בצל יוקר המחיה: איפה מצאנו בגט זול וטעים עם חביתת ירק?
בתוך מבול עליית המחירים, יוקר המחיה וההתמודדות עם עסקים שמנסים להוציא לנו מהארנק יותר מדי כסף, מצא המונה טועם בגט זול וטעים בסנדוויצ'יה בשוק התקווה שאין בה מקומות ישיבה אבל יש בה את כל מה שמי שאין לו מספיק כסף יכול לבקש. אז כמה זה זול ומה הוא קיבל בתמורה? כל הפרטים בפנים
| פורסם: 22/02/2022
לאחרונה מדברים הרבה על עליות מחירים, וכן, גם אני מבין שהחיים עולים כסף. הכי מצחיק אותי שמראיינים את אותם בעלי עסקים שמעלים מחירים - הרי אין דבר כזה פרסום רע, וזה מעצבן כי יש אנשים שקמים כל יום בבוקר בשביל להוציא לנו מהארנק יותר מידי כסף, והם גם ויודעים את זה.
ביקורות אוכל נוספות שיכולות לעניין אתכם:
ראיתי לא מזמן בעל עסק שהעלה את מחיר מנת הפלאפל שלו ל-25 שקלים, והוא עוד הסכים עם עצמו. אישית הייתי מעביר את אותו אחד לצד השני של הדלפק בשביל שישלם לעצמו 25 שקלים ואז יחזור לספר לנו איך זה מרגיש.
אז בואו נרגיע עם המחירים, זה רק פלאפל. אני מרגיש שעוד רגע ינסו לשווק לנו את הפלאפל כמנה בריאה - מה שאולי נכון כשאוכלים אותה רק פעם בשבוע. הכל בריא לאכול רק פעם בשבוע. כשאני חושב על משפחה שיוצאת לדרכים ולא יכולה להשביע את הילדים בגלל המחיר הגבוה שכל דבר עולה כאן, זה מעצבן אותי.
מי בכלל קורא על מסעדות יוקרה? לא אני, זה בטוח. אני מוכן לעמוד בתור רק לזול וטעים - ורק בסדר הזה, עם דגש על קודם כל זול, כמובן, אף פעם לא התביישתי בזה שאין לי
לא סתם בתקופה האחרונה הפסיקו להשתמש בצמד המילים "סטריט פוד", וחזרו כמו גדולים לקרוא לאוכל רחוב בשמו האמיתי, בלי בושה - "אוכל רחוב". המחירים בארץ מרקיעי שחקים. אף פעם לא רציתי לכתוב על אוכל יקר - מי בכלל קורא על מסעדות יוקרה? לא אני, זה בטוח. אני מוכן לעמוד בתור רק לזול וטעים - ורק בסדר הזה, עם דגש על קודם כל זול, כמובן, אף פעם לא התביישתי בזה שאין לי.
לא שכונת פאר
בשבילי להגיע לשוק התקווה זה להיפגש עם הילדות שלי בכל פעם מחדש. כשהייתי ילד הייתי נוהג להגיע לשוק עם אבא שלי. אני הייתי נושא השקיות שלו, והכל רק בשביל לשתות ברד ירוק אצל העיראקי על הפינה של רחוב חנוך. הימים האלו אולי חלפו, אבל הברד הירוק עדיין חי וקיים.
כך קרה גם השבוע כשהגעתי לתקווה. אחרי כמה רגעים מול דוכן הברד, הלכתי לכיוון המאפייה הבוכרית לחטוף משהו בקטנה, אבל אז חלפתי ליד דלפק עם מטבח פתוח, ובו עמד בחור עם כובע קסקט ופנים מוכרות. מכירים את זה שהצוואר מסתובב לפני הרגליים ואז אתה עוצר בחצי אלכסון? אז ככה בדיוק קרה לי כשלפתע זיהיתי את פאוזי.
את פאוזי אני מכיר כבר הרבה מאוד שנים, והופתעתי לראות אותו שם. "מה אתה עושה פה?", שאלתי מיד, כי לפאוזי הייתה חומוסייה בפלורנטין, ואחרי כמה שנים החומוסייה נסגרה ופאוזי המשיך הלאה. מסתבר שפאוזי היה כמה שנים בחו"ל, ואז קיפל את עצמו חזרה ארצה ישר לשוק התקווה, לעבודה שהוא יודע ומכיר היטב.
במקום החדש שלו יש, כאמור, מטבח פתוח, ודלפק שמוצב ממש על הכניסה. אין שם שולחנות, רק שני שרפרפים למי שמתעקש לשבת, או יותר נכון להגיד שהשרפרפים מיועדים למי שבא לפאוזי טוב בעין. לא כל אחד יכול לשבת כאן ולאכול. הבר מלא מקצה לקצה בסלטים טריים, ואת העבודה הזאת פאוזי מכיר, ומסתבר שהוא גם מודע ליכולות הכלכליות של הלקוחות ולסכום שהם יכולים להרשות לעצמם לשלם. אנחנו לא בשכונת צמרת, פה זה התקווה, לכן בגט ענקי עם חביתת ירק וסלטים ב-20 שקלים, זה מחיר מעולה, שהיה גם טוב לפני 20 שנה.
אחרי שיחה קלה על החיים מיקדתי את פאוזי לכיוון התיאבון שלי, אבל גם ככה הוא קצר סבלנות בכללי, כי בעולם האמיתי שלנו אנחנו כל היום אוספים כסף קטן, וטבח אמיתי שעובד זריז ויעיל הדבר האחרון שהוא צריך עכשיו על הראש שלו זה אותי עם שאלות. הרי באנו לאכול, לא לדבר בין הביסים.
תמיד נדמה לנו שאנחנו היחידים שעומדים בתור וחושבים שהעולם סובב סביבנו, אבל אני לא הייתי היחידי בתור לבגט. אחרי הגיע בחור על קטנוע, הוריד את הג'ק במיומנות, ועוד הוא נשען על הצד, הוא כבר הזמין פעמיים בגט שקשוקה עם הכל. יעיל. מיד הבנתי שזה לא המקום לחשוב בו יותר מידי.
למראה הבחור עם הקטנוע פאוזי מיד זז ממני הלאה, ואחרי שלוש דקות שני הבגטים של הבחור היו מוכנים. הם היו בגטים נפוחים עם המון שקשוקה בפנים ועוד הרבה סלטים. פאוזי ארז לו הכל בשקית והבחור עלה על הקטנוע וזז הלאה בחזרה לחיים שלו. אני התעשתתי על עצמי מהר והזמנתי חביתת ירק.
מכירים את הטבחים האלה שמרוב שהם כל כך יעילים הכל זז לכם מול העיניים מהר מידי? אז ככה בדיוק פאוזי עובד: לא הספקתי להוסיף משפט או מילה, ופאוזי כבר טרף את הביצים והכניס שם המון עשב ירוק. זאת הייתה חביתת ירק עבה מאוד. אחרי כמה שניות הוא הפך את החביתה, חתך את הבגט והכניס לתוכו את החביתה שלי.
הנחתי את ה-20 שקלים שלי בצד הדלפק, כשלפתע פאוזי אמר לי לשבת לאכול. "אחר כך תשלם", הוא אמר. לקחתי שרפרף והצטרפתי לאקשן במטבח כמו צופה מהצד, ובזמן הזה למדתי שאת הבגט הנהדר הזה פאוזי קונה במאפייה ליד. את הסלטים הוא מכין בין ההזמנות.
חביתת הירק שלי נחה בתוך הבגט, שנמרח לפני זה בחריף ובעמבה בשביל הכיף. מעל הכל היה כרוב אדום קצוץ, כרוב לבן ועוד ירק. זה היה בגט מעולה באמצע שכונת התקווה במחיר לכל כיס. רק זה לכשעצמו כבר מתאים לי - 20 שקלים זה המחיר והוא בסדר גמור. אל תשכחו את החוק הראשון של אוכל רחוב - אתה לעולם לא עושק את הלקוח שלך. אז שיהיה בתאבון זול לכולם.
