בחופש הגדול יותר מתמיד הורים מתכננים מה לעשות עם הילדים. מגוון חוויות, אטרקציות, טיולים, סרטים, תערוכות, בריכות, ים ועוד שלל פעילויות, רק שלא יהיו רגעי שעמום. יש בתים שהתכנון מוקפד ברמה של שעות ואפילו דקות. מה עושים בכל רגע נתון והדגש הוא על עשייה. לרבוץ או לבהות זה לא אופציה. למה? כי הילדים יהיו כעוסים, יריבו ולא יהיו מרוצים. הם יאמרו "משעמם לי" כל שתי דקות בערך ואנחנו נרגיש רע.
למה כל כך קשה לנו לראות את הילדים משועממים? מה זה אומר עלינו? ילד משועמם ולא מרוצה מדליק אצלנו את כפתור האשמה. כפתור שאומר שאנחנו לא ממלאים את תפקידנו כצוות בידור, וכדי לנקות את המצפון אנחנו מכינים טבלאות של סדר יום מוקפד. שלא תבינו נכון, אני לגמרי בעד סדר יום ותכנון הזמן בחופש הגדול וגם אני בונה טבלאות כאלה ואף ממליצה להורים לעשות זה. הבעיה הגדולה היא שבתוך כל טבלאות סדר היום אין זמן "מת", זמן רביצה או זמן שעמום.
כולנו נמצאים שעות ברשתות חברתיות ושם ישנה תחרות סמויה בין ההורים. כולם מעלים תמונות ממקומות בילוי מגוונים במקומות מרוחקים ושלא נדבר על החיוכים של כל בני המשפחה. התופעה הזאת מגדילה את כפתור האשמה שלנו. אנחנו נאלצים להצטרף לתחרות של ההורה המשקיע כאשר עמוק בלב הוא שוקע. תחרות של מי לוקח את הילדים לפעילות יותר מפוצצת ומוגזמת אך הכול כמובן למראית עין, אסור להראות פגיעות והכול חייב להיות שמח ומושקע. זאת התחושה שמעבירים לילדים שאחר-כך בגיל ההתבגרות מושפעים מלחץ חברתי ואנחנו מתפלאים מדוע הם נכנעים לטרנד כזה או אחר ברשת.
קראו עוד:
אנחנו היינו ילדים משועממים. תוכניות הילדים היו משודרות בזמנים מצומצמים ובשאר הזמן נאלצנו פשוט להעסיק את עצמנו. היום כמבוגרים גם אנחנו מכורים למסך ובכל רגע שבו אנחנו לא עסוקים במשהו, אנחנו מעסיקים את עצמנו בבהייה במסך. גם כשאנחנו ממתינים בתור או מחכים שפגישה מסוימת תתחיל - כל אחד עם המסך שלו. במקום להביט סביב, לפגוש עיניים טובות, להתחיל בשיחת חולין ובעיקר לחשוב או לתכנן.
פעם היו מחשבות לפני השינה אבל היום גם למיטה מכניסים את הנייד או צופים בטלוויזיה עד שהעיניים נעצמות. לא משתעממים לרגע וכך אנו דואגים שגם הילדים שלנו לא יהיו משועממים. כשהם באים בתלונה שמשעמם ואנחנו כועסים למה הם לא מעסיקים את עצמם כדאי שנשאל את עצמנו האם לימדנו אותם להעסיק את עצמם?
חשוב לזכור שהמחשבות, הרעיונות היצירתיים, החדשניים, ההיכרות עם העצמי, מי אני, מה אני אוהבת ומה לא, מה עבר עליי, מה אני חושבת על זה - כל אלה מגיעים ברגעי שעמום. רגעים שבהם אין שום דבר אחר לעסוק בו מלבד המחשבה. אנחנו למעשה משתעממים רק באמבטיה. זה המקום היחיד שאליו הנייד לא נכנס אך אצל הילדים שלנו גם לשם אנחנו מכניסים אטרקציות: צבעי אמבטיה, פאזלים, צבעי ידיים ואפילו רמקול לאווירה נעימה.
הורים יקרים, אם אתם רוצים לגדל ילדים שמאמינים בעצמם ומכירים את עצמם, ילדים שמקשיבים לקול הפנימי שלהם, ילדים שיפתחו רעיונות יצירתיים, שילמדו להעסיק את עצמם, שילמדו ליהנות מהדברים הפשוטים, מציפור בשמיים או שלכת בסתיו, תעשו להם ולכם טובה ענקית אם תיתנו להם להשתעמם.
אז בפעם הבאה כשהילד אומר שמשעמם לו קודם כול תשנו את הפרשנות. אתם לא הורים גרועים, אתם לא בתחרות עם אף אחד אלא אתם רוצים להעצים את הילד. מה לומר לילד? תציעו לו לבחור, לחשוב על משהו ולהעסיק את עצמו.
תנו לו לחפש רעיון ואם ממש קשה לו, בזמן רגוע תחשבו יחד אילו פעולות (ללא מסך) הוא יכול לעשות בזמן שעמום. תכינו מאגר של רעיונות. אם מדובר בילדים צעירים אפשר להכין קופסת שעמום ובכל פעם שהילד מתלונן שמשעמם לו תשלחו אותו לקופסה. בפעמים הראשונות העסקה עצמית תימשך דקות ספורות, וזה בסדר כי הילד לא רגיל לכך, ולכן חשוב שתחזקו אותו גם על מספר דקות. בהדרגה הוא יתחיל ליהנות מזה ופרקי הזמן יתארכו.
