צפו והכירו את "הישראלים הטובים בעולם"
מאכילים ילדים, מקימים מרפאות ודואגים לתשתיות של חשמל ומים
(הפקה: שחר לוי; עריכה: איתי פולק)
7 צפייה בגלריה
"המיזם הזה משנה חיים של משפחות, וזה נתן לי אנרגיה להמשיך". המייסדת תמר אלקובי עם נשים יוצרות במירמבה
(צילום: דריק פאול)
תמר אלקובי, ענבר ארז ושירלי אורטס שפיגל היו רק בנות עשרים וקצת כשנפגשו לראשונה, כחברות במשלחת מתנדבים לאוגנדה. התוכנית של כל אחת היתה להתנדב במשך שלושה חודשים במדינה הענייה, ללמד אנגלית ומתמטיקה, לחוות את אפריקה מקרוב - ולחזור אל החיים הרגילים שלהן בישראל. אבל, ככל שחלפו הימים שם באוגנדה, כך הלכה והעמיקה ההיכרות האישית שלהן עם הנשים המקומיות. הן נחשפו לבתים ולתנאי המחייה הדלים שלהן, הכירו את המשפחות, וגילו כי רבות מהן מגדלות ילדים של נשים אחרות, בנות משפחה או זרות, שהלכו לעולמן והשאירו אחריהן יתומים. חלק מהן עשו זאת לגמרי לבדן, כחד הוריות. בנקודה הזו הרגישו תמר, ענבר ושירלי שהן שואפות ורוצות לעשות הרבה מעבר להוראה בהתנדבות.
"לא רצינו להיות מאלה שמסיימים את ההתנדבות וממשיכים הלאה בחיים. זה נחמד שסייענו לנשים האלה להכיר עוד כמה מילים באנגלית, אבל אם אין להן ביטחון ויציבות – כלומר, הכנסה שתספק להן קורת גג, מזון לילדים ואפשרות לספק להם חינוך, לשלוח אותם לבית הספר - איזה ערך יש בכל מעשה ההתנדבות שלנו בעצם?", מסבירה אלקובי את המוטיבציה שהניעה אותן.
תוך כדי ההיכרות עם הנשים האוגנדיות, נחשפו השלוש למיומנויות היד שלהן ולפריטים המסורתיים שהן יוצרות, בהם תכשיטים שונים מנייר טבעי וממוחזר, וסלים ומגשים מרהיבים, קלועים מגזעים של עצי בננה. שלוש הצעירות הישראליות התרשמו מהאסתטיקה של המוצרים ומרמת הגימור הגבוהה. "חשבנו לעצמנו שאישה בישראל יכולה להרשות לעצמה לקנות סל יפה כזה, גם ב-150 שקל", מספרת אלקובי. "בפער הכלכלי המשמעותי בין ישראל לאוגנדה - 150 שקל יכולים לכסות תקציב מזון של חודשיים למשפחה אוגנדית בת חמש נפשות. דיברנו עם הנשים. ראינו את הצורך, זיהינו את ההזדמנות, והיו לנו הרבה רצון ומוטיבציה. על רקע המצוקה הבנו את הפוטנציאל העצום. הן יוצרות דברים כל כך יפים - צריך רק את החוט המקשר. החלטנו שזה מה שאנחנו נהיה למענן".
7 צפייה בגלריה
מחרוזות ותכשיטים בעבודת יד, המשווקים לחנויות עיצוב בארץ או דרך החנות המקוונת של פרויקט מירמבה
(צילום: דריק פאול)
7 צפייה בגלריה
סל קלוע בסגנון שבטי-מסורתי בעבודת יד, אופייני לפריטי העיצוב מתוצרת נשות מירמבה באוגנדה
(צילום: דריק פאול)
האזינו כאן ל"כותרת" - מעין רודה מראיינת את ד"ר אורי שוורצמן וד"ר בריטה בודה-שוורצמן על אהבתם ארוכת השנים לאפריקה ואנשיה (הפקה: רון טוביה וגיא סאלם, סאונד: ניסו עזרן)
"150 שקל יכולים לכסות תקציב מזון של חודשיים למשפחה אוגנדית בת חמש נפשות. ראינו את הצורך, זיהינו את ההזדמנות, והיו לנו הרבה רצון ומוטיבציה. על רקע המצוקה הבנו את הפוטנציאל העצום. הן יוצרות דברים כל כך יפים - צריך רק את החוט המקשר. החלטנו שזה מה שאנחנו נהיה למענן"
7 צפייה בגלריה
"מדובר בעסקים קטנים ופשוטים, כמו גידול ומכירה של ירקות, או חנויות לצרכי תפירה, אבל במציאות של הנשים האלה, מדובר בשינוי החיים מן הקצה אל הקצה". מייסדת מירמבה, תמר אלקובי, והמנהלת בשטח, מרי נקטו
(צילום: דריק פאול)
7 צפייה בגלריה
אחת היוצרות המשתתפות בפרויקט מירמבה מציגה סל בדוגמה מסורתית שסיימה לקלוע במו ידיה
(צילום: דריק פאול)
7 צפייה בגלריה
תכשיטים מסורתיים מגוונים בעבודת יד שיצרו הנשים המשתתפות בפרויקט מירמבה באוגנדה
(צילום: דריק פאול)
"הרגשנו כמו בחתונה שלנו"
כך, בגיל שבו הניסיון התעסוקתי של רוב הצעירים בישראל מתמצה במלצרות, הקימו תמר, ענבר ושירלי את המיזם החברתי הראשון שלהן, מירמבה (Mirembe). הפירוש המילולי של השם הוא "שלום" או "צדק" בלוגנדה, השפה המקומית. הצעד הראשון היה קמפיין למימון המונים, שהצליח מאוד והניב הון ראשוני של 75 אלף שקל. במקביל, זכה המיזם לחסות הנחשבת של עמותת טופז, התומכת בפרויקטים חברתיים ומיזמי חדשנות ברחבי אפריקה, וממשיך לפעול בחסותה גם היום, כאחד מפרויקטי הדגל של העמותה.
"הצלחנו להקים את 'מירמבה' בעזרתם של הרבה אנשים מדהימים לאורך הדרך. בכל פעם שאחת מאיתנו חששה, האחרות הרימו אותה, ועודדו אותה שזה אפשרי. השותפות הזו הייתה משמעותית. היינו מאוד צעירות, והייתה בנו הנאיביות שיש בגיל צעיר – שיכולנו לעשות הכול".
אלקובי החלה לנוע על הקו בין ישראל לאוגנדה. ביחד עם הנשים האוגנדיות היא יצרה פריטים בסגנון מסורתי ובעיצוב שידבר ללבה וטעמה של הצרכנית הישראלית. במקביל, ניהלה את ההיבטים הלוגיסטיים: בחרה קבוצות של נשים לעבודה משותפת, השוותה מחירים בין ספקים של חומרי גלם, ופיצחה את מנגנון האריזה והשילוח. לקראת ערב ההשקה החגיגי של המיזם, שהתקיים באברהם הוסטל בתל אביב, הגיע לארץ משלוח ראשון, 13 ארגזים עמוסים פריטים בעבודת יד אוגנדית מסורתית. "הרגשנו קצת כמו בחתונה שלנו", מספרת אלקובי. "הגיעו 300 איש, אנשים שאנחנו מכירות, ואנשים שלא היכרנו. הפוסטים בעמוד הפייסבוק שלנו זכו למאות לייקים ושיתופים, ובזכותם הצלחנו להגיע ליעד המכירות".
בתחילה נמכרו המוצרים בירידים ודוכנים שהופעלו בישראל בידי כ-50 מתנדבים, שתיאמו מהלכים בקבוצת וואטסאפ. בהמשך, הוחלפה שיטת המכירה לאירועים סגורים בהזמנה מראש, כאשר בתחילת כל מפגש הנציגות של 'מירמבה' הביאו את סיפורו של המיזם, ומכרו את המוצרים. שנות הקורונה פגעו קשה באוגנדה והאטו את קצב הייצור, ומצד שני הציבו אתגרים בפני מכירות פיזיות בישראל. על כן, עיקר הפעילות כיום עברה לאונליין, ומתמקדת ברשת.
"מירמבה יוצר מתחם בטוח לנשים האלה. הן נפגשות מדי יום במבנה היפה של המכללה לאמנות, באווירה בטוחה וטובה. הן משתפות ומתייעצות זו עם זו, מפתחות חברויות ואפילו מצרפות שותפות לעסק, והן משתלבות בקהילה תומכת, שמאמינה בהן ובמסוגלות שלהן. בכל ביקור שלי באוגנדה ראיתי שיפור בחיים של הנשים ושל הילדים שלהן. איך הם לבושים יותר טוב, אוכלים יותר טוב, לומדים"
מתכונת של חממה
כיום עובדות במירמבה כמאה נשים, בארבע קבוצות עבודה שונות: נשים נכות, חד הוריות, אימהות צעירות ושפחות. כל קבוצה יוצרת מוצרים בקטגוריה מסוימת, תוך שימוש בטכניקות מסורתיות, ופועלות במסגרת המכללה לאמנות ועיצוב NIAAD באוגנדה. הנשים של 'מירמבה' עובדות חצי יום עבודה. שתי המנהלות האוגנדיות של הפרויקט, העובדת הסוציאלית מרי נקטו והמעצבת אוליביה נניונג'ו, מסייעות לכל משתתפת למנף את זמנה ואת ההכנסה מהעבודה, במטרה שיפתחו עסקים עצמאיים משלהן. מדובר בעסקים קטנים ופשוטים, כמו גידול ומכירה של ירקות, או חנויות לצרכי תפירה, אבל במציאות של הנשים האלה, מדובר בשינוי החיים מן הקצה אל הקצה. לחלקן, מספרת אלקובי בהתרגשות, כבר יש שטחים לעסק ואפילו עובדים שהן מנהלות בעצמן. בסופו של התהליך, הנשים שמגיעות לעצמאות כלכלית עוזבות את 'מירמבה', ומפנות את מקומן לאישה אחרת שזקוקה לתמיכה ולשיקום.
אלקובי: "המטרה של 'מירמבה' היא להביא את הנשים האלה לעצמאות כלכלית ורוחנית. כלכלית – שהן ירוויחו כסף בזכות עצמן, ולא יעבירו יותר מכעשרים אחוז מהכסף לבעל, בשונה מהנהוג באוגנדה. ורוחנית – כי 'מירמבה' יוצר מתחם בטוח לנשים האלה. הן נפגשות מדי יום במבנה היפה של המכללה לאמנות, באווירה בטוחה וטובה. הן משתפות ומתייעצות זו עם זו, מפתחות חברויות ואפילו מצרפות שותפות לעסק, והן משתלבות בקהילה תומכת, שמאמינה בהן ובמסוגלות שלהן. בכל ביקור שלי באוגנדה ראיתי שיפור בחיים של הנשים ושל הילדים שלהן. איך הם לבושים יותר טוב, אוכלים יותר טוב, לומדים. הן תמיד מודות לנו. רובן נוצריות, וישראל היא ממילא מדינה קדושה בעיניהן, כך שהישראליות שלנו מרגשת אותן. המיזם הזה משנה חיים של נשים ומשפחות, וזה מה שנתן לי אנרגיה להמשיך בשנים שניהלתי אותו".
7 צפייה בגלריה
בת 23 בלבד, אך עם ניסיון עשיר במדיה דיגיטלית. שריתה מיה ממרוט, המנכ"לית החדשה של מירמבה
(צילום: אור סיט)
המנכ"לית החדשה: בת 23
בימים אלה, בגיל 26 המופלג, כשהיא עובדת בתוכנית האצה לסטארטאפים ועומדת לקראת סיום התואר במנהל עסקים ויזמות, מעבירה תמר אלקובי את הניצוח על 'מירמבה' למנהלת החדשה, שריתה מיה ממרוט, פעילה חברתית מרשימה, רהוטה ורגישה. היא רק בת 23, וכבר בעלת ניסיון עשיר בניהול בעולם היזמות החברתית. "אני חיה את עולם העמותות מגיל 18, מאז הקמתי את העמותה הראשונה שלי, 'מחייכים אל החיים'", מספרת ממרוט. "המשכתי לעמותות נוספות, כשלכל אחת מהן גויסתי כדי להקים חלק אחר בעמותה: מערך מתנדבים, גיוס כספים, דיגיטל". ל'מירמבה' הגיעה מתפקיד מנהלת המדיה של עמותת טופז. מכל הפרויקטים שמפעילה טופז, נשבתה שריתה בקסם ובאפקט המשמעותי של 'מירמבה', וחיכתה להזדמנות להשתלב בפרויקט. לפני כחודשיים נכנסה לתפקיד הניהול, והיא מסתערת עליו מתוך מוטיבציה רבה. קורות חייה של שריתה מורכבים וייחודיים. על אף גילה הצעיר, חוותה שורה של אירועים קשים, ובתוך תהליך השיקום שלה גילתה כי פעילות חברתית וסיוע לאחרים הם כוח מניע בחייה. "זה פרדוקס מתמיד, לנהל עמותת סיוע מצד אחד, ומצד שני להיות בתהליך שיקומי ולהשתלב בחיי חברה רגילים".
לניהול של 'מירמבה' ניגשת שריתה מתוך הזדהות אישית עם הנשים המשתתפות בו. בזכות כישוריה בניהול הנוכחות הדיגיטלית של ארגונים, היא מחזקת ומשכללת את מכירות הפריטים באתר של 'מירמבה', ומנסחת תוכנית עבודה שתאפשר להעתיק את הפורמט גם אל מדינות נוספות.
לרכישת המוצרים של מירמבה וסיוע לנשות הפרויקט: www.mirembecollection.org
