צפו: קרפ שוקולד ענקי וטעים
(צילום: משי בן עמי)
כל שנה אני מבלה באופן קבוע עם החבר'ה שלי בחוף גופרה באמצע אוגוסט. אנחנו עושים שבוע שלם על החוף, זה אמנם לא הכי קל בעולם, ואולי גם קצת מזכיר מילואים בצאלים שלשם אתה מגיע בשביל לסבול, אבל הילדים פחות מרגישים את החום ונהנים מכל רגע.
כל יומיים-שלושה במהלך השבוע הזה אנחנו נוסעים לחזק את האספקה שלנו, ועולים למעלה לכיוון קצרין. זה אולי נשמע רחוק, אבל טבריה רחוקה יותר, וככה בתוך 20 דקות על השעון במהירות חוקית אנחנו מגיעים ליישוב הכי מוזר ויפה בארץ - קצרין, ועושים שם קניות.
במהלך הקניות אנחנו מתקשרים כל שתי דקות לחברים שהשארנו על החוף בשביל לשמוע מהם מה שכחנו לזכור. הפעם, לקראת החזרה לחוף הצלחנו לשכוח לקנות מים, גאונים. לחזור לקצרין לא הייתה אופציה, אז עלינו לסופרמרקט של מושב רמות.
זוכרים שסיפרתי לכם שאני אף פעם לא מפסיק להיות מבקר אוכל רחוב? אז הנה עוד דוגמה. אם כבר הגעתי לצפון הרחוק, אני מרגיש צורך לגלות מקומות חדשים. כל מקום מעניין אותי, לפעמים כמה שהמקום יותר קטן, ביתי ומשפחתי - העניין שלי בו גובר בהתאם.
פשוט ומלא שוקולד
בכניסה למושב רמות בדיוק התווכחנו על מידע לא חיוני שמעניין רק את החברים שלי ואותי. לא להאמין איך אפשר לדבר על כלום במשך שעתיים. רק אחר כך שמתי לב שזו באמת הפעם הראשונה בחיי במושב רמות. משום מה כנראה אני היחידי בעולם שעוד לא לן בצימרים במושב, כי פתאום התברר לי שרבים כבר מכירים את המקום היפה הזה.
ואז, 250 מטר אחרי הכניסה למושב, על גבעונת קטנה בצד שמאל מעל הכביש, ראיתי פתאום בוטקה קטן ושוקק אנשים שמוכר קרפ. מיד הודעתי לחבר שלי עופר שאנחנו חוזרים לבדוק מה הסיפור פה אחרי הקניות בסופרמרקט, וזה בדיוק מה שעשינו.
אנחנו הגענו לשם כבר בערב כשלא היה אור, ולצלם בחושך זו משימה בלתי אפשרית כי התמונות אף פעם לא יוצאות כמו שצריך, אז אחרי יומיים, קצת לפני שהתקפלנו הביתה, העמסתי את המונית עם כל הציוד על הגגון, והבאתי קפיצה נוספת למקום, בשביל לאכול שוב את הקרפ המעולה שגיליתי שם באמצע שומקום.
מי היה מאמין שיבריקו שם ככה עם כזה מקום. יש שם לא רק נקודת תצפית יפה, אלא גם את השקיעה הכי יפה בארץ: כל כך הרבה צבעים מתחברים להם שם יחדיו, שאפשר להבין למה טלי ואריק הגיעו עד לכאן.
וכן, זה נכון - כל ההתחלות הקשות, אבל חייב להיות הסבר מאחורי מקום כל כך יפה דווקא כאן ברמות. אז הסיפור הוא שטלי ואריק הגיעו לכאן כי הם התאהבו במושב הזה. הם עברו לכאן, פתחו צימרים ובמהך הקורונה הבינו שצריך לעשות שינוי כיוון, אז סגרו את הצימרים ופתחו את הבוטקה - רק לפני פחות מחודש.
לקח להם ארבעה חודשים לארגן את כל האישורים להפעלת המקום הקטן, שמכוסה בסככת בד ארוכה עם גרילנדה ששופעת בלילה אור מרגיע. רוב הקיץ כבר הלך, אבל באזור הכינרת מטיילים כל השנה.
הצטרפתי אל התור והבנתי שמכינים כאן קרפ שוקולד. יש עוד מנות בתפריט כמו קרפ מלוח, כריכים, סלטים ושתייה חמה, ואפשר גם להזמין בקבוק יין ולהתענג על הנוף באחד השולחנות. כמיטב המסורת שלי, הלכתי על המנה הראשונה בתפריט: קרפ שוקולד נוטלה המגיע יחד עם תוספת של מטבעות שוקולד לבן וקוקוס מעל הכל, ומחירו 20 שקלים.
הפשטות של המקום מצאה חן בעיניי, והמחירים הלא יקרים מצאו חן בעיני גם. אם אתם עם הילדים על הדרך ובא לכם לפנק אותם במשהו טעים ומקורי, או לשתות כוס קפה, זה המקום בשבילכם.
העלייה למושב רמות קצרה - פחות מדקותיים והגעתם לדלפק של דוכן דה-פייפ של טלי ואריק. השם של הדוכן שלהם נקרא על שמה שכונה באמסטרדם, והוא כתוב על השלט בשפת המקור, אז קצת קשה להגות את זה כמו שצריך, אבל זה מתחבר היטב לקרפים המעולים שהם מכינים במקום.
בסוף גם הגיע התור שלי. אריק מזג את הבלילה על הפלטה הרותחת, ואחר כך מרח שכבה עבה של נוטלה מעל הכול לכל הכיוונים. הוא פיזר למעלה מטבעות שוקולד לבן, ומעל בזק קוקוס. טיפ קטן ממני: את הקוקוס היבש כדאי להשרות קצת במים לפני שמפזרים אותו מעל הכול, זה יוכל לחדד ולהוסיף לטעם של כל הקרפ.
בסך הכול בשביל 20 שקלים קיבלתי קרפ ענקי וטעים שחילקתי לשניים כי לא הצלחתי לאכול את כולו. אז אם אתם באזור המזרחי של הכנרת, יש לכם נקודת חובה מתוקה וזולה על הדרך.
