אנחנו חיים בתקופה מטורפת, יושבים ברכבת הרים רגשית, בריאותית ומעשית. בין בידוד לבדיקה, בין הודעת "הורים יקרים" לבין התכתבויות עם נאמני הקורונה, אנחנו מנסים לעבוד, לשמור על הקיים ולייצר לעצמנו שגרה. אבל מה קורה שבתוך הכאוס הזה הילדה מתעוררת בבוקר ומצהירה: "אני לא הולכת לבית הספר"? וכשהיא רואה את המבט ההמום שלנו, היא מוסיפה: "כואב לי ממש הראש, והגרון, נראה לי שאני חולה"?
נתחיל מהסוף: לשאלה אם להסכים לילדים להישאר בבית כשהם לא רוצים ללכת לבית הספר, אין תשובה קלה, גם לא חד-משמעית. יש הורים שבוחרים לא לשלוח את הילדים ללימודים, אם בשל חששות מבידודים או חוסר רצון לצאת ולהיכנס אליהם. הורים אחרים, לעומת זאת, מתעקשים שהילדים ילכו למסגרות, בגלל הצורך שלהם לצאת לעבודה, הרצון לשמור על השגרה שנותרה, או פשוט בחסות החינוך.
אין ספק שהמצב הזה מעמיד אותנו ההורים בדילמה לא פשוטה, ולא תמיד אנחנו יודעים איך בדיוק להתמודד וכיצד להבין. מצד אחד, ברור לנו שהמסגרת הבית-ספרית היא חלק מרכזי בשגרה היומית שלנו ושל הילדים - היא כוללת לימודים, מפגשים עם חברים, קשרים עם המורים ועוד. מצד שני, אצל רבים מאיתנו עולה גם תהייה חשאית - אולי עדיף באמת שהיא לא תלך? אולי שתישאר רק היום בבית? מהר מאוד אנחנו מגלים שאין לנו פתרונות. אז מה עושים?
קראו עוד:
"מצד אחד ברור לנו שהמסגרת הבית-ספרית היא חלק מרכזי מהשגרה היומית שלנו ושל הילדים. מצד שני, עולה בנו תהייה חשאית - אולי באמת עדיף שהיא לא תלך?"
במצב הנוכחי הדבר החשוב ביותר הוא לנסות להבין מהן הסיבות לשינוי ההתנהגותי, או במילים אחרות: למה הילד או הילדה באמת לא רוצים ללכת ללמוד? אנחנו מכירים את "סרבנות בית ספר", תופעה שבה ילדים מחליטים שהם לא מוכנים ללכת יותר ללמוד, לאורך זמן, בשל סיבות שונות - החל מהתמודדות עם בעיה חברתית בכיתה, דרך חשש מכישלון בלימודים ועד בעיות התנהגות וקבלת סמכות. בתקופה כזאת, רכבת הרים כבר הזכרנו, אנחנו לא תמיד יכולים מיד לזהות אם מדובר בכך, או בחשש כללי מהמצב הקיים.
פרופ' ענת שושני וד"ר אריאל קור, מהמרכז הישראלי להתמכרויות באוניברסיטת רייכמן, ערכו לאחרונה מחקר בנושא ההשלכות הנפשיות של נגיף הקורונה במערכת החינוך. הם בחנו 3,000 ילדים בני תשע עד 17 מבתי ספר ברחבי הארץ, ואלה הממצאים שלהם: 28% מתלמידי כיתות ד'-י"א' מתלוננים על סחרחורות, 44% חווים עצבים, 36% מתלוננים על דכדוך, 28% סובלים ממתח ומבדידות, 23% חשים חוסר תקווה כלפי העתיד, 13% חווים התקפי חרדה ו-34% חווים חוסר מנוחה כתוצאה מהסגרים ומהריחוק החברתי והפיזי.
מהשטח, מהפגישות שלי עם הורים וילדים, אני יכולה לומר שיש ילדים שההליכה לבית הספר מטיבה עימם ועוזרת להם להרגיש שיש שגרה. לעומת זאת, יש לא מעט ילדים ומתבגרים שסובלים מחששות, מפחדים או מחרדה של ממש. החל מאלה ששמחים ללכת לבית הספר אך חוששים להידבק ולהיות חולים, אחרים שחוששים מהבידוד ומרגישים שהם נמצאים באיזו רולטה לא הגיונית שבה הם הולכים לבית הספר למשך יום או יומיים, ואז נאלצים להיכנס (שוב) לבידוד, ועד למצב קיצון שבו ילדים כל כך חוששים - עד שהם מסרבים לצאת מהבית.
ובל נשכח כי בגיל ההתבגרות, שמתחיל כיום בגילי תשע ונמשך עד גיל 30, יש מי שמצבו מחמיר עוד יותר. בגיל הזה הילדים עוברים שינויים גופניים, רגשיים, קוגניטיביים וחברתיים, גופם משתנה, מתחילים שינויים הורמונליים, מצבי הרוח משתנים, ולעיתים הם גם חווים מצבי רוח קיצוניים. במצב הקיים, שבו העולם האישי נמצא בכאוס וכך גם העולם החיצוני, יש ילדים שחשים ביתר רגישות תחושות של חוסר שליטה, חוסר אונים וחרדה.
אז איך מתמודדים?
משוחחים ומנסים להבין - קודם כל משוחחים עם הילדים בניסיון להבין מהן הסיבות שבגינן הם לא רוצים ללכת לבית הספר. בשיחה ננסה להבין - האם קרה לאחרונה משהו חריג בבית הספר? האם זה קשור למצב כיום? וייתכן גם שמדובר באירוע שנראה לנו לא משמעותי, למשל אם הגיע מורה מחליף, מה שנתפס לעיתים כשינוי רציני.
בדיקה רפואית - אם הילדים מתלוננים על מיחושים גופניים, יש להגיע לרופא ולוודא שלא מדובר במחלה או בתופעה גופנית אחרת. חשוב להתייחס ברצינות לתלונות שלהם ולעבור את כל הבדיקות הרפואיות הנדרשות.
מעקב ובניית ציר זמן - אם אנחנו לא מצליחים להבין מהסברי הילדים במה מדובר, כדאי לנסות לבחון אם מדובר באירוע חד-פעמי או בעניין מתמשך. כדאי לבנות ציר זמן, ולבדוק - האם הילדה לא רוצה ללכת לבית הספר מדי יום או רק בימים מסוימים? האם הילד לא רוצה להיכנס לכיתה או שהוא גם לא רוצה ללכת לחוגים, ובכלל לפגוש חברים?
החלטה הורית - חשוב גם לשים לב להתנהגות שלנו בתקופה האחרונה. כדאי לבחון אם אנחנו נמצאים בחרדה מסיבה כלשהי. אולי אנחנו חוששים להיות חולים, או מבודדים שוב? איזו מסרים גלויים וסמויים אנחנו משדרים לילדים שלנו בבית?
להתייעץ עם צוות בית הספר - חשוב ליידע את הצוות החינוכי במצב , ולברר אם קרה משהו חריג לאחרונה. רצוי לשאול על נקודת המבט שלהם, ואם יש דרך שבה הם יכולים להקל על הילד/לה.
טכניקות התמודדות עם חרדה - אם אתם מזהים שהילדים סובלים מחרדה, חשוב להבין בדיוק ממה בדיוק היא נובעת, ומה הטריגר. אפשר למשל ללמד אותם הילדה טכניקות הרגעה, למשל נשימות, דמיון מודרך ועוד.
ייעוץ מקצועי - התקופה הנוכחית שלנו, כמו שכולנו יודעים, היא בכלל לא רגילה, וייתכן שתרצו לפנות לקבלת ייעוץ מקצועי. רופאים, פסיכולוגים, וכל איש מקצוע מתאים שיוכל לסייע לילדים, וגם לכם.
הכותבת היא אם לשלושה ילדים, כתבת בערוץ ההורים, מומחית למחקר תרבות הילד והנוער ומנכ"לית פורטל "עשר פלוס"
