צפו: המונה טועם מצא שווארמה מדהימה באור יהודה
(צילום: אסף חן)
מאות פעמים חלפתי על פני רחוב יחזקאל קזז באור יהודה בשנים האחרונות. זכרתי שיש שם כמה מסעדות שממוקמות אחת אחרי השנייה בחלק מסוים של הרחוב, והחלטתי לבדוק אם יש שם גם שווארמה, כי באותו רגע התחשק לי רק שווארמה.
מכירים את התחושה הזאת שפתאום יש לכם חשק גדול למשהו ספציפי ושום דבר לא יוכל להרגיע לכם את הרעב עד שלא תאכלו את אותו מאכל שאתם מפנטזים עליו? אז ככה בדיוק הרגשתי - עד שלא אטרוף מנה שווארמה גדולה ומשובחת - לא אירגע.
עכשיו בינינו, מי לא אכל מתישהו עקיצה בדוכן שווארמה? יש שווארמיות שבונות על לקוחות מזדמנים, כאלה שהבעלים שלהן בנו וילות על חשבון הלקוחות שעקצו. אין אחד בארץ שלא מכיר על בשרו את ההרגשה הזאת אחרי שאתה לוקח ביס מהפיתה וישר בא לך לזרוק אותה לפח. ואם לא זרקת אז אתה אוכל כי אין ברירה, אבל אז כואב לך שבכלל אכלת את זה, ואתה מסתובב חצי יום עם טעם רע בפה.
בדרך כלל, אחרי אירוע כזה, אתה מתקשר לחבר קרוב לספר לו איך עקצו אותך, כי אנחנו הבנים אוהבים לדבר על אוכל - והרבה, ואנחנו נוהגים גם להזהיר אחד את השני ממקומות קמצניים במיוחד.
לגריל טיים באור יהודה הגעתי ממש במקרה, ולמען הסר ספק ובשביל שאהיה בטוח לגמרי, אכלתי שם פעמיים. הרגשתי שאני חייב לרדת על פיתה שלמה בשביל להבין את המקום עד הסוף. אני לא לוקח סיכונים עם שווארמה.
גם הגודל קובע
בפעם הראשונה שאכלתי שם זה היה לקראת סוף הערב, המקום היה הומה אדם, רוב הנוכחים היו מקומיים שקטים שנהנים משירות לעניין, בלי הרבה דיבורים. נותני השירות אחרי הדלפק מיד זיהו שאני לא מקומי, ושאלו שאלות. אני ביקשתי חצי מנה והבחור מאחורי הדלפק הציע לי לקחת מנה כי אחרת זה ייגמר בפעמיים חצי מנה.
אהבתי את האיום, והבנתי שביטחון עצמי לא חסר לבחור וגם שטוב לו עם הסחורה שלו. לרגע חששתי שאקבל שריטה של שווארמה, כדברי הקומיקאי יעקב כהן הגדול: כשהמנה כל כך קטנה, זה נראה כמו שריטה קטנה. מכירים את זה שמחכים לכם מאחורי הדלפק עם סכין וחוצים כיסונצ'יק קטן בפיתה קטנה? אז קודם כול חשוב שמי שמוכר מנה כל כך קטנה שיקרא לבדיחה בשמה האמיתי ולא ישתמש במילה "פיתה".
למשל, יש מקום ברמת גן שמוכר כיסונצ'יק בצורת מלבן לפראיירים רעבים. שם, את אותו החצי מנסים למלא במעט שווארמה, ומי שלא חווה את הבדיחה הזאת, לא ראה בחייו מראה כל כך עצוב: הלקוח עומד עם הכיסונצ'יק הקטן, מקלל את הרגע שבחר להיכנס למקום, ומנסה להסתיר את עצמו בתוך החצי הזה.
אבל כאן בגריל טיים זה לא ככה בכלל. כאן זה מתחיל עם פיתה של פלאפל שממלאים אותה בשווארמה ממש עד לקצה העליון, ובכלל לא מפריע לאף אחד שם שאתה נהנה מהכמות. החצי מנה של שווארמה שהזמנתי הייתה מפתיעה. קודם כל הבחור מאחורי הדלפק לקח את הפיתה הגדולה (גדולה יחסית לכל מה שנהוג אצלנו), וחתך אותה מעל לחצי שלה, ממש לקראת החלק העליון של הפיתה. ואז הוא לקח את החלק הגדול, שהיה הרבה יותר גדול מחצי, ואותו הוא ייעד לי.
אלה שעמדו מסביבי ראו דרך המסכה את החיוך הגדול שלי, אבל כבר מזמן הבנתי שאף אחד לא יוכל להבין את אושרו של גבר ישראלי רעב אל מול מנת שווארמה גדולה, אלא אם אתה גם גבר ישראלי רעב.
ביקשתי שישימו לי רק שווארמה בחצי הגדול של הפיתה היפה שלי. "עד למעלה בבקשה, בלי בושה", אמרתי לבחור מאחורי הדלפק. אתם מכירים את דעתי על חומוס - חומוס אוכלים רק עם חומוס, אבל כאן לאוהבי החומוס יש מספיק מקום גם לשכבה של חומוס בפיתה. אבל אני חושב שחומוס בפיתה זה ז'אנר מוזר, אז לקחתי את חצי המנה המלאה שלי, וזזתי הצידה לשולחנות המוגבהים בכניסה.
נגסתי נגיסה ראשונה וצמרמורת עינוגים ברורה חלפה לי בגוף. זה בדיוק מה שהופך את השווארמה למעולה. סיימתי את החצי, שבמקומות קמצניים בטוח נחשב בתור מנה, וחיכיתי להזדמנות נוספת להגיע לאכול כאן.
פעם שנייה - בינגו
וההזדמנות הזאת הגיעה אחרי שבוע. הייתה לי נסיעה לאזור והגעתי לגריל טיים במטרה ברורה: לראות את הגודל של הפיתה השלמה. אם בביקור הראשון שלי עוד התביישתי לבקש תוספות בצד (יש מקומות שממש לא זורמים אם אתה מבקש צ'יפס בצלוחית במקום בתוך הפיתה), אז הפעם הזמנתי לי מנה שווארמה, וביקשתי שיהיה בפיתה רק שווארמה עד לקצה. את התוספות רציתי לאכול בנפרד.
הבחור מאחורי הדלפק לקח פיתה של פלאפל ומילא אותה עד לקצה העליון שלה בשווארמה. אחר כך הוא שאל אותי אם אני רוצה קצת צ'יפס ולמה לא ביקשתי כלום בתוך הפיתה. אחר כך הוא הוסיף עוד קערה עם סלט כרוב, שלא יהיה לי ביס יבש, חס וחלילה, ועוד קערה לסלטים שנמצאים מעבר לזכוכית של הדלפק.
הוספתי לי פלפל שיפקה אחד והמון סלט ירקות עם עמבה צהובה, השארתי את המנה שלי על המתקן מעל הדלפק והבטחתי לחזור אליה מהר. בינתיים לקחתי את שלוש הקערות לשולחן, וחזרתי לקחת את המנה לצילום. זה היה הרגע שהאנשים בתור הסתכלו עליי קצת מוזר, אבל אני האמנתי שיהיה בסדר, יעבור להם.
השווארמה כאן בגריל טיים היא שווארמה הודו מעולה, מתובלת היטב ולא מלוחה בכלל. יש מקרים שבהם השווארמה מלוחה מדי אולי בשביל שתשכנע את עצמך שאתה צמא לקולה, בעוד שבכלל לא בא לך לשתות קולה. הטעם של הבשר שמתגלה דרך שומן הכבש - נפלא, ואין לו את טעם הלוואי שלעתים יש לשומן של השווארמה.
השווארמה הזאת היא בדיוק מה שאני רוצה לאכול בכל פעם שמתחשק לי שווארמה, ועכשיו אחרי שגיליתי את זאת, אני לא אצטרך לתרץ לעצמי יותר מדי תירוצים בשביל להגיע לאור יהודה.
