ד"ר איל זק חקר הומואים דתיים: "רבים מאלה שבחרו להינשא לאישה, בגדו עם גברים"
"הנטייה המינית אצל גברים איננה משתנה. לא בעקבות נישואים לאישה – וגם לא בעקבות 'טיפולי המרה'": ד"ר איל זק ערך מחקר מקיף על הומואים דתיים שנישאו לנשים, והמסקנות שפרסם מלמדות על אומללות של כל הצדדים המעורבים, על קרע פנימי עמוק בין הזהות הדתית לנטייה המינית – ועל אחריות הקהילה למצב
| עודכן: 20/06/2022
לפני כעשור חשף סטודנט של ד"ר איל זק בפניו את העובדה שקיימת קבוצת תמיכה סודית של הומואים דתיים, שחלקם נשואים לאישה וחלקם שוקלים להינשא לאחת. "הוא שאל אותי אם אהיה מוכן לבוא ולהתנדב כאיש טיפול בקבוצת התמיכה שנפגשת פעם בשבועיים בתל אביב, ואני הסכמתי", מספר זק.
היה זה המפגש הראשון שלו עם התופעה – ומאז עבר כברת דרך. במשך שנים חקר לעומק את עולמם של הומואים דתיים, ובעיקר אלה הנשואים לנשים – ומסקנתו ברורה: סיכויי ההצלחה של נישואים כאלה הם קלושים. "אחרי שנים רבות של מחקרים שנערכו בידי ועדות מקצועיות ברמה הגבוהה ביותר, הן בארץ והן בחו"ל, כולל התרשמותי האישית ממקרים רבים שבהם טיפלתי באופן אישי וכן ממצאי המחקר שלי – ברור לי שהנטייה המינית אצל גברים איננה משתנה. לא בעקבות נישואים לאישה - וגם לא בעקבות 'טיפולי המרה'", הוא מסביר.
"הפנייתו של בחור הומו לטיפולי המרה, במטרה להכחיד את משיכתו הקבועה לבני מינו, משולה בעיניי להכוונתו של אדם בעל הפרעות אכילה לעשות דיאטה שתגרום לו להרעיב את עצמו למוות", מכריז זק באופן נחרץ (ללא השוואה בין ההפרעה למשיכה של בני אותו מין). "צריך להבין שהיצר המיני הוא טבעי לא פחות מאשר הצורך הביולוגי שלנו לאכול".
מ' (50), דתי-לאומי: "אני לא יודע מה אשתי חשבה כל השנים האלו. באמת, הסקס לא היה משהו. אני תפקדתי. היה בסדר, אבל היו תקופות שאני באמת אכזבתי אותה בתחום הזה והשארתי אותה לא מסופקת. אני יודע שפגעתי בה"
ד"ר זק – מרצה באקדמיה, עובד סוציאלי ופסיכותרפיסט קליני בהכשרתו – מעיד כי כמעט כל ההומואים הדתיים שאיתם שוחח במסגרת מחקרו, הודו כי הם בוגדים בנשותיהם עם גברים. במקרה שבו הומו מחליט בכל זאת לפנות לזוגיות עם אישה, ממליץ זק לפעול בשקיפות מלאה מול בת הזוג, ולפנות לאיש מקצוע טיפולי כדי להבין את ההשלכות במלואן. "גבר כזה לעולם לא יתנהג כמו גבר סטרייט שמשתוקק לאשתו בכל פעם שהיא חוזרת מהמקווה, ואם היא תרגיש את זה, היא עלולה לחוש דחויה והזוגיות תיפגע", הוא מדגיש.
במחקרו, ראיין ד"ר זק את מ', דתי-לאומי בן 50, ואב לחמישה, שסיפר על תחושת ההתמודדות והדחייה: "אני לא יודע מה אשתי חשבה כל השנים האלו. באמת, הסקס לא היה משהו. אני תפקדתי. היה בסדר, אבל היו תקופות שאני באמת אכזבתי אותה בתחום הזה והשארתי אותה לא מסופקת. אני יודע שפגעתי בה".
קונפליקט בין זהויות
קבוצת התמיכה הייחודית שזק הוזמן אליה, לפני כעשור, כללה הומואים דתיים הנשואים לנשים או מעוניינים בנישואים הטרוסקסואליים כאלה, ופעלה במסגרת ארגון הו"ד ("הומוסקסואלים דתיים") שהקים הרב רון יוסף ב-2008. הארגון דגל מאז הקמתו בתפיסה שניתן לשלב בין הנטייה החד-מינית לאמונה הדתית, כל עוד לא עוברים על איסור משכב זכר.
"התחלתי להנחות עם הרב רון את המפגשים, ולמדתי להכיר את המצוקה הרבה, הקושי והמורכבות של ההומואים הדתיים, ובמיוחד של אלה הנשואים לאישה", מספר זק. "מאותו רגע היה ברור לי שזו תהיה עבודת הדוקטורט שלי, זאת מאחר שעד היום לא נערך אף מחקר בארץ – ומעטים בכלל בעולם – על הומואים דתיים שהיו נשואים והתגרשו, או כאלה שממשיכים להיות נשואים, מקצתם גם לאחר שחשפו בפני האישה את העובדה שהם נמשכים לגברים".
איך אתה מסביר את התופעה הזו?
"כחלק מהמהפך שעברתי במסגרת המחקר של הנושא, למדתי להכיר ולהבין את המורכבות והקושי של מי ששייכים לחברה הדתית והחרדית. עד כמה השייכות החברתית חשובה להם, עד כמה הזהות האמונית היא מהותית עבורם, ולכן שתי הזהויות הללו גורמות אצלם לקונפליקט גדול".
הרבנים החרדים והחרד"לים מאחור
ד"ר זק (50), תושב גבעתיים, פרסם חלק ממחקרו בספרו "בין היצר ליוצר – נרטיבים של הומואים דתיים" (הוצאת רסלינג), המבוסס על עבודת הדוקטורט שלו, במסגרת החוג לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה, שם הוא חבר סגל ומרצה. נוסף על כך הוא גם חבר סגל בכיר ומרצה במכללה האקדמית הדסה בירושלים.
בספר מובאות עדויות קשות של הומואים דתיים עימם שוחח. ד', דתי-לאומי בן 31, גרוש ואב לילד, סיפר כי התחתן "כי זה מה שצריך. זה מה שהקדוש ברוך-הוא רוצה ממני, זה מה שצריך לעשות", הסביר. "אין, אין ברירה אחרת. אני רוצה להיות טוב ואני רוצה לעשות מה שאני אמור לעשות, וזה מה שאני צריך לעשות. ואם יש לי איזו הפרעה אני רוצה להתגבר עליה. אני אתגבר על היצר".
הוא העיד כי "לא היה לי שום רצון אפילו קל שבקלים להתחתן. זה היה הכול מלאכותי לחלוטין... היה לי מאוד רע בחתונה שלי. הרגשתי מאוד מנותק, מאוד עצוב. כבר חיכיתי לרגע שאני אתגרש, אני יכול להגיד שכבר בחתונה שלי ידעתי שאתגרש. לא הייתה אצלי שום תקווה לדבר הזה".
ד' (31), דתי-לאומי: "היה לי מאוד רע בחתונה שלי. הרגשתי מאוד מנותק, מאוד עצוב. כבר חיכיתי לרגע שאני אתגרש, אני יכול להגיד שכבר בחתונה שלי ידעתי שאתגרש. לא הייתה אצלי שום תקווה לדבר הזה"
על רקע חודש הגאווה המצוין בימים אלה, ראוי להזכיר כי עד 1988 החוק הרשמי בישראל אסר על קיום יחסי מין בין שני אנשים מאותו המין. התהליך שעבר על הקהילה הלהט"בית החילונית בישראל הוא, לדבריו, "חלק מתהליך אוניברסלי שבו מיעוטים דורשים ומקבלים זכויות. בעבר התייחסו בצורה מפלה גם לנשים. גם אפרו-אמריקנים נאבקו שנים כדי לקבל זכויות. בהמשך הקריאה והדרישה לשוויון הגיעה גם מפי חברי הקהילה הלהט"בית.
"אבל בעוד הקהילה הלהט"בית החילונית בישראל תובעת בצדק שוויון זכויות, הקהילה הלהט"בית הדתית עדיין לא במקום הזה. הדרישה שלהם היא קודם כול לנראוּת, לקבלה ולהכלה. הם רוצים שהרבנים ידברו איתם ויכירו בהם, דבר שאותו עושים בשנים האחרונות רבנים של ארגון צהר ושל ארגון 'בית הלל'. ההכלה והקולות שלהם חשובים מאוד ומצילי חיים, פשוטו כמשמעו. הקולות הסובלניים האלה לרוב אינם קיימים בעולם החרדי או החרד"לי. שם רבנים רבים עדיין ממשיכים לנסות ולכפות על הצעירים לשאת אישה או ללכת לטיפולי המרה מסוכנים".
מחסור בהבנה
עמדתו השלילית של זק בנוגע לטיפולי ההמרה חדה ונוקבת: "לא מספיק שהבחור מרגיש אשם שהוא חווה רגשות משיכה שהוא לא יכול לשלוט בהם, בסופו של דבר ולאחר שניסה לעשות הכול, עוד מאשימים אותו שוב שהוא לא בסדר ושאינו מנסה מספיק. עכשיו תבין בעצמך מה עוד נותר לו לעשות ברוב יגונו ומצוקתו. מכאן הדרך לדיכאון ואף לאובדנות עלולה להיות קצרה מאוד. כחברה שמקדשת את ערך החיים, מחובתנו להפסיק את זה".
להשקפתו, "טיפולים אלה לא רק שאינם מועילים, אלא שהם בעלי סיכון רב ועלולים לגרום למצוקה נפשית גדולה מאוד. אחת הסיבות לכך היא מפני שכאשר הטיפול איננו מצליח, המטופל מואשם בכך ש'אינו מנסה מספיק להשתנות'".
"לא מספיק שהבחור מרגיש אשם שהוא חווה רגשות משיכה שהוא לא יכול לשלוט בהם, בסופו של דבר ולאחר שניסה לעשות הכול, עוד מאשימים אותו שוב שהוא לא בסדר ושאינו מנסה מספיק"
אתה טוען שהממסד הדתי מסתיר מהציבור שלו את האמת?
"אני לא חושב שרובם מתכוונים לכך בזדון. אני חושב שהם פשוט לא מבינים בנושא, או חסרי רצון להבין, ומושפעים מאנשים שאינם באמת מתמחים בנושא. בדיוק כפי שאני, כאיש טיפול נפשי, לא מבין בהלכה ולא פוסק הלכה – כך גם רבנים ואנשי דת לא יכולים לטעון נגד ועדות המומחים המקצועיות ביותר בעולם כי 'נטייה הפוכה' ניתנת לריפוי.
"כפי שההלכה נקבעה על פי מומחים שישבו בסנהדרין, נושאים פסיכולוגיים ונפשיים נקבעים בידי גופים מקצועיים כמו הסתדרות הפסיכולוגים בישראל והאגודה האמריקנית לפסיכולוגיה ולפסיכיאטריה, שאמונים על מחקר אובייקטיבי על פי כללים מדעיים מדוקדקים".
"הנטייה המינית איננה חולפת"
בעשור האחרון יש רבנים וגורמים שמרנים המנסים לטעון כי הגופים המדעיים והרפואיים בישראל ובעולם, שהפסיקו להתייחס למשיכה לבני אותו המין כהפרעה נפשית, לא עשו זאת מסיבות מקצועיות – אלא בגלל הכוח העצום של קהילת הלהט"ב. ד"ר זק דוחה את הטענה מכול וכול: "המומחים בחצי הראשון של המאה ה-20 לא הסתמכו על מחקרים מהימנים, אלא בעיקר על תיאוריות שעיוותו את רעיונותיו המקוריים של פרויד. זה השתנה ב-1956 כשהפסיכולוגית אוולין הוקר פרסמה מחקר שהוכיח באופן ברור כי אין כל הבדל קליני (בתחלואה הנפשית) בין גברים הומואים לגברים סטרייטים. מאז נערכו עוד מחקרים כאלה, ובכולם התקבלה אותה המסקנה".
את אחוזי הדיכאון והאובדנות הגבוהים יותר בקרב אוכלוסיית הלהט"ב, מסביר ד"ר זק ביחסה של החברה כלפיהם. "בקרב אנשי המקצוע המצב הזה מכונה 'הומופוביה מופנמת' – כלומר, מצב שבו להט"בים מפנימים סטריאוטיפים וסטיגמות שליליות כלפי הזהות המינית שלהם. זה קורה בעיקר בחברה שמרנית שמפלה ומדכאת אותם, וזה נכון שבעתיים בעולם הדתי והחרדי.
"כשאדם כזה לומד שיש רק דרך אחת לחיות, הוא מרגיש שונה וחושש להיות מוקע ומנודה. הוא נכנס לפחדים ולחרדות וחש בושה רבה. אלה בדיוק הרכיבים שיוצרים תסכול ודיכאון, ומובילים חלילה למשהו גרוע יותר. הומופוביה היא תוצר של החברה שאסור להשלים איתו, כפי שאסור לנו להשלים עם כל אפליה אחרת בחברה".
"אני עצמי מכיר הומואים שבעקבות לחצים חברתיים ורבניים נישאו לאישה, חלקם אף עברו טיפולי המרה. למרות הכול, הנטייה המינית איננה חולפת וככל שעובר הזמן הם מבינים שעשו טעות"
ובכל זאת, אותם מצדדי "טיפולי המרה" מציגים עדויות להצלחתם.
"מצד אחד, הם לכאורה מציגים עדויות להצלחות, ומצד שני דואגים להסתירן היטב כדי שלא יוכלו להיבחן בעין מקצועית ואובייקטיבית. סיפורים כאלה מוכרים ונבדקו לא פעם, הרי אני עצמי מכיר הומואים שבעקבות לחצים חברתיים ורבניים נישאו לאישה, חלקם אף עברו טיפולי המרה. למרות הכול, הנטייה המינית איננה חולפת וככל שעובר הזמן הם מבינים שעשו טעות".
כך, למשל, מספר י', חרדי בן 50, נשוי ואב לשבעה: "גבר שהוא נשוי יש לו מצוות שקשורות למשפחה ולאשתו. אחת מהן זו 'עונתה'. זו 'העונה' שלה. אני, אין לי את זה. בהתחלה לא הייתה לנו פרטיות, אז זה היה טוב, זה התאים לי. היום כבר יש לנו פרטיות, אבל לא בא לי ואני לא רוצה. כבר המון זמן, שנים. לפחות שש שנים זה ככה. היא ממורמרת מזה. היא לא אומרת לי, אבל אני מרגיש. מגיע הזמן שהיא צריכה לטבול במקווה - והיא טובלת לשווא".
קורבנות של החברה
כשמדברים על האפשרות של הומואים להתחתן עם נשים למרות נטייתם, שחקנית חשובה שלעיתים נעלמת מהמשוואה היא האישה עצמה. "חשוב להבין שכאשר הומו דתי מתחתן, גם האישה סובלת ונכנסת למצוקה נפשית גדולה", אומר ד"ר זק. "האישה מצפה לקיום מצוות עונה (החיוב ההלכתי על גבר נשוי לקיים יחסי מין עם אשתו), ויותר מפעם בחודש. היא לא מבינה למה הבעל לא נמשך אליה, וחושבת שהיא פשוט לא מושכת ואולי אף מכוערת. טיפלתי בנשים נשואות שבאמת האמינו שהן לא יפות ולא מושכות. הן האשימו את עצמן ופיתחו אומללות, תסכול ומצוקה נפשית שהשפיעו לא רק על עצמן ועל הבעל, אלא גם על הילדים".
מה אתה אומר לנשים האלו בטיפול?
"במצב כזה האישה כועסת, כי היא חשה שהבעל רימה אותה, לפעמים לאורך שנים רבות. אני בהחלט מבין את כעסה ואת הפגיעה שהיא חווה, אולם במקביל חשוב שלא תיתן לכעס לשלוט בה, כי מניסיוני זה פתח לצרות ולמריבות אינסופיות. היא צריכה לנסות ולהבין שלבעל לא הייתה ברירה כי הוא הרגיש מחויב להתחתן. בשורה התחתונה – במקרים כאלה גם הגבר וגם האישה הם קורבנות של החברה".
בשנים האחרונות יש מספר רבנים שמציעים לשתף את האישה מראש, לפני החתונה, בנטייה המינית.
"אני מכבד את הרבנים שמציעים זאת, ומבין את כוונתם לקיים את הציווי של 'לפני עיוור לא תיתן מכשול'. אולם כשמבשרים לצעירה כבת 20, שגדלה בחברה שבה הנושא המיני מעולם לא דובר, שהיא נישאת לגבר שיש לו 'גם' משיכה לגברים – לרוב אין לה מושג מהן ההשלכות. נשים רבות במצב זה נסמכות על רבנים שאומרים שהכול יסתדר לאחר החתונה".
"גם כאשר האישה מגלה את האמת לאחר מספר שנים, אחרי ההלם הראשוני והכעס שנצבר, יש כאלו שבכל זאת מנסות לשמור על שלום בית ולהימנע מגירושים. גם אז זה נעשה בלית ברירה"
ואיך זה נגמר?
"ברוב המוחלט של המקרים, נישואים בין הומו לאישה סטרייטית הם בעייתיים וקשים מאוד, ומובילים לתחושות כבדות של תסכול ואומללות. מחקרים בחו"ל, שלא נעשו בחברה דתית, גילו כי שליש מהזוגות האלה נפרדים כבר מיד אחרי החתונה. שליש המשיכו עוד שנה ואז נפרדו. השליש האחרון המשיך להיות נשוי עוד שלוש-ארבע שנים, ורק כמחצית מבין הנותרים נשארו נשואים. בישראל לא נעשו מחקרים דומים, אבל נראה כי מצבו של ההומו הדתי קשה יותר מזה של החילוני, וגם להתגרש בחברה הדתית ובמיוחד בחברה החרדית זו משימה לא פשוטה. לכן זוגות רבים יותר נשארים יחד, אבל אושר גדול לא תמצא שם".
י' (50) חרדי, אב לשבעה: "היום כבר יש לנו פרטיות, אבל לא בא לי ואני לא רוצה. כבר המון זמן, שנים. לפחות שש שנים זה ככה. היא ממורמרת מזה. היא לא אומרת לי, אבל אני מרגיש. מגיע הזמן שהיא צריכה לטבול במקווה - והיא טובלת לשווא"
"גם כאשר האישה מגלה את האמת לאחר מספר שנים, אחרי ההלם הראשוני והכעס שנצבר, יש כאלו שבכל זאת מנסות לשמור על שלום בית ולהימנע מגירושים", הוא מוסיף. "גם אז זה נעשה בלית ברירה, כיוון שלהיות גרושה עם ארבעה-חמישה ילדים זה לא דבר פשוט וקל, ולכן אחוז הגירושים נמוך יותר".
י', דתי-לאומי בן 38, שהתראיין למחקר, הוא כיום אב לחמישה ועדיין נשוי. "אין ספק שלהיות הומו ולהיות דתי ולהיות נשוי אלה שלוש קצוות שקשה מאוד לחבר אותם, ואפילו בלתי-אפשרי לחבר אותם", הוא אומר. "אבל מצד שני, זה מה שאני, כי אין לי דרך להילחם בזה. אני לא יכול להגיד שלא ניסיתי. ניסיתי להילחם בזה, ניסיתי כל מיני דברים, אבל בסופו של דבר זה אני ואלה החיים שלי".
לחטוא ולהתייסר
היכולת לשמור על נאמנות לאישה, כשמדובר בגברים הומוסקסואלים, היא מצומצמת, קובע החוקר. "כל מי שהשתתף במחקר הודה בפניי שהוא אינו מסוגל לשלוט ביצרו", מספר זק. "כמעט כולם הודו שבלית ברירה הם מקיימים מפגשים עם גברים, בתדירות כזו או אחרת. הם פשוט לא יכולים לעמוד בזה, מה שמוסיף כמובן לכובד האשמה ולייסורי המצפון – גם מול עצמם, גם מול אלוהים וגם מול האישה".
ואיך הם מתמודדים עם האשמה?
"רבים ציטטו בפניי את הפסוק מספר קהלת – 'כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא'. בכך הם ביקשו לומר שכולם חוטאים בדבר כזה או אחר, ואין צדיקים מושלמים. חלקם טענו כי מאחר שהנטייה החד-מינית נכפתה עליהם והם לא בחרו בה, הרי שבמקרה זה מדובר ב'אונס רחמנא פטריה', ובתרגום מארמית – במקרה שאדם אנוס לעשות מעשה ואין לו ברירה, כלומר אולץ לחטוא, הוא פטור מדין תורה ואי אפשר להעניש אותו. זו אחת הבשורות המקוריות שהספר מביא – כיצד הומואים דתיים מסתמכים על כתבי הקודש ועל הפרשנות ההלכתית על מנת להצדיק הכרה וסובלנות כלפי משיכתם המינית לבני מינם".
המקרים החריגים
ד"ר זק מצא כי במקרים חריגים מאוד גברים הומוסקסואלים דתיים יכולים להישאר נשואים לאישה ולקיים זוגיות מספקת. אלא שלדבריו, זוגיות כזו יכולה להצליח רק אם הגבר מוכן לספק את צרכיה הגופניים והרגשיים של אשתו באופן תדיר – "הרוב פשוט לא מסוגלים לכך", הוא אומר.
"גבר חייב להבין שלא ייתכן לשאת אישה בלי לספק את צרכיה הנפשיים והגופניים באופן תדיר, כפי שאגב דורשת גם ההלכה. חשוב להבהיר כי מדובר במקרים חריגים, יוצאי דופן, שדורשים נסיבות מיוחדות שברובן המוחלט אינן מתקיימות, לכן אני מקווה מאוד שממצא זה לא יעוות בידיהם של אלו המבקשים להוכיח כי ניתן להשיא הומו לאישה.
"חשוב גם להבין שההומוסקסואליות מוגדרת כמשיכה מינית בלעדית או עיקרית לבני אותו המין. על כן יש גם גברים הנמשכים בעיקר לבני מינם, אך יכולים לקבל סיפוק מסוים גם מאקט מיני עם אישה. אולם משיכה איננה רק אקט מיני, ולכן גם הם ברובם היו מעדיפים לחיות עם גבר. לחלק מהם הזהות האמונית והשייכות לקהילתם חשובות יותר מהיציאה מהארון, והם רואים את הייעוד שלהם בהקמת בית בישראל, כפי שהתורה מבקשת".
"משיכה איננה רק אקט מיני, ולכן גם הם ברובם היו מעדיפים לחיות עם גבר. לחלק מהם הזהות האמונית והשייכות לקהילתם חשובות יותר מהיציאה מהארון, והם רואים את הייעוד שלהם בהקמת בית בישראל, כפי שהתורה מבקשת"
למי שמשוכנעים שיוכלו לעמוד בכך, הוא ממליץ לדבר עם האישה מראש ולשתף אותה, הגם שלא תמיד היא תבין את משמעות הדבר. "אמליץ גם לא לפנות לרב, אלא לאיש טיפול או יועץ זוגי מקצועי שמבין בנושא, ויכול לעזור לשניהם להבין את המשמעות וההשלכות של נישואים אלה", הוא מוסיף.
"חשוב גם לנטרל את התכנים ההומופוביים שהגבר ספג במהלך חייו. מי שבוחר לשאת אישה ממניעים הומופוביים, חשוב שיטפל בזה – כי בסופו של דבר מתחת להומופוביה עלול להתעורר צורך בחיים אותנטיים עם גבר. כמוהו גם מי שחווה את נטייתו כמרכיב מהותי בזהות האישית שלו – אסור לו להינשא לאישה, כי שניהם יהיו אומללים".
פורסם לראשונה: 15:28, 20.06.22
