לאונרד כהן, גרסת הקומיקס
אוהבים את לאונרד כהן? אם לא, תתביישו. מה ששמעתם. יש עניינים של טעם ויש עניינים של אמת צרופה. לאונרד כהן הוא אמן נעלה, שהצליח לגעת באמצעות המוזיקה והמילים שלו במקומות החבויים בנפש האדם, מבלי לשכוח לרגע את אפסותנו מול סודות הבריאה. וכעת, אחרי שסגרנו את הפינה הזה, נעבור לחדשות: רומן גרפי חדש, שיצא בסתיו הקרוב בהוצאת דרון וקוורטרלי, יגולל את סיפור חייו של האמן היהודי-קנדי, כפי שטרם נעשה בעבר. הוא נכתב במקור בצרפתית על ידי המאייר הקוויבקי פיליפ ג'ירארד ונקרא On a Wire (בהשראת שירו של כהן, "ציפור על התיל"). לפי היוצר, "זו תהיה אודה לא רק לכהן, אלא גם למונטריאול ולאמנים שהתעצבו בה".
הסיפור נפתח בשנת 2016, בלילה האחרון בחייו של כהן, כשהוא לבדו במיטה, מהרהר בקריירה ארוכת השנים שלו ובדמויות שפגש לאורך הדרך - מג'ניס ג'ופלין הזכורה לטובה, דרך ג'וני מיטשל ובוב דילן וכלה בפיל ספקטור הידוע לשמצה. ויש שם כמובן גם התייחסות לשיריו ההמנוניים, ליהדותו וליחסיו עם הבודהיזם. המהדורה האנגלית תתפרסם באוקטובר, וניתן לקוות שהמהדורה העברית לא תאחר לבוא. נמתין.
לאה גולדברג מונפשת
נשאר לרגע בעולמות האיור. אתם אולי מגדירים את לאה גולדברג כסופרת ומשוררת, אבל בפסטיבל אנימיקס לאנימציה, קריקטורה וקומיקס, מגדירים אותה כ"חלוצת הקומיקס העברי". מופתעים? אין סיבה. אם שכחתם, נזכיר כי היא הייתה חתומה על המילים של "אורי מורי", רצועת הקומיקס העבריות שפורסמו בעיתון "דבר" בשנות ה-30, לצד איוריו של אריה נבון.
השנה, אנשי הפסטיבל הבינלאומי עורכים ערב הוקרה חד פעמי לזכר המשוררת והסופרת, בשם "אין על לאה". במהלכו יוצגו מחוות למיטב שיריה בליווי אנימציות (שאצר דודו שליטא) ומופע מוזיקלי (בביצוע שמיניית ווקאל). את האירוע ינחה השחקן דרור קרן. פסטיבל אנימיקס יתקיים בתאריכים 14-10 באוגוסט בסינמטק תל אביב, והאירוע לכבוד גולדברג יתקיים ביומו האחרון בשעה 18:00.
צנזורה עצמית, יש דבר כזה
בטור הקודם עסקנו בצנזורת הספרים המטרידה בהונגריה. כעת הגיע תורה של סין, ובמקרה שלה, הפחד כבר כה עמוק שמדובר בצנזורה עצמית. סוכנות הידיעות AP מדווחת כי ביריד הספרים הלאומי בהונג קונג, מוכרי הספרים מתאימים את ההיצע שלהם לחוק הביטחון הלאומי שאושר בבייג'ינג ביוני 2020, ושלפיו אסור לערער על עוצמתו או סמכותו של השלטון, כשהעונש המקסימלי הוא מאסר עולם. לפי הדיווחים, מאז שעבר החוק, הרשויות השתמשו בו כדי לעצור למעלה ממאה פעילים דמוקרטים ברחבי הונג קונג.
המו"ל ג'ימי פנג אמר ל-AP: "כל המוכרים מעיינים בספרים שהם מביאים ליריד כדי לבדוק אם הם כוללים תוכן כלשהו שעלול לעשות בעיות. אנחנו לא רוצים להסתבך בצרות שיפגעו בתפקוד של היריד, אז הפעם אנחנו מצנזרים את עצמנו הרבה. אנחנו קוראים כל מילה בכל ספר". בסוכנות הידיעות אף ציטטו אורח ביריד, שתהה: "האם היריד הוא עדיין מקום שאנחנו יכולים לקנות בו ספרים מכל הסוגים? האם הונג קונג היא עדיין מקום עם חופש ביטוי וחופש פרסום?".
המלצה מזוכה אוסקר: הספרים האהובים על טרנטינו
כבר סיפרנו כיצד רומן הביכורים של קוונטין טרנטינו, "היו זמנים בהוליווד" (כן, כמו הסרט), מוכיח שהבמאי המבריק הוא גם סופר מוכשר. כעת, בריאיון לפודקאסט The Bigger Picture הוא חושף כמה מהאהבות הספרותיות הגדולות שלו (כפי שהוא נוהג לעשות גם במגרש הקולנוע). הרשימה הקצרה כוללת ארבעה ספרים, שכנראה לא שמעתם עליהם מעולם, בלי להעליב. וישנה גם התחכמות: שלושה מהרומנים נכתבו בהשראת תסריטי קולנוע (ולא להפך), באופן שהולם את טרנטינו, אדם שתשוקתו לתרבות מתעלה מעל נורמות ואופנות.
ולהלן הרשימה: הרומן "9/30/55" מאת ג'ון מינהאן (הסופר האהוב ביותר על טרנטינו, אי פעם), המבוסס על תסריט של ג'יימס ברידג'ס והמתאר את התמודדתו של סטודנט מארקנסו עם מותו של שחקן הקולנוע ג'יימס דין; הרומן Eyewitness ("עד הראייה") מאת אותו סופר, שנכתב על פי תסריט של סטיב טשיך ושמספר על איש תחזוקה שמוצא את עצמו עד לרצח ושמתאהב בעיתונאית בזהות בדויה; הרומן The Moviegoer ("שוחר הקולנוע", בתרגום חופשי מאוד) מאת ווקר פרסי, שזכה בפרס הספר הלאומי האמריקני ושמספר על סוחר מניות מניות מניו אורלינס, בוגר מלחמת קוריאה, שחווה משבר קיומי לקראת גיל 30; והרומן The Omen ("האות" או "הסימן") מאת דיוויד זלצר, שלדברי טרנטינו "כתוב כל כך טוב, שרוב האנשים חושבים שהסרט מבוסס על הרומן", בעוד שהאמת הפוכה. ספר האימה הזה מספר על שגריר ארצות הברית באנגליה ואשתו, שמביאים לעולם ילד שטני, שנושא עימו נבואה מחרידה. נו, מה חשבתם שתמצאו כאן, את "דון קיחוטה"?
ניל גיימן מגיע (שוב ושוב ושוב) למסך
לידיעת מעריצי גיימן באשר הם: רומן הפנטזיה "בני אנאנסי", המביא את עלילותיהם של שני אחים - בניו של אל בן זמננו - צפוי להצטלם בקרוב כסדרת טלוויזיה בחסות אמזון. במקביל, ב-BBC עובדים על העונה השנייה של הסדרה "בשורות טובות", בהשראת כתביו עם טרי פראצ'ט. ואם לא די בכך, בנטפליקס נמצאים בשלבי הפקה מתקדמים למדי לרומן הגרפי "סנדמן", במה שמתואר כהפקה הטלוויזיונית היקרה ביותר של DC אי פעם. התעשייה מחייכת לניל גיימן.
הכפישו את הקהילה הטרנסית, התנצלו - והסתבכו עוד יותר
איגוד מוכרי הספרים באמריקה הסתבך לאחרונה בצרות צרורות. מוקדם יותר החודש, הם הפיצו ל-750 חנויות ברחבי ארצות הברית את משלוח הספרים החודשי שלהם, שכלל הפעם גם את ספרה של העיתונאית אביגייל שריר, תחת הכותרת מבשרת הרעות Irreversible Damage: The Transgender Craze Seducing Our Daughters (בתרגום חופשי: "נזק בלתי הפיך: שיגעון הטרנסג'נדרים/ות שמפתה את בנותינו"). הדימוי על גבי הכריכה: ילדה תמימה למראה, בסגנון איור מיושן, עם חור גדול ועגול בבטן. למען האמת, כבר בשלב הזה כל אדם בעל היגיון בריא וחיבור תקין לאינטרנט יכול היה לשער כיצד האירועים יתפתחו.
הספר הגיע בצירוף טקסט שיווקי לפיו "אביגייל שריר היא הקול היחיד שחושף את השקרים שמובילים את הילדות הצעירות האלו להרהר בערכן העצמי ולצעוד בדרך ההרסנית הזו". עיתונאים בחו"ל טוענים כי בפועל הספר כמעט ולא מתייחס לנתונים מדעיים ומספריים, ואף מצטט מחקרים ואנקדוטות באופן מניפולטיבי. הראשונה שהתקוממה הייתה קייסי מוריסי, מוכרת ספרים טרנסית, שצייצה בטוויטר: "אתם מבינים איך הרגשתי, בתור מוכרת טרנסית ולקוחה של חנויות ספרים? זה אפילו לא ספר חדש, אז זה ממש תפס אותי בקרביים. תשתפרו". זה היה הפתית הראשון שסביבו התגבש כדור השלג ויראלי, שהוביל להתנצלות: "ספר אנטי-טרנסי נכלל במשלוח יולי שלנו. זוהי תקרית חמורה ואלימה, המנוגדת למדיניות של האיגוד, לערכים שלנו ולכל מה שאנחנו מאמינים ותומכים בו. זה בלתי נסבל. אנחנו מתנצלים בפני הלקוחות הטרנסים והטרנסיות שלנו ובפני הקהילה כולה על התקרית האיומה הזו ועל הכאב שגרמנו", נכתב בין היתר. באיגוד אף הודיעו שיבחנו היכן ומדוע טעו ושיעדכנו בהמשך בצעדיהם הבאים.
זה יכול היה להיגמר בזה, אבל השנה היא 2021 ושום אירוע לא נחתם עד שהוא מתפתח לכדי קריסה מוחלטת. הציוץ רק עורר עוד זעם והמהומה נמשכה, מכל הכיוונים. באתר LitHub הביאו מדגם של תגובות המעידות על הלכי הרוח המנוגדים: בצד של הקהילה הטרנסית והקהילה הגאה טענו כי מדובר במילים יפות ללא כיסוי וכי על האיגוד לשווק כעת בחינם ספרים שתומכים בקהילה, בעוד שבצד של מתנגדי התקינות הפוליטית אמרו כי מדובר למעשה בצנזורה וכי ההתנצלות הייתה פחוזה ופחדנית, באופן שהולם את תרבות הביטול. אז מה עשו באיגוד מוכרי הספרים? מחקו את ההתנצלות, נעלו את החשבון שלהם עד להודעה חדשה והתחבאו מתחת לספה. ככל הנראה, לא הפיתרון הכי אלגנטי.
