זו בעצם ממשלת נתניהו
נתניהו הוא מחולל האירוע. הוא היחיד שיכול לגרום לאנשים כה שונים להתכנס סביב מטרה אחת ולצאת עם תמונה שהיא בבחינת מדע בדיוני | פרשנות
| פורסם:04/06/2021
ביום רביעי אחרון, בשעות אחרונות למנדט של יאיר לפיד וכשהדרמה הגיעה לשיא סביב קשיים משמעותיים שעלו בחדרי המו"מ ואיימו להקריס את המיזם החדש של נפתלי בנט ויו"ר יש עתיד, התרחשו ברקע אירועי הצבע האמיתיים, אלה שמבשרים על עידן חדש לגמרי, דווקא במליאת הכנסת.
אנשים שעד לפני חודש וחצי לא ניהלו ביניהם שום אינטראקציה, התכנסו לשיחות צפופות ומתועדות להפליא בפאתי מליאת הכנסת. בני גנץ ולפיד, שני יריבים מרים שהאיבה הפוליטית ביניהם בשנה האחרונה חלחלה גם למערכת היחסים האישית, הסתודדו ארוכות. בנט ומרב מיכאלי, שעד כה בקושי הייתה היכרות ביניהם, צולמו משוחחים מחויכים. כך היה גם עם איילת שקד ותמר זנדברג והרשימה עוד ארוכה.
ח"כים מספרים שבשלב מסוים, כשהתברר שהאירוע רחוק מסיום והמליאה לא תקבל באותו יום את ההודעה על הקמת הממשלה, היחיד ששמר על קור רוח היה לפיד, שסינן לעבר בנט: "זה יקרה ביום שני".
ממשלה מהסוג הזה, עד לרגע השבעתה, יכולה להתפרק בכל רגע. החוליות החלשות באירוע הזה, לשיטתו של נתניהו, מצויות בימינה ובתקווה חדשה ושם מופעל עיקר הלחץ
הביטחון של לפיד ביכולת להוציא אל הפועל את התוכנית הוא כנראה תוצר של הפנמת האינטרסים המשותפים. לאף אחד מהמעורבים פשוט כבר אין בריריה אחרת. זו לא ממשלת החלומות של לפיד, בטח ובטח לא של בנט, אבל כל החלקים שבה התכנסו לאירוע לטובת ריסטארט למערכת, יציאה מהלופ המסחרר של סדרת מערכות בחירות והיעדר הכרעה.
יותר משצריך להתפעל מכוחם של כל המעורבים בממשלה המסתמנת להסכים לפשרות וללכת יחד, צריך להתפעל מהיכולת של ראש הממשלה בנימין נתניהו לייצר אירוע בסדר גודל היסטורי.
הוא היחיד שיכול לגרום למעורבים השונים כל כך להתכנס יחד סביב מטרה אחת. עם כל הכבוד ליכולות הפוליטיות של כולם, נתניהו הוא מחולל האירוע. בחסות הרצון להחליף אותו - כל אחד מסיבותיו הוא - יוצא לפועל אירוע מורכב ומסובך שעד לפני שנה נראה היה כמו סרט מדע בדיוני.
ישיבה ארוכה ושעות של דיונים בכפר המכבייה, חלקן במצב רוח טעון וחלקן באווירה מבודחת, הסתכמו בסוף בתמונה שאף אחד לא יכול היה לדמיין אותה: סמל הציונות הדתית בנט, נציג מעמד הביניים החילוני לפיד ויו"ר התנועה האיסלאמית מנסור עבאס - יוצאים יחד לדרך חדשה.
הפגנה מול ביתה של איילת שקד בתל אביב (צילום: נדב אבס)
החתימות האחרונות על המסמכים הקואליציוניים התבצעו במקביל לגמר גביע המדינה בכדורגל, שבו נכח נשיא המדינה ראובן ריבלין. כמה סמלי היה הדמיון בין הסיום מורט העצבים של משחק הכדורגל (מכבי ניצחה) לבין רגעי ההכרעה הקריטיים בכפר המכבייה. שתי הדרמות התכנסו לכמה דקות של מתח וכסיסת ציפורניים.
כשבבלומפילד נכנסו הקבוצות להארכה, סינן מי שסינן את ההערה המתבקשת באווירת הפאניקה: "מה יקרה אם נצלצל לנשיא והוא יהיה תקוע שם ולא יענה?". בסוף זה קרה. לפיד, אוהד מכבי, הרים טלפון, וריבלין עם מצלמה צמודה ירד לקבל את השיחה בחדר ההלבשה. בעולם הספורט קוראים לזה דאבל.
אלא שגם עכשיו, לא כל הקשיים נפתרו. ממשלה מהסוג הזה, עד לרגע השבעתה, יכולה להתפרק בכל רגע. החוליות החלשות באירוע הזה, לשיטתו של נתניהו, מצויות בימינה ובתקווה חדשה ושם מופעל עיקר הלחץ.
כאן נכנס מבחן המנהיגות הראשון של בנט וסער. השניים שלראשונה עומדים במקביל בראש מפלגה עצמאית, עם דרך פוליטית עצמאית ובלי כבלים של מפלגות אם ובת.
היכולת שלהם לצופף את השורות מאחוריהם, לדאוג שכל חברי רשימותיהם צועדים אחריהם, היא קריטית להצלחת המהלך. וגם במקרה הזה, נדמה שעד הרגע האחרון לא באמת נדע.
