אילת והערבה הדרומית חוות בימים אלה את אחד משבועות הנדידה העוצמתיים שהיו כאן מעולם. מיליוני סבכיים שחורי כיפה ואפורים, סיבכי ניצי וזהבנים שהגיעו מלב אפריקה, ממלאים את העצים והשיחים בגינות הקיבוצים, בעיר אילת ובמטעי התמרים. השיא הוא בפארק הצפרות אילת, שמוצף באלפי עופות קטנטנים.
"זו שנה שנייה ברציפות שבחצי הראשון של חודש מאי אילת מוצפת בציפורי שיר", אומר נועם וייס, מנהל מרכז הצפרות באילת. "בשנה שעברה ייחסנו זאת לבצורת קשה שפקדה את אפריקה, משם יוצאות הציפורים הנודדות למסען מעל מדבר הסהרה. אנחנו, בצד השני של הסהרה, קלטנו את הציפורים האלו במצב פיזי ירוד מאוד. השנה התמונה חוזרת על עצמה, אם כי המצב שלהן מעט יותר טוב השנה. בצורת באפריקה מביאה המון ציפורים שחייבות לעצור באילת".
ישראל משמשת גשר יבשתי המחבר את אפריקה לאירופה ולאסיה. זה הופך אותנו לאחד האזורים החשובים בעולם שבו עוצרות הציפורים למנוחה ונטענות באנרגיה,אבל בשנתיים האחרונות משהו שונה קורה.
כדי לעזור לציפורים, מרכז הצפרות אילת יוזם ומבצע ביחד עם שותפים מקומיים, פרויקטים קהילתיים ומחקריים שנועדו לשפר בתי גידול שאינם טבעיים כגון שדות, מטעים ואף בריכות לאגירת מי ביוב ומפעל מלח עבור הציפורים הנודדות.
"המצב באפריקה הוא סימן מבשר רע לבאות", מוסיף וייס, "כל ציפור ממאות מיליוני העופות שחולפים כאן, נותנת שירות אקולוגי של האבקה, הפצת זרעים, הדברת חרקים וניקיון לבתי גידול באירופה, אסיה ואפריקה. שינוי האקלים מקשה על הנדידה. עוד מוקדם לומר, אבל כנראה שציפורים נודדות למרחקים ארוכים מתקשות בנדידה. ציפור כזו שלא תשרוד את הנדידה בחזרה לאתרי הקינון באירופה, תחסר לבית הגידול אליו היא מיועדת להגיע. החסר הזה הולך וגדל ככל שהנדידה הופכת למשימה בלתי אפשרית. העבודה שלנו באילת היא להפוך את הנדידה לאפשרית, עבור כמה שיותר ציפורים. כל שותפי פארק הצפרות אילת נותנים יד, בעוד שרשות הטבע והגנים מסייעת בטיפול בעופות החלשים".
פארק הצפרות אילת הוא גם המקום שבו כל ציפור תמצא מנוחה ומזון בשפע, במיוחד בשנים בהן הציפורים מגיעות לאילת רעבות, כי אפריקה מתייבשת ומספקת פחות ופחות מזון לאנשים ולציפורים שבה. בשנים האחרונות נטעו בפארק שיחי סלוודורה פרסית, המלאים בפירות אדומים. "על כל שיח כזה יושבים כמה מאות סבכיים עייפים ורעבים ולא מפסיקים לזלול", מספר כליל צייטלין, מתנדב החברה להגנת הטבע במרכז הצפרות אילת.
