את שולחן הניצחון באביתר העמידו אתמול (ב') מול השמש, מחוץ למבנה הקבע שבו נחנכה לא מכבר לשכה מאולתרת לראש המועצה, עם כיסא מנהלים, דגל והכול. בשולחן ישבו מכובדים כמו יוסי דגן, ראש המועצה ומושך בחוטים מהמדרגה העליונה בימין; דניאלה וייס ואחרים. תלמידי הישיבות וחלק מהמשפחות סבבו אותם, יחד עם התקשורת. זה היה הרגע הגדול; רגע ההודעה על הפשרה. הביטוי "פשרה" נועד ליצור דימוי של ויתור הדדי. למעשה, לפני ואחרי מסיבת העיתונאים חגגו תלמידי הישיבה בריקודים במעגלים את ההישג שיוצר לראשונה מזה עשרים שנה מתווה להקמת יישוב חדש ביהודה ושומרון.
לצד שולחן הדוברים עמדה קבוצת נערות צעירות והאזינה למנהיגים מתעדים את ניצחונם. מאחוריהם, הייתה ההתרחשות האמיתית: לצד מבנה קבע, כ-50 מטרים משם, הועמדה מכונת ברד. היא הציעה פיתוי בלתי נשלט בחום המחניק: כוסות קרח ורדרדות. מיכל הברד היה מרוקן עד פחות ממחציתו, ובמקביל בשולחן נאמו על ארץ ישראל וההתיישבות, על ההישג באביתר ומכאוביו. הבנות האזינו ברוב קשב, אבל מדי פעם אחת מהן הגניבה מבט נחמץ אל הברד הוורוד ההולך ואוזל, עד שנגמר לגמרי.
10 צפייה בגלריה
מאחז אביתר
מאחז אביתר
המאחז אביתר. מכונה "הטרלה פוליטית"
(צילום: עמית שאבי)
ענן שחרחר ומבשר רעה מקדם את הנוסעים על הכביש אחרי צומת תפוח. נסענו לשם אתמול, כתב ההתיישבות החרוץ של "ידיעות אחרונות" ו-ynet אלישע בן קימון ואנוכי. תושבי ביתא מציתים ערימות גדולות של צמיגים והרוח נושאת את הענן והריח למאחז. הוא הוצב במתכוון במיקום אסטרטגי, כזה שמסכל רציפות פלסטינית בין הכפרים ביתא לקבלאן ויתמא. במרחק כמה מאות מטרים מכאן נהרגו לפחות ארבעה פלסטינים בעימותים עם צה"ל בחודש וחצי האחרון, מיידים אבנים ויורדים בטראסות בין מטעי הזיתים, מפנים את פצועיהם המתרבים באלונקות מאולתרות, נאבקים נגד הקמת המאחז.
חגית עופרן, ראש צוות המעקב אחרי ההתנחלויות ב"שלום עכשיו", קוראת לאביתר "נטל ביטחוני, הטרלה פוליטית", שנותן הוכחה ש"המתנחלים קובעים את מדיניות ישראל בשטחים". אחרי שהתבררה אתמול ההסכמה להותיר את מבני הקבע ולהקים במקום בסיס צבאי וליישב בו פלוגה; במקביל לייסד ישיבה עם שלוש משפחות שיישבו במקום, ואז לבצע סקר קרקעות שיאפשר יישוב קבע, כמה גורמים במערכת הביטחון נטו להסכים עם האבחנה של עופרן על שליטת המתנחלים במדיניות.
10 צפייה בגלריה
דניאלה וייס ויוסי דגן באביתר
דניאלה וייס ויוסי דגן באביתר
"שולחן הניצחון". כמו שיבה רומנטית למודל סבסטיה
(צילום: שאול גולן )
10 צפייה בגלריה
אביתר
אביתר
החגיגות במאחז
(צילום: שאול גולן )
10 צפייה בגלריה
אביתר
אביתר
(צילום: שאול גולן )
10 צפייה בגלריה
אביתר
אביתר
(צילום: שאול גולן )
10 צפייה בגלריה
אביתר
אביתר
(צילום: שאול גולן )
בנקודה הגבוהה ביותר של המאחז הציבו מגרש משחקים, ובכלל המקום עמוס – לבד מגרעין של עשרות משפחות, גם תלמידי ישיבה ונשים צעירות. מאז תחילת מאי תפח המאחז והתבסס, בחסות ממשלת נתניהו וההיתר שהעניקה בשתיקה, מותירה במתכוון את מוקש הנעל הזה לממשלה הבאה; או שתפנה, תכרות גט כריתות עם המתנחלים ותהיה צרובה באירוע אלים מסוג עמונה. או שתותיר, ותסתבך עם האמריקנים, הפלסטינים וכמובן השמאל בממשלה. "זה מה שאנחנו קוראים לו win-win”, העיר שר לשעבר בליכוד.
שעה לפני שהגענו הוציאו יושבי המאחז הודעה: המשפחות יתפנו מרצון, ותוך חצי שנה יהיה אפשר לקדם הקמת יישוב של ממש. זה רגע תקדימי, אמר לי בן קימון כשעמדנו מחוץ לבית המדרש. "לא ראינו דבר כזה הרבה שנים. הייתי פה בלילות בהתחלה, אחרי הרצח של יהודה גואטה ז"ל. אולי היה מבנה אחד ועשרים איש. אנחנו כמה שבועות אחרי, והם למעשה השיגו התחייבות לנקודת קבע. דבר מדהים".
10 צפייה בגלריה
אביתר
אביתר
תלמידי הישיבה באביתר. "יישוב מוכן, עם גרעין"
(צילום: שאול גולן )
10 צפייה בגלריה
אביתר
אביתר
(צילום: שאול גולן )
יש פה כמה עניינים יוצאי דופן: ראשית, נכונות המדינה - ובעיקר השר האחראי, שר הביטחון גנץ – להכשיר אירוע לחלוטין לא מורשה ולא חוקי, כזה שהיה מסתיים בעבר בפינוי מיידי. ככל שהימים חלפו, במאחז לא האמינו למזלם הטוב. לא רק שהמדינה לא פינתה, אלא כפי שאמר לנו אחד הגורמים המעורבים, היו "גילויי הבנה בדרג הממשלתי ובמנהל האזרחי, אפילו רצון טוב". במקביל, ובגלל מצרף של סיבות, אביתר הפך לעניין פופולרי ביהודה ושומרון, בגרעינים תורניים ובישיבות; רבים יכולים היו למשש את התפר הגס בין תקופת נתניהו ומה שיבוא אחריה, ואת האפשרות לנצל אותו לקביעת עובדה בשטח.
צבי סוכות, שעבר ליישוב עם רעייתו ובנותיו מיצהר, עוזרו של יוסי דגן, אמר לנו שעשרות אלפי בני אדם חלפו להערכתו במאחז, בביקור, או כשעשו בו שבת; משפחות התקשרו וניסו להירשם למגרש משל היה מדובר בהרחבה במושב בעמק חפר. "זה לא מאחז", אומר בן קימון. "זה פרויקט. מה שראינו בשנים האחרונות זה בעיקר חוות חקלאיות. שמים משפחה וקצת אבטחה ותופסים הרבה שטח. פה הם הלכו על יישוב מוכן, עם גרעין, עם לפתוח גן ילדים וכל הסיפור". זה נשמע כמו מין שיבה רומנטית למודל סבסטיה.
סבסטיה עם מכונות ברד, כמובן.

"הפלסטינים קולטים שזה אירוע משנה מציאות"

מי שהעלתה את המילה סבסטיה היא דניאלה וייס. במסיבת העיתונאים רוב הדוברים ניסו להסתיר את תדהמתם מהצלחתם מול הממשלה, כאילו היו זוכים בלוטו שלא רוצים לנפנף בכרטיס. הם איזנו את ההישג עם הפינוי, וסיפרו על הדיון "הקשה" בלילה בין המשפחות אם להסכים להתפנות. הדיון היה אכן חריף. בכיכר הקטנה במרכז אביתר ראיתי נערה צועקת על חברתה "איפה העקרונות שלך?!" והשנייה משיבה לה "על איזה עקרונות ויתרת? תקום פה ישיבה! מה את רוצה? עוד מכות ואלימות? לציבור נמאס לראות פינויים".
מנהיגי האירוע, למודי האכזבות והפינויים, פשוט לא האמינו למזלם הטוב. "מי מילל ומי פילל שדווקא הממשלה הזו, שנשפכו עליה כל כך הרבה דברי ביקורת", אמרה דניאלה וייס, "תמצא את הדרך האצילית והמרוממת לשוחח איתנו, מתוך הערכה לחלוצי הארץ". ספק אם וייס השתמשה במילה "אצילית" כדי לתאר איזושהי ממשלה אחרת, אולי מאז ממשלת בגין שהקימה "הרבה אלוני מורה". אשת הקשר של וייס היא איילת שקד, שתפקדה כמתווכת לדברי אנשי המאחז מול משרד הביטחון (ומן הסתם ראש הממשלה בנט).
10 צפייה בגלריה
דניאלה וייס ויוסי דגן באביתר
דניאלה וייס ויוסי דגן באביתר
וייס. ההפגנות יירגעו
(צילום: שאול גולן )
ישבנו בלשכה המאולתרת של יוסי דגן. וייס סילקה בנימוס את הצעירים שהתנחלו שם, מנצלים דקות קרירות במזגן. התנועה שהקימה עם הרב משה לוינגר, "נחלה", רחוקה מהמיינסטרים של ההתיישבות, נטולת אמצעים לעומת "אמנה" הגדולה והמבוססת וגופים אחרים. רוב מה שניסו להקים פונה מיידית. הדוגמה האחרונה היא מאחז עם השם האקזוטי למדי "מעלות חלחול", בין גוש עציון לקריית ארבע. במקרה של אביתר הייתה התעוררות, אמר יו"ר נחלה שישב לידה, צבי שרבף, נכדו של הרב לוינגר. גם בעידן נתניהו הייתה בעצם סוג של הקפאה, הם אמרו, ולכן האנרגיות גבוהות עכשיו. שאלתי אם זה מעיד על חולשת הממשלה, נכונותה להתפשר. זה לא הוגן כלפי הממשלה, השיב שרבף, הרי זה היה כמה שבועות ביבי, כמה שבועות בנט. זה מאחז פריטטי.
הזכרתי לווייס את הפעם הראשונה שנפגשנו. זה היה לפני למעלה מעשרים שנים, באחת מהנסיגות לפי הסכמי וואי, אז הועברו שטחים משטח סי (בשליטה ישראלית מוחלטת) לשטחי בי (בשליטה אזרחית של הרש"פ). וייס התנגדה לנסיגה, כמובן, ולכן הודיעה שתתבצר ותסתתר בשטח – הלא מיושב – כדי למנוע פינוי. ככתב שטחים, יצאתי לחפש אחריה אי שם בנחל תאנים. לבסוף מצאתי אותה. מסביב ביצעו פלסטינים את המסיק. הם הביטו בה ובקבוצה הקטנה בשתיקה. כתבי שטחים בגל"צ הסתובבו באותה עת חמושים; "טוב, אתה חייל", אמר לי אחד ממלוויה, "עכשיו תאבטח אותנו".
10 צפייה בגלריה
אביתר
אביתר
(צילום: שאול גולן )
וייס שבה על סיסמתו של הרב לוינגר – גוש אמונים לא מכופף ממשלות, אלא "מרומם אותן". שאלתי אם צפויות עוד התרוממויות כאלה בעתיד, כי לא בטוח שהממשלה תשרוד את זה. הצחוק פשה בחדר.
ומה בקשר לביתא, שאלנו אלישע ואנוכי. היו שם הרוגים. זו נקודת חיכוך; יקימו עכשיו בסיס פה.
וייס הזכירה שראש הממשלה הפלסטיני כבר ביקר בכפר, בגלל הקמת אביתר. "אומות העולם מבינות את נקודות החולשה והעוצמה של עם ישראל. הפלסטינים קולטים שזה אירוע משנה מציאות", היא אמרה. התעקשתי על מה יהיה עם ההפגנות והמאבק למטה. הם יירגעו, היא השיבה.