38

לשון הרע מדבר אלינו, והוא חזק יותר מכל קמפיין

רכילות עשויה להיות הנחמה והנשק של קבוצות מוחלשות, כמו במקרה של מרים ואהרן – ובמקרים אחרים אמירת לשון הרע היא ממש בגדר מצווה. זו דוגמה מצוינת למקומות שבהם חינוך וגינוי חברתי לא מביאים הישגים. במקום לדכא את האנשים שעוסקים ברכילות, מוטב למגר את המצוקות האמיתיות שבתוכן היא פורחת

פרופ' רוחמה וייס | פורסם:10/06/2022

יום הולדת לרכילות

מזל טוב: השבת, בזמן שנקרא בבתי הכנסת את פרשת "בהעלותך", נזכה לבשורת ההולדת של פעילות אנושית פופולרית, עשירה ועמוסה רגשות אשם – הרכילות.
<< הכול על העולם היהודי – בדף הפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>

מה בדיוק קרה שם?

"וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח. וַיֹּאמְרוּ הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר ה' הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר וַיִּשְׁמַע ה'".
כשמדובר ברכילות, המטען הרגשי חשוב יותר מהמידע. שני האחים הגדולים מגדירים את קשר הנישואים של אחיהם הקטן בצורה סטיגמתית ופוגענית, ועם זאת גם לא ברורה: "האישה הכושית אשר לקח".
החוויה הרגשית של מרים ואהרן זועקת: יש להם משהו חשוב ושיפוטי לומר, אבל אנחנו לא נבין מהו ויש חשש שלא נאמין לסיפור שלהם, לכן המספר מבהיר שהטענה עצמה נכונה – "כי אישה כושית לקח".
מאוספי הספרייה הלאומיתמשה רבנו עם לוחות הברית, מתוך הגדה של פסח מדרמשטט עם ציורים של יוסף בן דוד, 1733. אין סיכוי שאדם שקיבל כוח ושליטה יוותר עליהם מיוזמתו (מאוספי הספרייה הלאומית)
החלק השני של טענות האחים עסוק בקנאה ובאפליה: "הרק במשה דיבר ה'?" אבל גם אלה לא מפורשים. האם האחים מכוונים לאירוע מסוים, או לעצם המעמד הגבוה של האח הקטן?

אם פגעתי בך אני מתנצל?

סיפור הרכילות שלנו נפתח במילים: "ותדבר מרים ואהרן". במשפט הפתיחה משרטט המספר את פתח המילוט; אולי אהרן ריכל ואולי לא, אולי זו הייתה רק מרים. אהרן, כמו אהרן, ישתמש בגלגל ההצלה – ומרים תישא באחריות ותחטוף את העונש: "וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל מִרְיָם וְהִנֵּה מְצֹרָעַת". תחושות האשמה של אהרן לא מאפשרות לו להסיר את המבט מהגוף המצורע של אחותו, אבל כמי שמעולם לא הוציא את הארנק מהכיס (אפילו על חטא העגל הוא לא שילם), הוא לא יחלוק איתה את העונש. מרים מצורעת, והוא? מתנצל על מה שהוא לא באמת מודה שעשה. משה קצב לא המציא את סגנון ההתנצלות המתחמקת מאחריות, בנוסח "אם מישהי חשה שנפגעה ממני אני מתנצל בפניה". אהרן היה שם קודם.

אל תתנצל

לאחרונה פגשתי טקסט נפלא שכתבה הדס פסטר-בכר. בדבריה היא מאירה מנקודת מבטה של מרים, על הרגע הדרמטי שבו אהרן מנסה לחלץ את עצמו מצער הצרעת: "אהרן, הרך שלי, היה חיוור כמעט כמו הצרעת שהתגלתה בי. והוא התחנן אל משה, התנצל, לקח אחריות על החטא. 'בבקשה', התחנן, 'בבקשה לא!'. ואני, לא רציתי שיתנצל. באמת לא חשבתי שזה עניין של חטא והכאה עליו. כן, יש אמת שלא רוצים לשמוע. אולי עוד לא יכולים להכיל אותה. משה, אגב, היה בשל לשמוע. אבל אלוהים – הוא כעס. ואי-אפשר היה לא לתת להצגת התכלית של הזעם להשתולל. עמדתי זקופה. בלי לשים לב הסנטר של הזדקר קדימה. הַכֵּה בִּי! על רעיונות ההנהגה השוויונית, אני לא אוותר! יש מחיר? אשלם אותו! אלוהים כועס? גם אני!"
אלוהים, הפטריארך העליון, כועס ומעניש; משה, השני בהיררכיה, מפגין חוסר אונים; אהרן, הגבר שהובס בידי אחיו הצעיר, מתחנן ומעמיד פני מתחרט – והאישה מישירה מבט, שותקת ונושאת לבדה בעונש.
הדס צודקת, מרים למדה להיאבק. הרי היא סיכנה את חייה כשהצילה את משה. היא לא פוחדת ממאבקים או מהאמת. היא הייתה מעדיפה לא להישאר לבד, אבל זו לא אופציה. הגברים מיהרו לחפות על "אחד משלנו" ושוב, כמו בימים העצובים של ההמתנה על גדות הנילוס, מרים עומדת לבד.

שיעור ראשון ברכילות

זכרי שרוב האנשים אוהבים לשמוע רכילות אבל לא אוהבים לקחת אחריות. אל תשגרי לעולם סיפורים אם אין לך אומץ או כוח לעמוד מאחוריהם. אבל אם הסיפורים חשובים וצורך השעה הוא להפיץ אותם – חפשי בין חברותייך את זו שתעמוד לצידך כשמתקפת הצרעת תתחיל.
מתוך אתר העמותהסטיקרים עם הכיתוב "לשון הרע, לא מדבר אלַי" (מתוך אתר העמותה)

לא תמיד יחצנות עוזרת

בקניון ממילא שבירושלים מוצגת בימים אלה תערוכה מפוארת של פורטרטים ופסלים הנושאים את הכיתוב המוכר: "לשון הרע, לא מדבר אלַי".
רכילות היא דוגמה מצוינת למקומות שבהם חינוך וגינוי חברתי לא מביאים הישגים. אפשר להקדיש קורסים בבתי הספר לשיווק לסיבות כישלון מסעות יחסי הציבור נגד הרכילות. לספרים, להרצאות, לאינדוקטרינציה בבתי הספר ולמשאבים המושקעים בפרסומות "לשון הרע, לא מדבר אלַי" אין תוצאות במציאות, ובכל זאת ה"מפרסמים" לא מתייאשים, ודור אחרי דור הם מתאמצים לשווק מוצר שהציבור מסרב לרכוש.

מי מרכל/ת יותר?

כנגד שלושה רכלניות ורכלנים דיברה התורה (ואגב, אין הבדל מגדרי בנושא זה).
מניע אחד לרכילות נלמד מסיפורם של אהרן ומרים. מדובר ברכילות של אלו שמעמדם נעשק על ידי בעלי הכוח ואין להם דרך לתקן את העוול. מרים ואהרן עדיין בעלי מעמד מכובד, ועם זאת הם מדגימים כאב אוניברסלי, כאבם של מי שהודרו מנחלתם וממוקדי הכוח. אין למרים ולאהרן בפני מי לקבול. אלוהים? הוא זה שבחר במשה על פניהם. משה? אין סיכוי שאדם שקיבל כוח ושליטה יוותר עליהם מיוזמתו.
פסוקים ספורים בלבד עברו מאז שאלוהים שרף את העם המתלונן והמתאווה, ואלדד ומידד שהתנבאו בתוך המחנה כמעט נענשו בכליאה. למי יהיה אומץ לקרוא תיגר על מנהיגותו של משה?
הסוג הראשון של הרכילות הוא הנחמה והנשק של קבוצות מוחלשות. יש סיכוי שהרכילות תוביל למרי במחנה ולשינוי מוקדי הכוח לטובת המרכלים, אבל רוב הסיכויים שזה לא יקרה. אם המהפכה לא תגיע, יסתפקו הרכלנים בנחמת העניים של זריעת הספק ומתן ביטוי לכאב ולתסכול.

מנהיגות מוחלשת

סוג שני של רכילות מתבצע על ידי מנהיגות מוגבלת או מוחלשת. לקים ג'ונג און, המנהיג העליון של קוריאה הצפונית, אין צורך בהפצת שמועות. הוא לא זקוק לתירוצים כדי לחסל יריבות ויריבים. מותר לו להרוג את מי שבא לו. מנהיגים חלשים יותר, כאלה שלא חיים בדיקטטורות קיצוניות ועל כן כוחם מוגבל, צריכים להפיץ שמועות כדי לחסל יריבים פוליטיים: כך קיבלנו את "האמא הערבייה" של פרס, את "אהוד ברח" או את מאגר הבדיחות על דוד לוי.
צילום: אפי שרירדוד לוי. היה קורבן לרכילות מהסוג השני (צילום: אפי שריר)

רכילות היא באמת דבר מצער

רכילות מצערת לא רק מפני שקל להפיץ אותה וקשה להביס אותה. רכילות מצערת בעיקר כי היא דרך לא בריאה להתמודד עם כאבים, עם תחושות של החמצה וכישלון. מרים ואהרן אולי צדקו, אבל הרכילות לא קידמה אותם לשום מקום. חברה רכלנית משקפת תרבות קהילתית פצועה ופוצעת. תרבות של פירמידה, של מיעוט שרוכב על הגב הפצוע של הרוב בלי שתהיה לרוב אפשרות לשנות את המצב. במקום לבזבז כספים על סטיקרים ותערוכות, כדאי לחבורת "לשון הרע, לא מדבר אלַי" לברר אחת ולתמיד מהן המצוקות האמיתיות שבתוכן פורחת תרבות "לשון הרע", ולמגר אותן במקום לדכא את הרכלניות והרכלנים.

רכילות שהיא מצווה

לאחר ההתאבדויות המתוקשרות של יהודה משי זהב וחיים ולדר, מיהרו רבנים ועסקנים לתקוף את המתלוננות והמתלוננים בטענה שהם הפיצו "לשון הרע", ולכן הן, הקורבנות, אשמות בהתאבדותם של "צדיקים" אלה. המהירות שבה נשלפו מהמגירות התרבותיות הסיסמאות המוכרות של "לשון הרע" ו"רכילות" מעידה על מגמה מרכזית, ועם זאת סמויה, של המלחמה ב"לשון הרע". ונחשו מה? גם בעניין זה המגמה היא שמירה על מנגנוני השליטה והכוח הקהילתיים.
צילום: מאיר סלם, דנה קופלחיים ולדר ויהודה משי זהב. סיסמאות על "לשון הרע" והאשמת הקורבנות, במטרה לשמור על מנגנוני השליטה והכוח הקהילתיים (צילום: מאיר סלם, דנה קופל)

המהפכה המנומסת ביותר

השבוע נוספו עוד שמות לרשימה הארוכה של נשים שנרצחו ממניעים פטריארכליים. נשים אלה, כמו אחיותיהן ברשימה, והאחיות הרבות הנוספות שסובלות מאלימות ביתית, חייבות להוציא את הסיפורים שלהן – ואין להן אפשרות לעשות זאת בדרך שתזכה לאישור הממסד הפטריארכלי.
המהפכה הפמיניסטית היא המהפכה המנומסת והאחראית ביותר שידעה האנושות. אנחנו, הפמיניסטיות, מנהלות אותה בלי הגדרות סטראוטיפיות של "אויבים" ובלי לשפוך דם (חוץ מדם הנשים המדוכאות). המאבק מתנהל בתוך הבתים, וברור לנו שאנחנו רוצות להכריע אותו בדרכי שלום.
דווקא משום כך, פרסום החטאים ברבים הוא הדרך שלנו לשבור את מעגל האימה והאלימות ולהשיג חירות לכול. אנחנו חייבות להפיץ סיפורים ברבים. סיפורים בדוקים ואחראיים, ועדיין סיפורים שיוגדרו בידי בעלי הכוח כ"לשון הרע" או "רכילות זולה". אנחנו צריכות לעמוד על דעתנו ולהבהיר שמכיוון שבעלי הכוח מונעים מאיתנו אפשרות להשתמש במשאבים הקהילתיים של מנגנוני ה"צדק" וה"ביטחון", אנחנו נפתח מנגנונים חלופיים. אנחנו נוציא את הסיפורים, אנחנו נתריע ואנחנו נעביר את הבושה צד. וכדרכנו, נשתדל לעשות זאת באחריות ובזהירות.

ובבית המדרש של הטוקבקים

בתגובות על הטור הקודם כתבה אחת החברות: "רוחמה מקומה במטבח, שם כישרונה יבוא לידי ביטוי. כתיבה לא מתאים".
תמונה כללית
רוחמה וייסצילום: דבי קופר Debbi Cooper Photographer
יקרה, כמה עניינים מצערים אותי בדברייך הקצרים. האחד הוא שאת לא מגבה את המלצותייך בראיות – לא בעניין המטבח ולא בעניין פירושיי לתורה. הדבר המצער השני הוא שאת חושבת שהעולם מתחלק בצורה קוטבית – או מטבח או למדנות. אבל אני רוצה גם וגם. אין לך מושג כמה אני אוהבת לבשל, ובאותה מידה בערך אני אוהבת לכתוב ולפרש את המקורות שלנו.
כישרון והצלחה? אני לא חושבת שהם מדידים, ולא בטוחה שהם רלוונטיים. בואי נעשה מה שאנחנו אוהבות ונפסיק לחשוב על העיסוקים שלנו במושגים התחרותיים המקובלים.
שבת שלום!
לכתבה זו 38 תגובות
הוספת תגובה
38

תגובות

close-fullscreen-comment
הוספת תגובה
27.

רוחמה דברייך נוקבים ומאירים , לא פלא שלהקת הפטריארכלים המתחזים להיות שומרי תורה ומצוות מתגולגלים עליך בק"נ טעמי סרק , הם מ פ ח ד י ם מפנייך

26.

25.

מי יחקור את החוקרים?

24.

23.

המציאות מלמדת שהרפורמים בזים ליהדות וליהודים מאז ועד היום. גם באופי הדיבור המתנשא וגם בפעולות הפרובוקטיביות בשטח. גם ה''ליברל'' הכי אדוק מבין שבר מצווה לכלבים לא קשורה ליהדות, ורק מראה על שוטות ובורות. לגבי ציבור תומכיהם הנלהב שכנראה ברובו חילוני - מדובר בכאלה שלא פתחו תורה מימיהם והקשר שלהם ליהדות הוא ע''י קיום טקסים יהודיים בשיטת העתק-הדבק ללא הבנה אפילו של המילים שהם מוציאים מהפה. הם מהווים קרקע פורה לשטיפת המוח של הרפורמים. אף אחד שלמד יהדות לא באמת מתייחס ברצינות לדברי ההבל של הרפורמים. הכלבים נובחים והשיירה עוברת...

22.

לא לקח דקות ספורות והעובד הכניס תגובות בנות עשרות שנים . אין התקדמות מחשבתית. יש רק פחד ושנאה ואלימות מילולית המראה על מסכנות ופחד ויראה מחכמת נשים.

21.

לא הצלחתי להבין מה רוצה הכותבת מאהרון. אכן מגיע צל"ש למרים ( וגם לאם יוכבד ) עך כך שבעיצומם של הגזרות הביאו ילד לעולם ושמרו עליו מכל משמר אבל למה למה להמעיט מערכו של אהרון הצנוע ורודף השלום ? ראשית,הוא הרי ביקש והתנצל גם בשם מרים ועפ"י המקרא הוא ביקש גם בשבילה "אל נא תשת עלינו חטאת אשר נואלנו ואשר חטאנו ". שנית,קראנו בפרשת שמיני שהוא איבד את שני בניו לנגד עיניו ( נדב ואביהו ),ספג נזיפה ממשה וקיבל את זה בהכנעה. " ויידום אהרון ",כך ציין הכתוב.האם רק מעשיה של אישה עזת פנים ראויים לציון אבל גבר צנוע וותרן ,ומאמין בכל ליבו באלהים, לא מתאים לה לכותבת ?

20.

גבריות רעילה, מסגביר, אינסיל, מיזוגן, שונא נשים, גבר מטבעו אלים ואנס, manspreading ככה זה ש אין מודעות עצמית!!!

19.

למסגרות, שנועדו להעמקת למידה בילבד כהכנה להבנוה אונרברסלית, האם נכון לעשות כך ? כי התורה ספר לימוד, והמצוות לעשיה.

18.

לא להאמין שמישהו קונה את סיפורי המעשיות שלהם. מי שמאמין להם בטוח לא קרא פרק בתורה מימיו. לא רוצה להעליב את הרפורמים על כל ההשקעה במאמרים, אבל די מצחיק לקבל הרצאה ביהדות מכאלה שעושים בר מצווה לכלבים, מתחתנים עם גויים. לא נורא, תמשיכו להצחיק ולהיות החלילן מהמלין של הבורים.

17.

תנועה ליברלית שהוקמה בתחילת המאה ה-19 ועתידה מאוחר יותר להיקרא התנועה הרפורמית, משכה ידיה מהאמונה בביאת המשיח ובשיבה לציון. השיבה לירושלים ולציון הושמטה מנוסחי התפילה הרפורמים. 'אני מתפלל… למען מלכי, למען אזרחי מדינתי, למען עצמי ומשפחתי, אך לא למען השיבה לירושלים', קבע בשלוות נפש דוד פרידלנדר, ממייסדי התנועה הרפורמית. במצב זה, לא מפתיע לגלות את עוצמת ההתנגדות של התנועה הרפורמית לציונות. כך קרה שבזמן שחיים וייצמן פעל ללא לאות כדי להשיג את הצהרת בלפור, הפעיל מנהיג התנועה הרפורמית בבריטניה, קלוד מונטיפיורי, את כל כוחותיו כדי למנוע אותה. לא מן הנמנע שהיה לו חלק בהתנגדותו העזה של אדווין מונטגיו, השר לענייני הודו באותה עת, ואחיה של ליליאן מונטגיו, ממנהיגותיה הבולטות של התנועה הרפורמית בבריטניה, להצהרת בלפור. התנגדות שמיזערה את היקף ההצהרה וכמעט ומנעה את פרסומה. מעניין שהרפורמים מעולם לא לקחו אחריות ופרסמו התנצלות ובקשת סליחה מעם ישראל. חבל שאנשים מעדיפים לחיות בבורות במקום ללמוד קצת היסטוריה.

16.

למה אין מוסדות חינוך רפורמיים כדי שכולנו נלמד מה''חוכמה'' הרפורמית?למה אין מנהיגים רפורמים שיצעידו את כולנו לעתיד ''טוב יותר'' ו''חכם יותר''?למה אין ''ישיבות'' רפורמיות כדי להתעמק בהיסטוריה הרפורמית ובדעות המרתקות, ובכלל, בגאוניות הרפורמית?למה אין ספרים רפורמים או אפילו ספר אחד, לקרוא ולהחכים מהם, לדעת מאיפה באנו, מהי תכלית החיים, וכו'?ולמה אחרי כל הפרובוקציות בכותל ''בשם המהפכה והקידמה'', ואחרי שקיבלו שטח כדי ''להתפלל'', הם בכלל לא נמצאים שם, והשטח בשימוש ע''י יהודים?אז למה? פשוט!כי כל הכת הרפורמית היא בלוף אחד גדול!

comment-2-comment

כפי הנראה היהודי הרפורמי הראשון

15.

נראה שהכותבת משתמשת בפסוקים מהמקרא לצורך קידום המאבק הפמיניסטי. לצערנו, המאבק החשוב הפך למאבק במין הגברי, בפגיעה בגברים באשר הם, במתכוון או שלא במתכוון. המאבק הזה בעצם פוגע ברעיון החשוב של השיוויון בין המינים ואינו תורם דבר למעמד של הנשים- הוא רק יוצר אנטגוניזם שסופו מי ישורנו- אבל כנראה יפגע בנשים עצמן- וחבל. אין מקום למאבק כזה ויש צורך דווקא לשיתןף פעולה ולהדברות ולא למאבק, שבסופו של דבר יפגע קודם כל בנשים עצמן. רכילות אינה קשורה למגדר ואין היא רק שלילית וחשיפת אמת נמצאת גם ברכילות- לפעמים.

comment-2-comment

דוגמא- ההוא בעל עבר פלילי ויש לו עבר של אלימות במשפחה- תתרחקי ממנו. אשת המנהיג סובלת מהפרעות נפשיות ויש לה השפעה רעה על בעלה המנהיג- לא כדאי להצביע לו. אגב, כל אדם בר דעת מבין ששמעון פרס עלה מפולין כנער ולא ייתכן שהייתה לו אימא ערביה- כל אדם בר דעת יודע לסנן- מה הגיוני ומה חסר הגיון לחלוטין. כל אדם בר דעת יודע מתי להאמין ומתי להתעלם מחרושת שמועות- בהסתכלות על העובדות. רכילות על האישה הזו שהתנהגותה הרעה ידועה ועל המועמד לדעת להיזהר מפניה- זו עוד דוגמא לרכילות חיובית. יש גם טוב ברכילות וזו דוגמא שאין קשר בינה לבין מגדר או מאבק בין המינים.

13.

12.

11.

שבוע נגד היהדות.

10.

כמעט שכחתי לכתוב תגובה השבוע!

9.

מילים כדורבנות. רכילות היא כינוי גנאי שנעשה בו שימוש בידי הממסד כדי לדכא קולות שלא מתאימים להם. לצערנו זה לא תיאוריה שלומדים בבית ספר בשיעור על החפץ חיים, אלא משהו שחוזר שוב ושוב בנרטיבים של השתקות נגד מתלוננים ומתלוננות על הטרדות מיניות. זכור לי בכאב מיוחד הסיפור על קבוצת הנערים האמיצה מנתיב מאיר, שהתלוננה על קופולוביץ החלאה שפגע מינית בתלמידיו, ורב בכיר בציונית הדתית נזף בהם שזה לשון הרע. דמי הנפגעים על ידיו, גם אם כוונתו היתה טובה.

comment-2-comment

8.

מסכנה

7.

בחיית העורכים לפחות תשנו את השם של המדור

comment-2-comment

6.

לא תלך רכיל בעמך, היא נגזרת של עדות שקר. אבל כאן ההבדל המהותי. יש הבדל ענק בין לא לרכל ולא לשקר מאשר לאמר את האמת בפרהסיה או בחדרי חדרים. לאחרון אין איסור, והוא לא בדין עדות שקר או רכילות.

comment-2-comment

comment-2-comment

אם יש פרשנות כזאת שאסור להגיד לשון הרע אפילו על אמת, אז דחוף את הפרשנות הזאת אתה יודע לאן. מי שעשה את הרע זה מי שמדברים עליו, בהנחה שזה באמת מה שקרה ולא שקר, אם לא ידברו אז החברה לא תדע ואנשים ימשיכו לעשות עוד ועוד רע. אבל אני לא מצפה יותר מידי גם ככה מפרשנויות של חמורים.

5.

משה, אהרן ומרים שלושת מנהיגי עם ישראל במדבר. שלושתם זכו אמנם לגדולה, אבל גם שילמו מחיר יקר עבורה. בניו של משה לא היו מנהיגים. אהרן איבד שניים מבניו. ומרים איבדה את בנה במעשה העגל. האם הכותבת סבורה, שהצדק שלה מכריע את הצדק האלוהי?

4.

3.

כל בר-דעת מבין שמי שאין לו השכלה וניסיון מעשי בתחום מסויים, לא יכול לפרסם מאמרים בנושא ולהעביר הרצאות, כל שכן כשהוא עושה בדיוק את ההפך. קחו לדוגמה אישה שמצהירה על עצמה כטבעונית וחברה באגודה ל''טבעונות מתקדמת'' שגם נותנת הרצאות. אבל כשבוחנים את אורח חייה, מגלים שהיא אוכלת להנאתה סטייקים, פרגיות, ונקניקיות. וכששואלים אותה למה? אז היא אומרת שהיא ''טבעונית מתקדמת'' ואצלם זה מותר. בנוסף היא קובעת שאותם טבעונים מקוריים הם כבר לא טבעונים והם צריכים להתקדם כמוה. אלה שמגיבים לרפורמים בהערצה, פשוט השתכנעו בקלות לתירוץ של הטבעונית שפשוט ''מותר'' לה לאכול בשר והיא עדיין נשארת טבעונית. כל השאר מבינים שמדובר בבלוף פשוט, שאחריו אין סיכוי להאמין לעוד מילה שיוצאת ל''טבעונית'' מהפה.

comment-2-comment

ישנם פה פרשנויות מעניינות שצריך לתת עליהם את הדת. באותה מידה גם אם נוצרי היה מנתח את הפרשה הייתי מקשיב ואולי למד, בוא פתוח עם ביקורת עצמית. על תתקע במדרגה שלך צדיק.

comment-2-comment

לא הכומר ולא הכופרת תלמד אותנו תורה אפילו לא פרשנות , כי היא לבטח מטעה ומעוותת

comment-2-comment

2.

הרפורמים, שחיים כל חייהם בבלוף, לא מפנימים שהם זרם מחוץ ליהדות כמו נצרות, איסלאם, בודהיזם ושאר ירקות. האובססיה הרפורמית ליהדות מתחילה רק בעת האחרונה. הרי מרגע הקמתם הם התכחשו ליהדות, סירבו להמשיך את המסורת היהודית ולא ראו בהקמת מדינת ישראל דבר ריאלי ומציאותי. לכן גם אין בדפי ההיסטוריה קשר בין הרפורמים להקמת המדינה. השינוי בתפיסה הרפורמית מתחיל כהכרה בטעות הקריטית שהם עשו בעזיבת היהדות, וכיום הם מנסים ''לסובב את הגלגל'' ולטעון שהם יהודים ''מתקדמים''. ממש כמו פעם כשהם החליטו להפוך את היהדות ל''סניף'' של הנצרות, היום הם מנסים לעבוד על כולנו ולדרוש הכרה בהם כ''זרם בתוך היהדות''. לא תודה. תמשיכו לחיות בבלוף

comment-2-comment

תבדוק בבקשה כמה זמן קיימת התנועה הרפורמית וכמה זמן כי אם את התנועה האורתודוקסית אולי תגלה שהם קיימות בדיוק מספר שנים זהה אז אל תכניס ואל תוציא שום תנועה מחוץ או לתוך המחנה

comment-2-comment

התנועה הרפורמית והתנועה האורתודוקסית קיימות מספר שנים זה תבדוק את זה בבקשה אז אל תכניס ואל תוציא אף קבוצה מהמחנה

1.

comment-2-comment

לכל התגובות
0
מצב לילה
מצב לילה