התרחבות השטחים הבנויים בישראל והתקרבותם אל אפיקי הנחלים מגבירות את אתגר הניקוז. המשמעות של פחות קרקע פנויה להולכת מים ולחלחול, ויותר קרקע מכוסה בבניינים, ריצוף ואספלט, היא שמי הגשם מתקשים להתנקז אל הנחלים בדרך אל הים, וכך נוצרות הצפות. בעיה זו מחריפה עם שינויי האקלים: משטר הגשמים משתנה, מספר ימי הגשם צפוי להצטמצם, אבל עוצמת הגשם וכמות המשקעים היחסית לאירוע צפויות לגדול.
כל אלה מגבירים את "אתגר הנֶגֶר": איך מטפלים בכל מי הגשם שיורדים, בעיקר בסביבה העירונית הצפופה, ומחפשים את דרכם על פני השטח, במטרה למנוע הצפות? פתרונות יצירתיים, המבוססים מצד אחד על מערכות טבעיות ומצד שני על שיטות חקלאיות עתיקות, לא רק שמסייעים בפתרון הבעיה, אלא יכולים לספק תועלות סביבתיות נוספות לרווחת האדם.
הצפות באירועי גשם קיצוניים אינם דבר נדיר במחוזותינו. בדרך כלל הם מסתיימים בנזק גדול לרכוש, בעיה לעצמה שאין להתעלם ממנה, אך אירוע אחד בדרום תל אביב, בינואר 2020, היה קשה במיוחד, והסתיים במוות נורא – בני הזוג סתיו הררי ודין שושני נלכדו אל מותם בתוך מעלית בקומת החניון, שהוצפה עד התקרה.
9 צפייה בגלריה
דין שושני וסתיו הררי המנוחים, שהמעלית בה שהו הפכה למלכודת מוות בזמן הצפה בדרום תל אביב, חורף 2020
הצפות בישראל בחורף האחרון
(צילום: נדב אבס, יריב כץ, יאיר שגיא, רפי קוץ, סשה צוב, רשות הטבע והגנים, אורית קינדלר, יוסי דמארי, א)
שיטפונות והרס בגרמניה, קיץ 2021
(רויטרס)
ברמה העולמית, אירועי שיטפונות המלווים בנזקים גדולים לרכוש ולנפש מוכרים בעיקר במדינות מתפתחות, המתאפיינות בגידול אוכלוסייה ניכר לצד היעדר מענה תשתיתי מספק. אבל האנושות מתעוררת רק כאשר האסונות מתדפקים על דלתו של העולם המפותח.
אירועי הגשמים הכבדים והשיטפונות באירופה ביולי 2021 השפיעו על גרמניה, לוקסמבורג, הולנד, אוסטריה ובלגיה, הביאו למותם של יותר מ-240 בני אדם ולנזקים המוערכים ביותר מ-10 מיליארד יורו. היה זה אירוע מכונן שעורר רשויות רבות בעולם מתרדמת, והביא להכרה שאיום השיטפונות וההצפות הוא קריטי.
פעילות רב-תחומית חוצה ממדים וארגונים
בישראל, שחקנים רבים נוגעים לנושא המים בכלל ובפרט לטיפול בנגר: רשות המים היא הגוף הממשלתי האמון על ניהול משאב המים במדינה; משרד החקלאות ופיתוח הכפר אחראי על חוק הניקוז וההגנה מפני שיטפונות, ומתוקפו פעילות רשויות ניקוז ונחלים המטפלות בפועל בהסדרה וניקוז הנחלים; לרשויות המקומיות אחריות וסמכות לנושאי הניקוז בשטחיהן, והן עושות זאת באמצעות תאגידי המים והביוב שלהן; וארגונים לא-ממשלתיים, בהם גורמי אקדמיה ועמותות, פועלים ומלווים את הפעילויות הרשמיות של הגופים הציבוריים.
הפתרונות לאזורים הצפופים מבוססים על "פיתוח עירוני רגיש מים", או "ערי ספוג", שבבסיסן עומדת ההנחה שמערכות התיעול לבדן לא מסוגלות לתעל את כמויות הנגר הגדלות, ונדרשים אמצעים נוספים. האמצעים מבוססים במידת האפשר על עקרונות של מערכות טבעיות.
הדבק המחבר את כלל הגופים המעורבים לכדי מתודולוגיית עבודה סדורה הוא מינהל התכנון, שפרסם את "מסמך מדיניות ניהול נגר עירוני". הוא כולל בין השאר נימוקים כלכליים להצדקת הפתרונות המוצעים ומפרט סל כלים לפתרונות. עם אימוץ מסמך המדיניות על ידי המועצה הארצית לתכנון ובנייה, והתיקון המתאים לתוכנית המתאר הארצית, נושא הטיפול בנגר מקבל תוקף כבר במהלך ההליך התכנוני. בגזרה המקומית, רשויות מקומיות רבות כבר הכינו או מכינות תוכניות להתמודדות עם אתגר האקלים, הכוללות התמודדות עם סוגיות הנגר, ומקדמות פרויקטים שונים בהתאם.
זה המקום לציין את פעילותו של ארגון אַגְמׇא - המרכז לאגני היקוות, נגר ונחלים, שהוקם במטרה ליצור קהילה מקצועית ולייצר שיתופי פעולה פוריים בין כלל הגורמים הפעילים במרחבי אגני ההיקוות והנחלים בישראל. הארגון מפעיל אתר ובו מאגר ידע מקצועי עשיר הכולל בין השאר כלים לניהול הנגר ולצמצום השפעת הצפות.
איסוף נתונים ומערכות התרעה
טרם יישום הפתרונות, חיוני לנטר את המוקדים הבעייתיים. בעיריית תל אביב-יפו למשל, נערך מיפוי נקודות תורפה במערכת הניקוז, על ידי ניתוח 10,000 קריאות 106 בנושא זה על פני חמש שנים. הדבר אפשר לתעדף פרויקטים לטיפול בנגר באופן מרחבי. במקביל הותקנו חיישנים לאורך 270 הקילומטרים של מובילי הניקוז בעיר, המנטרים את גובה הזרימה (ראו בתמונה למטה). השוואת נתונים בנקודה מסוימת לפני ואחרי פרויקט שיפור ניקוז מאפשרת לבחון את יעילות הפתרון.
בנוסף, לקראת אירועי גשם מקבלת עיריית תל אביב-יפו תחזית מזג אוויר הכוללת עוצמת גשם צפויה במיפוי מרחבי. הדבר מאפשר לרכז כוחות לסיוע מיידי אם נדרש.
שיטות הטיפול
הטיפול המסורתי בנגר בערים הוא תיעול המים באמצעות תעלות וצינורות. חשוב להדגיש שכיום ישנן מערכות נפרדות לטיפול בביוב ובנגר: הביוב נאסף ומוזרם למכוני טיהור שפכים, ואילו הנגר, שמקורו בגשם, נאסף במערכות נפרדות ומוזרם אל אפיקי הנחלים ובסופו של דבר לים. זה לא היה תמיד כך, בתל אביב למשל, עד שנות ה-70 הביוב והנגר של תל אביב זרמו יחדיו אל... הים.
העקרונות העכשוויים לטיפול בנגר כוללים כמה מרכיבים. את מרכיב ההולכה אנו משכללים: לא רק תעלות וצינורות, אלא תוואי מעוצב להולכת מים המבוסס על הטופוגרפיה וכולל מרכיבים לאיגום והשהייה. מרכיבים אלה מאפשרים עיכוב של זרימת הנגר ושחרורו ההדרגתי אל מערכות התיעול – הדבר חיוני באירועי גשם עוצמתי.
בנוסף, נשאף לפתרונות המאפשרים חלחול כמה שיותר טוב של המים, גם כדי להקטין את העומס על מערכת התיעול, וגם כדי להעשיר את מאגר מי התהום. פתרונות נופיים רבים משלבים מספר עקרונות יחדיו.
ישנם פתרונות השואבים השראה משיטות חקלאיות עתיקות. למשל טראסות - מדרגות חקלאיות (ראו למעלה). בחקלאות מדובר בקירות תמך נמוכים מאבן, שמטרתם להפוך קרקע משופעת לרצועות מישוריות שנוח יותר לעבד ולמנוע סחף קרקע. שימוש בשיטה זו לטיפול במים מאפשר להאט זרימת מים במדרון, ליצור אזורי איגום ולאפשר חלחול מים לקרקע.
אגמים, כיכרות מים ושיחזור ביצות
אזורים מישוריים התאפיינו בעבר באגמים, ביצות או בריכות חורף שנוצרו בפשט נחלים. הביצות היו אמצעי טבעי לוויסות זרימת המים וטיהורם, והתפתחה בהן מערכת אקולוגית עשירה. המערכת הזו כללה בדרך כלל גם יתושות מעבירות מלריה, והביצות הפכו לתופעה שיש להיפטר ממנה, כשאגם החולה היא הדוגמה הבולטת ביותר. כיום מכירים בחשיבות הביצות גם כאמצעי לטיפול בנגר, והן שבות לסביבתנו הן בקנה מידה גדול (אגמון החולה) והן בקנה מידה קטן, במיוחד בשטחים פתוחים בשולי הערים.
אחד הפרויקטים הבולטים בתחום זה הוא בריכת החורף בפארק הרצליה. הפארק, שתוכנן על ידי משרד האדריכלים אהרונסון, נמצא באזור הנמוך של העיר, ומנקז אליו מי נגר ממזרח. מים אלה לא יכולים להמשיך מערבה בשל מחסום רכס הכורכר, וגשמי החורף ממלאים את האזור מים, ליצירת מערכת אקולוגית עשירה.
אחד הפרויקטים הבולטים בגישת שיחזור הביצות הוא בריכת החורף בפארק הרצליה. הפארק נמצא באזור הנמוך של העיר, ומנקז אליו מי נגר ממזרח. מים אלה לא יכולים להמשיך מערבה, בשל מחסום רכס הכורכר, וגשמי החורף ממלאים את האזור מים, ליצירת מערכת אקולוגית עשירה
ממערב לבית העלמין קריית שאול, בשטח המוניציפלי של רמת השרון, תצמח בקרוב שכונה שתכלול פארק מטרופוליני על פני כ-270 דונם. הפתרון לנגר קיבל מענה בתכנון הנוף שנעשה על ידי אדריכל הנוף ליאור לווינגר ממשרד URBANOF. מי הנגר העילי מהשכונה יגיעו אל פארק לינארי שבו יטופלו ויסוננו באמצעים טבעיים בסדרה של בריכות עד לבריכת השהייה מרכזית בפארק. הבריכה תמוקם ליד בריכת חורף קיימת לשימור. פרויקט זה ממחיש היטב את השילוב של פתרון פונקציונלי ופתרון עיצובי נופי ליצירת שטח פתוח לשוטטות ושהיה.
בסקאלה הפונקציונלית של הפתרונות, על מנת להתמודד עם בעיית ההצפות בדרום תל אביב, הקימה העירייה את "מאגר שתולים" - מאגר ויסות והשהייה בקיבולת 6,000 קוב.
טיפול בערוצי נחלים
ערוצי נחלים רבים בשולי הערים הפכו עם השנים לחצר אחורית ונסתמו באדמה ובפסולת. היעדר נתיבים טבעיים לזרימת מים מעודד הצפות. טיפול בוואדיות וערוצי נחלים בפאתי הערים חיוני, שכן ערוץ נחל מתפקד יכול לשמש להולכת מים טובה, לווסת את הזרימה ולהפחית את העומס על תשתיות הניקוז. בנוסף לכך הוא מאפשר התחדשות של מערכות אקולוגיות, ומתקבל שטח טבע פתוח נוסף לרווחת התושבים.
בחלק הצפוני של תל אביב שוקם נחל פרדסים – יובל של הירקון – והפך משטח מוזנח לאתר טבע עירוני לרווחת תושבי האזור. הפרויקט, בליווי המקצועי של אדריכל הנוף והאקולוג ליאב שלם, בוצע תוך שיתוף פעולה בין הרשויות, ומתוך יוזמת תושבים, בהם תושבי שכונת נווה שרת ותלמידים ותלמידות מבתי הספר בסביבה.
מדרום למזכרת בתיה ולקריית עקרון נמצא תוואי נחל עקרון. לאורכו הוקמו על ידי רשות הניקוז שורק-לכיש בריכות השהייה המתמלאות בחורף. באזור מזכרת בתיה נוסד סביב הנחל "פארק הנחלים", אשר כולל אמצעים לוויסות הזרימה בנחל.
שיפור ההשהיה והאיגום בתת הקרקע
בעיר צפופה יש לנצל כל שטח פנוי כאתר לטיפול יעיל בנגר. לשם כך קיימים כמה אמצעים לשיפור יכולת ההשהיה והאיגום. זה יכול להיות בשטח פתוח בין בניינים או מתחת למדרכות. הרעיון הוא ליצור פתרון המאפשר להגדיל את קיבולת המים שתת הקרקע יכולה לספוג, לאפשר שחרור איטי יותר של המים למערכת ההולכה ולהקטין את העומס עליה. לפתרון יתרונות נוספים, בעיקר שיפור היכולת של עצים להתפתח בזכות מקום מרווח יותר לשורשים ושיפור אספקת האוויר והמים לצמיחתם.
אחד הפתרונות לכך הוא שימוש ברכיבים מודולריים היוצרים שלד קונסטרוקטיבי. "ארגזי חלחול", Drainboxes, יושמו בשטח ירוק בלב מתחם יצחק שדה (חסן עראפה) ההולך ונבנה. הם יוצרים יחד שני מאגרים תת-קרקעיים בעלי נפח אגירה של 452 קוב, הנדרש להתמודדות עם מי הנגר הצפויים לרדת על אזור הגינון במתחם (ראו בסרטון למעלה). מתחתם שכבה מסננת שמנקה את המים לפני החלחול לתת הקרקע.
פתרונות משולבים
בחורשת בויאר בתל אביב תוכננה מערכת נופית המשלבת כמה פתרונות להתמודדות עם הנגר (ראו בתמונה למטה). איסוף המים מיישם את אחד הפתרונות הקלים יחסית לקליטה והשהייה של נגר - מצע של סלעים ואבנים במגוון גדלים, המשמשים מעין מכשול מעכב ומתעל למים ולכן מכונים "בקלאש", בהשאלה מהמונח באנגלית.
בהמשך יש מערך של בריכות המשמשות הן להשהיה והן לחלחול המים באיטיות. הפתרון כבר הוכיח עצמו בהקלה על מערכת הניקוז באירועי גשם עוצמתיים.
ומה קורה בכבישים?
בערים היסטוריות עם רחובות מרוצפי אבן באירופה אנו רואים במרכז הרחוב שילוב של אבן תעלה להולכת מי הנגר. אפשר ליישם עיקרון זה גם בכבישי אספלט, וליצור תעלת ניקוז ופתחי ניקוז במרכז המסעה כדי למנוע הצפת המדרכות. אי תנועה רחב או מעגל תנועה גדול יכולים להישאר בכיסוי קרקע המאפשר הולכה וחלחול של המים, עם מצע המאפשר גם גידול צמחייה.
חניונים הם צרה צרורה מבחינה ניקוזית. חניון מכוסה אספלט מייצר 100 אחוז נגר. ביפו מוקם בימים אלה חניון ציבורי חדש לא רחוק מגלי צה"ל, בדיוק בנקודת תורפה ניקוזית. מתחת למפלס החניון מותקנים ארגזי חלחול בעלי קיבולת גדולה. הקרקע שתשמש גם לנטיעת עצים תהיה אוורירית דיה כדי לשפר את בית הגידול לעץ ולאפשר חלחול המים.
גגות סופגים
שטח גדול במרחב העירוני מכוסה בניינים, והגגות אוספים כמות ניכרת של הגשם היורד במרחב. הפתרון הקונבנציונלי הוא מרזבים המנקזים את המים מהגג אל החצר, וממנה אל מערכת התיעול העירונית. אחת הדרכים החשובות להקלת העומס ממערכת התיעול באירוע גשם עוצמתי הוא להשהות את הנגר היורד מהגגות על ידי גגות סופגים.
לטיפול כזה בגג יש יתרונות נוספים, כגון שיפור הנוחות האקלימית לקומה העליונה שתחת הגג. טיפול יצירתי בגג יכול להפוך אותו גם למקום שהייה נעים לתושבי המבנה. בפתרון "גג כחול" מוסיפים לגג שכבה סופגת מים, שמשחררת את המים באיטיות. בפתרון "גג ירוק" מוסיפים גם מצע מתאים לגידול צמחייה לנוי או מאכל. למרות הפשטות היחסית של יישום גגות כחולים או ירוקים הנושא טרם צבר תאוצה במחוזותינו.
ומה קורה במרחב הפרטי?
בשטחים ציבוריים פתוחים קל יותר ליישם אמצעי ניהול נגר מבוססי טבע. אך מה קורה במרחב המגרשים הפרטיים? בערים צפופות, שטח המגרשים הפרטיים עשוי להוות שני שלישים מהשטח העירוני. כאשר מדובר בשכונות חדשות או במתחמים קיימים המתוכננים מחדש במסגרת התחדשות עירונית, ניתן להתוות הוראות מתאימות בתוכניות וליישם פתרונות יצירתיים בשלב התכנון.
בתל אביב-יפו אושרה תקנה שלפיה בבנייה חדשה, שני מטרים בחזית המגרש ישמרו פנויים מבנייה גם בתת הקרקע, כדי לאפשר חלחול מים והתפתחות עצים מצלים. במתחם כיתן-גולף בתל אביב, שעובר תהליך התחדשות עירונית, יוקם שטח ציבורי פתוח הכולל איסוף מים מגגות הבניינים והחדרתם למי התהום באמצעות קידוח בעומק רב במגרש עצמו.
ואולם, פוטנציאל רב קיים בטיפול במגרשים פרטיים באזורים הוותיקים. כאן תיבחן יכולת הרשויות להחיל תקנות על מגרשים בנויים כבר, שיסדירו הן אמצעי טיפול בנגר במגרשים, והן מנגנונים לוודא תחזוקתם על ידי בעלי הנכסים.
