12

מוניקה לוינסקי והמסר שלא הפנמנו

שנים אחרי שנרמסה בשל רומן עם האיש החזק בעולם, כדאי ללמוד שיעור חשוב מקורבן השיימינג על אלימות שבה לא מרימים ידיים, אבל כל הגבולות נחצים

עינב שיף | פורסם:25/11/2021
צילום מסךמוניקה לוינסקי (צילום מסך)
הפרק השביעי בסדרה החשובה "פשע אמריקאי: הדחה" נקרא באנגלית "ההתנקשות במוניקה לוינסקי". בישראל, שבה הסדרה נקראת "פשע אמריקאי: מוניקה לוינסקי" (וגם זה בעייתי), תירגמו את השם ל"רצח אופי". אבל כשצופים דרך הפרק באופן שבו רוב התקשורת, כולל תוכניות הסאטירה הליברליות לכאורה, תיארה את לוינסקי (סטוקרית, זנותית, מכוערת, ועוד כהנה וכהנה תיאורים מבחילים), המרחק בין "רצח אופי" ל"התנקשות" כבר לא נראה דרמטי.
האישה הייתה מתמחה בת 22 כשהפכה ללעג ולקלס עקב רומן שהתנהל תחת יחסי מרות עם הנשיא ביל קלינטון, אדם שגילו יותר מכפול משלה, והוא במקרה גם הכי חזק בעולם. זה לא הפריע לג'יי לנו ואחרים לחגוג. השיימינג שלוינסקי עברה – ואז עוד אי אפשר היה להאשים את מרק צוקרברג – היה אלימות מהסוג שלא משאיר פצעים בגוף, אבל הותיר צלקות בנפש.
ולא צריך להיות צל של ספק שלצד הצביעות הפוליטית שאפיינה את סיקור הפרשה בזמן אמת היה קל יותר לתקשורת המיינסטרים להסתער על לוינסקי בשל היותה אישה. היא פשוט לא באה טוב בעין של הגברים בחדר הכותבים בתוכניות הלייט-נייט, אותם הנחו זכרים בני הדור של קלינטון. והם בוודאי לא הבינו מה כל כך דפוק כאן.
השיא היה שייך למשה דץ: "מה המסר? תשמרי שמלה עם כתם למקרה שתצטרכי אותה ביום מן הימים?". בחנות של האמירות המכוערות בדקו: לא היה להם יותר האשמת הקורבן מזה
הצפייה בסדרה בכלל, ובפרק בפרט, מטלטלת גם בגלל זיכרון קרוב יותר. ב-2018 לוינסקי הגיעה לישראל לטובת ועידה של חדשות ערוץ 12 (שאז הייתה גם חברת החדשות של ערוץ 13). היא הוזמנה להרצות על בריונות ושיימינג, נושא שנכפה עליה להבין בו הרבה יותר מאחרים. לאחר מכן הייתה אמורה להתקיים שיחה שלה עם יונית לוי. אלא שלוינסקי נטשה אחרי השאלה ראשונה (האם היא מצפה לבקשת סליחה מקלינטון) בטענה שמדובר בהפרת סיכום (בחברת החדשות הכחישו).
אבל מה שהיה מדהים ומבעית לראות זה כיצד במסגרת ציפוף השורות התאגידי מאחורי לוי עברה לוינסקי חוויה שהתכתבה עם אותם ימים. ב"חדשות הבוקר" של "קשת", למשל, ניב רסקין חזר שוב ושוב על כך שלוינסקי "עושה כסף" מ"סיפור שקרה לפני 20 שנה", כלומר לפנינו מישהי שדוהרת באופן ציני על העובדה שהפרטיות שלה נדרסה, חייה נרמסו וכל היקום לועג לה.
תמונה כללית
עינב שיףצילום: נמרוד סונדרס
"היא באה להיות פרשנית פוליטית?", תהתה בזלזול מירי מיכאלי, כאילו שזה טיעון מול הפרת הסכם (במקרה הרע) או חוסר רגישות (במקרה הסביר). "האם כבודה בוגרת מכון ויצמן?", המשיך רסקין הנרעש באותו קו. והשיא היה שייך למשה דץ: "מה המסר? תשמרי שמלה עם כתם למקרה שתצטרכי אותה ביום מן הימים?". בחנות של האמירות המכוערות בדקו: לא היה להם יותר האשמת הקורבן מזה.
והסיבה שזה רלוונטי היא שכדאי להבחין לא רק בצורות השונות של אלימות אלא גם בתפקיד של המנגנון שכביכול יוצא נגדה בתקיפות. הצורך להקטין, לבזות וגם להגמיש את העובדות על חשבונה של לוינסקי שלל ממנה את הזכות שיתייחסו לסיפור שלה בתור מה שהוא, כלומר טראומה עמוקה ופוגענית, שנדרש תהליך ארוך כדי להשתקם ממנה, ועוד מהפכה חברתית כדי שהציבור ילמד: יש אלימות נגד נשים שבה אין הרמת יד, אבל הגבולות בהחלט נחצים.
  • עינב שיף הוא עיתונאי "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לכתבה זו 12 תגובות
הוספת תגובה
12

תגובות

close-fullscreen-comment
הוספת תגובה
11.

10.

9.

היא מאז רחצה שיניים 10000 פעמים, אבל את המלים שסיפרה בטיפשותה לחברה "הכי טובה" היא לא יכולה לקחת בחזרה. כמו שנאמר: "עם חברה כזו לא צריך שונאים"

8.

היא התיחה מתמחה לא טיפשה בכלל, שהיתה אחראית למעשיה. אולם בהחלט גולשת יפה כיום על טיפשותה

comment-2-comment

7.

אז מה יש לנו כאן... תקשורת שפועלת מפוזיציה ללא רחמים... לא קם קמה אחד אחת להיות שעון מעורר... כולם מיושרים עם הבוס... כתבים? עיתונאים? או קריינים

6.

5.

ישראל מדינה דוחה גזענית ומיזוגנית

4.

3.

בדיוק בגלל הדברים האלו הפסקתי לראות מהדורות חדשות. נמאסו כל החוכמולוגים בגרוש. זה הפך לתכנית רכילויות זולה.

2.

כל הכבוד על הכתבה אני לא שמתי לב לכך בזמן שראיתי את התכנית זה רק עבר לי ליד האוזן בדיעבד אני מצר על כך

1.

כולם רק חטיפים נגד אלימות ולא רואים את עצמם. כואב לי על הסבל של מוניקה לוינסקי ומכעיסה מאד האלימות הרגשית שעדיין קיימת אצל רבות ורבים.

לכל התגובות
0
מצב לילה
מצב לילה