12

המלך ריצ'רד: האבא ששינה את הטניס העולמי

טענו שהוא מחליט מי מבנותיו תנצח, שהוא שולט עליהן כמו ב"תיאטרון בובות", אבל הסרט החדש על ריצ'רד וויליאמס, אביהם של סרינה ו-ונוס - אותן הוביל מהגטו בלוס אנג'לס ועד ל-30 תארי גראנד סלאם - רוצה להוכיח אחרת. מדובר באבא אוהב, מגונן, תובעני וכנראה קצת גאון | "זריקה מבחוץ" - המדור של ציפי שמילוביץ

ציפי שמילוביץ, ניו יורק | פורסם:25/11/2021
ב-1997, והיא בת 17, שיחקה ונוס וויליאמס בפעם הראשונה באליפות ארצות הברית הפתוחה, ופגשה בחצי הגמר את הטניסאית הרומנייה, אירינה ספירלאה. ונוס ניצחה במערכה הראשונה, ובאמצע השנייה, בדרכן להפסקה בין המשחקונים, התנגשה בה ספירלאה באופן מכוון. "היא חושבת שהיא משהו מיוחד כי היא פאקינג ונוס וויליאמס", אמרה ספירלאה אחרי שהפסידה, "נתקלתי בה כדי לראות אם היא תסתובב". ונוס לא הסתובבה.
התקשורת האמריקאית ידעה שיש לה ביד עוד לימון עסיסי נוטף רייטינג סביב האטרקציה החדשה הגדולה של הטניס. כבר אז ונוס ידעה לא לספק את הציטוטים הלוהטים, אז המצלמות רדפו אחרי מי שכן - ריצ'רד וויליאמס, אביה של ונוס ושל אחותה הצעירה בשנה, סרינה. ריצ'רד אכן נתן את הסחורה. "ראיתי הרבה דברים גזעניים קורים לתינוקות שלי וזה רק עוד אחד", אמר, "ספירלאה צריכה לשמוח שהיא לא נתקלה בסרינה".
צילום: gettyimagesבנה אותן וגם הגן עליהן במסירות מעולם שהוא הכיר היטב. ריצ'רד עם סרינה ו-ונוס וויליאמס (צילום: gettyimages)
צילום: gettyimagesגדל בדרום העמוק של לפני התנועה לשוויון זכויות האזרח. ריצ'רד וויליאמס (צילום: gettyimages)

הנרטיב שלא רוצה להשתנות

תוך שניות השתנה סיקור התקרית ב-180 מעלות. העובדה שספירלאה הודתה כי התנגשה בוונוס בכוונה הפכה שולית. התגובה של אבא וויליאמס היתה הכותרת הראשית, עטופה בלחישות כלבים סביב הנרטיב הרגיל של הגבר השחור הזועם שלא יודע את מקומו. ה"לוס אנג'לס טיימס" פירסם אז טור של קצין מבחן משטרתי, לא פחות, שנזף בריצ׳רד על כך שהוא לא מלמד את בתו איך לקיים אינטרקציה עם אנשים מכל הצבעים.
ארבע שנים אחר כך, כששתי האחיות וויליאמס כבר היו בצמרת, הן הגיעו לטורניר הגדול באינדיאן וולס שבקליפורניה. אחרי שהפסידה לוונוס ברבע הגמר, אמרה הרוסיה אלנה דמנטייבה, כי ריצ'רד וויליאמס מחליט איזו אחות תנצח במשחקים ביניהן. לא הייתה לה שום הוכחה, וכשנשאלה איך היא יודעת, ענתה שיש לה "הרגשה כזו". ההרגשה הזו של דמנטייבה הפכה מיד לכותרות. אף אחד לא אמר שהוא יודע בוודאות כי זה אכן מה שקורה, "אנחנו רק שואלים שאלות", הסבירו הפרשנים.
צילום: gettyimagesהתנגשה בוונוס באופן מכוון. ספירלאה (צילום: gettyimages)
צילום: gettyimagesציטוט שנכנס לתודעה הקולקטיבית. דמנטייבה (צילום: gettyimages)
למחרת, כמה דקות לפני חצי הגמר המתוכנן נגד סרינה, פרשה ונוס בגלל פציעה בגיד. התגובה האוטומטית היתה שריצ'רד כפה על ונוס להמציא פציעה כי לא רצה שהיא תשחק נגד סרינה. גם לזה לא הייתה שום הוכחה, אבל אם זה לא נכון, תהו ההגיגנים, מדוע המשפחה לא מגיבה בזעם להאשמות? השחורים הכועסים מדי, התברר, עכשיו לא כעסו מספיק. "הם מכחישים שהיא המציאה פציעה", כתב ה"טיימס", "אז איפה הכעס הרגיל שלהם? למה הם לא דופקים על השולחן?". כשסרינה עלתה למחרת לגמר נגד קים קלייסטרס, הומטר לעברה מהיציעים המלאים מבול של שריקות בוז וקללות גזעניות.
ונוס וסרינה החרימו את טורניר אינדיאן וולס במשך 14 השנים הבאות, וכשחזרו אליו זה כבר היה במעמד אחר לגמרי - שתי טניסאיות אהודות שהיו הוכחה, לפחות עבור מי שרוצה להאמין בכך, כי למיתוס החלום האמריקאי יש רגליים. והיה עוד הבדל אחד: הפעם אבא ריצ'רד לא היה ביציע. האיש שהחליט להפוך את בנותיו לטניסאיות הטובות בעולם, עוד לפני שהן ידעו ללכת, נמוג לאטו מהתמונה, ולקח איתו את המטרה האהובה על התקשורת. נותרו רק ונוס וסרינה נטו, שביותר מ-25 שנותיהן כטניסאיות מקצועניות זכו יחד ב-30 תארי גראנד סלאם, ואחת מהן, סרינה, היא ללא ספק השחקנית הגדולה בהיסטוריה.
עכשיו, רגע לפני סוף הקריירה, עשירות ומאושרות, מתפנות האחיות לקחת בעלות על הסיפור שלהן, ושל אביהן. הסרט החדש, 'המלך ריצ׳רד', בכיכובו המבריק ורודף-האוסקר של וויל סמית׳, ובהפקת ונוס וסרינה, מנסה לשנות את הנרטיב ההיסטורי סביב אבא וויליאמס. בזמן אמיתי הוא הוצג דרך כל הסטראוטיפים של גבר שחור גדול וכועס, בומבסטי וגס רוח, שמתעלל בבנותיו ומפעיל אותן כמו בתיאטרון בובות. מהעיניים של האחיות, הוא היה אבא אוהב ומסור, שגם בנה אותן וגם הגן עליהן במסירות מעולם שהוא הכיר היטב.
צילום: רויטרס30 תארי גראנד סלאם משותפים. סרינה ו-ונוס (צילום: רויטרס)
הוא אימן אותן עם כדורים שאסף מחוץ למועדוני טניס אליהם לא נתנו לו להיכנס, הוא ניקה את המגרשים המעופשים ממזרקי קראק לפני האימון, הוא דאג שישחקו באופן סלקטיבי בטורנירי נוער ויתמקדו בלימודים, ושמר על בריאותן הנפשית באופן שהיום נראה כמו נבואה. ונוס וסרינה שרדו את מה שעובר היום על נאומי אוסקה, כי כבר בשנות ה-90 אביהן הבין בשיפולי בטנו את מה שהספורט המקצועני מתחיל לקלוט רק עכשיו.
ב-1995 התראיינה ונוס בת ה-14 לרשת ABC. היא אמרה כי תהיה הטניסאית הכי טובה בעולם, והמראיין שאל אותה שוב ושוב למה היא כל כך בטוחה בעצמה. ריצ׳רד פשט קטע את הראיון ואמר למראיין, כשהמצלמה עדיין עובדת: "אתה מדבר עם ילדה בת 14 והילדה הזו תשחק טניס כשהתחת הזקן שלך ושלי יהיה בקבר. היא ענתה לשאלה וגמרנו. יש לך עסק עם ילדה שחורה קטנה, תן לה להיות ילדה". אמריקה הזדעזעה מהחוצפה, אבל ממרחק של 26 שנה הסיטואציה הזו נראית אחרת לגמרי.

משפחה שחורה גדולה ורועשת מקומפטון

את הטניס העולמי צריך להפריד לתקופה שלפני ואחרי בוא האחיות וויליאמס. בארה"ב טניס תמיד היה - ובמידה לא קטנה הוא עדיין - ספורט של עשירים, בעיקר לבנים. זה לא ענף שאפשר לשחק אותו לבד עם כדור סמרטוטים ושני עמודים, ומגרשי טניס בטוחים נמצאים רחוק משכונות עוני. זו גם בועה אקסקלוסיבית וקפוצת-ישבן, שעד היום יש לה מה להגיד על איך שחקניות מתלבשות.
צילום: APריצ'רד ידע עוד לפני שהן נולדו שיש לו 'שני מייקל ג'ורדן בבית' (צילום: AP)
לתוך העולם הזה, שמעמד וגזענות הם חלק מהבסיס עליו הוקם, נכנסה משפחה שחורה גדולה ורועשת מקומפטון - פרבר קשה-יום בלוס אנג'לס שהוציא מתוכו כמה מהאושיות התרבותיות הבולטות של הדור - עם אבא שגדל בדרום העמוק של לפני התנועה לשוויון זכויות האזרח. למרות שהיה אתלט מצוין, ריצ'רד וויליאמס לא ידע דבר על טניס. ולמה שיידע, הוא ראה טניס רק בטלוויזיה וגם זה בקושי, אבל כשהגיע לקליפורניה לקח כמה שיעורים. הוא הבין שטניס זו הדרך להוציא את המשפחה שלו מקומפטון ולהבטיח שלבנותיו יהיה עתיד יותר טוב מהעבר שלו.
"התוכנית שלי הייתה פשוטה: להוציא שתי ילדות מהגטו לצמרת משחק שנשלט על ידי לבנים", כתב וויליאמס באוטוביוגרפיה שלו, Black and White: The Way I See It, "כדי להעלים את הספקות האחרונים ממוחי, הכנתי תוכנית בת 75 עמודים, שפירטה כל שלב, יותר משנתיים לפני שהן נולדו". למאמני טניס אמר וויליאמס כי יש לו בבית "לא מייקל ג׳ורדן אחת, אלא שתיים", וזכה לגיחוך גורף. הרי אדם שחור נטול השכלה לא יכול להיות כל כך חכם ולגדל ילדות ממושמעות, חרוצות ובלתי שבירות.
צילום: gettyimagesהגיע למשחקים עם שלטים עליהם נכתב 'ברוכים הבאים למופע של וויליאמס' ו'אמרתי לכם' (צילום: gettyimages)
כשוונוס וסרינה התחילו לנצח, ריצ'רד הגיע למשחקים עם שלטים עליהם נכתב 'ברוכים הבאים למופע של וויליאמס' ו'אמרתי לכם'. בועת הטניס נדהמה - נדהמה! - מחוסר הכבוד. ריצ'רד אכן היה קשקשן לא קטן שאהב את ההצגה והזרקורים, ושמח לספר סיפורים על איך הוא ומשפחתו עומדים לקנות את מרכז רוקפלר, אבל הוא לא באמת הזיק לאף אחד. למרות זאת, היחס כלפיו היה שילוב של זלזול וגועל שאבות אגרסיביים של ספורטאים לבנים צעירים, ובוודאי טניסאיות, מעולם לא חוו.
אבא של ג׳ניפר קפריאטי הכניס אותה לסבב בגיל 13, לחץ עליה באופן בלתי נסבל והיא הידרדרה לגניבה מחנויות; אבא של יילנה דוקיץ׳ היה כה אלים עד שהורחק מכל טורנירי הגראנד סלאם; מארי פירס כל כך פחדה מאביה, עד ששכרה שומר ראש; אפילו אבא של שטפי גראף הבאמת מופלאה, שהלך לכלא לכמעט ארבע שנים לאחר שהעלים מיליוני דולרים מרווחי בתו, לא זכה למבטי התועבה שקיבל ריצ'רד וויליאמס.
צילום: gettyimagesצדק בכל מה שאמר. ריצ'רד וויליאמס (צילום: gettyimages)
בסופו של דבר, הסיבה האמיתית ליחס כלפי ריצ'רד היתה שהוא צדק בכל מה שאמר. הבנות שלו ניצחו את כולן, בדיוק כפי שהבטיח. הן עשו זאת עם טניס שלא נראה קודם ועליונות אתלטית שגררה נחירות לא שקטות. במשך שנים הואשמה סרינה בשימוש בסמים, נבדקה יותר מכל שחקנית אחרת בסבב וספגה עלבונות אכזריים על הגוף שלה - אבל כל טניסאית שחורה שמציתה היום את הטניס, עומדת על הכתפיים של ונוס וסרינה וויליאמס שגידל אותן אבא אוהב, מגונן, תובעני, מלא-פגמים וכנראה קצת גאון.
ריצ׳רד וויליאמס, בן 79, נמצא היום במצב בריאותי ירוד מאוד, גרוש פעם שלישית ומטופל בידי בן שנולד לו מאחד הרומנים הרבים שלו מחוץ לשלושת נישואיו. לא ברור כמה זמן עוד נשאר לו בעולם הזה, ו'המלך ריצ׳רד' הוא הדרך של האחיות לעשות איתו את מה שבעיניהן הוא צדק, לפני שיהיה מאוחר מדי. "אבא שלי הקדים ועדיין מקדים את זמנו", אמרה סרינה וויליאמס בשבוע שעבר, "הוא ידע שינסו לשבור אותנו והוא לא נתן לזה לקרות".
לכתבה זו 12 תגובות
הוספת תגובה
12

תגובות

close-fullscreen-comment
הוספת תגובה
12.

11.

אז זהו שלא

10.

מאוד מרתק רק חבל שפתאום קופצות פרסומות כשהדף מתרענן ואז צריך לכבות אותן כי יש איקס פצפון שלוחצים עליו וזה לא נסגר. חוץ מזה, נהדר

9.

סיפור ספורט מרתק, וויל סמית' במיטבו, שווה בהחלט

8.

7.

תודה רבה

6.

של כותבת עניינית ומעניינת. מצרך נדיר במדור הספורט ובכלל

5.

כל הכבוד לאבא, ולבנות ,אלופות,

4.

3.

2.

1.

לכל התגובות
0