אין על מסבחה: ביקור בחומוסייה חדשה ונסתרת
חומוס עם פול או מסבחה? בחומוסייה החדשה שהגיע אליה המונה טועם, התשובה כבר הייתה על השלט שבכניסה: החמימות של הגרגירים, התיבול המדויק, המתיקות הקלילה והאיזון העדין בין כל אלה, הוכיחו שוב לנהג המונית שלנו שאין על מסבחה - כשהיא עשויה טוב ונכון
| פורסם: 28/12/2021
צפו: המונה טועם ביקר בחומוסיה חדשה ונסתרת (צילום: משי בן עמי)
בקצה רחוב לבונטין בתל אביב יש אזור חנייה המיועד למוניות. זאת זכות גדולה בעיר, שכבר מזמן הפכה לחניון בתשלום בתוך הקניון של המדינה. החנייה נמצאת מול חומוסייה קצת נחבאת, אחרי בית הקפה הפופולרי ברחוב. את בית הקפה עוד אפשר לראות על הרחוב הראשי, אבל את החומוסייה אפשר בקלות לפספס, כי השלט שלה חבוי בתוך סגירת החורף הזמנית של המקום, וצריך להסתכל ממש מקרוב בשביל לראות מה בדיוק כתוב שם.
עוד ביקורות אוכל רחוב שיכולות לעניין אותך:
על השלט הפנימי של החומוסייה, החדשה והנסתרת, כתוב "חומוס פול" ומתחת למילים האלה, באותיות קידוש לבנה מנוקדות כדי שלא נטעה בהגייה, כתובה מילה אחת בגדול - "מסבחה" - וזה כנראה בשביל שלא תפספסו את העיקר ואת המטרה של המקום. ואני, מאז ומתמיד הייתי חסיד של מקומות ממוקדים.
האיזון המושלם והעדין בין כל המרכיבים, הטעם שגורם לך לשבת חזק יותר על הכיסא, השקט בין האוזניים, הטעם שמשתק לך את המוח לכמה רגעים, הרחוב הסואן, הלחצים - הכול נעלם לכמה שניות יקרות
התפריט של החומוסייה "מסבחה" מתחיל במנה בסיסית של מסבחה. אני כבר הבנתי שתמיד המנה הראשונה בתפריט מייצגת את המקום, והיא זאת שנושאת עליה את רוב הרווחים, ורק אחר כך התפריט לוקח סיבוב לכיוונים שונים. בהתחלה אתה חושב שאתה יודע מה אתה רוצה לאכול, אבל אז מרוב מנות ותוספות אתה מבלבל לעצמך את הצלחת בראש יותר מדי, ואחרי שאתה כבר בונה לעצמך בדמיון את המנה המושלמת מבחינתך, אתה הולך לאיבוד מרוב טעמים.
על מסבחה אפשר לדבר ולהישאר בהבעת פנים אחת, סוג של הבעה שמתארת שלמות בצלחת. אתה יוצא מהארוחה מרוצה וחוזר אליה כמו עבד נרצע שוב ושוב. יש כאלו שישבעו מהמסבחה שלהם ויקללו את כל שאר החומוסיות - כל חומוסייה בסיסית שיש לה גרגירים וטחינה מנסה לפגוע במטרה, ורק לפעמים מצליחה. כאן בכתבה הזאת אני ממקד אתכם בדיוק מה לאכול, למרות התמונה שלמעלה.
פעמים רבות הגעתי לחומוסיות והמלצר הציע לי להזמין את המסבחה של המקום. אז קודם כל - כל הכבוד על התעוזה, כי אחר כך בדרך כלל מגיעה אכזבה מהטעם התפל. ואז הם שואלים אותך: "איך הייתה מנת המסבחה?", ואתה עונה: "בסדר", שזה כמו להגיד על מישהו שהוא "נחמד" - זה לא מספיק טוב בכללי וגם מאכזב. יש גם חומוסיות שבכלל לא יציעו מסבחה כי למה ליפול אם אפשר להישאר לעמוד. מסבחה לא טובה סוגרת מקום - מקום שבו טעמת מסבחה לא מוצלחת, אתה לא תחזור אליו שוב פעם. זהו, מיצית.
השבוע מכר לא מאוד קרוב שעובד באזור, סיפר לי על המסבחה של "מסבחה", ואמר שמאז שהם פתחו הוא אוכל שם כמעט כל יום. "טוב נו, בסדר", אמרתי, ואז הוא הישיר אליי מבט ואמר לי ללכת מיד. מדובר במכר שגם ככה קשה לו הקשר עם אנשים, אז אם העיניים נפגשו לשנייה ברורה וחד משמעית, אותי זה שיכנע.
טעם שגורם לך לשבת יותר חזק על הכיסא
המונית כבר חיכתה בחנייה, ואני הסתובבתי על צירי והלכתי לאכול מסבחה ב"מסבחה". נכנסתי לחומוסייה והזמנתי מנה של חומוס משולש, אבל עם שני שליש מסבחה ושליש פול, סימבולי בלבד, רק לטעימה. הייתי צריך להזמין את המנה הקבועה שלי - בלי טחינה, כמובן, כי החומוס שהיה מסביב הספיק בכמות כמו שצריך, וזהו.
אחר כך הצטערתי שהזמנתי את המנה הזאת. האמת היא שהתפתתי להזמין אותה רק בשביל לטעום, אבל מעכשיו תרשמו איך להזמין: רק מסבחה עד למעלה עם נגיעה קטנה של חומוס בצד בלבד. כל כך פשוט, רק ככה מהיום והלאה. תוותרו גם על שמן הזית ועל התבלינים. רק מסבחה בבקשה עם מעט חומוס וזהו, שיהיה רק קצה של חומוס שיציץ החוצה.
האיזון המושלם והעדין בין כל המרכיבים, הטעם שגורם לך לשבת חזק יותר על הכיסא, השקט בין האוזניים, הטעם שמשתק לך את המוח לכמה רגעים, הרחוב הסואן, הלחצים - הכול נעלם לכמה שניות יקרות. אתה טועם את החמימות של הגרגירים דרך הטחינה העדינה, התיבול המדויק, הטעם שנשאר על הלשון בין מזלג למזלג, המתיקות הקלילה שמלווה את הכול - טיפונת של מתיקות שגורמת לך לחייך לעצמך, והרגע שבו אתה מבין שהעמסת יותר מדי על המזלג ואתה מתחיל לחשב את המנה קדימה ולא אחורה.
אם תגיעו עם עוד מישהו למקום, נראה אתכם מנהלים שיחה בין ביס לביס - זה לא יקרה. הפיתה מחכה בצד ונעלמת מחוסר חשיבות, כי מי בכלל יכול לחשוב על פחמימות? כל שאר הירקות שמוגשים מולך על השולחן נעלמים. הציעו לי גם בצל אחרי המזלג הראשון, הראש שלי עלה לרגע לכיוון המלצרית וירד בלי קשר עין חזרה לצלחת - לא תודה. הפול לא עניין אותי בכלל, הוא היה קצת דליל לטעמי, והחומוס היה כמו החומוס של "מי ומי" רק בלי החמיצות. החומוס בצד היה יותר כבד, עם טיפה יותר טחינה.
הצטערתי על המקום שהחומוס והפול תפסו לי בצלחת במקום המסבחה. הייתי צריך בשקט להשלים עם סיום המנה כי החלק של המסבחה התחיל להיגמר. הבנתי מיד שלא צריך לנסות לאכול יותר, אנחנו לא חיות שהולכות לישון לכמה ימים רצוף. הבנתי שאני צריך לקום בשקט מהכיסא, להשלים עם הגזירה שהסתיימה לה המנה של המסבחה היום, לחתוך בעדינות רבע פיתה ולנגב טוב טוב את המסבחה בכניעה, ולנשום נשימה ארוכה. המסבחה של "מסבחה" הפילה אותי מרוצה.
