באמצע רחוב באזור המסחרי של חולון ‫עומד לו מבנה של קצבים. עד כאן זה לא יוצא דופן בכלל: בצד שמאל יש חנות וקצת ימינה מהחנות, יש חנות של מטעמים, מטעמי בשר כמובן - בדרך כלל בשר בקר. פעם אחת עצרתי פה וזה הספיק לי בשביל לדעת שמעכשיו והלאה בכל פעם שאני עובר ליד, אני חייב להיכנס. עוד נקודת חובה על המפה.‬
ביקורות אוכל נוספות שיכולות לעניין אותך:
‬בדרך כלל יכולים לעבור להם כמה ימים שבהם אני אוכל בטעות רק אוכל צמחוני על גבול הטבעוני, זה יכול לקרות לכולנו. יום ראשון זה יום של חומוס כמעט פק"ל אצלי, אחר כך מגיע עוד יום עם מנה פלאפל מובחרת וטעימה מאוד ובשלישי אני כבר מתפשר על מנה של שניצל שעושים מציפור שלא עפה אפילו בטעות. ביום רביעי כבר לא מעניין אותי כלום ועל אוכל צמחוני אין אפילו מה לדבר. אני מתחיל להרגיש קצת לא רגוע - עונה מהר מדי על שאלות, לא מחכה לתשובות והעין מרצדת הצידה בתנועה לא סדורה.
3 צפייה בגלריה
מרחשוון
מרחשוון
(צילום: קובי רובין)
ואז מגיע השלב שאתה יודע בתוכך שאם לא תכניס למערכת קצת בשר בקר, אתה עלול לכמה שניות לא להכיר את עצמך בכלל. אתה חייב לאכול בשר ורק בשר בקר יפתור את הבעיה‬ העצבית.
עד כאן אני מסכים עם עצמי, אבל כאן מתחיל מחול ההתפשרות הידוע. אני לא בעניין של להתחיל לפרק לעצמי את הארנק על סטייק מפונפן, קבב מעולה קשה מאוד למצוא במחוזותינו ובשר מפורק הוא בדרך כלל מתוק מדי. ככה, כנוע ורעב, אני מוצא דוכן בלאי ולוקח את מה שיש וגם זה עוזר רק לאותו הרגע בלבד. לפעמים מגיע לנו לא להתפשר ולא לשלם יותר מידי.

ענן ריח של בשר מעושן

בחולון יש מרכז מסחרי שבו חנויות מכל הסוגים ומשרדים מעל החנויות. הגעתי לאחד המשרדים שמעל החנויות והסתכלתי לרגע לצד השני של הכביש. מחוץ לקצבייה ראיתי מעשנה אדומה ויפה - כמו סימן לרעבים על רצינות בעישון הבשר. העין שלי קלטה את המידע והגוף המשיך את התנועה לכיוון המעשנה. כך התחיל הביקור שלי ב"מרחשוון".
כשנכנסתי למקום ראיתי שני לקוחות אוכלים ורגועים, כנראה שעד עכשיו רק יודעי דבר מהאזור ידעו על קיומו של המקום. חלפתי על פניהם ונכנסתי אל תוך ענן ריח של בשר מעושן, שבדיוק כמה שעות לפני הוציאו לו את כל הנשמה דרך העשן.
3 צפייה בגלריה
מרחשוון
מרחשוון
(צילום: קובי רובין)
ראיתי שיש כאן מנה של קבבים בפיתה שעולה רק 35 שקלים אז ישר שאלתי איפה הקבבים. שמוליק, הבעלים של מרחשוון, הרים בלי להסס את המכסה של המעשנה. מרוב עשן, לרגע לא הצלחתי לראות את הקבב אבל הוא היה שם ועוד איך. מעל הכול היה הרבה בשר מעושן, בין הנתחים של הבריסקט והאוסובוקו, היו עוד קבבים בכמות לא גדולה ונראה לי שזה הולך להשתנות. הסתכלתי על התפריט שלמעלה ושאלתי עוד פעם אם זו הכלה, ושמוליק ענה לי בשיא הטבעיות - "כן, כן".
3 צפייה בגלריה
מרחשוון
מרחשוון
(צילום: קובי רובין)
חזרתי להסתכל על ענני העשן המדהימים - רעיון כל כך פשוט שתפס אותי מול הדלפק המום קלות. עוד פעם שאלתי אם זה המחיר והחלטתי שאני הולך לאכול קבב במעשנה.
עד היום כולם היו עסוקים בלקחת את נתחי הבשר הבלתי אפשריים ולחכות ליד המעשנה עד שתצא מהן הרכות. למה לא לקחת את אותו הבשר, לעשות ממנו קבבים ואז להכניס למעשנה? זו בדיוק הגאונות של שמוליק, שאת הקבב הוא מכין על הפלאנצ'ה ומכניס למעשנה יחד עם שאר הבשר.
החלטתי ללכת על פיתה של קבבים, רק קבבים. לפני שממשיכים, מכאן זה רק משתפר - ביקשתי בלי חומוס, בלי ירקות חס וחלילה, בשבילי רק קבבים מלמעלה עד למטה. שמוליק הבין בדיוק למה אני מתכוון והתחיל למלא את הפיתה עד למעלה ואז הוסיף מעל הכול בנונשלנטיות כמה חתיכות של בריסקט מהמעשנה ועוד חתיכה קטנה של אוסובוקו. את הקבבים המעולים בכלל לא רואים בפיתה מבחוץ.
שמוליק הגיש לי, יחד עם חיוך גדול, פיתה שלא ידעה שהיא יכולה להיות כדור מדויק ומילא לי כלי קטן עם כמה פרוסות תפוח אדמה בצד, אני בינתיים שלקתי את הבשר מתוך הפיתה עם השומן התלוי. אם עד כאן לא נשברתם, הבעיה היא אצלכם ולא אצלי. הבשר בקר היה נימוח והניסיון של עשרות השנים של שמוליק הורגש בכל ביס.
את הדלפק הצנוע שלו שמוליק פתח ליד החנות בדיוק אחרי הסגר הראשון. בקושי הצלחתי לשאול אותו את כל מה שרציתי בין ביס לביס אבל בסוף הצלחתי. הפיתה לא קטנה בכלל, הקבבים ששמוליק מכין בעצמו מעולים ולא מלוחים מידי. הדבר היחיד שהצטערתי עליו היה כל הפעמים שעברתי ליד קצבייה ולא עצרתי. יצאתי מהמקום רגוע ושבע. היה שווה כל שקל.