על אותן מסורות מצריות עתיקות.
אליוט הוסיף: "החל בשנת 3500 לפנה"ס, חניטה הייתה דרך להגן על הרוח במסע שלה אל החיים שלאחר המוות. מדובר בנוהג מקובל במצרים העתיקה, הן לפשוטי העם והן לבני המלוכה, אם כי עם רמות שונות של מורכבות ועושר נלווה. למרבה האירוניה, המצרים הקדמונים האמינו שמוחו של אדם מוחזק בליבו, אך גם ללא קשר לכך, המוח הוסר כדי לסייע בשימור הפרט. עד לאחרונה, הדיווחים ההיסטוריים התקבלו כבשורה - סריקת המומיות המצריות ערערה את הרעיונות הללו, כמו למשל האופן והמקום ממנו הוסר המוח - בעבר היה נראה כי זה בוצע דרך אזור האף, אך סריקת ה-CT הראתה שונות רבה".
3 צפייה בגלריה
צוות החוקרים סורק את ראש המומיה המצרית הקדומה
צוות החוקרים סורק את ראש המומיה המצרית הקדומה
צוות החוקרים סורק את ראש המומיה המצרית הקדומה
(צילום: James Elliott)
קרייג בואן, מנהל אוספים של מוזיאונים וגלריות בקנטרברי, סיפר כיצד הגיע הראש לחוקרים: ""אדם שירש את הראש מאחיו, הוביל למציאתו. הפרויקט הזה הוא חלק ממטרה גדולה יותר: לשמר את הראש ולאפשר את הצגתו בפני הציבור. תהליך השימור גם מאפשר למתנדבים לחוות ולקחת חלק בדיונים חשובים סביב שימור, רישום וחקר שרידי אדם".
כעת מבוצעת חקירה מדעית משותפת של הראש, באמצעות שיתוף פעולה של מומחים מאוניברסיטת קנטרברי כריסט צ'רץ', אוניברסיטת קנט ואוניברסיטת אוקספורד - הכל במטרה לשחזר את ההיסטוריה של האישה ובכלל של מצרים העתיקה, כשהצוות הרב-תחומי מקווה להציג את הממצאים לציבור במוזיאון ביניי (Beaney Museum) בקנטרברי.