איך מתמודדים עם משבר הקורונה, מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם. והפעם: משפחת גור קנט מירושלים.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בצילום: דן גור (63), אבן קנט (61) והחתול ג'ינג'ר.
1 צפייה בגלריה
משפחת גור
משפחת גור
משפחת גור קנט
(צילום: אסי חיים)
הדירה? 4 חדרים בשכונת טלביה בירושלים. נרכשה לפני 6 שנים בכ-3 מיליון שקל. דן: "יש פה בעיה שהקרקע הייתה של הכנסייה ולפני שלוש שנים קנתה את הבעלות חברת 'ניות קוממיות', שבבעלות משפחת בן דוד. הערך של הדירות ירד מאוד וממשיך לרדת כל הזמן כי בעוד 20 שנה תקופת החכירה מסתיימת, ולא ברור למי תהיה שייכת הדירה. בגלל זה אנחנו בשיחות איתם על פינוי-בינוי, כדי שהנכס יהפוך להיות שלנו".
ירושלים? דן: "עלינו לפני 8 שנים מקליפורניה, ובהתחלה שכרנו דירה ואהבנו מאוד את השכונה, אז קנינו פה. זה ממש ליד בית ראש הממשלה. אפילו היינו בהפגנות בקיץ, ולנו זה לא מפריע. האמת שהשבוע אפילו שמענו את הרעש משער שכם". אבן: "היינו יורדים, מפגינים וחוזרים צ'יק צ'ק". דן: "בחרנו בירושלים כי זו עיר שצריכה אוכלוסייה כמונו, יותר מגוונת ופלורליסטית".
ישראל? דן: "גדלתי במשפחה מאוד ציונית. סבתא שלי הייתה מדליקה נרות בכל שבת, והייתה קופסה של קק"ל לתוכה היינו מכניסים מטבעות. רציתי להיות חלק מהניסיון היהודי לבנות משהו אידיאלי. אין הרבה עולים הומואים רפורמים, וחשוב לנו מאוד להביא את הערכים שלנו שיהיו חלק מהפסיפס של המדינה הזו, שאכפת לנו ממנה ואנחנו אוהבים אותה. כשהיינו בני 30 ישבנו יחד וחשבנו מה יהיה העתיד שלנו, ושנינו רצינו בגיל 55 לעשות איזה פרק ב'. תכננו הרבה שנים מראש לעלות לישראל".
מה עשיתם בארה"ב? אבן: "אני הייתי חזן בבית כנסת רפורמי, ודן היה רב בבית כנסת רפורמי. להגיע לחיות כאן היה החלום שלי מאז הבר מצווה ב-1972, כשהגעתי בפעם הראשונה לישראל ונפתחו לי העיניים". דן: "החיים שלנו הם לפי המסורת היהודית, אנחנו שומרים כשר, אבל גם לפי תו הצדק, כי חשוב לנו שמשלמים לפועלים שכר הוגן, זו כשרות אתית, וחשוב לנו איך מתנהגים לפליטים או למיעוטים. זה חלק מהיהדות הרפורמית. האיכות של הציונות היא באיך שאנחנו מתייחסים לאחרים. זה חלק מהדת שלי". אבן: "אני חושב שאנחנו לא צריכים להתנצל על היהדות שלנו. אנחנו מקיימים את היהדות שמתאימה לנו".
מה אתם עושים בארץ? אבן: "אני מלמד חזנות לסטודנטים בהיברו יוניון קולג' שיש להם שנה בירושלים ואז הם חוזרים לניו-יורק". דן: "אני עובד בתיירות בחברת דעת. זו חברה שהיא חלק מהתנועה הרפורמית. אנחנו מארגנים את כל הטיולים של בתי הכנסת הרפורמיים, ואני יושב על התוכניות עם הרבנים. אני עדיין בחל"ת והקבוצות יתחילו לחזור רק בשנה הבאה".
קורונה? דן: "ישבתי בבית וקראתי הרבה. לי זה הרגיש כמו חופש. הדבר היחיד שהיה קשה הוא שיש לנו קהילה קטנה גם במילאנו, ואנחנו פעם בחודש שם, עושים איתם שבת, וכל התפילות והשיחות עברו לזום". אבן: "קהילה בזום. זה ממש מוזר. אני מקווה שבספטמבר נחזור למילאנו. אני גם שחקן ויש לי הופעת יחיד שהצגתי לקהילות רפורמיות וקונסרבטיביות בארה"ב, ובזמן הקורונה הכל הפך להיות וירטואלי". דן: "אני גם בצוות שמארגן את מצעד הגאווה ב-3.6 בירושלים, אז לא היה משעמם".
מצעד הגאווה? דן: "אני בוועד של הבית הפתוח, זה מרכז לקהילה הגאה בעיר, מקום בטוח לאוכלוסייה שלנו בעיר שיש בה הרבה שלא מקבלים אותנו. אנחנו כאן, אנחנו חלק מהעיר והמצעד הוא סמל של פלורליזם פה בעיר". אבן: "זה לא כמו תל-אביב, שם זה מסיבה. פה זה יותר הרגשה של הפגנה". דן: "יש לנו חששות כמובן, אחרי מה שקרה לשירה בנקי (שנרצחה במהלך מצעד הגאווה על ידי ישי שליסל, חרדי קיצוני, שגם פצע שישה צועדים אחרים – א"ח). זה מצעד למען סובלנות לכולם, לא רק להומואים".
הומופוביה? דן: "פעם רצינו לשכור דירה באבו טור והכל כבר היה סגור, ואז פתאום המתווכת חזרה אלינו ואמרה שהוא מסרב להשכיר לנו. זה כנראה או בגלל שאני רב רפורמי או בגלל שאני גיי. לפני 15 שנה פחדתי להגיד שאני רב רפורמי כי לא ידעתי איך יקבלו את זה. היום אני הרבה יותר בטוח, למרות שיש גם הקצנה דתית לצד השני. בכל מקרה, השכונה הזו היא יוקרתית ויש פה הרבה מחו"ל. לא סתם בחרנו אותה. היא מתאימה לנו".
מינוס? דן: "נוח לנו ואנחנו בסדר גמור מבחינה כלכלית. אמריקנים לא חיים במינוס. אסור לנו".
חופשה אחרונה? דן: "הייתי במצרים עם קבוצת רבנים בפברואר, רגע לפני הקורונה, והיה פשוט כיף. ידעו שם שאנחנו יהודים ורבנים והיחס היה מצוין. אירחנו קבלת שבת בקהילה הקטנה בקהיר והיה מאוד מרגש". אבן: "היינו ביחד במלון בחיפה. זה קצת קלסטרופובי בשבילנו, השנה הזו שבה אי-אפשר לצאת".
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il