ללא הבדל דת, גזע, מין וסוג
"מגילת העצמאות הבטיחה 'שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין'. השלב הבא הוא להבין שגם ללא סוג. זה לא משנה אם אתה אדם, פרה או תרנגולת. לאף אחד אין זכות לכלוא אותך כדי לאכול אותך או את החלב או הביצה שאתה מפיק". שלומית שרביט ברזילי בטור דעה שמבקש לשחרר אותנו לעצמאות מהתלות בתעשיית המזון מן החי
| פורסם:01/05/2022
אוטוטו נחגוג את יום העצמאות, חגיגה שרבים מאזרחי המדינה יבחרו לציין במפגש חברים במרפסת, גינה, פארק או אי תנועה, ונפנוף משותף של "על האש". החלטה טריוויאלית כמעט שמייצרת כמה רגעים של טעם טוב בפה, ומגיעה לאחר חיים שלמים של סבל וייסורים שעוברים אחרים כדי לספק את העונג הקצרצר הזה.
הסופר יצחק בשביס זינגר, נצר למשפחה שחלקה נספה בשואה, כתב ש"ביחס לבעלי חיים, כל בני האדם הם נאצים, וכל יום הוא טרבלינקה". השוואה שגורמת לרבים להרים גבה ולהיחרד ממנה, "תמיד אכלו בשר ויאכלו בשר, וכל השוואה כזאת היא זילות השואה", יאמרו בצקצוק תוך לעיסת נקניקייה.
אך שווה לתהות, האם ההשוואה הזאת כלכך מופרכת ומחרידה? זה נכון שאבותינו אכלו בשר, אבל תנאי המחייה ואיכות החיים של בעלי החיים הידרדרו למחוזות זוועה בעשרות השנים האחרונות. את הברית הבלתי כתובה בין בני האדם וחיות המשק "אתן תחיו את חייכן לצדנו, אנחנו נעניק לכן הגנה ומזון, וניקח מעט מהחלב, הביצים ובהמשך גם הבשר שלכן", החליפה תעשיית רשע חולה ונצלנית.
ניקח לדוגמה את חייהן של התרנגולות בתעשייה ייצור ה"עוף למאכל". אפילו בשם המכובס "עוף" מסתתרת ההנחה שמדובר בחיה בעלת כנפיים ויכולת תעופה. בפועל יצורים אומללים אלו בוקעים מהביצה ועוברים סלקציה סטייל בני ישראל במצרים: "כל הבן הילוד למגרסה, חי, השליכוהו, וכל הבת תחיון". גם כן חיים, בכלוב סוללה צפוף שבו אין אפשרות לפרוש כנף, כשהמקור נקטם ללא הרדמה לטובת חיים שלמים של הטלה. או לחלופין, פיטום של אפרוח בחומרים שונים שמייצרים מוטציה שבגיל 40 יום מגיעה לגודל שבטבע לעולם לא הייתה מגיעה.
ונעבור לרגע לתעשיית החלב, שם בני אדם לוקחים זרע משור ומחדירים את זרועם עם הזרע, עמוק לרחם הפרה כדי לגרום לה להרות. חשוב לזכור, פרה איננה מייצרת חלב סתם, כמו כל יונקת, את החלב היא מייצרת עבור התינוק (מלשון יונק) שלה ולשם כך היא צריכה להיות בהיריון. היריון של פרה, בדומה לאישה, נמשך תשעה חודשים, שבסופו, דקות מעטות לאחר הלידה, אחרי שהספיקה ללקק רק מעט את העגל או העגלה שנולדו ולפני ש"בזבזה" עליהם אפילו טיפה מהחלב שאנחנו כל כך אוהבים לשתות, הרפתנים לוקחים את העגל/ה שנולדו ומרחיקים אותם להתגורר לבד בכלוב קטן שבו האוכל שיקבלו יהיה תחליף חלב זול שלא מגיע עם חום ואהבה. שלא יהיה ספק - הפרדת האם מהעגל מתבצעת חרף התנגדותה של האם המודעת לגזל וצורחת מכאב ועצב במשך זמן רב.
לאחר שעטיניה המוגדלים בצורה חסרת פרופורציה והמשכשכים בצואה ושתן (בטבע אף יונק לא בוחר לחיות בתוך צרכיו) יפיקו פחות חלב, היא תוזרע שוב בכוח לטובת היריון נוסף שיסתיים עבורה ללא פרי בטן ממשי שתוכל, כמו בטבע, לפגוש, לגדל ולהיניק. לאחר כמה מחזורים כאלו, הכוללים דלקות עטין חוזרות ונשנות, היא תועבר לשחיטה. ההתעללות הממוסדת הזאת מבוצעת במילארדי (!) בעלי חיים ודנה אותם לחיים שלמים של סבל, ללא היכרות עם אפשרות חלופית.
ולמה בעצם ההשוואה הזאת בין סבל מובהק של בעלי חיים כלואים וסובלים לבני אדם היא כל כך בלתי אפשרית? ההנחה שלי היא בגלל הסוגנות. כן, יש כזה דבר. במאות האחרונות האנושות התמודדה עם מהפכות (שעדיין לא הושלמו) הקשורות לשוויון גזע ומגדר, אבל כולם - שחורים או לבנים, נשים או גברים, סטרייטים או להט"בים, הם בני אדם. המהפכה, שהלוואי שניצניה כבר כאן, היא המהפכה הסוגנית. זאת שאומרת שאת כולם ברא הטבע (או אלוהים, לפי השקפתכם) ולכולם זכות לחיות חיים ללא כליאה ושעבוד.
"בשונה מעבדים או נשים שהצליחו לאחר שנים של דיכוי וקושי להשמיע קול, לבעלי החיים אין אפשרות לצאת, להפגין ולהשמיע את זעקתם. צווחות הסבל, המראות הקשים, וריחות הזוועה מוסתרים עמוק במשקים שאינם נגישים לנו ומצג השווא, המאוייר תמיד, של פרות שמחות על עטיפות השוקולד והקוטג' רחוק שנות אור מהמציאות".
צפו בהפגנה של פעילים למען זכויות בעלי חיים שהתקיימה בשבוע שעבר בחיפה:
ליאור שחר במיצג "פותחים את העיניים" בחיפה. צילום וכתוביות: דורון מודן.
עצמאות מגיעה גם עם אחריות
מגילת העצמאות הבטיחה "שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין". השלב הבא הוא להבין שגם ללא סוג. זה לא משנה אם אתה אדם, פרה או תרנגולת. לאף אחד אין זכות לכלוא אותך כדי לאכול אותך או את החלב שאתה מפיק, ואין לנו שום צורך אמיתי - בריאותי או אחר במוצרים מן החי. להפך. מחקרים רבים ומגוונים מוכיחים שיש קשר הדוק בין אכילת מוצרים מן החי או המת למחלות לב, סוכרת, וסוגים של סרטן (למשל הסרט WHAT THE HEALTH שמשודר בנטפליקס מסביר זאת היטב).
בדומה לטכנולוגיות שאפשרו את שחרורם של העבדים משדות הכותנה, או מעבודות הכביסה והדחת הכלים, כך גם תחליפי הבשר והחלב המשובחים והמשתבחים, עתידים אולי לצמצם באופן משמעותי את הצורך בהתעללות הקשה בתעשיות הקשורות לבעלי החיים, והלוואי שייתרו אותן בקרוב.
בשונה מעבדים או נשים שהצליחו לאחר שנים של דיכוי וקושי להשמיע קול, לבעלי החיים אין אפשרות לצאת, להפגין ולהשמיע את זעקתם. צווחות הסבל, המראות הקשים, וריחות הזוועה מוסתרים עמוק במשקים שאינם נגישים לנו, ומצג השווא, המאויר תמיד, של פרות שמחות על עטיפות השוקולד והקוטג' רחוק שנות אור מהמציאות. מדיניות ההסתרה והטשטוש הזאת כל כך מוטבעת בנו, כך שבעוד כולנו היינו מאשרים לילדינו ליציאה לסיור במטע דובדבנים כדי שיראו מאיפה הם מגיעים לפינו, כמה מאיתנו ייקחו את ילדיהם לביקור בבית מטבחיים? כל כך התרגלנו לניצול שהסבל העצום הזה נשאר שקוף לנו, וישנם בעלי אינטרסים רבים שיעשו הרבה להשאיר את המצב הקיים כמות שהוא.
אולי דווקא ביום העצמאות הזה נזכור שעצמאות מגיעה גם עם אחריות, ולצד הזכויות ישנן גם מחויבויות, כמו הדאגה לחלש מאיתנו והשמעת קולם של חסרי האונים שאינם יכולים למחות על העוול המתמשך הנעשה להם.
אבל מסתבר שהטבע הוא חכם מאיתנו ונראה שכדור הארץ עצמו מחזיר מלחמה. הקורונה יכולה להיות רק 'סיפתח' לחולות רעות קטלניות ומסוכנות שיתרגשו עלינו אם נמשיך לעשוק את בעלי החיים ולהתעלל בהם (שפעת העופות, מחלת הפרה המשוגעת, שפעת החזירים ומי יודע מה צפוי הלאה). אם נמשיך לתת לחיות לחיות בתת-תנאים, בזוהמה ובסבל מתמשך, שלא נופתע שבמקום טעם של שוקולד בפה אנחנו עלולים להתעורר עם קלקול קיבה מסלמונלה.
אין באפשרותנו לעשות הרבה כדי למנוע את המלחמות באוקראינה, סוריה או אתיופיה, אבל כאן יש לנו את האפשרות לבחור אחרת. מחקרים הוכיחו שתעשיית הבשר אחראית על 20 אחוז מפליטת גזי החממה בעולם - יותר מכל הפליטות שמקורן בתחבורה. ילדינו כבר יחיו בעולם חם ומודע יותר, ודמיינו את עצמכם עומדים מולם בעוד 20 שנה ומסבירים להם שידעתם הכול אבל לא חדלתם מלצרוך מן החי כי "היה לכם טעים" ו"התרגלתם".
זה קל ופשוט לעבור למדף ליד ולצרוך מזון מן הצומח במקום מן החי. זה לגמרי תלוי בנו שכולם ייהנו מהאפשרות לחיות חיים חופשיים ללא הבדל דת, גזע, מין או סוג.
