איך מתמודדים עם משבר הקורונה, מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם, בשגרה ובצל הקורונה. והפעם: משפחת רדא, רמלה.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בצילום: בלטה (76), ג׳נט (66), אורי (39).
1 צפייה בגלריה
משפחת רדא
משפחת רדא
משפחת רדא
(צילום: אסי חיים)
מחוץ לתמונה: בת אל (25) שגרה בבית, והאחיות יפה (47), מירה (43) ורחל (35) שכבר לא גרות בבית.
הדירה: אורי: "הגענו לארץ ב-1984, את הדירה הזו ההורים קנו ב-2007. דירת ארבעה חדרים משלמים 2,000 שקל משכנתה".
רמלה? אורי: "רוב השנים גרנו בשכונה הארד קור, כמו באתיופיה. היינו משחקים יחד, הייתה ערבות הדדית, המבוגרים היו עושים את הקפה יחד. היו חוגגים את החגים יחד. היום אנחנו בשכונה יותר רגועה ושקטה. ההורים עברו כי הגיע הזמן לפינה ולשקט שלהם".
המסע לארץ? אורי: "אני נולדתי באתיופיה בכפר קטן וכשההורים יצאו למסע הייתי בן 10 חודשים והגענו לישראל כשהייתי בן שנתיים. זה מסע מטורף וההורים עברו דברים קשים ואיבדו שתי בנות, אחיות גדולות שלי שנפטרו. באמצע לקחו את סבא שלי לצבא הסודני וניסו לגייס גם את אבא אבל הוא הצליח לברוח להם".
מה עושים? אורי: "בצבא הייתי בגבעתי ואחרי הטיול הגדול בדרום אמריקה הלכתי ללמוד באוניברסיטה העברית הנדסת תעשייה וניהול ולקראת הסוף עשיתי סוויץ׳ לפיתוח תוכנה במקום שנקרא טק קריירה עם חבר׳ה יוצאי אתיופיה, שבסופו קיבלתי חוזה מטורף לעבודה באפריקה.
"רגע לפני הטיסה קיבלתי הצעה להקים קורס צבאי שיחפש את החבר'ה האתיופים לפני הצבא כדי שיתגייסו לתפקידים איכותיים וייצאו עם הכשרה שיכולה להפנות אותם להיי-טק. זה הדליק אותי והקמתי את הקורס ועבדנו עם ממר"ם ו-8200. אלו גופים שרגילים לסוג מסוים של אנשים והצלחתי בעבודה קשה קצת לשנות את החשיבה. לצערי הקורס כבר לא קיים למרות שההצלחה הייתה מדהימה. ניסינו לתת ליוצאי אתיופיה מקפצה קטנה רק כדי להביא אותם לעמדה שבה הם יוכלו להתמודד עם יוצאי כפר שמריהו והרצליה, אבל אולי למישהו הפריע שיש יותר מדי יוצאי אתיופיה במקומות האלה. ממצב של יוצא אתיופיה אחד ביחידה פתאום היו 20".
אמא, אבא? בלטה: "אני עובד בעירייה בניקיון". ג׳נט: "גם אני עבדתי הרבה שנים במפעל בניקיון אבל תמיד חלמתי לפתוח חנות. וכשהייתי נוסעת לאתיופיה הייתי מביאה איתי את כל התבלינים והייתי מוכרת לאנשים שרצו, לחתונות או מסיבות. אמרתי, 'למה שיהיה בלגן בבית', אז פתחנו מקום בשוק והבאתי גם בגדים מיוחדים מתאיופיה, שמלות עם רקמה".
אורי: "מאחורה שקים של תבלינים ומקדימה בגדים". ג׳נט: "כולם ביקשו שאכין להם את התבלינים המיוחדים שלנו, קמם, ברברי, חריף שזה תערובות עם עשרות תבלינים כמו קארי". אורי: "היא מכינה משקאות אלכוהול מיוחדים לבד, מכינה כלי חרס ועבודות יד. ולפני שנה וחצי פתחנו מסעדה אתיופית".
מסעדה? אורי: "אני בדיוק חזרתי מטיול גדול והגעתי לעזור לה בחנות. שמתי לב שאנשים שואלים למה אנחנו לא עושים קפה אז אמרתי לאמא הכי בתמימות, 'למה שלא נפתח בית קפה אתיופי'. אז היא אמרה - 'אם כבר בית קפה אז בוא נעשה מסעדה'. ניסיתי להסביר לה שזו עבודה קשה אבל היא אמרה, 'יהיה בסדר', והחלטתי לעזוב הכל ולהיכנס איתה בזה ופתחנו את בונא, שזה קפה באמהרית".
מי מבשל? אורי: "אמא מבשלת ומכינה את התבלינים ואני את כל השאר". ג׳נט: אני מכינה את האינג׳ירה מקמח טף ויש כמה סוגים של לחם וכל מיני תבשילים צמחוניים מעדשים, אפונה, חומוס, תפוחי אדמה וגזר. חשבתי שיהיו רק אתיופים אבל הרוב הם לא מהעדה ובאים גם מחוץ לרמלה".
זו עבודה קשה? ג׳נט: "אנחנו רגילים לעבוד. זה לא קשה בכלל".
קורונה? אורי: "שורדים ומנסים להישאר עם הראש מעל המים. התחלנו מהסגר הראשון להציע משלוחים והקמנו אתר משלנו שמצליח להחזיק אותנו. לפני שבועיים סגרתי על מקום בתל אביב. להקים פוד טראק בפרישמן פינת דיזנגוף. זה יהיה עוד סניף של בונא. אולי אקרא לזה בונא tlv". ג׳נט: "לפעמים אני לא מאמינה שזה שלי. יש לי מסעדה ואני עובדת עם הבן שלי. לא צריכה כלום יותר מזה".
מינוס? אורי: "מינוס הארד קור. הוא שם ואני חי איתו בשלום".
חגגתם השבוע? ג׳נט: "השבוע היה הסיגד. באתיופיה היינו מתחילים את ההכנות חודש לפני. היינו מכינים את השתייה והבירה, שלוקחים זמן להכין. לא קונים כמו פה. ואז כל הכפר עולים להר הקרוב מתפללים, ואחרי זה עושים סעודה גדולה וחגיגות".
אורי: "המהות של החג הוא חידוש הקשר עם הבורא אחרי יום כיפור. וסביב זה גם הכיסופים לירושלים. פה בארץ ההקבלה של ההר זה בארמון הנציב בירושלים וכולם מגיעים וחוגגים שם".
חופשה אחרונה? ג׳נט: "אני לא לוקחת חופש". אורי: "לפני שבועיים לקחתי את אבא ואמא לחצי יום חופש בתל אביב. עוד לא הגענו והם כבר רצו לחזור. ההורים היו כמה פעמים באתיופיה. אני הייתי ביפן, וייטנאם, ג'מייקה וברזיל. אני אוהב לטייל בעולם ונוסע הרבה".

רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il