על סף מלחמה באירופה: מה רוצה פוטין? שאלות ותשובות
רוסיה ריכזה 100 אלף חיילים בגבול אוקראינה, ובמערב מאמינים שתפלוש אליה. התירוץ: קרבות בין קייב למורדים הפרו-רוסים. המטרה האמיתית: לעצור את התפשטות נאט"ו מזרחה. מוטלים על הכף: עצמאות המדינות הבלטיות, מערכת הבנקאות הבינלאומית והרבה גז. סין מביטה מהצד, ויכולה לקבל רעיונות. מדריך
| פורסם: 23/01/2022
הודעתה של ארצות הברית בסוף השבוע כי היא מתחילה לפנות את משפחות הדיפלומטים שלה מאוקראינה היא איתות ברור: בוושינגטון מעריכים כעת באמת ובתמים שמלחמה בין הממשלה בקייב לבין רוסיה עלולה לפרוץ בכל רגע. גם משלוחי הנשק המגיעים בימים האחרונים לאוקראינה ממדינות נאט"ו וההודעה הלילית הדרמטית של בריטניה כי מוסקבה מתכננת הפיכה בקייב – מלמדים כי המצב נפיץ ביותר. הנה כל מה שצריך לדעת על העימות במזרח אירופה, שמאיים להביא להתנגשות של ממש בין רוסיה למערב.
צבא רוסיה בתרגיל ליד גבול אוקראינה, החודש (צילום: רויטרס)
מדוע חוששים שתפרוץ מלחמה באירופה?
בחודשים האחרונים ריכזה רוסיה כ-100 אלף חיילים ליד הגבול שלה עם אוקראינה, כשבָּרקע טענותיה של מוסקבה כי הממשלה הפרו-מערבית בקייב נערכת למבצע נגד המורדים הפרו-רוסים בחבל דונבאס שבמזרח אוקראינה. בעולם מפרשים את הטענה הזו כהכנת הקרקע לפלישה של צבא רוסיה לשטח האוקראיני, כביכול כדי להגן על המורדים הפרו-רוסים. הקרמלין מכחיש שהוא מתכנן פלישה יזומה.
הרוסים מתעקשים כי שמורה להם הזכות להניע את כוחותיהם להיכן שירצו בתוך שטחם הריבוני, וטוענים כי החיילים רוכזו בסמוך לגבול לצורך תמרונים בלבד – וישמשו את רוסיה לכל היותר להדיפת התקפה שתיזום אוקראינה בדונבאס. אלא שהמודיעין האמריקני טוען כי מדובר בהיתממות רוסית, וכי בפועל מוסקבה חותרת באופן פעיל לעימות: לדברי הבית הלבן רוסיה שלחה לדונבאס בחשאי סוכנים המחכים להוראה מהקרמלין כדי לביים שם מתקפה אוקראינית וכך לתת לצבא הרוסי תירוץ לפלישה, כזו העלולה להתרחב אל הרבה מעבר לגבולות החבל.
איזה אינטרס יש לפוטין באיומי המלחמה?
זו שאלה טובה שהתשובה עליה אינה חד-משמעית, אבל התיאוריה המרכזית במערב היא שנשיא רוסיה משתמש באוקראינה כקלף מיקוח, כדי לגרור את ארה"ב ובעלות בריתה בנאט"ו למשא ומתן נרחב יותר על פריסת הכוחות ואזורי ההשפעה ברחבי היבשת. מאז תום המלחמה הקרה ב-1991 התרחבה נאט"ו מארגון צבאי בן 16 מדינות לארגון של 30 חברות המשתרע ממש עד לגבולות רוסיה, תוך שהיא מצרפת אליה את רוב מדינות "ברית ורשה" לשעבר, הברית הצבאית המזרחית שהובילה רוסיה מול נאט"ו בימי המלחמה הקרה.
רוסיה רואה בנאט"ו את האיום הצבאי הגדול ביותר עליה, וטוענת כי אחרי שהבליגה שוב ושוב על התרחבותו מזרחה – כעת הגיע "רגע האמת" והיא נאלצת לסמן קו אדום: ברשימת דרישות שהעבירה בדצמבר לארה"ב, ושעליהן היא דורשת תשובה בכתב, היא תובעת מוושינגטון שנאט"ו תסיג כוחות ממדינות במזרח היבשת שהיו בעבר חלק מהגוש הקומוניסטי – בהן פולין, רומניה והמדינות הבלטיות ליטא, לטביה ואסטוניה – ושהארגון יתחייב שלא לצרף אליו עוד ממדינות המזרח, ובראשן אוקראינה וגאורגיה. בתמורה הציעה רוסיה צעדים בוני אמון מצדה, כגון צמצום התמרונים שהיא מקיימת והפחתה של פעילותה האווירית בשמי אירופה. ארה"ב ונאט"ו דוחות את העסקה בתוקף, ומדגישות שאחד מעקרונות היסוד של הברית הצפון-אטלנטית הוא שכל מדינה העומדת בתנאי הסף של הברית רשאית להצטרף אליה.
אחרי שבועות של הסלמה במתיחות נועדו באמצע ינואר נציגי ארה"ב, נאט"ו ורוסיה בסדרת פגישות בז'נבה ובווינה, אבל הן הסתיימו בלי שום פריצת דרך, ורוסיה הזהירה כי אם לא תקבל תשובה "מועילה" על הצעותיה בתוך זמן קצר – היא תיאלץ לנקוט "את הצעדים הדרושים להבטחת המאזן האסטרטגי ולהסרת איומים בלתי-מתקבלים על הדעת על הביטחון הלאומי שלנו". היא ציינה כי הצעדים יהיו בעלי "אופי צבאי טכני", אך לא פירטה.
יש לזכור כי ההתרחשויות באות אחרי שבשנים האחרונות המתיחות בין רוסיה למערב הגיעה ממילא לשיא שלא נראה כמותו מאז המלחמה הקרה. ארה"ב ואירופה מאשימות את מוסקבה בשורה ארוכה של פעולות ריגול בוטות, התנקשויות וחיסולים, מתקפות סייבר של צבאות-האקרים וניסיונות לשבש מערכות בחירות בדמוקרטיות המערביות. וושינגטון ובריסל אוכפות זה כמעט עשור סנקציות כבדות על רוסיה, שמצדה מאשימה את המערב בבחישה בענייניה הפנימיים ובמבצע תעמולה והכפשות אנטי-רוסי.
רגע, אז לרוסיה אין בעצם שום בעיה עם אוקראינה?
יש – ועוד איך. ראשית, נזכיר: בין רוסיה לאוקראינה יש קשרים היסטוריים ותרבותיים עמוקים, ועד צאתה לעצמאות ב-1991 הייתה אוקראינה חלק מברית המועצות – והחברה השנייה בגודלה בה מבחינת מספר התושבים אחרי רוסיה. היחסים בין השתיים עלו על שרטון בשנת 2014: הנשיא הפרו-רוסי של אוקראינה ויקטור ינוקוביץ', בלחץ רוסיה, חזר בו אז מהכוונה לחתום עם האיחוד האירופי על הסכם שהיה מקרב את קייב למערב, ובחר במקום זאת להדק את היחסים בין ארצו למוסקבה. בעקבות זאת פרצה באוקראינה מחאה עממית שהסתיימה בהפיכה שבה הודח ינוקוביץ' ונמלט לרוסיה.
ההפיכה הובילה לעליית ממשלה פרו-מערבית באוקראינה ולפרוץ מלחמה בין הצבא האוקראיני לבין מורדים פרו-רוסים באזורי לוגנסק ודונייצק שבחבל דונבאס, במזרח המדינה. רוסיה התגייסה לסייע למורדים במזרח אוקראינה בנשק ובחיילים, ובמלחמה שם נהרגו יותר מ-14 אלף איש. במקביל כבשה רוסיה מידי אוקראינה את חצי האי קרים וסיפחה אותו לעצמה. טענת הקרמלין הייתה כי עליו להגן על האוכלוסייה הרוסית הגדולה שחיה בחצי האי, וכי קרים, כמו אזורים אחרים באוקראינה, הוא שטח רוסי לכל דבר, שנמסר לאוקראינה באופן סמלי בימיה כחברה בברית המועצות והושאר בידיה שלא בצדק אחרי צאתה לעצמאות.
בשנים הבאות הפכו אוקראינה ורוסיה ליריבות מרות: השלטון החדש בקייב המשיך לקרב את ארצו למערב, ואף שהסכם מינסק הביא להפסקת אש במזרח המדינה, סבבי לחימה המשיכו לפרוץ שם מעת לעת. אוקראינה טוענת שבדונבאס פועלים כיום כ-35 אלף מורדים פרו-רוסים וכ-2,000 איש מצבא רוסיה. מוסקבה מצדה מכחישה את הדברים, טוענת כי לוחמים רוסים הנמצאים בשטח הם מתנדבים שהתגייסו ללחימה על דעת עצמם, ומתעקשת שקייב היא שאינה מכבדת את הסכם מינסק. רוסיה מאשימה גם כי הסיוע הצבאי שמגיש המערב לאוקראינה, בין השאר בדמות תמרונים משותפים, מפיח בממשלה האוקראינית תקווה לכבוש מחדש את אזורי המורדים בדונבאס ומעודד אותה לחתור לכך.
במערב טוענים שרוסיה השקיעה בשנים האחרונות מאמצים גדולים בחיזוק העילה שלה לפלישה עתידית אל חבל הבדלנים: מאז פרוץ המלחמה בדונבאס העניקה מוסקבה דרכונים רוסיים לכחצי מיליון מתושבי החבל, והעובדה שכעת הם אזרחיה יכולה לשמש אותה כדי לטעון שיש לה מחויבות להגן עליהם, ולכן היא נכנסת לשטח האוקראיני. בסוף השבוע דווח כי הפרלמנט הרוסי מקדם כעת גם הצעת חוק שתכיר באזורי המורדים בדונבאס כרפובליקות עצמאיות, וצעד כזה יאפשר למוסקבה לטעון אחרי פלישה כזו שהיא נחלצת לעזור לתושבי "הרפובליקות העצמאיות" הללו להדוף "כוח זר פולש" – צבא אוקראינה. גם כשפלשה לגאורגיה ב-2008 מוסקבה עשתה זאת אחרי שהכירה בעצמאות החבלים הבדלניים הגאורגיים אבחזיה וצפון אוסטיה, ואז היא הציגה את עצמה כמי שמגינה עליהם.
ברקע מזכירים במערב כל העת את הצהרותיו של פוטין לאורך השנים כי הרוסים והאוקראינים הם למעשה עם אחד, וכי קריסת ברית המועצות הייתה האסון הגיאופוליטי הגדול ביותר של המאה ה-20. הצהרות אלה נתפסות במערב כהכנת הנימוק ההיסטורי לאיחוד בכוח של המדינות.
אז מה הסיכוי שבאמת תפרוץ מלחמה?
הסיכוי נראה ממשי. רק בשבוע שעבר הצהיר נשיא ארה"ב ג'ו ביידן כי הוא מעריך שפוטין אכן יפלוש לאוקראינה משום שכעת, אחרי ריכוז כוחות ממושך כל כך, הוא "חייב לעשות צעד כלשהו". מזכ"ל נאט"ו ינס סטולטנברג הצהיר בתום הסבב הכושל של השיחות עם רוסיה בז'נבה כי יש עתה "סכנה ממשית לעימות מזוין באירופה", ושר החוץ הפולני אמר שהסיכוי למלחמה במזרח היבשת לא היה גדול כל כך בשום שלב ב-30 השנים האחרונות.
עם זאת, אם רוסיה תממש את איומיה, קשה לחזות מה יהיה ההיקף של עימות כזה. ביידן העלה בשבוע שעבר את האפשרות שמוסקבה תצא לפעולה צבאית שלא תגרור מלחמה כוללת, אלא תהיה מצומצמת יחסית ותכלול "פלישה קטנה", כלשונו, לשטח האוקראיני. הצהרת ביידן, שממנה השתמע כי המערב לא יגיב על "פלישה קטנה" כזו באותו האופן שבו יגיב על פעולה נרחבת, עוררה זעם באוקראינה, ונשיאה וולודימיר זלנסקי השיב לביידן ש"אין פלישות קטנות". בממשל האמריקני ניסו להסביר את דברי ביידן, ואמרו כי הוא התכוון שרוסיה עשויה לנקוט מהלכים צבאיים פחות מובהקים מפלישה ממשית של הצבא הרוסי, למשל מתקפות סייבר או הפעלה של כוחות פרה-מיליטריים.
על כל פנים, בשדה הקרב צבא רוסיה נהנה כמובן מעליונות צבאית מוחלטת על יריבו האוקראיני: בעוד לצבא הרוסי יש כשלושה מיליון חיילי סדיר ומילואים, לאוקראינה יש רק מעט יותר ממיליון, והרוסים חמושים במטוסים, מסוקים, טנקים, משוריינים ותותחים רבים לאין שיעור מהצבא האוקראיני. עם זאת, כוחותיה של קייב עדיין מסוגלים לגבות מרוסיה מחיר דמים כבד.
מה מתכוונות ארה"ב ואירופה לעשות?
דבר אחד נראה ברור: המערב אינו מתכוון לשלוח חיילים לאוקראינה ולהתערב ישירות במלחמה בינה לבין רוסיה. במקום זאת, הוא נערך להזרים אליה נשק ויועצים צבאיים: ארה"ב אישרה לאחרונה סיוע בנשק בשווי 200 מיליון דולר לקייב, וחלקו כבר הגיע בסוף השבוע לבירה האוקראינית. לאוקראינה הגיע בימים האחרונים גם משלוח של טילי נ"ט מבריטניה ונשק מהמדינות הבלטיות. מדינות נוספות בנאט"ו הביעו נכונות לשלוח חיילים לרומניה ולבולגריה הסמוכות כדי להפגין מחויבות שלא להיכנע לתביעותיה של רוסיה.
האיום הישיר הגדול ביותר של המערב על רוסיה הוא החרפה דרמטית של הסנקציות שהטיל עליה בעשור האחרון בצל סיפוח חצי האי קרים, מעורבותה במלחמה בסוריה ומתקפות הסייבר שביצעה לכאורה נגד מדינות מערביות. מחוקקים בארה"ב מקדמים כעת הצעה להטיל סנקציות גם על פוטין עצמו ועל אנשי המעגל הקרוב לו במקרה של פלישה לאוקראינה. הקרמלין הזהיר כי סנקציות על פוטין יהיו מבחינתו הכרזה על ניתוק היחסים עם רוסיה, ורמז כי בתגובה הוא עשוי לשקול לשלוח כוחות לקובה ולוונצואלה, בעלות בריתו השוכנות קרוב לגבולות ארה"ב.
בוושינגטון שוקלים ברצינות גם לנתק את הבנקים הרוסיים מהמסלקה הבינלאומית SWIFT וכך לבודד את רוסיה מהכלכלה העולמית, אם כי באירופה נלהבים פחות מהאפשרות הזו, הן בשל החשש מפוליטיזציה של SWIFT והן בשל ההערכה שבטווח הארוך רוסיה ממילא תמצא פתרונות לבידוד שכזה. מוסקבה גם עשויה להגיב על ניתוק מ-SWIFT בהפסקת הייצוא של גז ונפט למערב, וכל זאת בימים של משבר אנרגיה חריף באירופה.
צעד נוסף שנשקל במערב כסנקציה אפשרית הוא ביטול פרויקט "נורד סטרים 2", הצינור להובלת גז מרוסיה לגרמניה שעובר דרך הים הבלטי ואמור לאפשר למוסקבה לעקוף את נתיב הייצוא האוקראיני ולהכפיל את כמות הגז שהיא מייצאת. הקמת הצינור כבר הושלמה, אבל הוא מחכה לאישור רגולטורי, וגרמניה אותתה בשבוע שעבר כי היא עשויה לעצור את הפרויקט אם רוסיה תפלוש לאוקראינה. פרויקט הצינור עורר מלכתחילה התנגדות עזה מצד מדינות כמו ארה"ב, אוקראינה ופולין, הטוענות שהוא יהפוך את אירופה לתלויה מדי בגז הרוסי.
איך תשפיע פלישה רוסית על העולם?
מעבר למחיר הדמים הכבד שישלמו רוסיה ואוקראינה, צעד נועז שכזה, במיוחד אם לא ייענה במהלומה צבאית מצד המערב, יוכל לעורר את התיאבון של רוסיה לפעולות דומות במדינות אחרות במזרח אירופה, כגון אסטוניה, לטביה וליטא. ברחבי העולם פלישה רוסית עשויה לטעת ביטחון במדינות נוספות הנחשבות ליריבות של המערב: כך למשל היא עשויה לגרום לסין לחוש שהבשילו התנאים לפלישה שלה אל האי טייוואן, שבו היא רואה חלק בלתי נפרד ממנה.
מבצע רוסי נרחב שיגרור סנקציות אמריקניות ואירופיות עשוי להשפיע גם על המשא ומתן המתנהל בווינה בין איראן למעצמות על החייאת הסכם הגרעין. כדי לקדם הסכם שם זקוקה וושינגטון לסיועה של מוסקבה. היום אחר הצהריים נשאל מזכיר המדינה האמריקני אנתוני בלינקן אם עובדה זו עלולה לכבול את ידיה של ארה"ב בכל הקשור לאוקראינה, והשיב: "אפילו לא קצת".
