אז בבית הספר, על הקיר תמונה: תלמידי ישראל נמצאים בעיצומו של החופש הגדול, אך בעוד כחודש ימים הם כבר צפויים להתיישב שוב בכיתות (או מול מצלמת המחשב), בתחילתה של שנת לימודים נוספת. מלאת חוויות, תובנות, אתגרים והרפתקאות - וגם שלל רגעים ארוכים של שעמום. תערוכה חדשה, שנעשתה בהשראת אנתולוגיית שירי בית הספר "לאין שיעור" (בעריכת גלעד מאירי, הוצאת מקום לשירה), משדכת בין משוררים למאיירים ישראלים ומצליחה ללכוד באופן יצירתי ומעורר מחשבה את האווירה הייחודית בכיתות, במסדרון ובחצר. בין המשוררים המשתתפים: אלי אליהו, אנה הרמן, רפי וייכרט, זלי גורביץ', אגי משעול וארז ביטון.
16 האיורים בפרויקט, מבית ביתא ועיריית ירושלים, יוצגו על לוחות מודעות ברחבי עיר הבירה במסגרת פסטיבל אאוטליין, שמתקיים השנה בפעם החמישית (12-5 באוגוסט, כניסה חופשית). "אחרי שנה עם מעט אירועי תרבות, אנחנו שמחים להיות שוב חלק מקיץ תוסס ומלא באירועים ירושלמים", מסרה המנהלת האמנותית, נועה קלנר, "אאוטליין החמישי יוצא תחת הנושא 'שכבות' ומביא כמדי שנה תערוכות עם מיטב המאיירים והיוצרים לירושלים - עיר שכולה שכבות". את התערוכה "לאין שיעור" אצרה רינת גלבוע ועיצבה רחל קולומבוס. באירועים האחרים בפסטיבל ישתתפו מאות מאיירים, אנימטורים, כותבים ואנשי רוח במגוון תערוכות.
1 בספטמבר / אנה הרמן
עֶרֶב קַיִץ נִשׁפָּךְ עַל רֹאשִׁי כְּמוֹ מַיִם חַמִּים
מַשֶּׁהוּ עוֹלֶה בָּאֵשׁ
חֶדֶר קוֹרֵס אֶל חֶדֶר
קוֹרֵס אֶל חֶדֶר
הוֹפֵךְ לְאֵפֶר
הַכֹּל בְּסֵדֶר
אֵין בֵּית סֵפֶר
הַכֹּל בְּסֵדֶר
בשערי בית הספר / אלי אליהו
עוֹד מְעַט גַּם עַל גַּבֵּךְ יוּטַל יַלְקוּט הַכְּזָבִים
הַכְּבֵדִים (אִישׁ לֹא חָס עַל כִּתְפֵי הַיְלָדִים).
הַמִּסְדְּרוֹנוֹת יִהְיוּ אֲרֻכִּים וּסְבוּכִים וְדַלְתוֹת
הַנֶּפֶשׁ יִפָּתְחוּ וְיִסָּגְרוּ בְּלִי הֶרֶף. מַבְּטֵי הַמּוֹרִים
יְלַמְּדוּ אוֹתָךְ כִּי הֵם רוֹאִים בָּךְ אֶת יַלְדוּתָם
שֶׁנִּמְחֲקָה מִכָּל הַסְּפָרִים. הַדְּבָרִים הַנְּכוֹנִים
לְעוֹלָם לֹא יִכָּתְבוּ עַל הַלּוּחַ (מִבַּעַד לַחַלּוֹנוֹת
יִסְתַּחְרֵר הָעוֹלָם כְּעָלֶה בָּרוּחַ). הַחוֹלְמִים תָּמִיד
יֵשְׁבוּ בַּסַּפְסָלִים הָאַחֲרוֹנִים. בַּהַפְסָקוֹת תְּגַלִּי
שֶׁהַחַיִּים הֵם נֻסְחָה עִם הַרְבֵּה נֶעֱלָמִים.
וִיָה דולורוזה / ישראל בר-כוכב
קוֹפֵא בְּדַרְכּוֹ אֶל הַלּוּחַ, הַיֶּלֶד
שֶׁהָיִיתִי בֵּין הַטּוּרִים, לֹא סָטִיתִי יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה
בַּוִּיָה דוֹלוֹרוֹזָה, בְּדֶרֶךְ הַבּוּשָׁה.
בְּטֶקֶס עַתִּיק נֶעֱקַדְתִּי אֶל הַלּוּחַ,
הַמּוֹרָה שָׁאֲלָה מָתַי תִּתְמַלֵּא הַבְּרֵכָה,
וּמָתַי יִפָּגְשׁוּ אֲנָשִׁים שֶׁלֹּא יָצְאוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה.
בְּדַעְתִּי הַפְּזוּרָה וּבְאָזְנַיִם מֻכְתָּמוֹת
הִפְלַגְתִּי אֶל צַמָּרוֹת,
נִמְלַטְתִּי עַל נַפְשִׁי מִכֶּלֶא בֵּית הַסֵּפֶר,
חָרַגְתִּי מִבַּעַד לַחֲבַצָּלוֹת.
בַּיָּמִים הָהֵם יָצָאתִי מֵהַטֶּבַע,
נֵס הַמֶּרֶד הוּנַף
בַּדֶּרֶךְ אֶל הַשּׁוּרָה הָאַחֲרוֹנָה.
תפילה לשנה החדשה / אורלי עסיס
למיכאל
שֶׁאַף פַּעַם לֹא תַּחְמֹק מֵעֵינְךָ הַיַּלְדָּה הַהִיא
בַּפִּנָּה הַשְּׂמָאלִית שֶׁל הַכִּתָּה
זָבַת הַנַּזֶּלֶת וּסְתוּרַת הַשֵּׂעָר
עִם כֶּתֶם יָשָׁן שֶׁל מָיוֹנֶז עַל הַחֻלְצָה
וּמַבָּט קְצָת מְזֻגָּג
וְעִפָּרוֹן לֹא מְחֻדָּד
וְזִמְזוּם תְּמִידִי עַל הַלָּשׁוֹן
וְשִׁנַּיִם חֲסֵרוֹת
וְעַיִן אַחַת בּוֹלֶשֶׁת שְׁנִיָּה עֲצֵלָה
וְחִיּוּךְ שֶׁמַּבְלִיחַ פַּעַם בְּיוֹם
כְּשֶׁמִּישֶׁהוּ קוֹרֵא בִּשְׁמָהּ
שיעור אָלף / חזי לסקלי
הָרֶגַע אֲנִי לוֹמֵד לִכְתֹּב:
אֵשׁ וְחַשְׁמַל, לְלֹא שְׁגִיאוֹת.
וְהָרֶגַע אוֹחֶזֶת אֵשׁ בְּשֻׁלְחַן הַכְּתִיבָה
וְהַחַשְׁמַל בַּחֶדֶר
כָּבֶה.
לְאוֹרוֹ שֶׁל הַשֻּׁלְחָן הַבּוֹעֵר
אֲנִי לוֹמֵד לְתָאֵר
אֶת הָאֵשׁ
וְלָגַעַת בַּחַשְׁמַל.
פיקציה דיקטטורה / סיגל בן יאיר
א.
כִּתּוֹת הַיְסוֹד
לִכְבוֹד
הוֹרֵי הַתַּלְמִיד/ה חֲמוּטַל
שָׁלוֹם רַב,
הַנִּדּוֹן: הִתְנַהֲגוּתוֹ/תָהּ שֶׁל חֲמוּטַל.
אֶתְמוֹל, יוֹם שֵׁנִי, ט"ז בְּסִיוָן תשע"א
לֹא הִגִּיעָ/ה חֲמוּטַל
בְּתִלְבּשֶׁת אֲחִידָה לְבֵית הַסֵּפֶר.
הֶעָרָה תֵּרָשֵׁם בַּתִּיק הָאִישִׁי.
לִידִיעַתְכֶם.
אָנוּ מִתְיַחֲסִים
בְּחֻמְרָה רַבָּה לְהִתְנַהגוּת כָּזוֹ.
נָא לְהַחֲזִיר מִכְתָּב זֶה חָתוּם.
ב.
הָהּ, בִּתִּי בִּתִּי, אֵינִי יְכוֹלָה לָשֵׂאת
אֶת מוֹנוֹטוֹנִיּוּת הַקּוֹל הַמּוֹנֶה
שְׁגִיאוֹת, טָעֻיּוֹת, הַכְּתִיב הַמָּלֵא הֶחָסֵר
פִּרְפּוּרֵי יַלְדוּת אַחֲרוֹנִים קְלִפּוֹת תַּפּוּזִים
שַׂקִּיּוֹת אֹכֶל לַחוֹת, הָהּ בִּתִּי
בִּתִּי שֶׁנּוֹלַדְתְּ שֵׁנִית, מִכֶּרֶס הַבַּיִת הַחַם
הָאוֹהֵב, אֶל מוֹרָא הַמְנַהֲלִים, סְגָנֵי הַמְנַהֲלִים
חֶבֶר נֶאֱמָנִים, אֲגֻדַּת הַיְדִידִים, יוֹעֲצוֹת
וּמְרַכְּזוֹת, סַיָּעוֹת מְתַקְּנוֹ־ת
הָהּ, בִּתִּי, תָּמוּת נַפְשִׁי
תָּמוּת נַפְשִׁי
הֶעָרָה תֵּרָשֵׁם בַּתִּיק הָאִישִׁי.
השאֵלה / טל ניצן
בְּנָהָר רָחָב וְעָמֹק כְּמוֹ יָם שָׁטָה סְפִינָה, וְגַלִּים גְּבוֹהִים הִתְנַפְּצוּ עַל
דָּפְנוֹתֶיהָ וְטִלְטְלוּ אוֹתָהּ וְרִסְּסוּ אֶת הַסִּפּוּן. לְיַד הַמַּעֲקֶה עָמְדוּ שְׁנֵי
גְּבָרִים, הַמּוֹרֶה הַקָּשִׁישׁ, הַכָּחוּשׁ, בְּבִגְדֵי פִּשְׁתָּן לְבָנִים, וְתַלְמִידוֹ
הַצָּעִיר, הַטָּהוֹר וְהַנָּבוֹן, הָאָהוּב עָלָיו מִכָּל תַּלְמִידָיו.
אָמַר לוֹ הַמּוֹרֶה, אִלּוּ אָמַרְתִּי לְךָ שֶׁבְּתוֹךְ רֶגַע תִּקְפֹּץ מֵרְצוֹנְךָ לַמַּיִם
הַסּוֹעֲרִים לֹא הָיִיתָ מַאֲמִין לִי, נָכוֹן?
כַּמּוּבָן, הִצְטַחֵק הַצָּעִיר.
אֵינִי יוֹדֵעַ לִשְׂחוֹת, אָמַר הַמּוֹרֶה בְּנִימָה קָרָה־פִּתְאֹם וְקָפַץ לַמַּיִם.
וְהַצָּעִיר זִנֵּק אַחֲרָיו מַהֵר כָּל כָּךְ עַד שֶׁלַּמַּבִּיט מִן הַצַּד נִדְמֶה הָיָה
שֶׁשְּׁנֵיהֶם קָפְצוּ בְּעֵת וּבְעוֹנָה אַחַת.
חלום 6.1.2009
חינוך חובה / רותי ויטל גילעד
אָרִיסְטוֹ אָמַר
שֶׁלְּחַנֵּךְ אֶת הַמַּחֲשָׁבָה מִבְּלִי לְחַנֵּךְ אֶת הַלֵּב,
זֶה לֹא לְחַנֵּךְ בִּכְלָל.
כָּל יַלְדוּתִי יָשַׁבְתִּי בְּכִתּוֹת,
סְבִיבִי מְבֻגָּרִים הָעֲמֵלִים לְחַנֵּךְ אוֹתִי,
וְלֹא יָדְעוּ
שֶׁדַּוְקָא לִבִּי כָּמֵהַּ לִלְמֹד.
רַק לְאָרִיסְטוֹ הָיָה מֻתָּר לְהַגִּיד.
אֲנִי בָּהִיתִי דֶּרֶךְ הַמּוֹרִים,
לְלִבִּי הֶעֱנַקְתִּי אֶת הַחֹפֶשׁ הַגָּדוֹל
וְהִתְעַקַּשְׁתִּי שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה בַּגְרוּת.
הָיִיתִי תַּלְמִידָה
אֲבָל בְּעִקָּר הָיִיתִי מוֹרָה
כָּל יַלְדוּתִי,
שֶׁחָלְפָה בְּתוֹךְ כִּתּוֹת.
