בשבועות האחרונים, בכל פעם שהתקיימו שיחות ישירות בין יאיר לפיד לבין בני גנץ, או בין המקורבים להם, התעקש יו"ר כחול לבן לחדד את המסר המרגיע-לכאורה הבא: בחירת היו"ר הבא של הסוכנות היהודית לא קשורה למימוש הרוטציה. כלומר, גנץ הצהיר שלא ישבור את הכלים ולא יטרפד את כניסתו של לפיד למשרד ראש הממשלה, גם אם המועמדת שלו לתפקיד בסוכנות – מקורבתו השרה לשעבר עומר ינקלביץ' – לא תיבחר. לא אשבור את הכלים, הבטיח, כי אין קשר בין הדברים.
אלא שבפועל, לא מעט גורמים במערכת הפוליטית מעריכים בדיוק את ההיפך. לדבריהם, הרוטציה הצפויה בין ראש הממשלה נפתלי בנט לבין שר החוץ שלו באוגוסט 2023 – אירוע שסיכויי המימוש שלו עדיין לוטים בערפל – תלויה במידה רבה בתרחיש הפשוט. אם לפיד רוצה לחזק את סיכוייו, הוא צריך לפעול כדי למנות את ינקלביץ' ליו"רית הסוכנות היהודית. אם וכאשר זה יקרה, אומרים האומרים, ינקלביץ' לא תיתן לו לפרק את הקואליציה.
גנץ הוא ראש מפלגה נאמן לאנשיו, אבל יש מעט מאוד שהוא דואג להם כפי שהוא דואג לעצמו. ינקלביץ' היא אחת מהם. גורמים הבקיאים במהלכים סביב בחירת יו"ר הסוכנות מספרים על עבודה עקבית וסדורה שלו כדי להבטיח את בחירתה. סאגת אלעזר שטרן, וגרירת הרגליים של לפיד בבחירת מועמד/ת אחר/ת, חיזקו אצלו את התחושה שהמינוי שלה אפשרי.
ינקלביץ' לא עוברת היטב בגרון לאנשי יש עתיד. ולא רק להם. בין אם היה לה קשר ישיר לכך ובין אם לאו, היא הואשמה בכך שדחפה לחבירה של גנץ לנתניהו ולפירוק כחול לבן
גם המועמדת שלפיד הציג בסוף, הח"כית לשעבר רות קלדרון, שסיכויי הבחירה בה נמוכים הן משום שהיא מעוררת התנגדות על רקע קרבתה ללפיד והן בשל היותה סדין אדום עבור גורמים אורתודוקסיים, חידדה עוד קצת את התקווה שינקלביץ' יכולה לזכות בתפקיד.
הבעיה שהיא שינקלביץ' לא עוברת היטב בגרון לאנשי יש עתיד. ולא רק להם. כל מי שהיה ליד גנץ ולפיד בימי כחול לבן המאוחדת מייחס את הפירוק שלה, ולו במידה מסוימת, לינקלביץ'. בין אם היה לה קשר ישיר לכך ובין אם לאו, היא הואשמה בכך שדחפה לחבירה של גנץ לבנימין נתניהו ולפירוק כחול לבן, שלמשך שנה עד מרץ 2020 נחשבה אלטרנטיבה שלטונית סבירה. להעניק לה עכשיו פרס על חלקה בפירוק הוא תרחיש שמרתיח את הדם אצל רבים.
בינתיים, אומרים גורמים פוליטיים בכירים, בסביבת גנץ השתעשעו השבוע ברעיון: דיל שבמסגרתו ינקלביץ' מתמנה ליו"רית הסוכנות וגנץ מתחייב פומבית שככל שזה תלוי בו - הרוטציה תכובד והממשלה לא תתפרק לפני או עם כניסת לפיד לתפקיד ראש הממשלה.
יש הטוענים שגנץ גם מוכן לפתור על הדרך לקואליציה את כאב הראש הקרוי אלי אבידר, ולתת לו תפקיד במשרד הביטחון או באחד המשרדים האחרים של כחול לבן. את שני הסעיפים האלה מכחישים נחרצות בסביבת גנץ אבל אפשר להעריך שהוא יהיה מוכן לעשות לא מעט כדי שהמינוי ייצא לפועל.
גורמים ביש עתיד אומרים ששמעו על ההצעה, אבל היא טרם הוצגה בפניהם באופן רשמי. ממילא, לטענתם, הם לא יחליפו את קלדרון בינקלביץ', לא משנה כמה חמיצות תישאר אצל שר הביטחון.
כוונו את האש אליי
השבוע סיפקה מליאת הכנסת תמונות שומטות לסתות. סיר הלחץ שבתוכו מתנהלות הקואליציה והאופוזיציה מזמן הוביל אותן לחרוג מהכללים הפרלמנטריים המקובלים, להפריז בעוצמות האיבה המוכרות, וללכת רחוק בשפה הבוטה ובריקון הכנסת מתוכן (עד רגע זה מסרבת האופוזיציה להצביע בוועדות הכנסת ולהקים את הוועדות שבאחריותה, הוועדה לביקורת המדינה או לאפשר פעילות ועדת האתיקה).
היחסים העכורים הללו רשמו השבוע שיא חדש. באחד הדיונים הסוערים שנראו במליאה בשנים האחרונות, סביב אישור חוק החשמל, התפתח עימות קולני, כמעט פיזי, בין ראש הממשלה בנט וכמה חברי קואליציה לבין הח"כים מהאופוזיציה, שנעמדו כאחד על רגליהם וצעקו לו: "לך". יותר מסדרן כנסת אחד סיפר בשיחות המסדרון לאחר מכן שבכל שנותיו במשכן הוא לא ראה מחזה כזה.
ראש הממשלה בנט מתעמת עם חברי האופוזיציה
(צילום: מורן אזולאי, ערוץ כנסת, מתוך הטוויטר של גלית דיסטל)
לכאורה, ראש ממשלה לא אמור להתעמת עם מי שמעמדם נמוך משלו. זו טקטיקה ששמורה למי שרוצה להגביר את העיסוק בעצמו ולכן תוקף את מי שנמצא מעליו. מה בכל זאת היה שם? בנט שמע וראה את האש שחטפו חברי מפלגתו ניר אורבך ויום טוב כלפון והחליט באופן מודע להסיט את האש אליו. זמן קצר לפני כן הוא עדכן את איילת שקד שזה מה שהוא מתכוון לעשות. היא עצמה כלל לא נכחה במליאה.
"הם רוצים לשרוף את הכנסת ולחסל את הדמוקרטיה", הסביר בנט למי שישבו בחדרו אחרי הסערה ושאלו אותו למה יצא לקרב השנוי במחלוקת הזה. "החלטתי לא לשתוק יותר".
הוא רצה לשים זרקור על תפקידו של יו"ר הליכוד נתניהו באירועים. "הוא זורק גפרור ובורח מהמליאה", אמר בנט לבני שיחו. "באתי אליו והוא פשוט ברח. אני מנהיג המחנה שהקים את הממשלה הזאת, ואני אעמוד מולם פיזית".
זו לא הפעם הראשונה שבנט מסרב לשחק בכללים שהיו מקובלים עד כה במליאת הכנסת. בדרך כלל, כדי לשדר רוגע ושלווה, ראשי ממשלה נשארו לשבת על הכיסא שלהם, שקועים במסמכים ובחתימות, ולא אפשרו אינטראקציה מכל סוג שהוא עם האופוזיציה שעה שהיא תוקפת אותם. בנט, באופן עקבי, פועל הפוך. הוא מחפש את הקשר. הוא מרים את מבטו בתגובה לקריאות נגדו ומסתכל בעיניהם של מי שתוקפים אותו. השבוע הגיע השיא והוא קם ממקומו אליהם. זה לבטח משרת אותם. עוד לא ברור אם זה שירת גם אותו.
