צילום: Shutterstock
צילום: Shutterstock

המטפלים הסיעודיים הישראלים – הגיבורים הנשכחים שבחצר האחורית

"רגע אחרי שהתחלפה הממשלה ושר רווחה חדש נכנס לתפקידו, נוצרה הזדמנות חשובה לטיפול שורש בנושא, כחלק בלתי נפרד מתוכנית אב לאומית לנושא הזקנה בישראל". עו"ס דניאלה אלרון, בטור דעה שמזהיר אותנו: "אם לא נשכיל לתת למטפלים ולמטפלות הסיעודיים תנאים מכבדים, שכר ראוי ובעיקר הכרה – לא יהיה מי שיטפל בזקנים"

עו"ס דניאלה אלרון | פורסם:20/07/2021
את עבודת הקודש שלהם הם מבצעים רחוק מהעין ולעיתים קרובות לעין מצלמה הבוחנת תדיר: מסדרים את המיטה ואת הסלון; מבשלים אוכל טרי; מביאים תרופות, מצרכים, משגיחים כשהם מתקלחים ובעיקר – נמצאים שם. מתעניינים, מקשיבים, אומרים מילה טובה, מחזיקים את היד. 100,000 מטפלים ומטפלות סיעודיים ישראלים, המטפלים בכחצי מיליון קשישים בביתם: זכאי גמלת סיעוד, מטופלי רווחה ומטופלים פרטיים. הם מגיעים לבית הקשיש.ה לפי תוכנית הטיפול שנקבעה. משתכרים מעט יותר משכר מינימום. מרביתם נשים. חלקם מטפלים ביותר מקשיש אחד. לרובם אין רכב. על שעות הנסיעה וההמתנה הם לא מתוגמלים. הטיפול הסיעודי לרוב אינו הבחירה המקצועית הראשונה שלהם. רובם התגלגלו למקצוע מסיבות שונות.
עוד באותו נושא:
ולמרות זאת, כשהם נשאלים, הם מוצאים משמעות בעשייה הלא זוהרת שלהם. "מרגיש שאני עושה מצווה"; "מרגישה שאני משמעותית עבורה"; "אני עושה לה טוב" – אלה הן מקצת מהתשובות שקיבלנו כשערכנו קבוצת מיקוד למטפלים סיעודיים. כעת, רגע אחרי שהתחלפה הממשלה ושר רווחה חדש נכנס לתפקידו, נוצרה הזדמנות חשובה לטיפול שורש בנושא, כחלק בלתי נפרד מתוכנית-אב לאומית לנושא הזקנה בישראל.
הם מתמודדים עם משפחות תובעניות, עם לקוחות שלעיתים רואים בהם מנקים ותו לא (לא, זה לא כלול בתפקיד), עם בקשות להכין ארוחות מבושלות למשפחה המורחבת ובעיקר – עם בדידותם של הקשישים שבהם הם מטפלים, בעלי משפחות ועריריים כאחד.
"כבר היום מורגש מחסור חריף בכוח אדם, בכל הארץ. כבר היום יש קשישים שלא מקבלים את מלוא שעות הטיפול שלהן הם זכאים. המשמעות היא שקשישים אלה מתקלחים פחות, ביתם פחות מסודר, המקרר פחות מלא ויש הרבה יותר זמן לבד".
בתקופת סגרי הקורונה היו המטפלים הסיעודיים מהגיבורים הלא מוכרים, לא פחות מצוותי הרפואה, אך זכו להכרה מועטה בלבד. כשתדירות האוטובוסים צומצמה דרמטית הם חיכו שעות בתחנה או הלכו ברגל למטופלים, תוך סיכון בריאותם. הסתובבו בחוץ כשמרבית אזרחי המדינה נמנעו מכך. הם ידעו שיש מי שמחכה להם, שזקוק לאוכל ולמצרכים. לעיתים, המטפלת הסיעודית הייתה האדם היחיד שפגש הקשיש במשך תקופה ארוכה, כשהיא מהווה עין מקצועית בוחנת ומנטרת.

כסף אינו יודע לטפל

בשלה העת לקדם רפורמה בתחום ולהפוך את הטיפול הסיעודי למקצוע מתגמל ומוערך. העולם מזדקן לנגד עינינו. אם בתחילת שנות השבעים גבר ישראלי ממוצע חי עד גיל 70 וקצת, הרי שכיום, נתוני משרד הבריאות שהתפרסמו לאחרונה מצביעים על כך שבתוך 25 שנים תוכפל אוכלוסיית בני ה־75 ומעלה בישראל - מ־410 אלף בשנת 2015 ל־811 אלף בשנת 2039. הזקנים מזדקנים. מספרם של הזקנים בגילי 85 + צפוי לגדול, ועם ההתארכות של תוחלת החיים, מתרחבים האתגרים שמביאה עימה הזקנה המופלגת.
צילום: shutterstock"מספרם של מי שבוחרים להצטרף לתחום, מתמעט והולך". (צילום: shutterstock)
ומי יטפל בכולם? אם לא נשכיל לתת למטפלים ולמטפלות הסיעודיים תנאים מכבדים, שכר ראוי ובעיקר הכרה – לא יהיה מי שיטפל בזקנים. כבר היום מורגש מחסור חריף בכוח אדם, בכל הארץ. כבר היום יש קשישים שלא מקבלים את מלוא שעות הטיפול שלהן הם זכאים. המשמעות היא שקשישים אלה מתקלחים פחות, ביתם פחות מסודר, המקרר פחות מלא ויש הרבה יותר זמן לבד. גם אם היתרה של גמלת הסיעוד מועברת להם בכסף, הרי שכסף אינו יודע לטפל.
יש לדעת: תנאיהם ושכרם של המטפלים נקבעים על ידי המדינה והם נמוכים מדי. מספרם של מי שבוחרים להצטרף לתחום, מתמעט והולך. אם מדינת ישראל לא תשכיל לשמר ולפתח את הטיפול הסיעודי בקהילה עכשיו, קשישים רבים יגיעו לפתרון מוסדי, שעלותו גבוהה פי כמה. במקביל, תגדל התלות בעובדים זרים וישראל תצטרך לפתוח את שעריה בפני הרבה יותר מהגרי עבודה.
הדברים לא ישתנו מעצמם. חייבים להגיע לפתרון יסודי עכשיו.
  • עו"ס דניאלה אלרון, מנכ"ל עמותת שילה, עמותה לפיתוח שירותים לאזרח הוותיק בחיפה, וחברת הנהלת עמותת הלב – איגוד העמותות למען הזקן בישראל.
6

תגובות

close-fullscreen-comment
הוספת תגובה
3.

אז ראשית, אומר שבאמת המטפלות/ים נחוצות מאוד. לומר שהשכר נמוך והתנאים וכו', זו בדיחה. את תנאי שכרן קובעות המטפלות. אין לי מושג מה גובה שכרך אולם הן מרויחות קרוב ל10000 ש"ח בחודש. הן בחורות את מטופליהן, הן כל מספר חודישם מבקשות העלאה, ואנחנו עומדים בפני שוקת שבורה. את שעות העבודה הן עושות לפי חוק ולא דקה יותר. הן בוחרות איזו מעבודת הבית יעשו והן הן שבחונות אותנו. כל עובד זר מקבל פנסיה ופיצויים כאילו היה אזרח ישראלי. שכרם הרחק מעבר למינימום, משווים את תנאיהם לישראלים אולם אם הן רוצות את ימי חופשתן בכסף ולא בחופשה אז "ככה הן רוצות, צריכים לתת להן" ואם הן לא מוכנות לצאת לחופשת סופ"ש אז ככה זה תשלמו להן. והכי הזוי, יום בחירות למדינת ישראל חייבים לשלם להם יום חופשה! על שום מה??? וכמובן, לא מתאים להם שיש בבית ילדים, לא מתאים להם שיש מבקרים, וכו וכו. ובודאי אם לא מתאים אז יחיו בחשאי בישראל על ויזת האדם הסיעודי וירויחו ואולי גם יהיו שיתמכו בקבלת אזרחות עבורם שהרי כל זכויות האדם עבורם נולדו. ואני שואלת, מה עם זכויות המעסיק? למה שם אין חוק. יש לי אחינית נכה , כעבור 6 חודשים בדיוק ביקשה המטפלת תוספת של 3000 ש"ח ולא , היא תלך, והלכה. שלא נבין לא נכון, היא לא עבדה מעבר ל8 שעות ויש לה יחידה נפרדת, ולא היא לא צריכה להחליף טיטולים וכו'. אני חושבת שהכותבת מנותקת מהמציאות!!!

comment-2-comment

כל מה שכתבת לגבי הזרות נכון חלוטין. מתמודדים עם אותם בעיות. בנוסף משוגעות על הטלפון, כל היום סביב הסמארטפון

comment-2-comment

קודם כל הכתבה עוסקת במטפלות ישראליות ולא זרות והיה כדאי שהמגיבה תקרא בעיון לפני התגובה, לנושא המטפלות הזרות, זה נושא בפני עצמו, ישנן טובות והגונות וישנן שלא ואני מצר על הנסיון הרע שלך.

comment-2-comment

2.

לכל היותר הישראלים יכולים להיות שומרים או מלווים בתקופה הטרום סיעודית של הקשיש. אין להם את הידע, היכולת והרצון להגיש טיפול סיעודי מתקדם ברמה שהמטפלים הזרים מוכנים ויכולים. חבל. וזאת למרות שהמשכורת לישראלים גבוהה יותר, גם מבחינת ביטוח לאומי וגם במצב של העסקה פרטית.

1.

יש מטפלים שבקום לעבוד 4 שעות מסתלקים אחרי שעתיים

לכל התגובות
0